הודעהעל ידי צורב מתחיל » ה' יוני 15, 2017 3:04 pm
העתקתי מהרשום אצלי בעבר, כעת לא בדקתי שוב, אקוה שיהי' בזה תועלת
במשנ"ב הל' תענית חלום בשבת, כת' דמותר לומר בשבת אלוקי עד שלא נוצרתי איני כדאי וכו', לפי שאי"ז וידוי. והיינו דוידוי הוא דוקא כשאומר חטאתי, אבל הכא אינו אומר חטאתי. ואף שמזכיר בתוך דבריו ומה שחטאתי לפניך, אי"ז בתורת וידוי אלא סיפור דברים בעלמא.
ואמנם דמקור הך תפילה בגמ' ברכות י"ז ע"א ושם איתא דרבא הי' אומר כן בסיום שמו"ע, והיינו וידוי דר' המנונא זוטא ביו"כ. ומבואר דר"ה הי' מתודה כן ביו"כ וצ"ע הא אי"ז וידוי. ויעוי' בגמ' יומא פ"ז ע"ב דמבואר יותר מזה. דאמרי' התם בענין הוידוי, מאי אמר (-מהו נוסח הוידוי). אמר רב אתה יודע רזי עולם. ושמואל אמר ממעמקי הלב. ר' יוחנן אמר רבון העולמים. ר' יהודה אמר כי עוונותינו רבו מלמנות וחטאתינו עצמו מספר. ר' המנונא אמר אלוקי עד שלא נוצרתי וכו'. ולבתר הכי מבואר שם בגמ', אמר מר זוטרא לא שנו אלא דלא אמר אבל אנחנו חטאנו אבל אמר אבל אנחנו חטאנו תו לא צריך. ומבואר דכל הנך אמוראי לא אמרו אבל אנחנו חטאנו. וצ"ב דכל שלא אמר לכה"פ חטאתי אי"ז וידוי, וא"כ נמצא דכל הנך אמוראי לא נתוודו.
והמבואר דשאני דין וידוי דיו"כ מדין וידוי דכל השנה כולה. דדין וידוי דכל השנה עיקרו של וידוי שיאמר חטאתי, אבל וידוי דיו"כ לא בעי' לזה. וגדר הדברים נראה, דיו"כ דעיצומו של יום מכפר, אלא דאינו מכפר אלא לשבים, ולכך בעי' שיתודה, ואי"ז מצד חיוב וידוי דכל השנה, ולכך כל שאומר שמתחרט ואינו חפץ בעוונותיו, או כל כה"ג שמביע בזה חרטה על מעשיו הרעים סגי, ואף דאין לזה דין וידוי, סגי בזה לכפרת יו"כ.
והנה יש מעוררים לפי מה דמבואר ברמב"ם דלכתחי' צריך שיאמר בפה ואיני שב לעולם לדבר זה, והיינו דדין וידוי הוא לומר בפה אף הקבלה לעתיד, א"כ הא בנוסחא דידן ליכא קבלה לעתיד. ויש שצידדו דיה"ר שלא אחטא עוד חשיב קבלה לעתיד. ויש שהחמירו לומר כן בפה. אמנם לפמשנ"ת אין צורך בזה, דרק גבי וידוי דכל השנה בעי' שיאמר כן, אבל וידוי דיוכ"פ סגי במה שמביע חרטה על מעשיו הרעים.
והנה נודע בשנים האחרונים בשם גדולי הפוסקים על מה שלא מוזכר בוידוי קבלה לעתיד, וכתבו בזה בשם מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל ועוד פוסקים שצריך לומר כן בפה. ויש מהם שדנו שהתפילה יה"ר שלא אחטא עוד הוי כג"כ כקבלה לעתיד. וכבר דנו בזה בסידור אוצר התפילות בפי' ענף יוסף בפי' הוידוי ליו"כ, והקה"י בשערי תבונה סי' א' אות ג'.
ולכאו' לפי דברינו נסתלק ממילא כל טענתם, דאף דבוידוי דבסתם עושה תשובה צריך לומר כן בפיו, ה"מ בעושה כל מעשה התשובה כדין, אבל בדין וידוי דיו"כ אי"צ לכל זה, וכמשנ"ת. (וראיתי מבארים עפי"ז ג"כ שינוי לשון הרמב"ם בין וידוי רגיל לוידוי דיו"כ, דבפ"א מתשובה ה"א כת' כיצד מתודה אומר אנא ה' וכו', ובפ"ב ה"ח גבי יו"כ, הוידוי שנהגו בו כל ישראל אבל אנחנו חטאנו והוא עיקר הוידוי, וצ"ע שהשמיט כל מש"כ בפ"א. ולהנ"ל מיושב היטב). וצ"ב דברי גדולי הפוסקים שנתחבטו בזה.
ונראה לעורר מטעם אחר, דאה"נ כלפי הוידוי דיו"כ לא בעי' כוידוי דכל השנה כולה וסגי בוידוי הנ"ל, מכ"מ בעי' לוידוי זה מטעם אחר. דהא קיי"ל דיו"כ אינו מכפר אלא לשבים, ויל"ע מהו מעשה התשובה הנצרך בשביל להכלל בכלל "שבים", אם בעי' מעשה תשובה מושלם עם כל תנאי התשובה, או דסגי בכל רצון להתקרב לקב"ה, וכמעט לא ימלט יהודי שבמהלך אמירת הוידויים ביו"כ לא יאנח מעט על מצבו ושמא סגי בזה בשביל להקרא שב. (ועי' חוט השני שהביא בזה משמי' דהחזו"א, וצל"ע).
אמנם יעוי' בחיבור התשובה למאירי בהקדמה במפתח הפרקים כתב וז"ל, פ"ח לבאר בו דרך כלל הגדרים והתנאים אשר בהם תשלם התשובה עד שלא תקרא תשובה כלל אם יחסר אחד מהם. עכ"ל. ומבו' לכאו' דבלא השלמת עיקרי התשובה, לא זו בלבד דחסר בתשובה אלא לא הוי תשובה כלל, וא"כ ודאי מוכרח לעשות ביו"כ תשובה מושלמת בשביל שיהי' בכלל השבים.
אלא דתשובה זו, אי"צ לעשותה דוקא ביו"כ ואף קודם יו"כ סגי, כיון דהוא בכלל השבים . ונמצא דב' ענייני תשובה יש ביו"כ, האחד בשביל להקרא בכלל השבים, ולזה יתכן דבעי' תשובה מושלמת אלא דזה לא בעי' דוקא ביו"כ וסגי אף קודם יו"כ. ולבד מזה איכא דין וידוי ביו"כ, ווידוי זה אינו ככל שאר הוידויים דתשובה שיש בהם תנאים שיאמר חטאתי וכדו', אלא סגי במה שמגלה בפיו רצונו בקרבת ה' וחוסר רצונו בהמרות פי ה'. ולכך וידוי דר' המנונא דוטא ביו"כ, אף דאין לזה דין וידוי כלפי שאר דיני וידוי, מכ"מ כלפי דין וידוי דיו"כ סגי בזה.
ואמנם דיצא מכלל זה חידוש גדול, דתשובה שלא נשלמו תנאיה, לא הוי' תשובה. ומטו בבי מדרשא משמי' דהבית אלקים למבי"ט דלא כן, וצריך לברר הענין עוד.
