דין אותו ואת בנו בבהמות ולא בעופות

[שמר]

דין אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד, ביאר הרמב"ן שזהו מדין מידת אכזריות, וא"כ מדוע לא נאמר דבר זה אף בעופות.
ונראה ששונה יחס האב לבן בין בהמות לעופות, בבהמות הילד נוצר במעי אמו מתהווה בה ויוצא ממנה, אולם בעופות התהוות הבן איננה בגוף האם אלא לאחר שמטילה ביצה דוגרת עליה מחוץ לגופה ועל ידי כך נוצר הבן, א"כ הקשר שבין המוליד לנולד בבהמות גדול יותר מעופות ולכן דווקא בזה ישנה אכזריות גדולה יותר, ועוד מדרך זו ולד הבהמה לאחר שנולד ניזון הוא מאמו ממש, אולם בעוף אין האמא זנה את בנה ממנה ממש אלא מביאה לו אוכל ממקום אחר, וכן אצל הבהמות נקרא הנולד "ולד" ע"ש שנולד ממנה, משא"כ בעופות נקרא "גוזל" ולא ולד.
דעת כת"ר חשובה.

[איש גלילי]

יפה.
ונראה עוד פשוט, שאצל הבהמות רואים קשר בין האם לבנה, משא"כ בעופות שמאז שפרחו מן הקן שוב אינו מכיר אביו ואמו, ולכן אין הדין אלא בזמן שהוא בקן תחת אמו.
וזה לשני צדדים: א. שעי"כ אין כאן מדת אכזריות באשר אין האם מכירה בבנה ולא הבן באמו. ב. ע"פ מה שכתבו הראשונים בטעם שדין "אותו ואת בנו" הוא על האם ולא על האב, מפני שאין יכולים בקל לדעת מיהו האב, א"כ בעופות לא שייך גם כלפי האם.

[שמר]

יפה.
ונראה עוד פשוט, שאצל הבהמות רואים קשר בין האם לבנה, משא"כ בעופות שמאז שפרחו מן הקן שוב אינו מכיר אביו ואמו, ולכן אין הדין אלא בזמן שהוא בקן תחת אמו.
וזה לשני צדדים: א. שעי"כ אין כאן מדת אכזריות באשר אין האם מכירה בבנה ולא הבן באמו. ב. ע"פ מה שכתבו הראשונים בטעם שדין "אותו ואת בנו" הוא על האם ולא על האב, מפני שאין יכולים בקל לדעת מיהו האב, א"כ בעופות לא שייך גם כלפי האם.

מדוע לא שייך בשעה שהם קטנים? הלא נאמר מפורש "שלח תשלח את האם" ע"כ בעוד שהם קטנים שייך לדעת מי האם.

[יזל מדליו]

בעולם החי מצוי לראות שיש קשר בין בע"ח ואם אחד נהרג מגיעים השאר ומייללים ומבכים את האבדה כגון אצל "חתולים", ועוד.

מעניין לדעת האם גם אצל העופות יש את זה ?

[דרומי]

החילוק שנכתב כאן לגבי עופות ובהמות מפורש בהלכה - שבעופות הגוזל נחשב כבריה בפ"ע ולא כהמשך של אמו, ואיני זוכר כרגע המקום המדוייק.

[דרומי]

שוב נזכרתי שהוא בתמורה לא, א.

[איש גלילי]

יפה.
ונראה עוד פשוט, שאצל הבהמות רואים קשר בין האם לבנה, משא"כ בעופות שמאז שפרחו מן הקן שוב אינו מכיר אביו ואמו, ולכן אין הדין אלא בזמן שהוא בקן תחת אמו.
וזה לשני צדדים: א. שעי"כ אין כאן מדת אכזריות באשר אין האם מכירה בבנה ולא הבן באמו. ב. ע"פ מה שכתבו הראשונים בטעם שדין "אותו ואת בנו" הוא על האם ולא על האב, מפני שאין יכולים בקל לדעת מיהו האב, א"כ בעופות לא שייך גם כלפי האם.

מדוע לא שייך בשעה שהם קטנים? הלא נאמר מפורש "שלח תשלח את האם" ע"כ בעוד שהם קטנים שייך לדעת מי האם.

חשבתי שכת"ר מדבר על גדולים. בקטנים הרי יש את איסור "לא תקח האם על הבנים" שהוא המקביל של "אותו ואת בנו".

[שמר]

החילוק שנכתב כאן לגבי עופות ובהמות מפורש בהלכה - שבעופות הגוזל נחשב כבריה בפ"ע ולא כהמשך של אמו, ואיני זוכר כרגע המקום המדוייק. שוב נזכרתי שהוא בתמורה לא, א.

שם מבואר להיפך שעוף קשור יותר לאמן מאשר ולד בהמה, וא"כ כל דברנו כעורבא פרח, אלא א"כ נאמר דהתם לגבי הקשר הגופני מיירי, והכא לגבי הקשר הרגשי (אהבה, חמלה וכו'). ויש לדון.

[דרומי]

כנראה למדת רק חלק מהעמוד.

בהמשך העמוד הובאה הסברא ההפוכה - שדוקא בבהמה יש קשר משא"כ בעוף.

וכמדומה שכך נפסק להלכה.

[שמר]

אגב, המקור לכך שדין אותו ואת בנו לא נוהג בעופות הוא בתו"כ אמור פ"ח.
ולפי כל הנ"ל יש לדון, א"כ מדוע מדמה כותב הרמב"ן שדין לא תקח האם שורשו בדין אותו ואת בנו הרי נתמעטו עופות ממנו.

[דרומי]

אגב, באותה משפחה יש גם את המצוה של לא תבשל גדי בחלב אמו, שגם היא קשורה לאכזריות (כמדומני הרשב"ם על הפסוק), ואכן גם מצוה זו לא שייכת בעוף, כמובן (מדאורייתא).

ויש להעיר עוד, שבבהמות המצוה היא "אותו ואת בנו" - לשון יחיד, משא"כ בעוף המצוה היא "והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים" - לשון רבים. ועוד להעיר, שבבהמות יש ענין של בכור (ואפילו בבהמה טמאה - חמור), ואילו בעוף לא מצינו מושג של בכור.