א. חיים כתב:ולדעתי אין ספק כי הכל בכתב מיד ה' השכיל על ידם, כי קושיות רבות שהקשו עליהם אחרונים ותירצו בדרך חריף ועמוק, וכמו כן כללו במתק וקוצר לשונם דינים הרבה, ולאין ספק שלא כוונו להכל כי איך היה אפשר לרב המלאכה מלאכת שמים שהיה עליהם, ומי הוא הגבר שיעשה חיבור על כל התורה לקוח מכל דברי הראשונים ואחרונים ולא יכבד עליהם מלאכה מלאכת שמים, רק רוח ה' נוססה בקרבם להיות לשונם מכוון להלכה בלי כוונת הכותב, וחפץ ה' בידם הצליח. ולכן ח"ו לומר קים ליה נגד הכרעת המחבר ורמ"א.
עכשיו אתה מרוצה?
עכשיו אני עוד פחות מרוצה, כי בעוד שקודם לפחות הבאת את כל הפסקה אבל הדגשת רק משפט אחד, עכשיו אתה משמיט את כל הקטע הראשון.
בדברי התומים שהובאו יש שני חלקים. בחלק הראשון, שעכשיו החלטת להשמיט אותו, הוא מסביר שלרוב המחלוקות וחוסר היכולת להוציא דין ברור בחו"מ קיבלו חכמי הדור שלא לומר קים לי כדעה שלא נזכרה בשו"ע וברמ"א. בחלק השני הוא מוסיף ואומר שאין להקשות על קבלה זו מכך שדברי השו"ע והרמ"א מוקשים במקומות לאין מספר, אלא לשונם מדויקת ויד ה' עליהם וכו', וקושיות רבות של האחרונים מתורצות למדקדק בדבריהם.
עד כאן ביאור דבריו.
כעת נוסיף ונאמר: ומה לגבי מקומות שבהם דברי המחבר והרמ"א נשארים מוקשים גם לאחר הדקדוק בדבריהם? זאת הראה לנו התומים בעצמו בספריו, שבהם הוא לא מקבל בכל מקום את דעת השו"ע והרמ"א.
