דורש מבקש כתב:מרבה_שלום כתב:דודי צח כתב: אמר הראשל"צ: הנה מעולם לא שמעתי על שני האישים האלה - הבעש"ט והגר"א...
עד כדי כך? וכי לא שמע כלל על ביאור הגר"א שנדפס והתפרסם החל משנת תקס"ג ואילך?
כן כי ספרו הדפיס הרבה לפני זה. אגב החידא נפטר שלוש שנים אח"כ
דודי צח כתב:בירושלים יש מסורת עתיקה, וכמדומה שר' משה בלוי מביא זאת בכתביו:
עם תחילת היישוב האשכנזי הירושלים, היו כאן רק עדת הפרושים, אולם אחר רעידת האדמה בצפת וטברי' עלו גם החסידים ירושלימה. והחלה מסכת ויכוחים בכמה ענינים שונים, ביניהם - האם להרשות לטבול במקוה בשחרית של שבת. עד אז היתה המקוה סגורה, בהתאם לדעת הגר"א שאין לטבול בשבת טבילת עזרא, ואילו החסידים ביקשו לפתוח את המקוה. וכשהממונים הניחו עליו מנעולים, שלחו גוי לפרוץ את המנעולים ולפתוח את המקוה. לפי זכרוני אחד מרבני "אורנשטיין" שר' משה בלוי הוא צאצאו - היה מראשי הלוחמים החסידיים למען פתיחת המקווה.
יתן חן כתב:דודי צח כתב:בירושלים יש מסורת עתיקה, וכמדומה שר' משה בלוי מביא זאת בכתביו:
עם תחילת היישוב האשכנזי הירושלים, היו כאן רק עדת הפרושים, אולם אחר רעידת האדמה בצפת וטברי' עלו גם החסידים ירושלימה. והחלה מסכת ויכוחים בכמה ענינים שונים, ביניהם - האם להרשות לטבול במקוה בשחרית של שבת. עד אז היתה המקוה סגורה, בהתאם לדעת הגר"א שאין לטבול בשבת טבילת עזרא, ואילו החסידים ביקשו לפתוח את המקוה. וכשהממונים הניחו עליו מנעולים, שלחו גוי לפרוץ את המנעולים ולפתוח את המקוה. לפי זכרוני אחד מרבני "אורנשטיין" שר' משה בלוי הוא צאצאו - היה מראשי הלוחמים החסידיים למען פתיחת המקווה.
זה מסופר על הגאון הקוצקאי/חבדי ר' מעשיל געלבשטיין
דודי צח כתב:בירושלים יש מסורת עתיקה, וכמדומה שר' משה בלוי מביא זאת בכתביו:
עם תחילת היישוב האשכנזי הירושלים, היו כאן רק עדת הפרושים, אולם אחר רעידת האדמה בצפת וטברי' עלו גם החסידים ירושלימה. והחלה מסכת ויכוחים בכמה ענינים שונים, ביניהם - האם להרשות לטבול במקוה בשחרית של שבת. עד אז היתה המקוה סגורה, בהתאם לדעת הגר"א שאין לטבול בשבת טבילת עזרא, ואילו החסידים ביקשו לפתוח את המקוה. וכשהממונים הניחו עליו מנעולים, שלחו גוי לפרוץ את המנעולים ולפתוח את המקוה. לפי זכרוני אחד מרבני "אורנשטיין" שר' משה בלוי הוא צאצאו - היה מראשי הלוחמים החסידיים למען פתיחת המקווה.
בסופו של דבר, אחרי תקופת מחלוקת, החליטו יחד לגשת לדין תורה. אבל כמובן לא אצל ב"ד פרושים ולא אצל ב"ד חסידים, לכן קבעו ללכת אצל הראשון לציון הספרדי.
הוא שמע את הצדדים בקשב רב, כשהסבירו לו שתלמידי הגר"א אוסרים לטבול בשבת ואילו תלמידי הבעש"ט מתירים ואף מצווים לטבול בשבת. אמר הראשל"צ: הנה מעולם לא שמעתי על שני האישים האלה - הבעש"ט והגר"א, על כן עלי לבדוק מי הם ומהו אישיותם. והחליט לפתוח את "שם הגדולים" של החיד"א, ושם מצא את הבעש"ט ואת הגר"א לא - אי לכך פסק תיכף ומיד לפתוח את המקווה - ויד החסידים על העליונה.....
ושא_נס כתב:החיד"א בשם הגדולים מזכיר גדולים בני דורו לא אחת ולא שתים, ודומני כי לא קבע להם ערך עצמאי, אך הבליע אותם בערכים של חכמים אחרים או חכמי משפחתם. וצריך לבדוק בצורה שיטתית ומעמיקה.
אין ספק לענ"ד ששמעו של הגר"א הגיע לאזני החיד"א, תמימות זועקת לשמים היא לומר שהחיד"א לא שמע על הגר"א. יתכן מאד כי הגיע לידי החיד"א גם ספר שנות אליהו הנדפס בשנת תקנ"ט (שבע שנים קודם פטירת החיד"א!!!), והחיד"א לנימוקיו לא הזכירו.
כנראה שהספרדים תפסו צד וצידדו בחסידים, ובכללם החיד"א. אי אפשר לטמון את הראש באדמה ולהתעלם מזה. יתכן מאד שהחיד"א ידע שהגר"א חדשן גם בתורת הקבלה, ודלא כמסורת הספרדים בלימוד הקבלה, וראה בהגר"א מקביל לרמח"ל בענינים אלו, ולכן פשוט שתק אודותיו. ועוד יש להרחיב הרבה ואין זה המקום.
צריך מחקר מקיף על יחס החכמים הספרדים להגר"א. מי החכמים הספרדיים הראשונים שמזכירים את הגר"א, ובאיזה יחס ותארים וכיו"ב. מעבודתי אעיד כי לע"ע איני זוכר חכמים ספרדיים לפחות עד שנת תר"ם שהשתמשו במסכת אבות ומסכתות קטנות של הגר"א (שקלאוו תקס"ד. כולם כרוכים יחד, אבל עיסוקי באדר"נ). וצריך לברר אודות ביאור הגר"א לש"ע ועוד.
היחס של החיד"א לרמח"ל נשמר גם אצל חכמי משפחת פאלאג'י, התעלמות מוחלטת, ואי אפשר לתרץ בשום אופן שספר מסילת ישרים לא הגיע לידיהם. הוא הגיע לידיהם והם כנראה לא עיינו בו כלל ופשוט התעלמו ממנו. וזה בדוק ומוכח אצלי בודאות.
ושא_נס כתב:צריך מחקר מקיף על יחס החכמים הספרדים להגר"א. מי החכמים הספרדיים הראשונים שמזכירים את הגר"א, ובאיזה יחס ותארים וכיו"ב. מעבודתי אעיד כי לע"ע איני זוכר חכמים ספרדיים לפחות עד שנת תר"ם שהשתמשו במסכת אבות ומסכתות קטנות של הגר"א (שקלאוו תקס"ד. כולם כרוכים יחד, אבל עיסוקי באדר"נ). וצריך לברר אודות ביאור הגר"א לש"ע ועוד.
ושא_נס כתב:צריך מחקר מקיף על יחס החכמים הספרדים להגר"א. מי החכמים הספרדיים הראשונים שמזכירים את הגר"א, ובאיזה יחס ותארים וכיו"ב....
סיפר לי רב גדול אחד ממדינתי, שהוא היה בן ביתו [=של הגר"א] בימי חורפיו, וקודם סוכות פעם אחת שמע שהוכיח להעומדים לפניו כי חובה על כל תלמיד שיהיה בקי עכ"פ במסכתא אחת בע"פ, למען לא יבטל מצות והגית בעת לכתו בדרך, או למאן דגני בבית אפל. וזה הרב כששמע מפורש יוצא מפי קדשו של רבינו, תכף התגבר וחזר מסכת סוכה הרבה פעמים, עד שידעה בע"פ, ובחן את עצמו בפני שומעיו בגמ' ששגורה בעל פה ממש. ובחול המועד בעת שישבו לפני רבינו מסיבה של תלמידי חכמים גדולים, בא זה הרב ואמר לפני רבינו, כבר למדתי מסכת סוכה ויודע אני אותה בע"פ. והשיב לו רבינו, רוצה אתה שאשאלך איזה דבר בזו המסכתא שתשיב לי. והשיבו הלא בע"פ ידעתיה כולה. ושאלו דבר, ולא ידעו הרב הנ"ל, והיינו ששאלו רבינו כמה מחלוקות יש בזו המסכתא בין ר"מ ור"י, ובין ר"ע ור"ט, ובין רבה ור"י, ואביי ורבא ור"פ ור"ה בר"י וכל התנאים והאמוראים. ואח"כ פתח רבינו את פיו הקדוש ומנה אותם כמונה מרגליות, ונתח לנתחים איברי כל המסכתא, כמה וכמה פעמים נזכרו המחלוקות בין תנאים ואמוראים, וכמה פעמים הלכה כזה או כזה, וכמה סוגיות ושיטות, וכמה דינים מתוספתות וירושלמיות, וסוכות פסולות כמנין סכ"ה חסירה. וכך היה בקיאותו בכל התלמוד בבלי וירושלמי וכל התורה כולה, ולא עוד אלא שידע כל התוספתא מכל הש"ס היכן מרומזין במשניות. כה דיבר בקדשו רב אחאי גאון, אוהב דבק מאח, הרב המופלא כמהר"ר ישראל נר"ו בעל ספר תקלין חדתין בהקדמה לספרו הנורא פאת השולחן הנ"מ, על הגאון המפורסם מהר"ר אליהו מוילנא זיע"א. והנה אין ספק דאחד הקורא ואחד השומע דברים ככתבן, לא יכנס בלבו טעות במהו דתימא להחשיב עצמו בגדר למדן. האל ברחמיו יעזרנו על דבר כבוד שמו שנזכה להכיר מיעוט ערכנו כיר"א.
ושא_נס כתב:זה שאגרת הגר"א נדפסה בארם צובא בשנת תרכ"ו, זה נחמד מאד, אך זה יחסית זמן רב מפטירת הגר"א, ובתקופה זו כבר חכמי משפחת פאלאג'י זכרוהו אף הם בספריהם, וסביר להניח כי גם חכמים ספרדיים אחרים. וצריך בדיקה וחיפוש.
אולי בזכות האמור כאן יבוא איזה חכם ויחקור הנושא הזה לעומק.
דודי צח כתב:קאצ'קלה כתב:בנוגע לגר"א ושם הגדולים, שמעתי פעם מהידען המופלג רב"צ פעלדמאן ממאנסי, סיפור שאינני מאמין בו, אבל בערך כך סיפר:
חסיד ומתנגד התווכחו פעם אודות דרך החסידות, החליטו שיציעו טענותיהם בפני רב ספרדי, שאין לו נטייה לצד אחד, לא לחסידים ולא למתנגדים, ובחרו בהרב ישא ברכה זצ"ל. רבי יעקב שאול הוציא מארון הספרים את הספר שם הגדולים ואמר: ניתי ונחזי מי הקדוש והקריב אליו. דפדף בספר אנה ואנה, עד שאמר: את הבעל שם טוב הוא מביא ואת הגר"א איננו מביא.
בירושלים יש מסורת עתיקה, וכמדומה שר' משה בלוי מביא זאת בכתביו:
עם תחילת היישוב האשכנזי הירושלים, היו כאן רק עדת הפרושים, אולם אחר רעידת האדמה בצפת וטברי' עלו גם החסידים ירושלימה. והחלה מסכת ויכוחים בכמה ענינים שונים, ביניהם - האם להרשות לטבול במקוה בשחרית של שבת. עד אז היתה המקוה סגורה, בהתאם לדעת הגר"א שאין לטבול בשבת טבילת עזרא, ואילו החסידים ביקשו לפתוח את המקוה. וכשהממונים הניחו עליו מנעולים, שלחו גוי לפרוץ את המנעולים ולפתוח את המקוה. לפי זכרוני אחד מרבני "אורנשטיין" שר' משה בלוי הוא צאצאו - היה מראשי הלוחמים החסידיים למען פתיחת המקווה.
בסופו של דבר, אחרי תקופת מחלוקת, החליטו יחד לגשת לדין תורה. אבל כמובן לא אצל ב"ד פרושים ולא אצל ב"ד חסידים, לכן קבעו ללכת אצל הראשון לציון הספרדי.
הוא שמע את הצדדים בקשב רב, כשהסבירו לו שתלמידי הגר"א אוסרים לטבול בשבת ואילו תלמידי הבעש"ט מתירים ואף מצווים לטבול בשבת. אמר הראשל"צ: הנה מעולם לא שמעתי על שני האישים האלה - הבעש"ט והגר"א, על כן עלי לבדוק מי הם ומהו אישיותם. והחליט לפתוח את "שם הגדולים" של החיד"א, ושם מצא את הבעש"ט ואת הגר"א לא - אי לכך פסק תיכף ומיד לפתוח את המקווה - ויד החסידים על העליונה.....
איש_ספר כתב:דודי צח כתב:קאצ'קלה כתב:בנוגע לגר"א ושם הגדולים, שמעתי פעם מהידען המופלג רב"צ פעלדמאן ממאנסי, סיפור שאינני מאמין בו, אבל בערך כך סיפר:
חסיד ומתנגד התווכחו פעם אודות דרך החסידות, החליטו שיציעו טענותיהם בפני רב ספרדי, שאין לו נטייה לצד אחד, לא לחסידים ולא למתנגדים, ובחרו בהרב ישא ברכה זצ"ל. רבי יעקב שאול הוציא מארון הספרים את הספר שם הגדולים ואמר: ניתי ונחזי מי הקדוש והקריב אליו. דפדף בספר אנה ואנה, עד שאמר: את הבעל שם טוב הוא מביא ואת הגר"א איננו מביא.
בירושלים יש מסורת עתיקה, וכמדומה שר' משה בלוי מביא זאת בכתביו:
עם תחילת היישוב האשכנזי הירושלים, היו כאן רק עדת הפרושים, אולם אחר רעידת האדמה בצפת וטברי' עלו גם החסידים ירושלימה. והחלה מסכת ויכוחים בכמה ענינים שונים, ביניהם - האם להרשות לטבול במקוה בשחרית של שבת. עד אז היתה המקוה סגורה, בהתאם לדעת הגר"א שאין לטבול בשבת טבילת עזרא, ואילו החסידים ביקשו לפתוח את המקוה. וכשהממונים הניחו עליו מנעולים, שלחו גוי לפרוץ את המנעולים ולפתוח את המקוה. לפי זכרוני אחד מרבני "אורנשטיין" שר' משה בלוי הוא צאצאו - היה מראשי הלוחמים החסידיים למען פתיחת המקווה.
בסופו של דבר, אחרי תקופת מחלוקת, החליטו יחד לגשת לדין תורה. אבל כמובן לא אצל ב"ד פרושים ולא אצל ב"ד חסידים, לכן קבעו ללכת אצל הראשון לציון הספרדי.
הוא שמע את הצדדים בקשב רב, כשהסבירו לו שתלמידי הגר"א אוסרים לטבול בשבת ואילו תלמידי הבעש"ט מתירים ואף מצווים לטבול בשבת. אמר הראשל"צ: הנה מעולם לא שמעתי על שני האישים האלה - הבעש"ט והגר"א, על כן עלי לבדוק מי הם ומהו אישיותם. והחליט לפתוח את "שם הגדולים" של החיד"א, ושם מצא את הבעש"ט ואת הגר"א לא - אי לכך פסק תיכף ומיד לפתוח את המקווה - ויד החסידים על העליונה.....
לא נעים לומר, אבל מי שחושב שהפרושים (ראשי כולל ווילנא) שהתנהגו כאדוני הארץ, יגישו תעצומותיהם לפני ראש"ל ספרדי, א"י מה הוא סח. (ולכן ברור לי שרמ"ב לא מביא סיפור כזה בשום מקום. ואם שגיתי אסב לסעודת כובעים). הפרושים לא התחשבו בחסידים אא"כ נכפה עליהם להתחשב (ע"י לחץ מבחוץ כמו בעניני חלוקה וכיו"ב) ומ"מ לא מפי הראש"ל היו חיים.
מי שרוצה קצת לטעום במה דברים אמורים יקרא כאן...
-----
ואגב דאגב, אאל"ט הבעש"ט נזכר כערך בפנ"ע רק בשה"ג מהדורת בן יעקב, שליקט גדולים מתוך הערכים האחרים.
וכמדומה שמהדורתו הופיע בזמן מאוחר יותר מן הסיפור המתואר כאן. ונצטרך לומר שהראש"ל היה בקי בשה"ג לאותיותיו...
מחולת המחנים כתב:הנה כפי הנראה מספריו נטה הרב חיד"א בבירור לדעת היעב"ץ וסייעתו במחלוקתם נגד רבי יהונתן אייבשיץ, המקום היחיד כפי הידוע לי בו הוזכרה המחלוקת בספרי הרב חיד"א היא בשה"ג מערכת ספרים ערך קצור תקפו כהן ושם כתב בזה"ל: ובימי חרפי בזמן הרב הגדול סבא קדישא מ' יצחק הכהן זלה"ה הרב המחבר בתי כהונה בהיותו רב בעיר הקדש ירושלים ת"ו נשמעה קרן מלחמה כי רבים לוחמים מגאוני אשכנז עם מהר"י הנז'. ורבני גאוני עה"ק לא ידעו אמיתת הדברים ולהיכן מגיעים ומה טיבן של ענינים". (והרבה יש לדקדק מדבריו האחרונים).
ואולם בספר שה"ג הזכיר הרב חיד"א את ספריו של רבי יהונתן אייבשיץ אורים ותומים יערות דבש וכרתי ופלתי אך לא ייחד עליו ערך בפני עצמו, אמנם לעומת זאת ניכרת הערצתו המשתפכת של הרב חיד"א כלפי מתנגדיו של רבי יהונתן אייבשיץ, אם זה בערך על הפני יהושע (מערכת גדולים ערך מהר"ר יעקב יהושע מקראקא "ואני הצעיר זכיתי לקבל פני שכינה איזה ימים ומראהו כמראה מלאך האלקים"), ובפרט ניכרת הערצתו ליעב"ץ בערכו (מערכת גדולים ערך מהר"ר יעקב בן הגאון מהר"ר צבי, ועיין עוד בערך מהר"ר צבי אשכנזי), ואף שהרב חיד"א מרבה להשיג ולהשיב על דבריו של היעב"ץ בספריו, אך כל זאת מתוך הערצה והערכה גדולה.
מחולת המחנים כתב:נראה כי סוף כל סוף הדעת נוטה שהרב חיד"א שמע את שמעו של הגר"א, וכדי לתרץ מדוע איננו מזכירו בספריו, ניתן אולי לומר הנחה חדשה, כי אין זאת משום התנגדותו של הגר"א לחסידות, שהרי הוא מזכיר כמה וכמה פעמים בספריו את רבי שלמה חעלמא בעל מרכבת המשנה שהיה מתנגד חריף לחסידות, וכן את הנוב"י, ואמנם יתכן לתלות זאת במחלוקתו של היעב"ץ עם רבי יהונתן אייבשיץ:
הנה כפי הנראה מספריו נטה הרב חיד"א בבירור לדעת היעב"ץ וסייעתו במחלוקתם נגד רבי יהונתן אייבשיץ, המקום היחיד כפי הידוע לי בו הוזכרה המחלוקת בספרי הרב חיד"א היא בשה"ג מערכת ספרים ערך קצור תקפו כהן ושם כתב בזה"ל: ובימי חרפי בזמן הרב הגדול סבא קדישא מ' יצחק הכהן זלה"ה הרב המחבר בתי כהונה בהיותו רב בעיר הקדש ירושלים ת"ו נשמעה קרן מלחמה כי רבים לוחמים מגאוני אשכנז עם מהר"י הנז'. ורבני גאוני עה"ק לא ידעו אמיתת הדברים ולהיכן מגיעים ומה טיבן של ענינים". (והרבה יש לדקדק מדבריו האחרונים).
ואולם בספר שה"ג הזכיר הרב חיד"א את ספריו של רבי יהונתן אייבשיץ אורים ותומים יערות דבש וכרתי ופלתי אך לא ייחד עליו ערך בפני עצמו, אמנם לעומת זאת ניכרת הערצתו המשתפכת של הרב חיד"א כלפי מתנגדיו של רבי יהונתן אייבשיץ, אם זה בערך על הפני יהושע (מערכת גדולים ערך מהר"ר יעקב יהושע מקראקא "ואני הצעיר זכיתי לקבל פני שכינה איזה ימים ומראהו כמראה מלאך האלקים"), ובפרט ניכרת הערצתו ליעב"ץ בערכו (מערכת גדולים ערך מהר"ר יעקב בן הגאון מהר"ר צבי, ועיין עוד בערך מהר"ר צבי אשכנזי), ואף שהרב חיד"א מרבה להשיג ולהשיב על דבריו של היעב"ץ בספריו, אך כל זאת מתוך הערצה והערכה גדולה.
ומכאן ניתן אולי לומר כי מכיון שהגר"א נקט עמדה במחלוקת זו לצדו של רבי יהונתן אייבשיץ משום כך לא הזכירו בספריו, (אף שכאמור הזכיר את רבי יהונתן בספריו).
עוד ניתן לציין כי בעוד שרוב גדולי וגאוני אשכנז בשעתו אחזו עם דעתו של היעב"ץ, הרי שהרבה מגדולי וגאוני פולין וליטא ובתוכם הגר"א אחזו בתוקף עם רבי יהונתן אייבשיץ, ויתכן שהרב חיד"א שלא הגיע לערי פולין אחז עם דעתם של גאוני אשכנז עמם נפגש בשהותו בארצותם.
דרומי כתב:ההשוואה בין הנודע ביהודה לגר"א - שכשם שהביא החיד"א את הנודע ביהודה בכבוד גדול כך היה צריך להביא את הגר"א - אינה נכונה משום כיוון.
ראשית, כמדומני ברור שהנודע ביהודה קדם להגר"א לפחות מבחינת פרסום כפוסק הלכתי.
שנית, הנודע ביהודה חי באזור קרוב יותר לאשכנז וצרפת (ששם ביקר החיד"א) משא"כ הגר"א.
שלישית, הנודע ביהודה השיב תשובות בהלכה לשואליו, משא"כ הגר"א. עד היום הזה יש שו"ת נודע ביהודה והוא נחשב מאוד אצל הפוסקים ואין שו"ת של הגר"א (לפחות באותה צורה)
רביעית, גם מבחינת יחס החסידים, אינו דומה יחס החסידים להנודע ביהודה ליחסם להגר"א. הנודע ביהודה התנגד בשלב מוקדם יותר של החסידות והתנגדותו פחות הזיקה לחסידים מבחינה מעשית. כמדומני שאפילו הבעש"ט עצמו היה מבקר את הנודע ביהודה ומכבד אותו.
דרומי כתב:אם היתה לך סבלנות לקרוא את כל דבריי באשכול זה מתחילתם ועד סופם היית רואה שאתה מבלבל את השכל. סליחה על הביטוי העדין. חזרתי ואני עדיין חוזר ואומר שלדעתי העניה הסיבה שהחיד"א לא הזכיר את הגר"א היא פשוט משום שלא שמע עליו מספיק ולא הכיר מקרוב את תלמידיו ותורתו. זה הכל. אחרים טענו טענות אחרות ומשונות ואליהם פניתי והתייחסתי לטענותיהם שלדעתי אינן נכונות - לשם כך נכנסתי לפרטים היסטוריים פשוטים שזה שאתה לא מכיר אותם לא הופך אותם לשטויות.
דרומי כתב:וכשאני קורא שוב את דבריך אני ממשיך ומתפלא: האם לדעתך אסור להזכיר את ההבדל הפשוט בין הנודע ביהודה שהיה מורה הוראה בקהילה גדולה, מרא דאתרא, נותן הכשרים ושולח תשובות בהלכה לכל שואל - לבין הגר"א שכתב חיבורים וחידושים גדולים אבל לא התעסק באופן קבוע עם ענינים של כשרות, גיטין, עגונות וכו', ואפילו בוילנא עצמה לא נחשב מרא דאתרא? האם לא ברור ששמעו של רב מכהן יהיה יותר מפורסם מאשר מקובל מתבודד?
דרומי כתב:מה שכתבתי על החסידים בסוף גם בזה לא הבנת אותי. - ברור שהחיד"א לא הגיע לפולין ולא לליטא אלא שמע על הגדולים ששם מפי אנשים שפגש. ובכן, כיון שהחסידים באותו דור לא הסתדרו עם הגר"א, יתכן וחלק מהחסידים לא רצו לספר לו על הגר"א, משא"כ על הנודע ביהודה שהיה יותר מקובל אצלם. זו מציאות בשטח שהחסידים קיבלו יותר את הנודע ביהודה מאשר את הגר"א, וזה לא משנה כרגע למה, אך יתכן שגם זה הוסיף מעט בעובדה שהחיד"א פחות שמע על הגר"א מאשר על הנודע ביהודה.
זה כל הענין ואין כאן שום פגיעה בכבוד הגר"א אם למיטב הבנתי הוא לא היה כל כך מפורסם - בחיים חיותו בעלמא דין - בארצות המזרח ובאיטליה וכו'. וכמו כל גדול בישראל לא מופרך שלאחר פטירתו הופצו עליו אגדות יותר מאשר בחייו ותו לא מידי.
[אגב, העובדה שבעל התניא רצה להיפגש עמו ולא הצליח רק מוכיחה שהוא לא היה נגיש להמון העם ולא כל אחד יכול היה לפגוש אותו, משום שלא כיהן בתפקיד רשמי שחייב אותו לבוא במגע עם שואלים רבים וכו'. רב רשמי מוכרח בתוקף תפקידו לקבל אנשים ולהשיב לשאלותיהם וכו' ולגר"א לא היתה אחריות כזו וממילא פחות הכירו אותו. ותו לא מידי].
וכשאני קורא שוב את דבריך אני ממשיך ומתפלא: האם לדעתך אסור להזכיר את ההבדל הפשוט בין הנודע ביהודה שהיה מורה הוראה בקהילה גדולה, מרא דאתרא, נותן הכשרים ושולח תשובות בהלכה לכל שואל - לבין הגר"א שכתב חיבורים וחידושים גדולים אבל לא התעסק באופן קבוע עם ענינים של כשרות, גיטין, עגונות וכו', ואפילו בוילנא עצמה לא נחשב מרא דאתרא? האם לא ברור ששמעו של רב מכהן יהיה יותר מפורסם מאשר מקובל מתבודד?
דרומי כתב:נמאס לי להסביר דברים פשוטים כאילו אנחנו בגן. את דעתי כתבתי וזהו.
דרומי כתב:מכיון שעלה האשכול, נזכרתי שראיתי לאחרונה באיזה עיתון ישן בשם אחד מחסידי ירושלים הותיקים, ששמע או העיד (איני זוכר) שכאשר באו האשכנזים לירושלים והיה איזה ויכוח ביניהם לגבי חסידים / מתנגדים - אמרו רבני הספרדים (שהם היו אז גדולי העיר) שמכיון שהחיד"א מביא רק מהבעש"ט ולא מהגר"א אם כן זכות הבכורה היא לחסידים.
מסתבר שאיני מדייק בפרטים כלל, ואיני זוכר אפילו איפוא ראיתי את זה, אולם רוח הדברים בוודאי נכתבה שם כך.
קאצ'קלה כתב:בנוגע לגר"א ושם הגדולים, שמעתי פעם מהידען המופלג רב"צ פעלדמאן ממאנסי, סיפור שאינני מאמין בו, אבל בערך כך סיפר:
חסיד ומתנגד התווכחו פעם אודות דרך החסידות, החליטו שיציעו טענותיהם בפני רב ספרדי, שאין לו נטייה לצד אחד, לא לחסידים ולא למתנגדים, ובחרו בהרב ישא ברכה זצ"ל. רבי יעקב שאול הוציא מארון הספרים את הספר שם הגדולים ואמר: ניתי ונחזי מי הקדוש והקריב אליו. דפדף בספר אנה ואנה, עד שאמר: את הבעל שם טוב הוא מביא ואת הגר"א איננו מביא.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 252 אורחים
