כמדומני שזה דבר שכיח ביותר, אשה נוטלת את ארבעת המינים ביו"ט ראשון, מברכת נוטלת ומנענעת ומחזירה לנרתיק, ואח"כ נזכרת שלא התכוונה לזכות בקנין את הלולב וכו', כי שכחה את הדין הזה. כעת השאילה היא, האם ברכתה לבטלה, על נטילת לולב ושהחיינו, ואם תיטול עוד פעם האם תברך שהחיינו או לאו.
רשמתי כמה צירופים להקל בדינה של זו, אשר התירו לה לברך כדי לעשות לה נחת רוח, וכעת נהפכה ברכתה על פניה.
א. התהל"ד בסי' יד מוכיח שאשה המקיימת מצ"ע שהז"ג, אין לה דין של "לכם". ראייתו היא מברכה של טלית שאולה, ואיירי כשגם הגדילים שאולים. עי' כאן העתק דבריו - viewtopic.php?f=17&t=24062&start=320#p300009
ב. לשי' החכ"צ שאף ביום הראשון, יש מצוה דרבנן המקיימת גם בשאול, וא"כ אין כאן ברכה לבטלה.
ג. אולי הסברא המבוארת להקל בברכה על קידושי טעות (- viewtopic.php?f=17&t=25810&p=262581#p262581), שייכת גם בברכהמ"צ.
אבל לגבי שהחיינו לכאו' ודאי לא תברך שוב, וכעין מש"כ הפוס' לגבי המברך שהחיינו על סוכה פסולה וביו"ט ראשון כלפי שני, דמהני משום דלא גרע משעת עשייה.
מתאים שהאריכו בזה פוסקי זמנינו, אבל לא מצאתי כעת. אולי יש לכם משהו?