שהרי אם זורק רק חתיכה אחת, ואוכל שתי חתיכות, אז יש ס"ס לחומרא: שמא החתיכה הראשונה שאכל הייתה חתיכת האיסור, ואפי' את"ל דהייתה חתיכת היתר, שמא החתיכה השנייה שאכל הייתה חתיכת האיסור (ואגב זה גם ס"ס מתהפך. ואמנם זה ס"ס משם אחד, אבל עדין רוב הסיכויים הם שהוא אכל איסור).
האמנם לא עדיף לזרוק שתיים, שהרי רק כך יהיה ס"ס לקולא? והיינו: שמא החתיכה הראשונה שנזרקה הייתה חתיכת האיסור, ואפי' את"ל דהייתה חתיכת היתר, שמא החתיכה השנייה שנזרקה הייתה חתיכת האיסור (ואגב זה גם ס"ס מתהפך. ואמנם זה ס"ס משם אחד אבל עדין רוב הסיכויים הם שהוא לא אכל איסור).
במילים אחרות, אני שואל בדרך של ממ"נ:
אם מתחשבים בכלל של חד בתרי בטיל, אז למה בכלל לזרוק אחת? שיאכל את שלושתן, מבלי לחשוש, שהרי ממילא חתיכת האיסור התבטלה בשתי חתיכות ההיתר.
אבל אם לא מתחשבים בכלל של חד בתרי בטיל, אלא רוצים לצאת ידי הספק, אז לכאורה כבר עדיף לזרוק שתיים, כי אם יזרוק רק אחת אז עדין רוב הסיכויים הם שהוא אכל איסור.