שש ושמח כתב:דוגמא ברורה לדבר, נידון המציצה בכלי. שכל מי שלומד הסוגיא בשבת קל"ג ב' רואה שמפורש שהמציצה אינה אלא משום סכנה, ולולי שהיה בה צורך רפואה לא הותרה בשבת. ולכן לכאו' פשוט שאפשר למצוץ ע"י שפופרת וכדו', וגם יתכן שאם יאמרו הרופאים שהיום אין צורך במציצה נוכל לבטלה לגמרי [וכשם ששינינו צורת איספלנית וכמון שנשנו במשנה שם, וביטלנו הרחיצה בחמין שנשנתה במשנה בסמוך]. - ובתחילת ימי ההשכלה באו המשכילים לערער על המציצה ולבטלה לגמרי או לשנותה למציצה בספוג או בכלי, ועמדו רוב חכמי גרמניה והונגריה כנגדם בתוקף לבאר שהמציצה יש בה מצוה ואסור לבטלה או לעשותה בכלי. ובנידון זה ברור לי שראיותיהם קלושות ועיקר טעמם היה כדי להוציא מלב המתפרצים שבאו לעקור התורה מישראל. [הרי החת"ס עצמו כשנשאל על מקרה פרטי שהיה שעת הדחק כ' וז"ל, "כי לא נמצא מציצה בפה דוקא כ"א למקובלים כו' ואין לנו עסק בנסתרות היכא דאיכא למיחש לסכנתא כל דהו ... כיון שאין זה מהכשר מילה אלא משום סכנה ... ", אבל תלמידו מהר"י אסאד שבזמנו התעוררה השאלה ע"י המשכילים האריך לבאר שהמציצה היא חלק מהמצוה ושאסור לעשותה בכלי, וכן היה דעת שאר תלמידי החת"ס]. וכן ברור לי שגם אם היה מחכמי ישראל היר"ש שסבר שהמציצה אינה מצוה, או שמותר לעשותה בספוג או בכלי, לא היה מפרסם דעתו כדי שלא לפרוץ גדרם של ישראל.
[ובאמת אינה דוגמה נכונה כ"כ לנידו"ד, כי לדעתי עדיין דעת רוב הפוסקים שהמציצה אינה מצוה כלל, ומ"מ אסרו לבטלה משום חשש סכנה כמו שאמרו בגמ', וכך הוכרעה ההלכה. והנידון הוא תיאורטי, אם היה המצב שרוב דעות הפוסקים שלפנינו שהמציצה היא מצוה, האם היינו מחוייבים לפסוק כך].
דודי צח כתב:אמר לי מישהו שביקש לשמוע חוו"ד הלכתית והיתר בעניין אמצעי מניעה, אך בחר לעצמו רב שאין לו עשרה ילדים ומעלה....
האם הוא איש נבון ופרקטי או אפיקורסיות נזרקה בו?
דודי צח כתב:אמר לי מישהו שביקש לשמוע חוו"ד הלכתית והיתר בעניין אמצעי מניעה, אך בחר לעצמו רב שאין לו עשרה ילדים ומעלה....
האם הוא איש נבון ופרקטי או אפיקורסיות נזרקה בו?
אספקלריא כתב:הנושא הזה היה מאוד חבב על ה"משכילים" בכל הדורות, לפרש כל פסק הלכה לפי סיבות חיצוניות, ולא לפי אמיתה של תורה ועומקה של הלכה.
יש ספרים שלימים ש"מסבירים" ששמאי היה מחמיר משום שהיה קפדן, והלל היה מקיל משום שהיה נחמד ועניו, ואידך זיל גמור.
(כמובן שדבריהם לא יועילו בענין קולי ב"ש וחומרי ב"ה, וכן קשה עליהם בשלמא שמאי והלל עצמם ניחא, אבל למה התלמידים גם היו מחמירים ומקילים)
דודי צח כתב:אמר לי מישהו שביקש לשמוע חוו"ד הלכתית והיתר בעניין אמצעי מניעה, אך בחר לעצמו רב שאין לו עשרה ילדים ומעלה....
האם הוא איש נבון ופרקטי או אפיקורסיות נזרקה בו?
דודי צח כתב:אמר לי מישהו שביקש לשמוע חוו"ד הלכתית והיתר בעניין אמצעי מניעה, אך בחר לעצמו רב שאין לו עשרה ילדים ומעלה....
האם הוא איש נבון ופרקטי או אפיקורסיות נזרקה בו?
שש ושמח כתב:אספקלריא כתב:הנושא הזה היה מאוד חבב על ה"משכילים" בכל הדורות, לפרש כל פסק הלכה לפי סיבות חיצוניות, ולא לפי אמיתה של תורה ועומקה של הלכה.
יש ספרים שלימים ש"מסבירים" ששמאי היה מחמיר משום שהיה קפדן, והלל היה מקיל משום שהיה נחמד ועניו, ואידך זיל גמור.
(כמובן שדבריהם לא יועילו בענין קולי ב"ש וחומרי ב"ה, וכן קשה עליהם בשלמא שמאי והלל עצמם ניחא, אבל למה התלמידים גם היו מחמירים ומקילים)
יש להסתפק, מי שסובר שרק במקרה יצא שבד"כ ב"ש מחמירים וב"ה מקילים ואין שום הסתכלות כללית שנחלקו בה ב"ש וב"ה, האם קידושיו קידושין. וצ"ע.
[כמובן שאין שום קשר לקפדנות או לענווה אלא שנחלקו בדרך הכרעת ההלכה].
אספקלריא כתב:הנושא הזה היה מאוד חבב על ה"משכילים" בכל הדורות, לפרש כל פסק הלכה לפי סיבות חיצוניות, ולא לפי אמיתה של תורה ועומקה של הלכה.
יש ספרים שלימים ש"מסבירים" ששמאי היה מחמיר משום שהיה קפדן, והלל היה מקיל משום שהיה נחמד ועניו, ואידך זיל גמור.
(כמובן שדבריהם לא יועילו בענין קולי ב"ש וחומרי ב"ה, וכן קשה עליהם בשלמא שמאי והלל עצמם ניחא, אבל למה התלמידים גם היו מחמירים ומקילים)
דודי צח כתב:אמר לי מישהו שביקש לשמוע חוו"ד הלכתית והיתר בעניין אמצעי מניעה, אך בחר לעצמו רב שאין לו עשרה ילדים ומעלה....
האם הוא איש נבון ופרקטי או אפיקורסיות נזרקה בו?
אנושי כתב:שמעתי בענין זה שהויכוח האם לומר הגומל אחרי נסיעה במטוס נע בין אלה שנסעו במטוס שאמרו שלא לברך לאלה שלא נסעו שאמרו לברך ואח''כ ראיתי שהחזו''א שלא נסע הורה לברך והגריז''ס שנסע אמר לא לברך
אך בנותן ענין להביא דברי ר' ישראל סלנטר שאמר שח''ו לומר ששמאי היה קפדן מטבעו והלל רגוע מטבעו אלא זה היה מהלכים בעבודת ה'
שש ושמח כתב:מה שהבאת מח' פרקים איני יודע למה כוונתך ואשמח שתבאר.
ומה שהבאת מסוף סנהדרין [דרש רבי יוסי בציפורי אבא אליהו קפדן, הוה רגיל למיתי גביה איכסיה מיניה תלתא יומי ולא אתא, כי אתא א"ל אמאי לא אתא מר, א"ל קפדן קרית לי, א"ל הא דקמן דקא קפיד מר] אין מובן מה הראיה, ובודאי אפשר לפרש שהכוונה שנהג במידת הקפדנות מפני שכך היתה דעתו שראוי לנהוג, ומ"מ ר"י טען שאינו ראוי לנהוג כך.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 59 אורחים