חמץ ששפכו עליו חומרי ניקוי - נפסל מאכילת כלב?

[קלונימוס הזקן]

אגב אשכול ה'מחנה דן', השיבוני ידידי במחשבותי אל ימי פוניבז' העליזים, עת התעלסנו באהבים עם גאוני התורה שליט"א הנזכרים באשכול שם ושאינם נזכרים שם, כולם זכורים לטובה ולברכה.

נזכרתי שבשעתו טען הגר"א הכהן דויטש שליט"א (כנראה היה זה בשנה שער"פ חל בשבת) שבדק ומצא - לקח כמה פרוסות לחם ששפכו עליהם אקונומיקה, והניחם לייבוש איזה ימים.
ושוב היו ראויים אפי' למאכל אדם (דומני שאכל מהם בעצמו ואיני בטוח).

בטוחני שיש ענין בסיפור זה, ונפק"מ רבתא לדינא (בעיקר בער"פ שחל בשבת כנ"ל שמצוי שעושים כן, להנ"ל - בטעות)

[אדג]

אולי יש לומר ששאני ותליא מילתא באיזה חומר ניקוי מדובר...
האוכל פרוסת לחם שנטבלה בטרפנטין, חזקתו ששארית ימיו יבלה עם אולקוס, במקרה הטוב.

[קלונימוס הזקן]

ייש"כ, על הסבת תשומת הלב לפרט נדיר ובלתי ידוע זה.

עכ"פ החומר החריף המצוי בבתי ישראל בארץ ישראל הוא אקונומיקה ולא מדלל חריף כהנ"ל, וע"ז באה הערת הגאון הנ"ל

[איש חסיד]

יתכן וסמוך לזמן ששופכים עליו את האקונומיקה באמת אינו ראוי אפי' לאכילת כלב ולא חזי למידי והוי הפקר ורק אחרי כמה ימים משתנה הענין וכדברי רה''י שליט''א ואמנם אפשר דלא חשיב ביעור חמץ [עה''צ דאקנומיקה חשוב כשריפת חמץ-אילולי דברי רה''י] אבל מ''מ כבר אינו ברשותו וא''כ נפק''מ רבתא לדינא לא קא חזינא.

[דרדקי]

אני לא מאמין שאפשר לאכול דבר אחרי שטבל באקונומיקה גם אם התיבש.

[איש חסיד]

אני לא מאמין שאפשר לאכול דבר אחרי שטבל באקונומיקה גם אם התיבש.

רבינו קלונימוס מביא עדות נאמנה ואתה אפי' לא בדקת וכבר לא מאמין, למי בדיוק אתה לא מאמין לרבינו אשר או לרבינו קלונימוס?

[תולעת ספרים07]

בזמנו כשעלתה שאלת הסיגריות אם מותר לעשן בפסח והיו שטענו שנפסל מאכילת כלב אחר שטיפתו בחומרים מסוכנים וכדו' ודנתי כלפי מרן הגר"ח שליט"א מכל זה ולא אבה לשמוע טענה זאת שעל ידי כך הם נפסלים מאכילת כלב.
מה גם במידה ונחליט אנו מהו נפסל מאכילת כלב עוד יבוא מישהו להתיר וויסקי בפסח מטעם שאינו ראוי לאכילת כלב [שלא לדבר על כל הבושם ותמרוקי הנשים וכדו'] - עצתי להניח לדבר זה של נפסל מאכילת כלב שאיננו יודעים ובקיאים להבדיל בדברים אלו.

[איש_ספר]

תולעת. לדעת כמה מן הראשונים, מה שאמרו חרכו קודם זמנו מותר, היינו בהנאה בלבד ולא באכילה (אע"פ שלפירוש תוס' ריש כל שעה איירי בנפסל מאכילת כלב!) וכ' אחרונים (ואולי גם בראשונים) דהוא משום אחשביה. וכבר העיר בשפ"א דלכאו' מ"ש בזה אחשביה, הרי סו"ס אין כאן חמץ וצע"ג, אבל הדין דין.
מאמר רציני ומקיף על סוגית הבשמים וכו' מכמה צדדים, כתב הרב ועסטהים שליט"א במוריה, אחד מהקבצים האחרונים. ולא בדקתי אם נמצא כבר באוצר.

[תולעת ספרים07]

וכבר עמדו בזה בארוכה המהר"ם שיק (סימן רמ"ב) ובאגרות משה אורח חיים חלק ג' סימן ס"ב ובשדי חמד חלק ז' חמץ ומצה סימן א אות י"ט. – ודומני שכיום רובם ככולם מקפידים שלא ליהנות מתמרוקי הנשים ולא כדעת השו"ע (תמ"ב סעיף ט) ובמשנה ברורה שם ס"ק מ"ג.
ובנוגע לסיגריות ושתיים אלכהול חריף אם נחשב כאכילה או הנאה גם בזה האריכו הפוסקים למעניתם.

[קלונימוס הזקן]

אני לא מאמין שאפשר לאכול דבר אחרי שטבל באקונומיקה גם אם התיבש.

רבינו קלונימוס מביא עדות נאמנה ואתה אפי' לא בדקת וכבר לא מאמין, למי בדיוק אתה לא מאמין לרבינו אשר או לרבינו קלונימוס?

במחילת כת"ר: הוא צירף תמונה, וגם הגר"א שליט"א כשהיה בגיל זה לא האמין.
אמנם אחר הבדיקה אין כאן שאלה של 'אמונה' במובנה העממי, אלא אמונת אומן בידיעה שנתאמתה ע"י החוש

[נהנה מהאוצר]

ולפני שנים שמעתי מאחד מחכמי הדור הגאון .......שליט"א, שאמר לי שזה עידן ועידנים שאוותה נפשו לדעת מה נפסל מאכילת כלב ומה לא.
והיה לאחד משכניו כלב, ובדקו במינים הרבה, והכלב אכל כמעט הכל, איני זוכר מה כל הדוגמאות שהוא הביא לי, אבל סבון הכלב אכל, והוא היה מופתע מאד מענין זה

[חכם באשי]

כנראה, נשתנו הטבעיים... (של הכלב או של האקונומיקה...)

[תולעת ספרים07]

לפי דבריך יתכן ובזמן הזה אין דין של לכלב תשליכון אותו כי אינם צאצאים של הכלבים במצרים שקיימו לא יחרץ כלב לשונו ואפשר שהכלבים של פעם ושל היום הם לא אותם כלבים.
לדבריך כמובן.

[חכם באשי]

שמא, אכן כן...
אך למאי נפקא מינה אם הכלבים של היום הם "בן אחר בן" לכלבי מצרים או לא?

[תולעת ספרים07]

ברור שזהו טעם התורה שאמרה לכלב תשליכון מפני שהם צאצאים - וגם שמעתי אותו בשמו של הגרי"ז ז"ל להוכיח לחכם אחד שלעג על עניין הבנשקי"ם.
אם כי שהאיש ששמע אותו מהגרי"ז ז"ל אמר לי שלא כדאי לחזור על זה שמא דברי הגרי"ז לא יובן כהלכה כאילו שלעג הוא עצמו על הבנשקי"ם ולא כך היה הדבר והמספר סיפר לי בדיוק מה היה שם הויכוח שהגרי"ז ז"ל אדרבא גער בזה שלעג על עניין הבנשקי"ם.

[איש חסיד]

במחילה, הרי בזמן שנצטוו ישראל לכלב תשליכון מי אמר שעלו עמם כלבים מארץ מצריים של המצרים אדרבא הדעת נותנת שהכלבים של המצרים נשארו במלונתם והכלבים שהיו עמם כלבים אחרים לגמרי ואף לא אייניקלאך של כלבי מצרים שהרי היה זה סה''כ שנה אחת בלבד לאחר צאתם ממצרים והרי הכלבים של בני ישראל לא היה להם ניסיון בכלל של לחרוץ לשונם וא''כ איך יתכן שנצטוו בהכרת הטוב לכלבים שלא שייכים ללא יחרץ???
אלא ע''כ שאין זה נוגע לבנשקי''ם וכל ההכרת הטוב היא למידה של הכלבים וכדרך שלא הכה משה רבינו את העפר וכו' ודברי הגרי''ז כאשר ידועים בדרך חריפות נניח להם ואין צורך לשנותם ממובנם הידוע.

[בר ששת]

ובעמדינו בעניין אכילת הכלב, מעניין לשמוע דעת החברים על החומרה שנהגו בה כמה מדקדקים,
שלא לשפוך 'טינר' או שאר חומרי תבערה אל תוך מדורת שריפת החמץ, מרצון לשיטת ר"י שאין ביאור חמץ אלא שריפה.

בשנה שעברה ראית מדקדק שמנע מדקדק אחר לשפוך למדורתם המשותפת, כשמדקדק הראשון מצווח בדין זה,
ואילו המדקדק השני - חסיד בעה"ב - דעתו היפך דעת תורה וגדול היה חששו שלא ישאר חמץ בלתי שרוף.

יאמרו נא המדקדקים, דקדוקו של מי מדוקדק יותר?!

[תולעת ספרים07]

לאיש חסיד מניין לך שהכלבים היו כלבים מצריים. שהרי ולא יחרץ כלב לשונם הכוונה בארץ גושן ששם היו ישראל [מרחק עשרות ק"מ ממצרים היכן ששכן פרעה וכל מרעיו] והפסוק מציין שאצל ישראל לא אונה כל רע עד שגם כלב שלהם לא חידד לשונו לנשוך בהם, וכל שכן שלא נפצע אצלם איש אחד, ויתכן שגם אף ישראלי לא נפטר בליל שימורים זה, למרות שהגיע זמנו, וברור שאין הכוונה לכלבי מצרים אלא לכלבי ישראל.
ויתכן בהחלט שלקחו עמם כלבים שלהם, מה גם שהכתוב אומר וחמושים עלו בני ישראל, ויתכן בהחלט שחלק מנשקם אז היו כלבים שלהם. - ככלל אין כל טעם לומר שישראל החזיקו כלבים במצרים וכשיצאו החליטו להשאיר אותם בידי המצרים מדוע נאמר כך?.

[תולעת ספרים07]

לכאו' כדאי לא לשפוך טינר מטעם אחר שברגע שמקלקל את החמץ שוב לא יוכל לקיים מצוות תשביתו וראה בארוכה במנחת חינוך אם יש עניין להשאיר חמץ כדי לקיים מצוות תשביתו.

[איש חסיד]

לאיש חסיד מניין לך שהכלבים היו כלבים מצריים. שהרי ולא יחרץ כלב לשונם הכוונה בארץ גושן ששם היו ישראל [מרחק עשרות ק"מ ממצרים היכן ששכן פרעה וכל מרעיו] והפסוק מציין שאצל ישראל לא אונה כל רע עד שגם כלב שלהם לא חידד לשונו לנשוך בהם, וכל שכן שלא נפצע אצלם איש אחד, ויתכן שגם אף ישראלי לא נפטר בליל שימורים זה, למרות שהגיע זמנו, וברור שאין הכוונה לכלבי מצרים אלא לכלבי ישראל.
ויתכן בהחלט שלקחו עמם כלבים שלהם, מה גם שהכתוב אומר וחמושים עלו בני ישראל, ויתכן בהחלט שחלק מנשקם אז היו כלבים שלהם. - ככלל אין כל טעם לומר שישראל החזיקו כלבים במצרים וכשיצאו החליטו להשאיר אותם בידי המצרים מדוע נאמר כך?.

חבל שצריך להתפלמס על ''פשוטו של מקרא''
הפסוק מדבר על צאת בנ''י מארץ מצרים שכלבי המצרים לא הרעו להם למרות שעשו מעשה נגד אדוני הכלבים דהיינו המצריים בזה שיצאו ממצרים ועוד בהותירם אותם חבולים ואבלים ואילו היה הכונה לכלבי ישראל מה פיתאם שכלב יתקוף פיתאם את אדונו, וזה בדיוק דברי לעיל.

[בר ששת]

לכאו' כדאי לא לשפוך טינר מטעם אחר שברגע שמקלקל את החמץ שוב לא יוכל לקיים מצוות תשביתו וראה בארוכה במנחת חינוך אם יש עניין להשאיר חמץ כדי לקיים מצוות תשביתו.

לא זכיתי להבין מהו ה'טעם אחר'. שכן אי אמרינן שכן קלקול החמץ הוא-הוא השבתתו, ואין כאן מקום לדיון המנ"ח אם זה בקום עשה או בשב וא"ת.

[תולעת ספרים07]

לאיש חסיד:
וְהָיְתָה צְעָקָה גְדֹלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָתָה וְכָמֹהוּ לֹא תֹסִף. ז וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ לְמֵאִישׁ וְעַד בְּהֵמָה, לְמַעַן תֵּדְעוּן אֲשֶׁר יַפְלֶה יְהוָה בֵּין מִצְרַיִם וּבֵין יִשְׂרָאֵל

הדברים ברורים שעניין לא יחרץ היה כדי להראות לעולם כולו כי מבדיל ה' בין מצרים ובין ישראל, כלומר אצל המצריים חורבן ואילו אצל ישראל בגושן אפילו אינו חורץ כלב לשונו.

ולבר ששת תן לי דקה שתיים לבדוק שוב.

[גם זה הבל]

לכאו' נראה דאינו ראוי לאכילת כלב אין הכונה שהוא רעיל ומי שאוכלו ימות ופשוט כן, [ולגבי אינו ראוי לאכילת כלב או אדם לכאו' מספיק שלא יהיה ראוי לאכילת אדם ושלא יוכלו להחמיץ איתו ויעויין סי' תמ"ב סעיב' ובמשנ"ב ס"ק י' ועיין חזו"א שם על ס"ק מ"ג.] אלא הגדר כמבו' חזו"א תמ"ב על משנ"ב ס"ק י"ז וז"ל אלא עיקר היתר וכו' שנפשו של אדם מקצהו מלאכול. ויעויין עוד בסעי' ד' דבר שנתערב בו חמץ ואינו מאכל אדם כלל או שאינו מאכל כל אדם [משנ"ב, רק לחולים] וכו' אע"פ שמותר לקיימו אסור לאכלו. והטעם שכשאוכלו אחשביה. ומבו' לכאו' שמספיק שמקצים [ואף ע"י מעשה יש היכי תימצי ויעויין שם] ואף שאפשר לאוכלו ואף שיש אנשים חולים שאוכלים.
ומבו' לכאו' מי שאוכל לחם עם אקינומיקה יהיה אסור לו לנקות את ה ויצטרך לשרוף את כל ביתו או ישים רעל בכל ביתו [ומכיוון שיש חשש פיקו"נ לא ישהה בביתו כלל בכל ימי הפסח] או שתהיה לו דירה מיוחדת לימות הפסח וימכור את הדירה של ימות החול. אך לאדם רגיל אקונומיקה מספיק מעל ומעבר.

[איש חסיד]

לאיש חסיד:
וְהָיְתָה צְעָקָה גְדֹלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָתָה וְכָמֹהוּ לֹא תֹסִף. ז וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ לְמֵאִישׁ וְעַד בְּהֵמָה, לְמַעַן תֵּדְעוּן אֲשֶׁר יַפְלֶה יְהוָה בֵּין מִצְרַיִם וּבֵין יִשְׂרָאֵל

הדברים ברורים שעניין לא יחרץ היה כדי להראות לעולם כולו כי מבדיל ה' בין מצרים ובין ישראל, כלומר אצל המצריים חורבן ואילו אצל ישראל בגושן אפילו אינו חורץ כלב לשונו.

ולבר ששת תן לי דקה שתיים לבדוק שוב.

לפי דבריך מה שייך הכרת הטוב לכלבים הרי זה סתם הבדלה וזה ענין של קידוש השם בלבד, אלא הדבר פשוט שההכרת הטוב היא בזה שלא תקפו את בנ''י ולכן זה שייך רק כלפי כלבי המצריים שלא עלו עם בנ''י וא''כ בודאי פשוט שכל ההכרת הטוב היא למידה של הלבים וכדרך שמצינו אצל משה רבינו שלא הכה את העפר למרות שאין זה אותו עפר [ונא לא לפלפל משום ''סדנא דארעא חד הוא'']

[איש_ספר]

ובעמדינו בעניין אכילת הכלב, מעניין לשמוע דעת החברים על החומרה שנהגו בה כמה מדקדקים,
שלא לשפוך 'טינר' או שאר חומרי תבערה אל תוך מדורת שריפת החמץ, מרצון לשיטת ר"י שאין ביאור חמץ אלא שריפה.

העליתי כאן הנהגות הח"ח לפסח. עי"ש.

[דראל]

.

[איש_ספר]

התשובה השניה של הרב ליאור בנויה על כמה קולות וכמובן שאין לסמוך על הדברים כהלכה פסוקה וחלוטה. גם אם זה השו"ת היחיד שיש לרב דראל בגרסת טקסט.
-----------------------------

[תולעת ספרים07]

מתוך שו"ת דבר חברון או"ח, עמ' 250-251:

סיכום: הגדרת "אינו ראוי למאכל כלב" – כלב לאו דווקא, וכל בעל חיים האוכל מאכל בזוי בכלל הגדרה זו.
החותם לכבוד התורה,
הרב דב ליאור
ראש הישיבה ורב העיר קרית-

לא השכלתי הבין מהו לאו דווקא כלב?
אם להקל או להחמיר פסק כן.
ושמא תאמר שכל מאכל שהנחש אוכל או בת יענה שאוכלת זכוכית האם גם בחיות אלו אמורים להתחשב בפסח.
דראל הסבר את עצמך.

[תולעת ספרים07]

לכאו' כדאי לא לשפוך טינר מטעם אחר שברגע שמקלקל את החמץ שוב לא יוכל לקיים מצוות תשביתו וראה בארוכה במנחת חינוך אם יש עניין להשאיר חמץ כדי לקיים מצוות תשביתו.

לא זכיתי להבין מהו ה'טעם אחר'. שכן אי אמרינן שכן קלקול החמץ הוא-הוא השבתתו, ואין כאן מקום לדיון המנ"ח אם זה בקום עשה או בשב וא"ת.

ראה בארוכה בחידושי רבינו חיים הלוי הלכות חמץ ומצה שבזה גופא חלוקים רבי יהודה וחכמים אם יש מצווה בלשרוף חמץ כמו נותר ועוד כהנה וזהו התשביתו שאמרה תורה, או שמא כל השריפת חמץ הוא אמצעי בלבד ואינו מטרה כלל והדברים ארוכים בכל ספרי האחרונים.
וראה גם למה שציין איש-ספר שכן כותב להדיא בשם החפץ חיים.

[אדג]

מתוך שו"ת דבר חברון או"ח, עמ' 250-251:

סיכום: הגדרת "אינו ראוי למאכל כלב" – כלב לאו דווקא, וכל בעל חיים האוכל מאכל בזוי בכלל הגדרה זו.
החותם לכבוד התורה,
הרב דב ליאור
ראש הישיבה ורב העיר קרית-

לא השכלתי הבין מהו לאו דווקא כלב?
אם להקל או להחמיר פסק כן.
ושמא תאמר שכל מאכל שהנחש אוכל או בת יענה שאוכלת זכוכית האם גם בחיות אלו אמורים להתחשב בפסח.
דראל הסבר את עצמך.

לא מפי דראל יצאו הדברים, כי מפי רבה של חברון מאירים, ואין דראל מביאם ומציעם, וכל חיך אוכל יטעם.

[דראל]

.

[תולעת ספרים07]

דראל מדוע לא לפנות לרבה של חברון בשאלה קשה זו.

[איש_ספר]

בבה"ל שכ"ו כתב (בעקבות דברי הגר"א): 'ואם מצוי להשיג בורית שנעשים שלא מחלב (חית סגולה) בודאי נכון לחוש לדעת המחמירים בזה'. וכ"ז אפילו שלא בפסח! ואע"פ שבערוה"ש כתב מילתא דמסתברא דבבסבון שלנו שהוא פגום לגמרי אין דין סיכה כשתיה, הרי עינינו הרואות שהמ"ב והגר"א החמירו ולא חילקו כסברת ערוה"ש. [כמובן איני מחדש דבר, אבל משונה לכתוב בצורה כה פסקנית]
אפילו בספר פניני הלכה של הרב מלמד (שאינו מחמיר) מביא שיש מהדרים בזה ומגלה טעמם.
האם דבר הלכה מיועד רק לפלאחים?

[אדג]

בוא ונראה: האם חומר רעיל לאדם, רעיל אף לבהמה חיה ועוף? בד"כ כן, ופעמים אף יותר לבע"ח, מאשר לאדם. אולי המינון משתנה, וכמות שתהרוג בן אדם לא תזיק לפיל הודי מגודל, אבל רעל זה עדיין. והפיל כנראה לא יאכל. הק-ל הרחום וחנון חנן בבינה יתירה את בעה"ח לידע את המעשה אשר יעשון, בלא שאלת חכם, רופא וחוקר.
כלומר: כאשר תטיל חמץ לתוך חומר רעיל (לצורך הענין ננקוט נפט), אף חיה בהמה ועוף לא יגעו ולא יאכלו הימנו, אפילו לא בטעות.

מה קורה עם מאכל שנרקב? ובכן, סביר להניח שאף בעלי החיים שניחונו בחוש ריח מפותח דיו אינם אוכלים מן האוכל הרקוב, אפילו לא בשעת הדחק, בדיוק כמו האדם. צא ובדוק: לא יגנוב עכבר לעולם גבינה עבשה. רק את הטריה והטובה, זאת בגין חוש ריח מפותח. מאידך גיסא, ברור שכלב רעב יעז לאכול מאכל רקוב גרוע יותר מאשר האדם, ובכך אמרו חכמים שרק כאשר הגיע החמץ למצב כזה שאף הכלב איננו אוכל הימנו, אזי מותר להניחו ואיננו חמץ כי אם עפרא דארעא.

בא הרב ליאור ומחמיר חומרא גדולה: אף אם בעל חי אחר מסוגל עדין לאוכלו, הוי חמץ. סימוכיו נשמעים דחוקים מעט, אבל עדיין לא הגעתי לכלל תלמיד הראוי להוראה, וכיצד אפתח פי כנגד רב ומורה הוראה? הוא אסר, יבוא רב ויתיר. לא אנו. לא בעניין חמץ בפסח שהוא לאו מדאורייתא.

קושיא גדולה? היכן ראית - אינני יודע, סימוכים דחוקים - ניחא.

[דראל]

.

[אורי אגסי]

אגב הסיפורים על מה שהכלב אוכל ולא אוכל, אינני מתאפק מלכתוב את הסיפור המפורסם אודות עם הארץ שהיה מגיע הרבה עם שאלות על עופות לרב, ואח"כ זמן רב לא פקד את מעונו.
לאחר זמן הגיע שוב ושאלה בידו.

שאלו הרב: היכן היית לאחרונה, וכי לא היו לך שאלות על עופות?
ענהו היהודי: החלטתי לבדוק לבדי אם העוף כשר או טרפה.
הרב: איך?
היהודי: כתוב בפסוק "לכלב תשליכון אותו", השלכתי את בעוף לכלב, אם הוא אוכל, סימן שהעוף טרף, ואם לאו, כשר.
הרב: אז מה קרה כעת שהחלטת לחזור ולשאול אותי.
היהודי: כבוד הרב, הכלב שלי נהיה לאחרונה "מחמיר" גדול יותר מדאי.

[גם זה הבל]

לכאו' נראה דאינו ראוי לאכילת כלב אין הכונה שהוא רעיל ומי שאוכלו ימות ופשוט כן, [ולגבי אינו ראוי לאכילת כלב או אדם לכאו' מספיק שלא יהיה ראוי לאכילת אדם ושלא יוכלו להחמיץ איתו ויעויין סי' תמ"ב סעיב' ובמשנ"ב ס"ק י' ועיין חזו"א שם על ס"ק מ"ג.] אלא הגדר כמבו' חזו"א תמ"ב על משנ"ב ס"ק י"ז וז"ל אלא עיקר היתר וכו' שנפשו של אדם מקצהו מלאכול. ויעויין עוד בסעי' ד' דבר שנתערב בו חמץ ואינו מאכל אדם כלל או שאינו מאכל כל אדם [משנ"ב, רק לחולים] וכו' אע"פ שמותר לקיימו אסור לאכלו. והטעם שכשאוכלו אחשביה. ומבו' לכאו' שמספיק שמקצים [ואף ע"י מעשה יש היכי תימצי ויעויין שם] ואף שאפשר לאוכלו ואף שיש אנשים חולים שאוכלים.
ומבו' לכאו' מי שאוכל לחם עם אקינומיקה יהיה אסור לו לנקות את ה ויצטרך לשרוף את כל ביתו או ישים רעל בכל ביתו [ומכיוון שיש חשש פיקו"נ לא ישהה בביתו כלל בכל ימי הפסח] או שתהיה לו דירה מיוחדת לימות הפסח וימכור את הדירה של ימות החול. אך לאדם רגיל אקונומיקה מספיק מעל ומעבר.

[חד וחלק]

ברור שזהו טעם התורה שאמרה לכלב תשליכון מפני שהם צאצאים [/b].

שטחיות מבהילה. לכלב תשליכון היינו למין הכלבים.

[קלונימוס]

ברור שזהו טעם התורה שאמרה לכלב תשליכון מפני שהם צאצאים [/b].

שטחיות מבהילה. לכלב תשליכון היינו למין הכלבים.

נידון זה כבר נידון לעיל והוכרע. עיין בדבריהם של ה''ה חכם באשי ואיש חסיד. [וכבר אחז''ל 'מודה ועוזב ירוחם'].

[תולעת ספרים07]

ברור שזהו טעם התורה שאמרה לכלב תשליכון מפני שהם צאצאים [/b].

שטחיות מבהילה. לכלב תשליכון היינו למין הכלבים.

נידון זה כבר נידון לעיל והוכרע. עיין בדבריהם של ה''ה חכם באשי ואיש חסיד. [וכבר אחז''ל 'מודה ועוזב ירוחם'].

מעולם לא חזרתי בי והדברים ברורים שאמרה תורה לכלב תשליכון אותו מפני שהם צאצאים וכבר האריכו בזה שאם משום הכרת הטוב היה צריך גם לתת לצפרדע שקפץ לאש ואולי גם לשאר חיות שבאו במכת ערוב.