כבר נודעו ב' חידושיה של הרבנית אשת הפרישה בענין הדלקת נר יו"ט, ודנו בהם הפוס', מהם שסמכו ידיהם בכל כוחם, ומהם שאמרו אין חכמה לאשה וכו'.
ותוכן דבריה, כמובא בהקדמה לפרישה יו"ד ע"י בנה,
א - לברך לפני ההדלקה, כי רק בשבת מהפכים הסדר כדי לא לקבל שבת לפני ההדלקה, אבל ביו"ט מותר להדליק, וראוי לברך עובר לעשייתן.
ב - להדליק בערב יו"ט ולא ביו"ט עצמו, כי הרי כל מה שאפשר מבעו"י לא הותרה עשייתו ביו"ט.
וכל הרואה מתפלא, הרי ב' הדינים סתרו אהדדי.
א, הרי ראוי שלא תדליק אחרי הברכה אלא קודם לה, כי כל מאי דאפשר מבעו"י לא הותר ביו"ט. ב, כיון דבלא"ה היא מדלקת אחרי שקיבלה ביו"ט בברכת ההדלקה, כבר יכולה ממילא לאחר הדלקתה ליו"ט גופיה.
אמנם יל"פ, שמא איננה מחוייבת לאחר את קבלת תוספת יו"ט משו"ה, (כי דין "אפשר" אינו מחייב לאחר את קבלת תוספת יו"ט, כי כל עניינו הוא להרבות בכבוד היו"ט ולא למעט את זמנו), אבל עדיין קשה הקו' הב'. ושמא י"ל דשאני תוספת מיו"ט עצמו. ואולי י"ל גם לפי הסוברים דליכא שמחת יו"ט בתוספת, ואילו דין 'אפשר' הוא משום שמחת יו"ט. ועוד מן הפלפולים.
אבל אשמח למצוא האם מישהו עמד בשאלה הפשוטה כ"כ.