שני מדות משונות זו מזו בתלמוד

[עושה חדשות]

ספר גן המלך סימן סג
שני מדות משונות זו מזו בתלמוד פעמים אנו אומרי' מדאצטריך לומר כן שמעינן דבעלמא לית דינא הכי ופעמי' אנו למדים בהפך דאמרי' זה בנה אב לכל כיוצ' בו לדון כן ובפכ"ה דף קי"ג ע"ב גבי בישול בשר בחלב יליף בגמ' מדאמר גבי יהודא וישלח יהודה את גדי העזים דכאן דוקא הוא גדי עזים הא בכל מקום שנאמר בו גדי סתם אפי' פרה ורחל במשמע ופריך בגמ' דאדרבה ניליף מכאן בכל מקום שנאמר בו גדי סתם הוי דוקא גדי עזים ומשני משום דאיכא קרא אחרינא דאמר ואת עורות גדיי העזים והוו להו ב' כתובים ללימוד זה ואין מלמדין משמע מכאן דכשיש לימוד וחדוש באיזה ענין ראוי ללמוד ממנו ולעשותו בבנין אב ולא לדורשו במדת מדאצטריך ובפרק איזהו נשך בעי רב אשי למימר דכי אין שליחות לגוי היינו דוקא בתרומה אבל בכל התורה יש שליחו' והיינו במדת מדאצטריך ודחי בגמ' דאדרבה מכאן ילפינן ובריש ערכין כתבו התוס' בתחלה ניליף מינה ולבסוף כתבו מדאיצטריך וצ"ע.

האם אתם מכירים הסבר על זה, מתי אמרי' זה בנה אב ומתי אמרי' מדאיצטריך?

[י. אברהם]

במר קשישא עמ' לט העיר בזה.

[יחיאל מ]

בפשטות אומרים מדאיצטריך כשלא נצרך לגופו מסברא חיצונית או מכתוב אחר, ואז הוא מגלה על אחרים שרק הוא בדין, אם נצרך לגופו אינו מגלה על אחרים ואחרים יכולים ללמוד ממנו בבנין אב.
עי' תוס' יבמות ג' ב ד"ה טעמא ה דוחה ל"ת שיש בו כרת אלא ע"כ שומע אני לאו דוקא והכי קאמר אם ת"ל דדחי הא כתיב עליה ומיהו עיקרא לאו להכי אתא ואר"י דאי בעלמא אין עשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת לא ה"ל לתנא למדרש עליה לאיסורא ולא יצטרך לגופיה.
זה העניין של שני כתובים הבאים כאחד.

[בברכה המשולשת]

ויעויין עוד פסחים עה ע"א תוד"ה באמצע ד"ה הא שזה מח' תירוצים בגמ' (הערת בני בכורי נ"י)

[ישנו]

בפשטות אומרים מדאיצטריך כשלא נצרך לגופו מסברא חיצונית או מכתוב אחר, ואז הוא מגלה על אחרים שרק הוא בדין, אם נצרך לגופו אינו מגלה על אחרים ואחרים יכולים ללמוד ממנו בבנין אב.
עי' תוס' יבמות ג' ב ד"ה טעמא ה דוחה ל"ת שיש בו כרת אלא ע"כ שומע אני לאו דוקא והכי קאמר אם ת"ל דדחי הא כתיב עליה ומיהו עיקרא לאו להכי אתא ואר"י דאי בעלמא אין עשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת לא ה"ל לתנא למדרש עליה לאיסורא ולא יצטרך לגופיה.
זה העניין של שני כתובים הבאים כאחד.

וכ"ה בכל הראשונים בסוגיא שם, דכאשר הפסוק משמיענו חידוש אמרי' שבכל מקום כ"ה, ואם משמיענו דבר הפשוט בסברא אמרי' מדאיצטריך לאשמועי' ש"מ שבשאר מקומות אינו כן.