עזריאל ברגר כתב:לי זה נשמע כמו מי שישתה בקידוש של סוכות בין ברכת הקידוש לברכת לישב בסוכה ושהחינו.
סדר הברכות לא נגמר, אז איך אפשר לשתות?!
יושב ירושלים כתב:בני ברקי כתב בהודעתו במפורש שהכוונה לברכה הראשונה מז' ברכות, ואני עני לא כ"כ מבין מה מוזר בהנהגה זו, הרי מדינא אין חיוב לקבוע ברכות אלו על היין, וא"כ מנ"ל שאפשר לחדש ולקבען על הכוס, ולהפסיק בין בפה"ג לשתייה.
לעומקו של דבר כתב:יושב ירושלים כתב:ואני עני לא כ"כ מבין מה מוזר בהנהגה זו, הרי מדינא אין חיוב לקבוע ברכות אלו על היין, וא"כ מנ"ל שאפשר לחדש ולקבען על הכוס, ולהפסיק בין בפה"ג לשתייה.
מה שכתבת שמדינא אין חיוב, משום מה כך אנשים חושבים, למרות שבריש סימן ס"ב תמצא שרוב הראשונים והפוסקים סוברים שכוס בשבע ברכות הוא מדינא ממש. ואף שאינו מפורש לפנינו בגמרא.
ולכן אי"ז כ"כ מוזר אם יש מי שיחשוש לדינא דגמ' שאינו חיוב.ואף על גב דלא מצינו כוס בתלמוד אלא אמרינן בריך שית יש לנו לתפוס דרך הישרה הואיל ונהגו כוס ורב יהודאי הנהיגו.
53. ["ברכת חתנים מברכים על כוס יין"] מס' סופרים פי"ט הי"א; כלה רבתי פ"א; רמב"ם אישות פ"י ה"ד; טוש"ע סב א. ועי' ס' הישר לר"ת סי' תרכ שרב יהודאי הנהיג לברך ברכת חתנים על הכוס. ועי' רוקח סי' שנב בשם ירושלמי פרק כיצד מברכין בטעם שמברכים על היין בורא פרי הגפן (ע"ע ברכת הפירות) הואיל ועסקיו מרובין כו' ממנו לארוסין ולחופה, ואינו בירושלמי לפנינו.
349. ["ברכת-חתנים מברכים על הכוס"] ע"ע ברכת חתנים ציון 53, ושם שמקורו במס' סופרים (ועי' רש"י שבסמוך ושבציון 41, שנראה שהוא מדין התלמוד, ועי' או"ז ח"א סי' תשנח, שכתב שכ"ה בירושלמי סוטה), ובשם ר"ת שכן הנהיג רב יהודאי גאון, ועי' שו"ת תשב"ץ ח"ד טור ג סי' לב, שהוא מנהג בעלמא שנתחדש ב"אלו הדורות" (ועי' תשב"ץ ח"ג סי' סה וסי' עט). ועי' רש"י כתובות ח א ד"ה שמח תשמח, שברכת "שהכל ברא לכבודו", אינה מסדר ברכת חתנים, והיה ראוי לברכה משעת אסיפת העם שם, בלא כוס, אלא כיון שיש שם כוס לשאר הברכות, סדרוה על הכוס, כשם שאמרו בברכות הנר והריח, לסוברים כן, עי' ציון 340.
ט. אם חילקו את הברכות לתלמידי חכמים שונים, טוב ונכון שהרב שבירך ברכת הגפן בתחלת ברכות הנישואין, יטעם מהיין, אך לא יטעם מהכוס, שבכך פוגם אותו, אלא יטעם מהיין שבצלחת, וכדומה. ואם לא טעם, ימתין שם, ובסיום הברכות יטעם מעט מהיין, ולא ידבר [ולא יענה ברוך הוא וברוך שמו על הברכות] עד שיטעם. אולם כל זה אינו חיוב גמור מצד ההלכה, כי מעיקר הדין די בטעימת החתן והכלה. ולכן אין צריך להחמיר לשפוך מעט מהיין לתוך כף ידו ולשתות, שאין לתלמיד חכם לעשות דבר כזה בפני המון העם, אחר שמעיקר הדין אין צריך שיטעם.ט)
פלוריש כתב:https://faculty.biu.ac.il/~fixeled/Wein.doc
עזריאל ברגר כתב:ואם אינו חיוב מדינא דגמרא - מהיכי תיתי דהוי הפסק?
ועוד, הרי בכל יום אנו סומכים על הגאונים לגבי הלכות ברכות ומברכים ברכה שלא הוזכרה בגמרא ולא ברמב"ם (הנותן ליעף כוח) ומה פתאום נעמוד ונחלוק עליהם לגבי ברכת הנישואין?
במילים אחרות: המעשה הזה הוא העזת פנים נגד הגאונים וראשונים ואחרונים שכתבו לא כך.
אאת"ל שהבעיה היא בגלל הפסק בין הברכות וכו'.
(כבר הייתי בחופה שהחתן טעה ודיבר בין הברכות, ונסתפקתי מה לעשות וכו', והמסדר קידושין החליט שלא לחזור ולברך).
הא לחמא עניא כתב:שמעתי השבוע שהגאון הגדול בעל שביבי אש רבי שמואל אליעזר שטרן שליט"א הביא בשיעורו בשבת האחרונה הערה נכונה ועצומה בשם ת"ח אחד ששאל אותו, האיך נוהגים העולם לאחר כל שבע ברכות ששופכים מכוס אחד לכוס השני, ואחד מהכוסות נותנים לחתן ואת הכוס השני שולחים לכלה, הרי יוצא ששתיהם שותים מכוס פגום, אחר שהמברכים את ברכת המזון והשבע ברכות לא תיקנו אחר ששתו מהכוס, וא"כ איך שופכים מכוס לכוס כשזה עדיין פגום????
הגרש"א העיר שזהו מאוד מאוד הערה חזקה, ואינו יודע מהו המענה והתירוץ לכך.
עזריאל ברגר כתב:הא לחמא עניא כתב:שמעתי השבוע שהגאון הגדול בעל שביבי אש רבי שמואל אליעזר שטרן שליט"א הביא בשיעורו בשבת האחרונה הערה נכונה ועצומה בשם ת"ח אחד ששאל אותו, האיך נוהגים העולם לאחר כל שבע ברכות ששופכים מכוס אחד לכוס השני, ואחד מהכוסות נותנים לחתן ואת הכוס השני שולחים לכלה, הרי יוצא ששתיהם שותים מכוס פגום, אחר שהמברכים את ברכת המזון והשבע ברכות לא תיקנו אחר ששתו מהכוס, וא"כ איך שופכים מכוס לכוס כשזה עדיין פגום????
הגרש"א העיר שזהו מאוד מאוד הערה חזקה, ואינו יודע מהו המענה והתירוץ לכך.
לא הבנתי הקושיא, כי מה שראיתי (וכ"כ מפורש בסידור תהילת ה' בדפוסיו החדשים) זה כך:
המברך שותה רוב כוס מכוס ברכת המזון. אח"כ שופכים מהכוס של ששת הברכות - שאינה פגומה - לכוס הראשונה, ומתקנים אותה מפגימת שתייתה. ואז מערבים את שתי הכוסות - שכבר אינן פגומות - ונותנים אחת לחתן ואחת לכלה.
אלא אי קשיא, דילמא הכי קשיא: שלפי מנהג זה יוצא שאף אחד לא שותה "כמלוא לוגמיו" מהכוס של ששת הברכות.
הא לחמא עניא כתב:עזריאל ברגר כתב:לא הבנתי הקושיא, כי מה שראיתי (וכ"כ מפורש בסידור תהילת ה' בדפוסיו החדשים) זה כך:
המברך שותה רוב כוס מכוס ברכת המזון. אח"כ שופכים מהכוס של ששת הברכות - שאינה פגומה - לכוס הראשונה, ומתקנים אותה מפגימת שתייתה. ואז מערבים את שתי הכוסות - שכבר אינן פגומות - ונותנים אחת לחתן ואחת לכלה.
אלא אי קשיא, דילמא הכי קשיא: שלפי מנהג זה יוצא שאף אחד לא שותה "כמלוא לוגמיו" מהכוס של ששת הברכות.
למה אתה מחשיב את הכוס של השבע ברכות כאינה פגומה, הרי מי שקיבל ברכה אחריתא מברך אחר כך בורא פרי הגפן, ושותה, וא"כ גם אותו כוס נהיה פגום........
עזריאל ברגר כתב:הא לחמא עניא כתב:עזריאל ברגר כתב:לא הבנתי הקושיא, כי מה שראיתי (וכ"כ מפורש בסידור תהילת ה' בדפוסיו החדשים) זה כך:
המברך שותה רוב כוס מכוס ברכת המזון. אח"כ שופכים מהכוס של ששת הברכות - שאינה פגומה - לכוס הראשונה, ומתקנים אותה מפגימת שתייתה. ואז מערבים את שתי הכוסות - שכבר אינן פגומות - ונותנים אחת לחתן ואחת לכלה.
אלא אי קשיא, דילמא הכי קשיא: שלפי מנהג זה יוצא שאף אחד לא שותה "כמלוא לוגמיו" מהכוס של ששת הברכות.
למה אתה מחשיב את הכוס של השבע ברכות כאינה פגומה, הרי מי שקיבל ברכה אחריתא מברך אחר כך בורא פרי הגפן, ושותה, וא"כ גם אותו כוס נהיה פגום........
איפה ראית בדברי שהמברך ברכה אחרנייתא הוא גם שותה?
הרי כתבתי במפורש שאף אחד לא שותה "כמלוא לוגמיו" מכוס זו!
הא לחמא עניא כתב:א. בשביל לפגום לא צריך לשתות כמלוא לוגמיו.
ב. נהוג אצלכם שהמברך את שבע הברכות לא שותה מכוס היין??? אתמהה
עזריאל ברגר כתב:הא לחמא עניא כתב:א. בשביל לפגום לא צריך לשתות כמלוא לוגמיו.
ב. נהוג אצלכם שהמברך את שבע הברכות לא שותה מכוס היין??? אתמהה
א. אכן. אלא שאם היה כאן "דין שתיה" - היה ראוי שישתה כמלוא לוגמיו.
ב. אכן כך ראיתי תמיד, וכמדומני שהמקור הכי קדום שמצאתי לכך הוא בספר "טעמי המנהגים".
ולא יפה עושים שזה שמברך על הכוס השני שש ברכות מברך עליו ג"כ בפה"ג, כי זה שייך רק לאותו שבירך ברהמ"ז (ועי' ב"י שם)
הא לחמא עניא כתב:המציאות הוא, לפי מה שאני יודע ומוכר לי, שברוב העולם זהו שמברך את הברכה אחריתא הוא מברך אח"כ ברכת הגפן ושותה קצת [מחמת הברכה שעשה] ואח"כ שופכים מזה לזה.
עזריאל ברגר כתב:טעמי המנהגים עמוד תיד כותב (כמעט) כדברי, ומסיים:ולא יפה עושים שזה שמברך על הכוס השני שש ברכות מברך עליו ג"כ בפה"ג, כי זה שייך רק לאותו שבירך ברהמ"ז (ועי' ב"י שם)
מצו"ב צילום מהספר.
עזריאל ברגר כתב:הא לחמא עניא כתב:המציאות הוא, לפי מה שאני יודע ומוכר לי, שברוב העולם זהו שמברך את הברכה אחריתא הוא מברך אח"כ ברכת הגפן ושותה קצת [מחמת הברכה שעשה] ואח"כ שופכים מזה לזה.
לכאורה למנהג זה אכן ראוי לתקן הכוסות מפגימתם לפני הערבוב, אם כי מנהג העולם לא להקפיד לתקן כששותים מהכוס עצמה ולא מעבירים לכוס אחרת (כגון החתן והכלה בחופה, שהכלה שותה מ"כוס פגום"), ואולי ה"ה לכאן.
עזריאל ברגר כתב:הא לחמא עניא כתב:שמעתי השבוע שהגאון הגדול בעל שביבי אש רבי שמואל אליעזר שטרן שליט"א הביא בשיעורו בשבת האחרונה הערה נכונה ועצומה בשם ת"ח אחד ששאל אותו, האיך נוהגים העולם לאחר כל שבע ברכות ששופכים מכוס אחד לכוס השני, ואחד מהכוסות נותנים לחתן ואת הכוס השני שולחים לכלה, הרי יוצא ששתיהם שותים מכוס פגום, אחר שהמברכים את ברכת המזון והשבע ברכות לא תיקנו אחר ששתו מהכוס, וא"כ איך שופכים מכוס לכוס כשזה עדיין פגום????
הגרש"א העיר שזהו מאוד מאוד הערה חזקה, ואינו יודע מהו המענה והתירוץ לכך.
לא הבנתי הקושיא, כי מה שראיתי (וכ"כ מפורש בסידור תהילת ה' בדפוסיו החדשים) זה כך:
המברך שותה רוב כוס מכוס ברכת המזון. אח"כ שופכים מהכוס של ששת הברכות - שאינה פגומה - לכוס הראשונה, ומתקנים אותה מפגימת שתייתה. ואז מערבים את שתי הכוסות - שכבר אינן פגומות - ונותנים אחת לחתן ואחת לכלה.
אלא אי קשיא, דילמא הכי קשיא: שלפי מנהג זה יוצא שאף אחד לא שותה "כמלוא לוגמיו" מהכוס של ששת הברכות.
הא לחמא עניא כתב:א. אשמח לדעת מה כתוב ברור בסידור תהילת ה'???
ב. קושייתך לגבי ענין "כמלוא לוגמיו", באמת קושיא חזקה, ומה התירוץ ע"כ???
עזריאל ברגר כתב:הא לחמא עניא כתב:א. אשמח לדעת מה כתוב ברור בסידור תהילת ה'???
ב. קושייתך לגבי ענין "כמלוא לוגמיו", באמת קושיא חזקה, ומה התירוץ ע"כ???
א. מצרף צילום. רק מזהיר שלאו מר בר רב אשי חתים עלה, וליתר דיוק: אין לי מושג מי הכריע את ההלכות בסידור זה (רק מה שכתוב בגוף הסידור הוא מדברי אדמו"ר הזקן, אבל לא המוסגר בחצאי ריבוע ולא ההערות).
ב. לא יודע. ולהעיר שגם בכוס ברכת האירוסין נוהגים שאין שותים ממנה "כמלוא לוגמיו", ומסתמא כבר הילכו בזה הנמושות.
עזריאל ברגר כתב:הא לחמא עניא כתב:שמעתי השבוע שהגאון הגדול בעל שביבי אש רבי שמואל אליעזר שטרן שליט"א הביא בשיעורו בשבת האחרונה הערה נכונה ועצומה בשם ת"ח אחד ששאל אותו, האיך נוהגים העולם לאחר כל שבע ברכות ששופכים מכוס אחד לכוס השני, ואחד מהכוסות נותנים לחתן ואת הכוס השני שולחים לכלה, הרי יוצא ששתיהם שותים מכוס פגום, אחר שהמברכים את ברכת המזון והשבע ברכות לא תיקנו אחר ששתו מהכוס, וא"כ איך שופכים מכוס לכוס כשזה עדיין פגום????
הגרש"א העיר שזהו מאוד מאוד הערה חזקה, ואינו יודע מהו המענה והתירוץ לכך.
לא הבנתי הקושיא, כי מה שראיתי (וכ"כ מפורש בסידור תהילת ה' בדפוסיו החדשים) זה כך: המברך שותה רוב כוס מכוס ברכת המזון. אח"כ שופכים מהכוס של ששת הברכות - שאינה פגומה - לכוס הראשונה, ומתקנים אותה מפגימת שתייתה. ואז מערבים את שתי הכוסות - שכבר אינן פגומות - ונותנים אחת לחתן ואחת לכלה.
אלא אי קשיא, דילמא הכי קשיא: שלפי מנהג זה יוצא שאף אחד לא שותה "כמלוא לוגמיו" מהכוס של ששת הברכות.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 75 אורחים