עקביה כתב:היום, יום ד' י"ז אדר תשע"ז, פורסם ביתד מאמר מפרי עטו, עט סופר מהיר, של הרב שמואל ברוך גנוט שליט"א (הוא ניהו "ש. ספראי" מאתרא הדין). המאמר, שכותרתו 'מלווים את המלכה', עוסק בחשיבותה של סעודת מלווה מלכה, ודבריו נאים וחביבים.
אלא שבתוך הדברים נשתרבבה לה שגיאה בעייתית מאד. הוא כותב על עצם הלוז, הנקראת גם נסכוי, עליה אמרו במדרש (ב"ר כח ג, ויק"ר יח א) שממנה מחדש הקב"ה את האדם לתחיית המתים, ועוד נכתב (בשבולי הלקט) שעצם זו אינה נהנית משום אכילה אלא מאכילת מוצאי שבת. אך לאחר הדברים האלה ממשיך המאמר כך: "בספר 'אוצרות אחרית הימים' כתב בשם מרן שר התורה הגר"ח קניבסקי שליט"א שכך הם הדברים כפשוטם. יכול להיות יהודי שקיים כל חייו את כל התורה והמצוות אך לא אכל מלוה מלכה. אדם זה, עם כל הצער והכאב, לא יקום לתחיית המתים". ע"כ.
אני יוצא מנקודת הנחה שמעולם לא אמר הגרח"ק דברים אלה, ומתפעל מכוח הסבל של הנייר, המוכן ששטות מזעזעת כזאת תודפס עליו בעשרות אלפי עותקים.
ככל הנראה אין לרעיון עוועים זה שום זכר ומקור בשום חיבור שקדם לספה"ק 'אוצרות אחרית הימים'.
הלא עצם זו, לדברי המדרש, אינה אובדת בשום אופן, ומה לי אם אכל סעודת מלוה מלכה ומה לי אם לא אכל. סעודת מ"מ כנראה מוסיפה לה עוז ותעצומות, אך לתלות בכך את עצם הקימה לתחה"מ?! שומו שמיים על זאת!
פוק חזי מש"כ המשנ"ב (סי' ש ס"ק ב. תחילת דבריו הובאו במאמר, אך המשכם לא): ואמרו הקדמונים דאבר אחד יש באדם ונסכוי שמו וזה האבר נשאר קיים בקבר עד עת התחיה ואפילו אחר שנרקבו בו כל העצמות וזה האבר אינו נהנה משום אכילה כ"א מסעודת מלוה מלכה. ודע דמ"מ סעודה זו אינה חובה עליו כמו הג' סעודות של שבת דשם אסמכוהו אקרא וזה רק מצוה בעלמא ונ"מ היכי דא"א לו לקיים כולם:
היעלה על הדעת שאם היה למשנ"ב צד שתחיית המתים תלויה בסעודת מ"מ היה מורה להעדיף ג' סעודות על פני סעודה זו?
ישתקעו הדברים ולא יאמרו, ויה"ר שהרב גנוט יחזור בו מדבריו באותה פרהסיא שבה פורסמו דברים אלה.
שמשון כתב:אגב, אין זה הטעות היחידה שמופיעה באותו מאמר.
הסיפור עם הקדוש אליעזר שלזינגר הי"ד שהופיע בתחילת המאמר התרחש עם הגר"ש אוירבך ולא עם אביו מרן הגרש"ז אוירבך. כמו שמופיע בספר הזכרון שיצא עליו.
אפשר כתב:ומה תאמר לדברי התוס' ב"ק טז ע"ב
ויש מפרשים משום דאמרינן במדרש שיש עצם בשדרו של אדם שממנו נוצר לעת"ל ואותו עצם חזק וקשה כ"כ שאין האש יכול לשורפו, והשתא כשאותו עצם נעשה נחש אינו חי לעת"ל.
יצויין אמנם דהתוס' סיימו, ואין סברא לומר שיהא עונש גדול כל כך בשביל עון זה דהא כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, ע"כ. אבל אכתי יש את שיטת היש מפרשים הנ"ל דסברי דברים כפשוטם.
שמשון כתב:אגב, אין זה הטעות היחידה שמופיעה באותו מאמר.
הסיפור עם הקדוש אליעזר שלזינגר הי"ד שהופיע בתחילת המאמר התרחש עם הגר"ש אוירבך ולא עם אביו מרן הגרש"ז אוירבך. כמו שמופיע בספר הזכרון שיצא עליו.
מי שיש לו את אוצרות אחרית הימים יתכבד לבדוק שם אם יש שם תשובה לחקירה הבאה: אותם שאינם מקבלים פני שכינה (כגון כת שקרנים וכת חנפים) האם קמים לתחית המתים אם לאו?שמשון כתב:אגב, אין זה הטעות היחידה שמופיעה באותו מאמר.
הסיפור עם הקדוש אליעזר שלזינגר הי"ד שהופיע בתחילת המאמר התרחש עם הגר"ש אוירבך ולא עם אביו מרן הגרש"ז אוירבך. כמו שמופיע בספר הזכרון שיצא עליו.
תינוק שמת קודם שיגיע להיות בן שמונה, מלין אותו על קברו בצור או בקנה ואין מברכין על המילה. אבל משימים לו שם, לזכר שירחמוהו מן השמים ויחיה בתחיית המתים.
נשר כתב:שולחן ערוך יורה דעה הלכות מילה סימן רסגתינוק שמת קודם שיגיע להיות בן שמונה, מלין אותו על קברו בצור או בקנה ואין מברכין על המילה. אבל משימים לו שם, לזכר שירחמוהו מן השמים ויחיה בתחיית המתים.
וכתב עוד (הרד"א) בשם רב נחשון גאון (שם סי' ה) רגילין דמהלין על קבריה ולא מברכין על המילה ומסקין ליה שמא, דכד מרחמין ליה מן שמיא והוי תחיית המתים הויא ידיעה לתינוק ומבחין ליה לאבוה. והא דרב נחשון כתבה הרא"ש בסוף מועד קטן (פ"ג סי' פח). וכ"כ רבינו ירוחם (שם ח"א יג ע"ב) בשם רבינו הגרשוני שיש לנו קבלה שמוהלים אותו על קברו ומשימים לו שם לזכר שירחמוהו מן השמים ויחיה בתחיית המתים ויהיה בו דעה ויכיר את אביו עכ"ל.
איש_ספר כתב:נשר כתב:שולחן ערוך יורה דעה הלכות מילה סימן רסגתינוק שמת קודם שיגיע להיות בן שמונה, מלין אותו על קברו בצור או בקנה ואין מברכין על המילה. אבל משימים לו שם, לזכר שירחמוהו מן השמים ויחיה בתחיית המתים.
אפשר כתב:ומה תאמר לדברי התוס' ב"ק טז ע"ב
ויש מפרשים משום דאמרינן במדרש שיש עצם בשדרו של אדם שממנו נוצר לעת"ל ואותו עצם חזק וקשה כ"כ שאין האש יכול לשורפו, והשתא כשאותו עצם נעשה נחש אינו חי לעת"ל.
יצויין אמנם דהתוס' סיימו, ואין סברא לומר שיהא עונש גדול כל כך בשביל עון זה דהא כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, ע"כ. אבל אכתי יש את שיטת היש מפרשים הנ"ל דסברי דברים כפשוטם.
וכי כריעת מודים חמורה כ"כ יותר מאכילת מלוה מלכה? ואם במודים אמרו דאינו קם לתחיה אפשר גם במלוה מלכה. ויצויין דמדובר באותו עצם, הוא עצם הלוז, עי' תוס' בכורות ח ע"א ובמשנ"ב סי' ש בזה. ועוד שם בלבוש א"ר ופמ"ג.
עוד יצויין דאף שהמשנ"ב הפחית סעודת מלוה מלכה מדרגת חיוב גמור, היינו רק לגבי דין קדימה, אבל מצד עצמו הוא חיוב גמור, כמבואר בכל הראשונים, ורבים הם.
לא אכחיש שיש צדק בגוף החילוק שאתם מחלקים, דאין הכרח שלא יקום לתחיה, דכל שאמרו הוא רק שהאבר ניזון ממלוה מלכה. אבל גוף התמיה אפשר לתמוה גם על תוס' שכתבו כן לגבי אותו אבר ובענין אחר.
מקורות כתב:מדברי רבי יעקב עמדין בסידור שלו, יוצא לכאורה שבכל אופן העצם לוז קיים, ואינו צריך לשום מזון, רק שנהנה מהכוונה של המלוה מלכה (ואפילו אם אינו אוכל פת):
לעומקו של דבר כתב:אפשר כתב:ומה תאמר לדברי התוס' ב"ק טז ע"ב
ויש מפרשים משום דאמרינן במדרש שיש עצם בשדרו של אדם שממנו נוצר לעת"ל ואותו עצם חזק וקשה כ"כ שאין האש יכול לשורפו, והשתא כשאותו עצם נעשה נחש אינו חי לעת"ל.
יצויין אמנם דהתוס' סיימו, ואין סברא לומר שיהא עונש גדול כל כך בשביל עון זה דהא כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, ע"כ. אבל אכתי יש את שיטת היש מפרשים הנ"ל דסברי דברים כפשוטם.
וכי כריעת מודים חמורה כ"כ יותר מאכילת מלוה מלכה? ואם במודים אמרו דאינו קם לתחיה אפשר גם במלוה מלכה. ויצויין דמדובר באותו עצם, הוא עצם הלוז, עי' תוס' בכורות ח ע"א ובמשנ"ב סי' ש בזה. ועוד שם בלבוש א"ר ופמ"ג.
עוד יצויין דאף שהמשנ"ב הפחית סעודת מלוה מלכה מדרגת חיוב גמור, היינו רק לגבי דין קדימה, אבל מצד עצמו הוא חיוב גמור, כמבואר בכל הראשונים, ורבים הם.
לא אכחיש שיש צדק בגוף החילוק שאתם מחלקים, דאין הכרח שלא יקום לתחיה, דכל שאמרו הוא רק שהאבר ניזון ממלוה מלכה. אבל גוף התמיה אפשר לתמוה גם על תוס' שכתבו כן לגבי אותו אבר ובענין אחר.
זיי מיר געזונט. הרי משם ממש ראיה. התוס' דוחה את דברי אותו יש מפרשים בדיוק באותו אופן שעקביא דחה את דברי הרב גנוט. אז אתה הולך להביא ראיה להיפך מהיש מפרשים, שאיננו יודעים מיהו?
===
מעניין לעניין באותו העניין, בדיוק חשבתי שצריך פעם אחת ולתמיד לכתוב על התופעה המגונה של אותם אלו המוצאים בספרי ראשונים ואחרונים תוכחות מוסר נגד מנהגים מגונים וחטאים שיש שנהגו בהם בזמנם, ומביאים מזה ראיה להיתר לנהוג כאותו מנהג - כי אפילו שאותו ראשון או אחרון הוא נגד, פארט קאחזינא שכן היה מנהג ישראל...אמנם בגבולות מצומצמים ומסויימים יש לזה מקום. ואכמ"ל.
דרומי כתב:כמדומני שאין צורך להיבהל כ"כ, כי מציאות זו של אדם שלא אכל מימיו סעודת מלוה מלכה היא כנראה נדירה ביותר, כי גם מי שאינו מקפיד על כך בקביעות הרי בל ימלט שבכל ימי חייו בקביעות מסויימת (וכגון בליל הסדר שחל במוצ"ש...) כן אכל פת בסעודה זו, ותו לא מידי
לעצם הסברא כמובן שהדבר נראה מוטעה מעיקרו וכמו שכתבו כאן
נשר כתב:ברור שהתכוונתי להוכיח שגם מי שלא אכל מלוה מלכה קם לתחיית המתים.
עכשיו אני תופס שכנראה אי"ס הבין שהבאתי ראיה שיש עוד כמה שלא קמים כגון אלו שלא מלו, וטוב שהענין הובהר.
משום מה, לא נראה לי האוקימתא דאיירי בתינוק שינק במוצ"ש.
דרומי כתב:יסלח לי כבודו אבל לא הבנתי על איזה שולחן ערוך הרב הוא מדבר ומה מצא בו ראיה לחידוש דידן, ואולי נפלה איזו טעות
אפשר כתב:דרומי כתב:יסלח לי כבודו אבל לא הבנתי על איזה שולחן ערוך הרב הוא מדבר ומה מצא בו ראיה לחידוש דידן, ואולי נפלה איזו טעות
בטעות כתבתי לעיל סי' ש וצ"ל סי' קכא
וז"ל השו"ע הרב
במודים שוחין תחלה וסוף כמו שנתבאר בסי' קי"ג ומי שאינו שוחה במודים שדרתו נעשה נחש לאחר ז' שנים אחר מותו (ואינו קם בתחיית המתים).
ותוכן תגובתי, שכתבתם בסיפא דעצם התמיה מוצדקת, וע"ז כתבתי דהרי התמיה שייך גם לגבי מי שאינו שוחה במודים, והשו"ע הרב מהפוסקים היחידים שמביאים דעת היש מפרשים הנ"ל ודלא כתמיהת התוס'.
דרומי כתב:עכשיו הבנתי.
ועדיין לענ"ד קשה מאוד לעשות השוואות מדעת עצמנו ובלשון הידוע "הבו דלא לוסיף עלה", ובפרט בענינים כאלה שהם מכבשונו של עולם ואין אתנו יודע עד מה
[ומעניין שפתחתי בשו"ע הרב סי' ש ושם מביא - גם בסוגריים - שאין מלוה מלכה אלא מצוה מן המובחר. בכל מקרה מסכים אני שהיתה התלהמות יתירה נגד כותב המאמר, גם אם אכן טעה או הגזים]
רון כתב:לכבוד כל הרבנים הכותבים לעיל כל אחד לפי כבודו ומעלתו!!! [ובבית מדרשנו ב"ה, התחנכנו לכבד כל ת"ח באשר הוא]
כמדומה שמה שקורה כאן הוא מעשה אשר לא יעשה!
כל עוד ולא ידוע נגד מי כותבים, ניחא, גם אם מתבטאים לא כל כך בכבוד, לחיי,
אבל כעת שיודעים כולם נגד מי הדברים אמורים, האם זה הוגן בשעה שהמתקיפים אינם מזדהים בשמם?
יש לכם מה להתקיף? בבקשה, תכתבו על גופם של דברים,
יש לכם ביקורת על מה שכתב הרה"ג ספראי שליט"א? מצויין, תכתבו, אבל למה לכתוב עם דם בעינים? כאילו טעה ח"ו בעיקרי האמונה.
וגם אם נניח שהדברים שנכתבו הם טעות, יש צורה איך מתנפלים על אדם שהוא מהכותבים המיוחדים כאן, והוא ת"ח ללא ספק, ומביא תועלת גדולה לכולנו מדי פעם בכתיבתו הרהוטה וידיעותיו המפליגות, וכי כך עושים לאחד מבני החבורה? כעדת זאבים אשר מריחים ...... אתמהה!!!!!
לעומקו של דבר כתב:רון כתב:לכבוד כל הרבנים הכותבים לעיל כל אחד לפי כבודו ומעלתו!!! [ובבית מדרשנו ב"ה, התחנכנו לכבד כל ת"ח באשר הוא]
כמדומה שמה שקורה כאן הוא מעשה אשר לא יעשה!
כל עוד ולא ידוע נגד מי כותבים, ניחא, גם אם מתבטאים לא כל כך בכבוד, לחיי,
אבל כעת שיודעים כולם נגד מי הדברים אמורים, האם זה הוגן בשעה שהמתקיפים אינם מזדהים בשמם?
יש לכם מה להתקיף? בבקשה, תכתבו על גופם של דברים,
יש לכם ביקורת על מה שכתב הרה"ג ספראי שליט"א? מצויין, תכתבו, אבל למה לכתוב עם דם בעינים? כאילו טעה ח"ו בעיקרי האמונה.
וגם אם נניח שהדברים שנכתבו הם טעות, יש צורה איך מתנפלים על אדם שהוא מהכותבים המיוחדים כאן, והוא ת"ח ללא ספק, ומביא תועלת גדולה לכולנו מדי פעם בכתיבתו הרהוטה וידיעותיו המפליגות, וכי כך עושים לאחד מבני החבורה? כעדת זאבים אשר מריחים ...... אתמהה!!!!!
היכן ראית דם. נכתבה ביקורת ענינית גרידא. אולי רק בהודעה הראשונה - של עקביה - המלאה גם דברי שבח לרב ספראי.
כבודו, לעומת זאת, כן כתב עם דם בין העיניים, לא ברור למה.
דרומי כתב:ארשה לעצמי להעיר - אם הכותב כאן בפורום מכנה את שמו בשם ספרותי, כמנהג רוב הכותבים, מי התיר לגלות את זהות השם הספרותי לכל הנכנסים לכאן? (אני מתרשם שחלק מהחברים ידעו זאת כבר קודם. אך אני אישית לא ידעתי, ומן הסתם עוד כמה כמוני, ובוודאי שהאורחים הנכנסים לכאן באקראי לא אמורים לדעת)
וזה עדיין לא מאוחר - אפשר למחוק כעת את הכינוי הספרותי ובכלל להשמיט את העובדה שמדובר באחד מבני החבורה שהרי אין לזה שום נפק"מ לענין מאמרו במקום אחר ופשוט
לעומקו של דבר כתב:אפשר כתב:דרומי כתב:יסלח לי כבודו אבל לא הבנתי על איזה שולחן ערוך הרב הוא מדבר ומה מצא בו ראיה לחידוש דידן, ואולי נפלה איזו טעות
בטעות כתבתי לעיל סי' ש וצ"ל סי' קכא
וז"ל השו"ע הרב
במודים שוחין תחלה וסוף כמו שנתבאר בסי' קי"ג ומי שאינו שוחה במודים שדרתו נעשה נחש לאחר ז' שנים אחר מותו (ואינו קם בתחיית המתים).
ותוכן תגובתי, שכתבתם בסיפא דעצם התמיה מוצדקת, וע"ז כתבתי דהרי התמיה שייך גם לגבי מי שאינו שוחה במודים, והשו"ע הרב מהפוסקים היחידים שמביאים דעת היש מפרשים הנ"ל ודלא כתמיהת התוס'.
מכיוון שהקטע הנ"ל הוא בסוגריים - וגם אינו עניין נוסף שמתאים לשימו בסוגריים - יש מקום לחשוד שזה מהמגיה. ויאמרו המבינים.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 156 אורחים