ואנכי תמה תמה אקרא, לענ"ד הקצרה והדלה, מה עניין דבריו בסי' כ"ה לדברינו, במחכתה"ר, לכאו' לא נגע ולא פגע זה לענייננו.
וראשית אכתוב דלו יהיבנא שהגר"א כתב שם לעמוד בהבדלה, מה הועלנו בזה, רק הגדלנו המבוכה, הלא יוצא שיש סתירה בגר"א בביאורו (ולזה לא מועיל כמעט אף אחד מהתירוצים הנ"ל). וביותר, הרי סוגיא בדוכתא עדיפה.
אבל האמת כנ"ל אין בזה שייכות כלל.
וראשית אסביר הנידון שם ואח"כ אביא דברי הגר"א.
יש שאלה גדולה על ברכת המצוות האם צריכה עמידה, יש מהראשונים שמביאים בשם ירושלמי (שאינו לפנינו) שכל ברכות המצוות טעונות עמידה, ויש שפוסקים שרק המצוות הטעונות עמידה במעשה המצווה, כגון אלו שנאמר בהם "לכם" (ורמוזים ב"
עצ"ת ד' לעלם תעמוד", ויש מוסיפים יותר ורמוזים ב"
עצ"ת לעל"ם"), אז גם ברכת המצוות שלהם טעונה עמידה, וי"א שתמיד טעונים עמידה.
השיטות נמצאות בפוסקים ר"ס ח' (ראה שם גם במ"ב עוז והדר סיכום יפה של השיטות אם כי לא מדוייק)
והגר"א בר"ס ח' ובר"ס כ"ה, לגבי ציצית ולגבי תפילין, מאריך לדחות את השיטה שכל ברכת המצוות טעונה עמידה. בר"ס ח', הוא מביא כראיה לדבריו את שיטת רבינו יונה והטור שאפילו מצוות שטעונות עמידה במעשה המצווה אפשר לשבת בברכה, וכן את המשנה שאפשר לשבת בברכת הפרשת חלה.
בר"ס כ"ה הוא ממשיך לפרוך את השיטה הזו, בכדי להוכיח שאין דין לעמוד בברכת התפילין.
וז"ל שם, ואח"כ אבארו בקצרה
זה לשון הרמ"א:
יש מי שכתב להניח של יד מיושב, ושל ראש מעומד (אגור בשם הזוהר סימן פ"ד) (ובמדינות אלו לא נהגו כן, אלא שתיהן מעומד).
ביאור הגר"א
ובמדינות אלו כו'. הוא ע"פ מ"ש ברס"י ח' בשם הירושלמי שכל ברכות המצות מעומד אבל כבר כתבתי שם דליתא ואין פלוגתא בזה אלא תש"ר מעומד על פי הזוהר ותש"י אין קפידא כנ"ל וכן סמ"ק וש"פ לא כתבו מעומד אלא עומר ציצית (ותפילין) [ותקיעה], משום דכתיב לכם, וכ' דלכן נוהגין להבדיל מעומד דכתיב והבדלתם לכם, ותוס' כתבו להבדיל מיושב, וקידוש לכו"ע מיושב כמ"ש סי' רע"א
כלומר הגר"א מסביר שדעת הרמ"א לעמוד בברכת התפילין הוא מכח העקרון שהביאו בשם הירושלמי, שצריך לעמוד בכל ברכת המצוות, אבל כותב שאין כן הדבר, כי ברכת המצוות אינה מעומד, וממילא אין פלוגתא בין הזוהר (שלפי הזוהר צריך לברך על של יד מיושב) לבין הנגלה כי לפי הנגלה אין כלל דין לעמוד בברכת המצוות, (וכמו"כ לפי הגר"א הזוהר גם לא סובר שצריך דווקא לשבת בשל יד וזה כתוב בגר"א לעיל מיניה עיי"ש), וממילא הדין הוא שברכת תפילין של ראש מעומד כי כן כתב הזוהר, ותפילין של יד אין קפידא (כי גם ברכת המצוות אינם טעונות עמידה מצד הנגלה, ומצד הזוהר אין קפידא דווקא מיושב).
וכאן חוזר לפרוך ולהוכיח שברכת המצוות אינם טעונות עמידה, ומביא כראיה שהראשונים שכתבו לעמוד בברכת המצוות, כתבו רק על מצוות ספיציפיות, כעומר ציצית ותקיעה, וזה רק בגלל שכתוב בהם "לכם" וא"כ מוכח שסברו שלא בכל ברכת המצוות צריך לעמוד. עוד ראיה הוא מביא שגם בהבדלה כתב הסמ"ק לעמוד משום שכתוב "והבדלתם לכם" [אין פסוק כזה, ואכ"מ], ומזה ראיה נוספת, שאין דין בברכת המצוות לעמוד. ולאחמ"כ מוסיף שהתוס' חולק על הסמ"ק וסובר שיושבים בהבדלה, א"כ מזה ודאי יש להוכיח שלא כשיטה הזו, ואח"כ מוסיף שבקידוש לכו"ע יושבים [הכוונה גם לפי הכל בו שצריך לעמוד בהבדלה, עיין בב"י ובפוסקים סי' רע"א], וא"כ שוב ראיה שא"צ לעמוד בכל ברכת המצוות.
ובכן ריבונו של עולם, הגר"א בסה"כ מביא את שני השיטות בהבדלה, האם לעמוד או לשבת, ומוכיח משתיהן את אותו עקרון, שברכת המצוות ככלל אינה טעונה עמידה. ותול"מ ואריכות דברים אך למותר, שאין בזה שום עניין לשאלה האם לעמוד בהבדלה או לאו.
וד"ת עניים במ"א ועשירים במ"א, שכאן הד"ת "עניים" שלא נכנס הגר"א להכריע בין שיטות הראשונים האם צריך לשבת בהבדלה או לעמוד, כי אין זה מקומו כאן, דלעניין זה שני השיטות רלוונטיות ומשניהם יש להוכיח כנ"ל שברכת המצוות בעלמא אינה טעונה עמידה, ובסי' רח"צ "עשירים" ששם נכנס הגר"א והכריע כהתוס' שהבדלה מיושב. וכל ז"פ.
