הודעהעל ידי יזל מדליו » ב' מאי 15, 2017 10:00 am
הנה כל התורה שבע"פ יוצאת מתוך התורה שבכתב הן מצד הרעיון שעיקרו מובא בתורה שבכתב וממנו מוציאים חכמי ישראל עוד דינים והלכות כגון ל"ט מלאכות ועוד מאות דינים והלכות בשבת כאשר השורש של הכל זה מה שכתוב בתורה שבכתב ששבת ענינה מנוחה וכל המלאכות והדינים מבטלים את המנוחה.
והן מצד שכל התורה שבע"פ רמוזה בתורה שבכתב וכמו שמצינו שר' עקיבא היה דורש מכל קוץ וקוץ תילי תילין של הלכות וכן מצינו שגדולי האחרונים שניסו להראות שחלק מדברי הגמרא רמוזים בתורה שבכתב .
אך לשיטות הראשונים שמועיל גם נ"ך יש מקום לעיין שהרי מהנ"ך איננו לומדים כמעט כלום הלכה למעשה אלא רק דברי מוסר ושכר ועונש וכדו'
ואולי אפשר לחדש שהנה כתב המלבי"ם [וזה גם מושכל] שלמעשה נבואה זה מציאות של נס, שהרי יש כאן גילוי של הקב"ה לבשר ודם, וע"כ אפשר שזה דבר עיקרי שנלמד בנ"ך וגם בתורה את המציאות של הבורא בתוך החיים של האדם.
לעומת תורה שבע"פ שהנקודה המרכזית זה חכמי ישראל, ואין גילוי של הקב"ה וכמו שידוע שנאמר על תורה שבע"פ "במחשכים הושיבני" [ובאמת שעל הירושלמי שלא נאמר במחשכים השיבני אז הנצי"ב לומד שלירושלמי יש מעלה כעין שיש לתורה שבכתב.] מקווה שכוונתי לאמיתה של תורה.