הודעהעל ידי ערער בערבה » ש' מרץ 31, 2012 9:42 pm
אברבנאל:
והיותר נכון בעיני בזה הוא, שבמצרים צוה ה' לישראל במצות הפסח והמצות שיאכלו אותם בלילה הראשון ובשבעה ימים אחריו, ושכן יעשו את החג לדורות בענין הפסח בלילה ההוא ובענין המצות כל שבעת הימים. והיה הפסח להורות ולזכור הנס שהיה עתיד לעשות, שיפסח ה' על הפתח ויצילם ממכת בכורות, והיו המצות לזכרון הגאולה והיציאה מהגלות בחפזון ומהירות רב ונמרץ שהיה עתיד להוציאם בליל הפסח. האמנם, אילו נתנה המצוה הזאת לישראל אחרי צאתם ממצרים, אולי שלא יהיו מרגישים במהירות הגאולה ולא יעמדו על טעם המצוה ההיא ואמתתה, לכן הערים הקב"ה לצוות אליהם המצוה הזאת במצרים קודם יציאתם משם, ולהיותה המצוה הראשונה שנצטוו בה, היו זריזין עליה מאד ולשו עיסותהן בחשבם שיהיה להם פנאי לאפות אותם במצרים מצות כמו שנצטוו, וקודם האפיה בא פרעה ועבדיו לילה לאמר קומו צאו מתוך עמי ויצאו בחפזון גדול וישאו את בצקם צרורות בשמלותם על שכמם כי לא יכלו להתמהמה לאפות אותן במצרים כאשר חשבו, והיו בני ישראל ונשותיהן חרדים ומצטערים על עיסותיהן שמא יחמצו ויחטאו לאלהים במצוה הראשונה אשר צוה אותם, וכאשר הגיעו לסוכות או למקום אחר נאות לאפות את בצקם, בדקו אחריה ומצאום עוגות מצות כי לא היו חמץ, ואז הכירו וידעו שבחפזון גדול יצאו ושהגדיל השם לעשות עמהם נס. וההכרה הזאת הגיעה להם בעבור שנצטוו קודם היציאה בשמירת המצות, ולכך אמר רבן גמליאל שהיה טעם המצה באמת מפני שלא הספיק, שהוא מהירות היציאה עם היות שנצטוו ראשונה עליה לאותה סבה שזכרתי.
אוה"ח:
שבעת ימים הנה הטעם הוא לצד שלא הספיק בצקם להחמיץ וגאלם הגואל וא"ת והלא היוצאים עדיין לא יצאו לעשות זכרון לדבר ד, הלא גם הפסח שצוה ה' לקחת שה לבית אבות וגו' עדיין לא פסח, אלא שבזכות מצוה זו יפסח ה', גם המצה בזכות מצוה זו ימהר לגואלם, וכן היה:
ותמצא שאמרו רז"ל (פסחים קכ.) מדרשות התורה באחד מי"ג מדות כי כל שבעה אין חיוב במצה אלא לילה הראשונה קבעו הכתוב חובה, והטעם כי גם בחינת המצוה לא היה אלא בליל ט"ו, וזה נקבע לחובה בזמן עצמו, ומאז והלאה אין כיוון בנס למצוה, והבן וטעם אומרו שבעת ימים מצות אינו אלא רשות ואולי שדיבר בסדר זה לומר כי מעלה עליו הכתוב כאלו אכל כל ז' ותמצא כי צוה ה' ב' מקראי קודש ביום הראשון וביום השביעי, יום ראשון לצד הנס יום ט"ו, ויום שביעי לצד נס גמר הגאולה של קריעת ים סוף וכו' עוד טעם אומרו שבעת, לצד שלא צוה ה' בכל ז' לאו דלא תאכל חמץ, והייתי אומר אם לא אכל חמץ אין בידו לא זכות ולא עונש, תלמוד לומר שבעת ימים תאכל מצות לומר לך כי כשלא אכל חמץ כאלו אכל מצות, והרי בידו ז' מצות עשה וטעם ז' ולא פחות ולא יותר, נתכוון ה' שיהיו עסוקים במצות עד גמר הגאולה שהוא ביום שביעי של פסח, אשר הפליא ה' עשות נסים להם וברודפיהם משפטים גם יש טעם ברוחניות, כי יסודי הקדושה שהם שורש נשמות ישראל שבעה עינים ו, ותקרא כנסת ישראל "בת שבע" לסיבה זו ז: