אמש שמעתי בשיעור שיש בברכת שמואל קטע בו הגרב"ב מביא מרבו הגר"ח שחקר בשחוטי חוץ, מהי העבירה, האם השחיטה או החוץ.
המגיד שיעור לא ביאר הצדדים ואולי מישהו כאן יכול לבאר.
מה פירוש שהעבירה היא השחיטה או החוץ? הרי הדברים הולכים יחדיו. אין עבירה בשחיטה אם היא במקום הנכון ובודאי שאין שום עבירה במקום בלי השחיטה.
האם חקירה כזו אופיינית לשיטתו של מרן הגר"ח?