הרב קרוב קרוב, יש"כ.
צריך להגדיר היטב את ענין העירוב, ראה לדוג' בביאוה"ל שמחלק בין עירוב אחד לשני ימים טובים חלוקים, או יו"ט ראשון ואחרון של אותו חג. ואי ניזיל בתר טעמא, הרי הכל תלוי בשבתות ולא ביו"ט. ויש שהביאו מלש' פסקי הריא"ז לגבי אם העירוב מחוץ לתחום, שצריך שיהיה בתוך תחומו בין ביו"ט ובין בשבת. (אבל לענ"ד אפשר לדחות הדיוק בקל). עוד הערה, אי ניזיל בתר טעמא יוצא שיכול לעשות עירוב גם בדבר שעוד לא התבשל כלל, כגון הונח על הפלטה ובמשך הזמן יתבשל עד שבשבת עצמה כבר יהיה מבושל. וזה נשמע רחוק יותר כי חסר את עצם העירוב ואינו רק חיסרון צדדי. וכן, אם מסופק היכן יהיה בשבת, ומניח ב' עירובין בב' התחומין האפשריים, אם אזלי' בתר טעמא גם זה יעזור. ובכלל הרי צריך 'עירוב', ומי שהתחיל להכין מעיו"ט לשבת זה עדיין לא מתיר לו אא"כ עביד הנחת עירוב, ואפילו האמירה מעכבת, וא"כ אולי יש מקום לשאלה.
הרב מיכאל, יש"כ.
מעניין מה הרב ירט יגיד על החידוש
הזה.
==
שאלות נוספות:
1. לגבי תחומין מצינו דמערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה, איך הדין לגבי עירוב תבשילין? (יל"פ הרבה בלש' הארחו"ח וכלבו, ואולי יש לדחות). ואם ל"מ, מה הדין אם בעה"ב יכול לאכול את העירוב, אבל א' מבני הבית הוא נזיר וכד', מה גדר הטפילות של בני הבית. (ונפק"מ גם לרב העיר המניח עירוב לכולם, האם צריך להניח דבר שלא יהיה בו אזהרת אלרגיה של גלוטן וביצים וכד').
2. מי ששכח פעמיים, כבר אינו יכול לסמוך על עירוב גדול העיר. מה הדין אם בשכחתו הראשונה החליט לא לסמוך על עירוב רב העיר, אלא להקנות קמחו לאחרים וכד'. מצד אחד, סוף סוף זה כבר פעם שנייה שהוא שוכח, ומאידך גיסא כעת זאת הפעם הראשונה שהוא בא לסמוך על עירובו של הרב.
3. האם כאשר יו"ט האחרון חל בער"ש, ומכין מחוה"מ לשבת, צריך את ההיתר של 'הואיל'? או דלכו"ע אמרי' "צרכי שבת נעשים בחול המועד"? נפק"מ רבתא בהרבה אופנים.
4. כמה אחרו' דייקו מהמג"א, שצריך להחזיק את העירוב ביד בשעת עשיית העירוב, ובלא"ה ל"מ. (ולכן אן נמצא בביהכנ"ס אינו יכול לערב). מה טעם בזה? האם זה כעין השיטות דבהזמנה מילתא יש חילוק אם מגביה בידו?