מענין לענין יש להבחין שביותר נעשה סתירות בחיבור כדוגמת השלחן ערוך שהוא חיבור ולא ספר
ואפרש דברי, רמב"ם הוא ספר שכתב החכם את דעת עצמו, וכן הוא תורת הבית להרשב"א, הלכות נדה להרמב"ן, שכתב בעיקר את דעתו בנוי על דברי רבותיו וקודמיו.
ויש ספרים שהם חיבורים, ולא מיבעי' ספר כמו מרדכי וכדומה, שלא ימלט שאין סתירות כיון שהיא חיבור מהרבה מחברים, ואין הכוונה בהביאו את כל דבריהם שאכן הסכים בכל פרט ופרט מדבריהם להלכה, ולכך ספר המרדכי וכדומה הם מספרים הכי קשה ללמוד ולעמוד ולהוציא ממנו הלכה, ויש לראות כל קטע במרדכי כקטע בפני עצמו.
וכן יש שכתבו שאין להקשות מתוס' ממסכת אח' למשנהו, שאפשר שהם ממסדר אחר.
כ"ש בחיבור השלחן ערוך שהמחבר ע"פ רוב לא שנה לשון של קודמיו וע"פ רוב לשונו הוא לשון הרמב"ם או הטור בשינוי קצת, ולדוגמא כשמביא מדברי הראב"ד בבעלי הנפש ולשונו בלשון ארמי, כתב המחבר הסעיף בלשון הארמי.
ולכך יוצא כיון שנמשך בתר לשון קודמיו, יתכן שנעשו סתירות בדבריו, בדברים צדדיים שאינם עיקר להלכה, וזה דעת הגר"א בכמה מקומות, וזה מהלך אמתי על דרך הפשט, ומ"מ לא נמנעו האחרונים לעשות שלום בפמלי' של מעלה [זה שם ספר שנכתב ע"י הרה"ק ר' אליהו מגרידיץ זצ"ל על כל פסקי המחבר הסותרים, ונדפס בספרו צפנת פענח] וליישב את הפסקים, אף בדרך רחוק ומוקשה, וזאת ע"פ דרך הדרש כיון דסוף סוף דבריו ברוח הקודש, ועיין בהקדמת הרב מגרידיץ, לשונו שכתב ודו"ק שכן הוא.
ואתן דוגמא לזאת שיש סתירה גלוי' בדברי המחבר, ומדברי הגר"א שם אות ט"ז אכן משמע שדברי המחבר הם שלא בדיוק כאן, כיון שלא נחית כאן לענין זה,נמשך אחר לשון הטור.
והש"ך שם יישב שם לשון השלחן ערוך, אף שרמז שזה דחוק, וזה לכאורה מכח דבריו הכתובים ברוה"ק, וזה דרך דרש בשלחן ערוך, ודברי הגר"א בדרך הפשט.
והוא בסי' צ"ב סעי' ד'
לא אמרו חתיכה עצמה נעשית נבילה אלא בבשר בחלב אבל לא בשאר איסורים כגון כזית חלב שנבלע בחתיכה ואין בה ששים לבטלו ונאסרה ואחר כך בישלה עם אחרות אין צריך אלא ששים כדי כזית חלב ואז אפילו חתיכה עצמה חוזרת להיות מותרת:
וכתב הש"ך
ואז אפילו חתיכה עצמה חוזרת להיות מותרת כו'. תימא דלקמן ר"ס ק"ו כתב דהחתיכה עצמה עומדת באיסורה לפי שהאיסור שבה אינו נפלט ממנה לגמרי עכ"ל והרב בהג"ה שם הבין שהם דברים סותרים זא"ז, וכדי שלא יסתרו הדברים זא"ז כ"כ בפירוש, נראה ליישב דמ"ש כאן ר"ל לפי שכתב מקודם גבי בשר בחלב דאף דהרוטב מותר בס' מ"מ החתיכה באיסורה עומדת דאם היתה ראויה להתכבד ואינו מכירה אינה בטילה באלף וקמ"ל דאין כן בשאר איסורים אלא דבטיל ברוב כשאינו מכירה כיון דאין איסור מחמת עצמה וכדלקמן ר"ס ק"א ואז אפילו חתיכה עצמה חוזרת להיות מותרת ומותר לאכול כולם וא"צ להשליך אחת מהן וכדלקמן ר"ס ק"ט: