מצוה אחת

[עושה חדשות]

ריטב"א שבת קיח: -

תיתי לי דקיימי מצות תפילין. פי' אף על פי שהיה שומר האחרות היה זהיר בזו לעשותה ככל דקדוקיה וחוקותיה לגמרי, שכן כל תלמיד חכם ראוי לו לקבוע לעצמו מצוה אחת לקיומה כהלכתה

ולכאו' זה מקביל (אבל לא זהה) לד' הר"מ בפיה"מ שלהי מכות -

מיסודות האמונה בתורה שאם קיים האדם מצוה משלש עשרה ושש מאות מצות כראוי וכהוגן ולא שתף עמה מטרה ממטרות העולם הזה כלל, אלא עשאה לשמה מאהבה כמו שביארתי לך, הרי הוא זוכה בה לחיי העולם הבא, לכן אמר ר' חנניה כי מחמת רבוי המצות אי אפשר שלא יעשה האדם אחת בכל ימי חייו בשלימות ויזכה להשארות הנפש באותו המעשה. וממה שהמורה על היסוד הזה שאלת ר' חנניה בן תרדיון מה אני לחיי העולם הבא, וענהו העונה כלום בא לידך מעשה, כלומר האם נזדמן לך עשיית מצוה ראוי, ענה לו שנזדמנה לו מצות צדקה בתכלית השלמות האפשרית, וזכה בה לחיי העולם הבא

אלא שהריטב"א איירי במצוה קבועה בתמידות, ואילו הרמב"ם מדבר על פעם אחת בכל החיים.

ומקור לריטב"א מהירו' בקידושין -

אמר רבי יוסי בי רבי בון מי שייחד לו מצוה ולא עבר עליה מימיו מה אית לך אמר רבי מר עוקבן כגון כיבוד אב ואם

{ואף במכילתא וילקו"ש אי' - אז ישיר משה ובני ישראל, ר' נחמיה אומר כל המקבל עליו מצוה אחת באמנה כדאי הוא שתשרה עליו רוח הקדש שכן מצינו באבותינו שבשכר אמנה שהאמינו אבותינו בה' זכו ושרתה עליהם רוח הקדש ואמרו שירה שנא' ויאמינו בה' ובמשה עבדו ונאמר אז ישיר משה ובני ישראל}

ובזוהר אי' -

וכל מאן דקיים פקודא חד כדקא יאות כאלו מקיים רמ"ח פקודין דעשה דלית פקודא דלאו איהו כלילא מכלהו רמ"ח

וז"ל רס"ג בהאמונות והדעות -

אך העובד, הוא אשר יחד לו מצוה אחת, לא יעברנה כל ימי חייו, שאם יסכים בזולתה או יחלק בה לא יקצר בזאת כלל, כאלו שם לעצמו שלא יאבד תפלה בזמנה, או שלא יקנה ממון מצד אסורא בשום פנים, או שלא יבעל בעילת אסורא מעולם, והדומה לזה. וכמו שאמרו רבותינו כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין לו את ימיו ונוחל את הארץ, ובארו זה כגון שיחד לו מצוה אחת לעשותה כגון כבוד אב ואם. אבל מי שלא הניח מצוה שלא עבר עליה פעם אחת אינו נקרא עובד. אבל הממרה הוא מי ששם לעצמו חק לחלוק על מצות אחת תמיד, וקדמוננו קוראים אותו משומד ...

(יל"ח האם אפשר לקיים ענין זה בהימנעות תמידית מהזחת החושן וזריעה בנחל איתן וכד'?)

{ובמג"א סי' קנד הביא מויק"ר - אוהב מצות לא ישבע מצות ואוהב בהמון וגו' שכל מי שהומה ומהמה אחר המצות ומצו' קבועה לדורות אין לו מה הנאה יש לו, תדע לך שהוא כן שהרי משה כמה מצות וצדקות עשה וכמה מעשים טובים היה בידו ויש לו מצוה קבועה לדורות הה"ד אז יבדיל משה}

ועי' העמק דבר ומשך חכמה פ' ואתחנן.

ואמנם כידוע הבבלי מפרש אחרת את המשנה בקידושין דכל העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין לו ימיו ונוחל את הארץ וכו'.

[החתן סופר]

ישר כח, יעויין במהר״ל פ״ה מתפארת שמקשה טובא על הרמב״ם הנ״ל ופורך ראייתו מהגמ׳ ע״ז

[סגי נהור]

על הקשר בין דברי הרמב"ם למובא מהזהר הק' עמד בתולדות יעקב יוסף (פ' יתרו), וע"ש דברים יקרים ששמע מרבו, הוא מורנו הבעש"ט ז"ל:

[אבןטובה]

כמו כן מצינו על אישים מסויימים שבסוג הלכה אחת או מצוה אחת החמירו בזה או הקילו בזה לדוגמא נדה ה. ר"מ היא דמחמיר בכתמים ושם כג. דר' זירא היה מחמיר טפי בדין שלא ישחוק אדם בעוה"ז וכדומה רבות

[סגי נהור]

על הקשר בין דברי הרמב"ם למובא מהזהר הק' עמד בתולדות יעקב יוסף (פ' יתרו), וע"ש דברים יקרים ששמע מרבו, הוא מורנו הבעש"ט ז"ל:

אני רואה כעת שהצילומים מתוך הספר לא עלו כהלכה. מצרף שוב.

תויי1.png (18.19 KiB) נצפה 4012 פעמים

תויי2.png (77.81 KiB) נצפה 4012 פעמים

[לעומקו של דבר]

הרה"ק מפשיסחא בחר לו מצווה וגם עבירה:
viewtopic.php?t=26814#p273900

[הצעיר באלפי]

כך מצינו בדברי חז"ל:
גמ' שבת דף קיח עמוד ב
אמר ליה רב יוסף לרב יוסף בריה דרבה: אבוך במאי זהיר טפי? אמר ליה: בציצית.
וראה מש"כ ב"שם משמואל" (פרשת לך לך) בביאור הדבר:
כי אף שבמעשה המצוות הכל שוין מ"מ כל אחד ואחד נדרש ממנו לפי שורש נשמתו ולפי מה שבא לזה העולם לתקן, וכמו שאיתא בדברי האריז"ל דכל המצוות שאדם יש לו נטי' אליהן ביותר זה סימן שנברא בשבילן, וכן להיפוך בל"ת שכל שהיצה"ר מסית אותו אליהן הוא סימן שעליו לתקנן, ולפי"ז כל אחד ואחד צריך להזהר ביותר במצוות מיוחדות וכבש"ס שבת (קי"ח א) אבוך במאי זהיר טפי, וזוהי הבחנה ובינה יתירה להכיר כל איש מעשהו:

[סגי נהור]

כך מצינו בדברי חז"ל:
גמ' שבת דף קיח עמוד ב
אמר ליה רב יוסף לרב יוסף בריה דרבה: אבוך במאי זהיר טפי? אמר ליה: בציצית.
וראה מש"כ ב"שם משמואל" (פרשת לך לך) בביאור הדבר:
כי אף שבמעשה המצוות הכל שוין מ"מ כל אחד ואחד נדרש ממנו לפי שורש נשמתו ולפי מה שבא לזה העולם לתקן, וכמו שאיתא בדברי האריז"ל דכל המצוות שאדם יש לו נטי' אליהן ביותר זה סימן שנברא בשבילן, וכן להיפוך בל"ת שכל שהיצה"ר מסית אותו אליהן הוא סימן שעליו לתקנן, ולפי"ז כל אחד ואחד צריך להזהר ביותר במצוות מיוחדות וכבש"ס שבת (קי"ח א) אבוך במאי זהיר טפי, וזוהי הבחנה ובינה יתירה להכיר כל איש מעשהו:

בענין זה עיין בתניא, אגרת הקודש סי' ז.

[עושה חדשות]

בנוגע לדברי הר"מ, ראה עוד -

דעת הרמב"ם ז"ל שבעשיית מצוה אחת לבדה איזה שתהיה מן המצות, יזכה האדם לחיי העולם הבא. זה דעת הרא"ש גם כן. וכך כתב בפירוש המשנה בסוף מכות, על המשנה שאמר (מכות כג ב) רבי חנינא בן עקשיא אומר רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להן תורה ומצות וגו'. וזה לשון הרב ז"ל מעיקרי האמונה בתורה כי כשיקיים האדם מצוה מתרי"ג מצות כסדר וכהוגן ולא ישתף עמה דבר מכונות העולם בשום פנים אלא שיעשה אותה לשמה מאהבה כמו שביארתי לך, הנה זכה בה לחיי העוה"ב. ועל זה אמר, כי המצות בהיותם הרבה אי אפשר שלא יעשה האדם בחייו אחת מהן על מתכונתה ושלמותה, בעשות אותה מצוה תחיה נפשו באותו מעשה. וממה שיורה על העיקר הזה, רבי חנינא בן תרדיון (ע"ז יח א) ששאל מה אני לחיי העולם הבא, והשיב לו המשיב כלום בא מעשה לידך, כלום נזדמן לך מצוה לעשותה כהוגן, והשיבו כי נזדמנה לו מצות צדקה על דרך שלמות ככל מה שאפשר, וזכה בה לחיי העולם הבא, עד כאן לשונו. ועם היות שזה השורש יקר מאד, וראוי להחזיק בו ושלא לדחותו, אין הראיה שהביא הרב ז"ל מורה עליו כלל, כי אין ספק שלא נסתפק רבי יוסי בן קיסמא על רבי חנינא בן תרדיון אם קיים מצוה אחת מן המצות. אבל שאל ממנו שיגיד לו אחד מפרטי מעשיו כדי שיגיד לו חשקו במצות ושלמותו בעבודת האלהים, כי הפרט האחד יורה על האחרים, כל שכן כשיהיה הפרט ההוא מורה הוראה גדולה על טוב המדות ועל התכונות המשובחות כמעשה הזה של רבי חנינא בן תרדיון.

[עושה חדשות]

נוגע בעקיפין -

עליונים למטה ותחתונים למעלה - פי' ר"ח דאמרו הגאונים שקבלה בידם רב מפי רב דעולם הפוך היינו שראה שמואל דהוה יתיב קמיה דרב יהודה תלמידיה משום דמיחה בשמואל בפר' במה בהמה (שם דף נה.) גבי ההיא איתתא דאתיא וצוחא קמיה דשמואל ולא אשגח בה א"ל רב יהודה לית ליה למר אוטם אזנו מזעקת דל וגו'.

[ביקורת תהיה]

פיה"מ להר"מ שלהי מכות:
מיסודות האמונה בתורה שאם קיים האדם מצוה משלש עשרה ושש מאות מצות כראוי וכהוגן ולא שתף עמה מטרה ממטרות העולם הזה כלל, אלא עשאה לשמה מאהבה כמו שביארתי לך, הרי הוא זוכה בה לחיי העולם הבא, לכן אמר ר' חנניה כי מחמת רבוי המצות אי אפשר שלא יעשה האדם אחת בכל ימי חייו בשלימות ויזכה להשארות הנפש באותו המעשה.

וצ"ב, כלום מי שלא נזדמן לו בימי חייו לעשות ולוּ מצוה אחת לשמה – אינו זוכה לחיי העולם הבא? והלוא כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, מלבד אותם שמנה בספר היד בהלכות תשובה.

[ביקורת תהיה]

על הקשר בין דברי הרמב"ם למובא מהזהר הק' עמד בתולדות יעקב יוסף.

ולפום חורפא שבשתא, שכן בזהר מדובר במצוה אחת מרמ"ח מצוות עשה, והרעיון הוא: כל מצוה מרמ"ח מצוות עשה כלולה מכולן, ולכן המקיים מצות עשה אחת כיאות – כאילו מקיים כל הרמ"ח מצוות עשה; ואילו הרמב"ם מדבר במצוה אחת מתרי"ג המצוות כולן, והרעיון הוא: די בקיום אחת מהן לזכות בה לחיי העולם הבא.

[אוצר החכמה]

לא ברור מה השבשתא הגדולה. הרב סגי נהור אומר שהסיבה למה שכתב הרמב"ם שיכולה מצווה אחת להביאו לחיי העולם הבא הוא כי היא כוללת את כולם. בפשטות גם הרמב"ם מדבר על עשין ולא על לאוין.

[ביקורת תהיה]

מקרא מלא דיבר הרמב"ם: 'מצוה מתרי"ג מצות', לא שנא מצות עשה לא שנא מצות לא תעשה.

[סגי נהור]

זה מה שנקרא קושיא דחוקה...

[ביקורת תהיה]

יעויין במהר״ל פ״ה מתפארת שמקשה טובא על הרמב״ם הנ״ל

וזה לשונו:

ותימה על זה, כי איך יסבלו דבריו הא דאמרינן בגמרא דראש השנה בהדיא דאליבא דכולי עלמא ברוב עבירות ליום הדין נדון בגיהנם, והתם איירי לעולם הבא, דהא קאמר צדיקים גמורים נכתבים לחיי עוה"ב וכו', ואיך יסתור גמרא ערוך.

ותימה על תמיהתו, שהרי הרב בספר היד בהלכות תשובה (פ"ג ה"ה) אומר במפורש:

כָּל הָרְשָׁעִים שֶׁעֲוֹנוֹתֵיהֶן מְרֻבִּים, דָּנִין אוֹתָן כְּפִי חֲטָאֵיהֶם וְיֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא אַף עַל פִּי שֶׁחָטְאוּ, שֶׁנֶּאֱמַר 'וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ', 'אֶרֶץ' זוֹ מָשָׁל, כְּלוֹמַר אֶרֶץ הַחַיִּים, וְהוּא הָעוֹלָם הַבָּא.