עושה חדשות כתב:ז"ל החינוך, מ' תקנ -שלא לחרוש בשור ובחמור יחדיו ... מטעמי מצוה זו ענין צער בעלי חיים שהוא אסור מן התורה, וידוע שיש למיני הבהמות ולעופות דאגה גדולה לשכון עם שאינם מינן וכל שכן לעשות עמהן מלאכה, וכמו שאנו רואים בעינינו באותן שאינם תחת ידינו כי כל עוף למינו ישכון, וכל הבהמות ושאר המינין גם כן ידבקו לעולם במיניהן. וכל חכם לב מזה יקח מוסר שלא למנות שני אנשים לעולם בדבר מכל הדברים שיהיו רחוקים בטבעם ומשונים בהנהגתם כמו צדיק ורשע והנקלה בנכבד, שאם הקפידה התורה על הצער שיש בזה לבעלי חיים שאינם בני שכל, כל שכן בבני אדם אשר להם נפש משכלת לדעת יוצרם.
תיבת גומא פ' האזינו כתב:וראיתי בצידה לדרך והוא דבר חדש אצלי, שכתב בשם הרמב"ן ז"ל במנין המצות ט"ו ובקרית ספר (הוא המבי"ט) שמצוה מן התורה לענות אמן אחר ברכת התורה ואחר ברכת המזון, והיינו כי שם ה' אקרא בברכה הבו גודל אמן, כך פירש"י ז"ל ברכות (כא א) יע"ש, ולפ"ז כל הברכות ועניית אמן דרבנן לחייב, ובהמ"ז וברכת התורה לפניה ומעין שלש למ"ד שחייב מן התורה בברכה, מחויב השומע לענות אמן, הן אמת שהרמב"ן ז"ל בעשין שלו מצוה ט"ו לא כתב רק שמצות עשה לברך ולהודות בברכת התורה, אלא דממילא משתמע מקרא, ולמ"ד ברכת התורה דרבנן וקרא אסמכתא לית אמן מן התורה אף בבהמ"ז, דהך דרשא הוה אסמכתא, ולהרא"ם ז"ל לכאורה דוקא במקדש הא בגבולין אמן אין זה התגדלות והתרוממת כו', וצ"ע יע"ש. ולפ"ז אם שמע ברכת התורה ומעין שלש בהמ"ז ולא ענה אמן ביטל מצות עשה מן התורה, ומחויב לומר פ' עולה ויה"ר כאלו הקרבתי עולה, עיין סימן א'.
ויש לשאול בעומד בתפלה ושמע ג' ברכות אלו י"ל דמפסיק דהוה מצות עשה, ואף על גב דאין מפסיק לקדושה וקדיש זה מן התורה הוה, וי"ל הא רוב ס"ל דברכת התורה דרבנן וקרא אסמכתא הוה, ומש"ה לא מנאה הר"מ ז"ל במנין המצות, ועיין במגילת אסתר א"כ עניית אמן מדרבנן הוא כמו הברכה, ועיין או"ח (רטו, ב) חייב לענות אמן. גם אם יש לפניו לשמוע ולענות אמן אחר בהמ"ז וברכת התורה ומעין שלש ויש לפניו לענות שאר אמנים הא עדיף, דהוה מצות עשה מן התורה להרמב"ן ז"ל, ואי"ה בפריי יבואר עוד.
אוצר החכמה כתב:א. אני תמיד מסתפק בהנהגה זו של לשבת ולקום (כמדומני שהגרש"ד מקפיד בזה) כי מסברא הייתי אומר שמי שמקפיד לעמוד קודם כדי לכבד את התורה בעמידתו כמו מנהג העולם זה גם מיקרי קם בפני הספר ורק אם נראה שלא עומד מחמת זה אז חסר בקימתו וגם בזה צריך לעיין מהגמרא בסנהדרין.
לכאו', לפ"ד היראים, בימינו יש להחמיר בזה בהרבה אופנים.יראים סי' עג כתב:שלא לשקץ את הגוף. הזהירה תורה לישראל בפרשת ויהי ביום השמיני דכתיב אל תשקצו את נפשותיכם פי' אל תמאסו עצמכם ואל תאכלו במאוס ובשיקוץ כדאמר רב ביבי בר אביי באלו הן הלוקין [ט"ז ב'] האי מאן דשתי מיא בקרנא דאומנא עובר בבל תשקצו ואמרינן נמי בשבת פר"ע [צ' ב'] רב כהנא הוה קאים קמיה דרב והוה קא מעבר שושיבא אפומיה, פי' חגב חי טהור. א"ל שקליה דלא לימרו מיכל קא אכלי ליה ועבר משום בל תשקצו. פי' באוכל כל דבר חי ואמר רבא מאן דמשהי בנקביו עובר בבל תשקצו. למדנו שהזהיר הבורא שלא ימאיסו ישראל לא באכילתם ולא בענינים כי אם ינהגו עצמם בקדושה וכבוד כדתניא באלו דברים [נ"ג ב'] והתקדשתם אלו מים ראשונים והייתם קדושים אלו מים אחרונים, כי קדוש אני למדנו מזה שהמפליג עצמו בשיקוץ ממנהג שכיניו ומבני עירו עובר בלאו:
לדעת הרמב"ן יש באמת איסור לקרוא "אבא" לשווער? או עכ"פ כאשר זה נעשה בפני האב עצמו? ועוד איסור דאורייתא? ומה הדין מי שאומר לבנו עשה כך וכך ואתן לך כך וכך, האם הכשיל את בנו באיסור גמור?רמב"ן פ' יתרו כתב:כבד את אביך - הנה השלים כל מה שאנו חייבין בדברי הבורא בעצמו ובכבודו, וחזר לצוות אותנו בעניני הנבראים, והתחיל מן האב שהוא לתולדותיו כענין בורא משתתף ביצירה, כי השם אבינו הראשון, והמוליד אבינו האחרון, ולכך אמר במשנה תורה (דברים ה טז) כאשר צויתיך בכבודי כן אנכי מצוך בכבוד המשתתף עמי ביצירתך. ולא פירש הכתוב הכבוד, שהוא נלמד מן הכבוד הנאמר למעלה באב הראשון יתברך, שיודה בו שהוא אביו, ולא יכפור בו לאמר על אדם אחר שהוא אביו, ולא יעבדנו כבן לירושתו, או לענין אחר שיצפה ממנו, ולא ישא שם אביו וישבע בחיי אביו לשוא ולשקר. ויכנסו בכלל הכבוד דברים אחרים, כי בכל כבודו נצטווינו, ומפורשים הם בדברי רבותינו (קדושין לא ב), וכבר אמרו (שם ל ב) שהוקש כבודו לכבוד המקום
עושה חדשות כתב:לדעת הרמב"ן יש באמת איסור לקרוא "אבא" לשווער? או עכ"פ כאשר זה נעשה בפני האב עצמו? ועוד איסור דאורייתא? ומה הדין מי שאומר לבנו עשה כך וכך ואתן לך כך וכך, האם הכשיל את בנו באיסור גמור?רמב"ן פ' יתרו כתב:כבד את אביך - הנה השלים כל מה שאנו חייבין בדברי הבורא בעצמו ובכבודו, וחזר לצוות אותנו בעניני הנבראים, והתחיל מן האב שהוא לתולדותיו כענין בורא משתתף ביצירה, כי השם אבינו הראשון, והמוליד אבינו האחרון, ולכך אמר במשנה תורה (דברים ה טז) כאשר צויתיך בכבודי כן אנכי מצוך בכבוד המשתתף עמי ביצירתך. ולא פירש הכתוב הכבוד, שהוא נלמד מן הכבוד הנאמר למעלה באב הראשון יתברך, שיודה בו שהוא אביו, ולא יכפור בו לאמר על אדם אחר שהוא אביו, ולא יעבדנו כבן לירושתו, או לענין אחר שיצפה ממנו, ולא ישא שם אביו וישבע בחיי אביו לשוא ולשקר. ויכנסו בכלל הכבוד דברים אחרים, כי בכל כבודו נצטווינו, ומפורשים הם בדברי רבותינו (קדושין לא ב), וכבר אמרו (שם ל ב) שהוקש כבודו לכבוד המקום
עושה חדשות כתב:רוקח סי' רפא - כל אדם חייב לתקן בעצמו המצות דאמר במכילתא ומשארותם צרורות בשמלותם ר' נתן אומר וכי לא היה שם בהמה אלא שהיו ישראל מחבבין את המצות.
מהרי"ל הל' אפיית המצות - ומצוה לכל אדם שיעסוק עצמו במצות. וכן נהג האשר"י שעמד ועשאם בגופו, משום שנא' צרורות בשמלותם על שכמם (שמות כב, לד), והלא סוסים וחמורים הרבה היו להם, אלא שחביבה היתה המצוה עליהם. ועוד טעם דכל מצוה יעשה בעל הבית גופיה, כדאשכחן בפרק כל כתבי גבי אמוראים חד חריך רישא לשבתא וחד מלח שיבוטא. ועוד דמצה מתקרי לחם עני, ודרכו של עני הוא מסיק ואשתו לשה, ועוד נמי משום שיבטל בעצמו את הפירורים בכל פעם ופעם טרם יחמצו. וכלל לא יעשו המצוות אך בני מצוה ולא הקטנים.
ועצם מה שנקט דשלמה המלך דרש את שיר השירים בחג הפסח, מצאתי חלק מזה בדרשת ר"י אבן שועיב על שה"ש (בשש"פ), ז"ל "ואף על פי שדבריו סתומים וחתומים יש בו נגלה, כדברי שלמה שיש בהם משל ומליצה וחידה, כי בעבור שדבריו היו בהקהל והשומעים היו בהם מן הארבעה כתות שאמרתי בדרש שבת הגדול, היה אומר דבריו נגלה ונסתר והכל דברי אלקים חיים". אולי יש עוד מקורות לזה?הנצי"ב בהקד' רינה של תורה כתב:ועתה נבא לספר שיר השירים, דשלמה המלך אמרו בחג המצות לפני ישראל לבד, כמו שבארנו בהעמק דבר ספר דברים ט"ז מקרא ח' בפשט המקרא ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה' אלהיך לא תעשה מלאכה, דמשמעו לבד דרשת חז"ל, דביום השביעי של פסח מצוה להתבונן על ענין אכילת מצה בששת ימי הפסח, היינו לבד יום הראשון שיש בו טעם מיוחד במקרא ג' כי בחפזון וגו', אבל ששת ימים הוא כעין אכילת הכהנים שירי מנחות בכל השנה דוקא מצות, שבא ללמד להמתקדשים ומתקרבים לה' למעט בתחבולות הליכות עולם, וכמו כן לכל ישראל בפסח המצוה להיות נעצרים להתדבק באהבת ה', וביום השביעי טרם נפרדים מירושלים מקום הקודש והמקדש, יהיו נעצרים במחשבה להיות שמור בלב ישראל בלכתם לביתם. וע"ז התכלית אמר שלמה המלך שיר השירים לעורר אהבת ה' בלב ישראל. ומש"ה אמרו חז"ל (ברכות נ"ז ב') הרואה שיר השירים בחלום יצפה לחסידות, ופירש"י שהוא בקשת אהבת ה', הכוונה שיהיו ישראל אוהבים את ה', והוא ענין חסידות כמש"כ בהעמ"ד בפ' ברכה עה"פ תומיך ואוריך לאיש חסידך:
ספר המנהיג הל' סעודה כתב:מנהג ברוב מקומות ישראל שיש להם בחצר בית הכנסת שוקת מים לרחוץ הידים, ויש לי סמך מדאמרי' ביומא אין אדם נכנס לעזרה אפי' טהור עד שיטבו' דכתי' בבאם אל אהל מעד ירחצו מים ולא ימותו, ואף על פי שאין לנו טהרה עד עמוד כהן לאורים ולתמים ותעשה הפרה העשירית מכל מקום מה שיש בידינו לתקן נתקן להטהר בעלי קריין בט' קבין, ושאינן בעלי קריין לרחוץ הידים שהן עסקניות, וכאשר ימצאו הדבר מזומן בבואם למקדש מעט יהיו נזהרין בכך.
עושה חדשות כתב:מצווה ישנה, אבל המקור של הסמ"ק הוא מחודש, ז"ל במצוה א -לידע שאותו שברא שמים וארץ הוא לבדו מושל מעלה ומטה ובד' רוחות כדכתיב (שמות כ') אנכי ה' אלהיך וגומר, וכתיב (דברים ד') וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד. ודרשו חכמים אפילו באויר. לידע, פירוש לאפוקי מן הפילוסופין שאמרו שהעולם נוהג מאליו במזלות. ואין לו מנהיג ולא דבר, ואפילו קריעת ים סוף ויציאת מצרים וכל הנפלאות שנעשו במזל היו. ויש לנו להאמין כי שקר הם דוברים. אכן הקדוש ברוך הוא מנהיג את העולם כולו ברוח פיו. והוא הוציאנו ממצרים ועשה לנו כל הנפלאות ואין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה שנאמר (תהילים ל"ז) מה' מצעדי גבר כוננו. ובזה תלוי מה שאמרו חכמים (שבת דף לא) ששואלין לאדם לאחר מיתה בשעת דינו צפית לישועה. והיכן כתיב מצוה זו. אלא ש"מ בזה תלוי, שכשם שיש לנו להאמין שהוציאנו ממצרים דכתיב אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך וגומר. ועל כרחין מאחר שהוא דיבור, הכי קאמר, כשם שאני רוצה שתאמינו בי שאני הוצאתי אתכם כך אני רוצה שתאמינו בי שאני ה' אלהיכם ואני עתיד לקבץ אתכם ולהושיעכם. וכן יושיענו ברחמיו שנית, כדכתיב (דברים ל') ושב וקבצך מכל העמים וגומר
עושה חדשות כתב:וכבר בנותן טעם להזכיר את שיטת הר"ן בקידושין, שיש חיוב קימה בפני בעל מעשים. ז"ל "ולפיכך נ"ל שכל שמוחזק בבעל מעשים ואין ספק בעניינו כרב יחזקאל עומדין מפניו שלא צותה התורה בחכם אלא מפני שהחכמה מביאה לידי מעשים אלא שלא פרשה תורה במעשה כמו שפרשה בחכמה לפי שאין הכשר המעשה גלוי כמו שיתרון הכשר החכמה נראה לכל".
עושה חדשות כתב:אסור להיות עשיר!
(כ"כ רבינו מיוחס, ובעל סמיכת חכמים).
https://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?601646&
עושה חדשות כתב:אסור להיות עשיר!
(כ"כ רבינו מיוחס, ובעל סמיכת חכמים).
https://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?601646&
עושה חדשות כתב:וע"ע רשב"ש סי' כו, ריב"ש סי' תפו.עתניאל בן קנז כתב:מצוה להסתכל על הציצית
ב'חרדים' (מ"ע פ"ב) "מצות עשה מן התורה התלויות בעינים ואפשר לקיימן בכל יום - להסתכל בציצית, דכתיב (במדבר טו, לט) 'וראיתם אותו וזכרתם כו'', ראייה מביאה לידי זכירה, וזכירה מביאה לידי עשיה, ממנין תרי"ג לסמ"ק ורשב"ץ". [ומקורו מדברי חז"ל (מדרש תהלים לה, ב) המפרט את המצוות הנעשות בכל האברים - " ... בעיני אני מקיים 'וראיתם אותו' ..."].
עושה חדשות כתב:עושה חדשות כתב:וע"ע רשב"ש סי' כו, ריב"ש סי' תפו.עתניאל בן קנז כתב:מצוה להסתכל על הציצית
ב'חרדים' (מ"ע פ"ב) "מצות עשה מן התורה התלויות בעינים ואפשר לקיימן בכל יום - להסתכל בציצית, דכתיב (במדבר טו, לט) 'וראיתם אותו וזכרתם כו'', ראייה מביאה לידי זכירה, וזכירה מביאה לידי עשיה, ממנין תרי"ג לסמ"ק ורשב"ץ". [ומקורו מדברי חז"ל (מדרש תהלים לה, ב) המפרט את המצוות הנעשות בכל האברים - " ... בעיני אני מקיים 'וראיתם אותו' ..."].
ויל"ע להאי שיטה, למה לא תיקנו ברכה על מצוה זו של ראיית הציצית.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 61 אורחים