הודעהעל ידי יחיאל מ » ב' יוני 26, 2017 6:56 pm
בעניין מספר המשתמשים הנדרש לרשות הרבים למי שאינו מצריך ששים ריבוא
עי' שבת ו' ב, ולחשוב נמי מדבר דהא תניא איזו היא רשות הרבים סרטיא וכו' והמדבר אמר אביי לא קשיא כאן בזמן שישראל שרויין במדבר כאן בזמן הזה.
ופירש רש"י, בזמן שהיו ישראל במדבר - חשיבא רשות הרבים. בזמן הזה - אינו מקום הילוך לרבים, דהולכי מדברות לא שכיחי. ואילו הרמב"ם שבת י"ד א כ', איזו היא רה"ר מדברות ויערים ושווקים ודרכים המפולשין להן. ע"כ. ופירש ר"א בן הרמב"ם ברכת אברהם ט"ו, ובזמן הזה שאין ישראל דרין בו אלא כל מי שירצה מהלך ועובר בתוכו בלבד הוא רשות הרבים.
הרי שמחלוקת רש"י והרמב"ם אם יש חשיבות למספר העוברים ברה"ר.
ונראה לבאר את יסוד המחלוקת על פי המגיד משנה שבת יד ה, ופי' כרמלית וכו' יש שפירשו מלשון ארמלות כלומר אלמנות שזהו כאשה אלמנה שאין לה בעל "ואין לה שלמות גדרים". נראה שגדר רה"ר שנלמד (שבת צ"ו ב) משה היכן הוה יתיב במחנה לויה ומחנה לויה רשות הרבים הואי (רש"י, שהיו הכל מצויין אצל משה רבינו) וקאמר להו לישראל לא תפיקו ותיתו מרשות היחיד דידכו לרשות הרבים. השייכות של רבים היא הגדר השונה מ"מקומו" שהוא רשות היחיד. וכדי להיות ב"שלמות גדר" צריך שתהיה מיוחדת לרבים, לכן לרש"י צריך שתהיה מיוחדת לשימוש הרבים, ולא די שתהיה דבר שהרבים יהיו רשאים להשתמש בו, כמדבר שהוא הפקר. שיעבוד לרבים קיים רק כשהרבה רגילים להשתמש, ולא כשמשתמשים יחידים.
לדרך הרמב"ם בכל הפקר יש זכות לרבים. כמו שמגביה מציאה לחבירו נחשב חב לאחריני. ורק דבר שאין דרך להשתמש בו, גם לא למרעה צאן (שעיקר שם מדבר הוא על המרעה) או דבר שמיוחד לאנשים פרטיים ואינם מקפידים שהרבים ישתמשו, וכן צידי רשות הרבים, זה כרמלית.