הודעהעל ידי באמונתו » ה' אוקטובר 18, 2018 10:29 pm
לעניות דעתי, ראיות תא שמע לקדמות מנורת המאור - ר"י אבוהב, מצ"ב, מכריעות.
אני מעתיק הימנו את הרקע לדברים: ראש לחוקרי הספר היה... צונץ... ומחקרו נדפס לראשונה בשנת 1859. לדבריו , לאחר שעסק בחקר הספר שנים לא מעטות , הגיע למסקנה שאין לזהות את המחבר עם הרב יצחק אבוהב שחי בספרד ערב הגירוש , כפי שהיה מקובל בכרונוגרפיה העברית הקודמת , וכי לפנינו חכם ספרדי אחר , לא ידוע , ושמו כשמו , אשר חי בין השנים 1300- 1320. שיקוליו של צונץ היו כדלהלן...
בשנת 1929 החל ענעלאו להוציא לאור את מהדורת ספר "מנורת המאור" האחר , מאת הרב ישראל אלנקאווה ( ניו יורק , 1932-1929 ) המקיים דמיון מפתיע בתוכן ( ובשם )! עם ספרו של אבוהב . במבואותיו המפורטים חלק ענעלאו בתוקף על הנחותיו וראיותיו של צונץ . לדעתו , שנתקבלה מאז ואילך על דעת החוקרים , חיקה הרב אבוהב , ואף העתיק מלוא חופניו , מספרו של הרב אלנקאווה , שהיה מן המשפחות הנכבדות שבטולדו ומן הנהרגים על קידוש השם בגזרות קנ"א ( 1391 ). מכיוון שאין דרך להכחיש , לדעתו , את הזיקה הספרותית בין שני הספרים , ממילא אי אפשר לומר כי אבוהב נפטר בראשית המאה הי"ד , כדעת צונץ , ועל כן יש להתייחס אל "אבוהב הראשון" כדמות דמיונית , יצירת רוחו של צונץ . ואפשר מאוד — אף כי ענעלאו מהסס לומר זאת כדעה מוחלטת — כי מחבר ספר "מנורת המאור" אינו אלא הרב יצחק אבוהב האחרון , שפעל במחצית השנייה של המאה הט"ו (1433–1493; ה'קצ"ג - ה'רנ"ג)...
שם מוכיח תא שמע בבירור, גם מתוך גילוי הספר "שולחן הפנים" לר"י אבוהב בעל מנורת המאור, שענעלאו טעה בהחלט בהבדל של סביבות 150 שנה!
המתברר שר"י אבוהב, בעל "מנורת המאור", "ארון העדות" ו"שולחן הפנים", תלמיד רבי יהודה בן הרא"ש ז"ל היה. הרי ר"י בן הרא"ש ז"ל כיהן ראש ישיבת טולדו , משנת פ"א (אחרי פטירת אביו הרא"ש) עד פטירתו בשנת ק"ט. רבי ישראל אלנקאווה, המחבר של מנורת המאור השני, מן הנהרגים על קידוש השם בגזירות קנ"א היה.
חיבור אחרון הנזכר אצל ר"י אבוהב הוא הרא"ש, בעוד ר"י אלנקאווה הרבה להעתיק דברי הטור.
ר"י אבוהב אינו מזכיר את ספר זוהר הקדוש אפילו פעם אחת, כשר"י אלנקאווה הביא משם רבות.
וכן על זה דרך ראיות אחרות, אשר רבות מתוכם לא עמדו בפני ענעלאו, והדברים מדברים בעד עצמם.
מצד השני, ראיית "ושא נס" ממדרש השכם, בלתי משכנעת לעניות דעתי, שכן כנראה המדרש השכם, מדרש מאוחר בזמן הוא, אשר אסף מאמרים רבים מהתלמוד ומדרשים מוקדמים לפניו, וכפי הרגיל במדרשים קטנים מאוחרים רבים, אשר מקצתם אבדו. הלא אותו מאמר גופו במנורת המאור - אלנקאווה, פרק י"ח - לשון הרע עמוד 349: ועוד גרסי' במדרש השכם וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה במגפה לפני ה', ומה ארץ, שאין בה פה לדבר ולא פנים להתבייש, תבע הב"ה עלבונה מן המרגלים, המדבר דברים כנגד חבירו, ומביישו, על אחת כמה וכמה. נמצא לפנינו בלשונו באבות דרבי נתן פרק ט': כיוצא בו וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה במגפה לפני ה'. והלא דברים ק"ו ומה ארץ שאין לה לא פה לדבר ולא פנים ולא בשת בקש הקדוש ברוך הוא עלבונה מן המרגלים המדבר דברים כנגד חבירו ומבייש אותו על אחת כמה וכמה שיבקש הקדוש ברוך הוא עלבונו:
מאידך, לדעת "ושא נס" שהעתיק ר"י אבוהב בטעות מר"י אלנקאווה, ושגה וחשב אשר גם דבריו בהמשך (לאחר שכתב: ועוד גרסי' בפ' יש בערכין א"ר יוחנן משום ר' יוסי בן זמרה, מאי דכתיב מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה, אמ' הב"ה ללשון, כל איבריו של אדם זקופין ואתה מוטל, כל איבריו של אדם מבחוץ ואתם מבפנים, ולא עוד אלא שהקפתי עליך שתי חומות, אחת של בשר ואחת של עצם, מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה). א"ר אלעזר משום ר' יוסי בן זמרה, מאתים וארבעים ושמונה איברים יש בו באדם, מהן זקופין ומהם רצוצים, ולשון זה נתון בין שני לחיים, ומכופל כמה כפולות, בוא וראה כמה שריפות שורף, אלו היה זקוף, על אחת כמה וכמה. ע"כ. הוא ממדרש השכם, מדוע לא העתיק גם מאמר "וימותו האנשים" וכולו הנ"ל, שרלוונטי מאוד לעניינו, ומדוע דילג עליו.
מסתבר אפוא שהמציאות כי "ספר "מנורת המאור" לרב יצחק אבוהב שייך לקלסיקה של ספרי המוסר העבריים , ולרוב חביבותו חזר ונדפס במשך הדורות כמאה ועשרים פעם , בשלמות , בקיצורים ובתרגומים ליידיש וללדינו" . היא לא מזל בעלמא, אלא באמת מדובר בספר מנורת המאור המקורי, מאחד הראשונים ר"י אבוהב מתלמידי ר"י בן הרא"ש, שאף חיבר ספרי הלכה חשובים, ארון העדות ושולחן הפנים, והנח להם לישראל, אם אינם נביאים - בני נביאים הם!
-
קבצים מצורפים
-
- מנורת המאור - תא שמע.pdf
- (952.13 KiB) הורד 156 פעמים
נערך לאחרונה על ידי
באמונתו ב ב' יולי 05, 2021 4:26 pm, נערך 2 פעמים בסך הכל.