בברכה המשולשת כתב:מצ"ב מש"כ מע"כ ידידי הרה"ג שלמה אליעזר גליקסברג בשו"ת ניצני ארץ ח"ב
ייש"כ.
ע"ע בשו"ת חבל נחלתו חלק י' סי' ל"ח שהאריך בזה
https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D ... 7%9C%D7%97.
מדבריהם נמצאו עוד ראיות לאסור שריפה.
במו"ק כו. למדו משריפת דברי ירמיה שס"ת שנשרף קורעים ולא מאחים.
ובשבת קה: למדו שהנמצא בשעת יציאת נשמה טעון קריעה שדומה לס"ת שנשרף.
ורמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ו ה"ח כתב:
"כתבי הקדש כולן ופירושיהן וביאוריהן אסור לשורפם או לאבדם ביד והמאבדן ביד מכין אותו מכת מרדות." ואח"כ כתב "וכן כתבי הקדש שבלו או שכתבן עובד כוכבים יגנזו."
הרי שגם תורה שבע"פ אסור בשריפה וטעון גניזה. ומכאן תשובה לפרי יהושע. וכן מבואר באחרונים הנ"ל שאף תורה שבע"פ בכלל האיסור. ואף שמוכח ברמב"ם שרק שם ה' ממש מדאורייתא, כל ד"ת נאסרו מדרבנן.
בשו"ת באר שבע סי' מ"ג נשאל
"אם יש סמך למנהג במה שרבים נוהגין לשרוף כתבי הקדש שבלו או שנמחקו באמרם כי שרפתם זהו כבודם כי על ידי גניזה הם נזרקין אנה ואנה במקומות המטונפים ועוד נשאלתי אם ספרי גמרא ופירושיהן ותפלות הם שוות לענין זה לס"ת ונביאים וכתובים:"
והשיב שברור שאיסור חמור הוא והוסיף "ואחר שהצעתי לפניך כל זה אז תבין יראת ה' ודעת קדושים תמצא שאותן שנהגו להקל לשרוף כתבי הקדש שבלו או שנמחקו חדשים מקרוב באו לא שערום אבותינו ז"ל וטענה שלהם היא כי שריפתם זהו כבודם כי ע"י גניז[ת]ם הם נזרקין במקומות המטונפים. טענ[ה] ריקנית היא לא שרירא ולא קיימא רק כמוץ אשר תדפנו הרוח כי אלו היו יודעים כיצד דין גניזה לא היו מקילין באיסור גדול כזה."
אך השבות יעקב ח"ג סי' י' וי"ב כתב דאף שהוא איסור חמור, בכ"ז כיון שבאים לידי בזיון גדול מאד אצל הגויים, וגם יש מהם צד פיקוח נפש של סכנת שריפה, וגם אין להם אפשרות אחרת לגונזם, בשעה"ד גדול כזה התיר לשרפם ודומה לשאול שהרג את עצמו כדי שלא יתעללו בו הגוים.
ואפ"ה דבריו לא נתקבלו, ואף הוא כתב כן רק משום שעת הדחק גדול כנ"ל ולא שיעשו כן לכתחילה. והרי בזמנינו אפשר לגונזם, ואין גוים שיבזום כהאמור שם, וגם אין סכנת שריפה. הרי שפשוט שהעושים כן שלא כדין עושים ואין להם על מי לסמוך.
בדברי פרי יהושע שלא תמיד מתקדשים, אה"נ יתכן שיש אופנים כאלו וכגון מה שנעשה לצורך ההדפסה ושלא ע"מ ללמוד מהם, אבל כשנתקדשו ובלו טעונים גניזה דוקא ולא שריפה.