אוצר החכמה כתב:מעולם תמהתי למה לא אומרים את הטענה הפשוטה. שגם מנהגם של אנשי חו"ל לא היה אלא לנהוג כן בחו"ל ולא בארץ ומנהג אבותיהם בידיהם לעשות שני ימים רק כאשר הם בחו"ל.
(לעומת זאת יושבי א"י אינם צריכים לנהוג מעיקר הדין גם בחו"ל כי אין להם את המנהג אלא משום חומרי מקום)
אוצר החכמה כתב:מעולם תמהתי למה לא אומרים את הטענה הפשוטה. שגם מנהגם של אנשי חו"ל לא היה אלא לנהוג כן בחו"ל ולא בארץ ומנהג אבותיהם בידיהם לעשות שני ימים רק כאשר הם בחו"ל.
(לעומת זאת יושבי א"י אינם צריכים לנהוג מעיקר הדין גם בחו"ל כי אין להם את המנהג אלא משום חומרי מקום)
אבל גם החכ"צ שהוא זה שטוען שאנשי חו"ל אינם צריכים לנהוג יומיים לא טוען את זה כך. וכנראה שהבנת הפוסקים הוא שמנהג אבותיהם הוא לעשות יומיים ולא לדון אם צריך יומים בכל מקום, ואע"פ שיוצא דבר תמוה לפי"ז שכשהיו השלוחים יוצאין לא היו עושין יומים בא"י עכשיו עושין משום שבזה אין חילוק וכעין המקומות שלא היו מגיעין שלוחי תשרי והיו מגיעין שלוחי ניסן.
אבל מסתבר לע"ד דכיון שזה שצריך בן חו"ל לעשות יום טוב שני גם כשהוא נמצא בא"י, הרי הוא רק מדין מנהג, דמצד הדין מאחר שהוא ביום טוב זה בא"י שכה"ג בזמן שקדשו החדש ע"פ הראיה שהיה ספק ממש בחו"ל אם נזדמן שבן חו"ל היה ביום טוב בא"י לא היה צריך לנהוג אלא יום אחד דהרי בפעם זה יודע הקביעות, אבל כיון שבזה"ז ליכא חלוק בין א"י לחו"ל בידיעת קביעותא דירחא אך שמ"מ נשארו בחו"ל במנהגם לעשות גם יום טוב שני כדשלחו מתם בביצה דף ד', נעשה ממילא חומרא מכפי שהיה הדין כשהיה כספק ממש, דגם כשבא בן חו"ל לא"י כל זמן שדעתו לחזור צריך לנהוג במנהגו דחו"ל לעשות יום טוב שני כדיני המנהגים,
מפתח וחותם כתב:אוצר החכמה כתב:מעולם תמהתי למה לא אומרים את הטענה הפשוטה. שגם מנהגם של אנשי חו"ל לא היה אלא לנהוג כן בחו"ל ולא בארץ ומנהג אבותיהם בידיהם לעשות שני ימים רק כאשר הם בחו"ל.
(לעומת זאת יושבי א"י אינם צריכים לנהוג מעיקר הדין גם בחו"ל כי אין להם את המנהג אלא משום חומרי מקום)
בעניותי לא הבנתי החילוק בין יושבי א"י ליושבי חו"ל
עקביה כתב:ראיתי שבספר 'פסקי תשובות' סי' תצו מביא את דעת החכם צבי והשלחן ערוך הרב שאורחים מחו"ל אינם צריכים לנהוג יו"ט שני בא"י, ובהערה 22 שם מביא דעות שונות מפוסקי זמנינו האם מצרפים דעה זו במקום ספק, או לא.
שאלתי ובקשתי, האם ידוע מנהג הגר"ח מבריסק והגרי"ז בעניין זה? (לפי 'נפש הרב' הגר"ח הורה הלכה למעשה שאורח אינו צריך לנהוג יו"ט שני).
כן הוא באמת טענת הגר"ש סלנט.
אוצר החכמה כתב:כן הוא באמת טענת הגר"ש סלנט.
איפה מובאים הדברים?
עקביה כתב:שאלתי ובקשתי, האם ידוע מנהג הגר"ח מבריסק והגרי"ז בעניין זה? (לפי 'נפש הרב' הגר"ח הורה הלכה למעשה שאורח אינו צריך לנהוג יו"ט שני).
קשיא רישא לסיפא וסיפא לרישא.אוצר החכמה כתב:מפתח וחותם כתב:אוצר החכמה כתב:מעולם תמהתי למה לא אומרים את הטענה הפשוטה. שגם מנהגם של אנשי חו"ל לא היה אלא לנהוג כן בחו"ל ולא בארץ ומנהג אבותיהם בידיהם לעשות שני ימים רק כאשר הם בחו"ל.
(לעומת זאת יושבי א"י אינם צריכים לנהוג מעיקר הדין גם בחו"ל כי אין להם את המנהג אלא משום חומרי מקום)
בעניותי לא הבנתי החילוק בין יושבי א"י ליושבי חו"ל
זה פשוט. יושבי א"י לא נהגו לעשות יומיים למעשה. כי אע"פ שאילו היו בחו"ל היו עושים יומים לא היה מצויים שם ולא שייך לומר שממשיכים את המנהג על מה שלא עשו אותו בפועל.
יושבי חו"ל ממשיכים את המנהג שעשו אותו, אבל המנהג מעיקרו לא היה אלא להחמיר כשנמצאים בחו"ל ואינם יודעים מתי קבעו בי"ד אבל אם נמצאים במקום שהשלוחין מגיעים לא היה מנהג כזה והוא דומה קצת להחמיר בקטניות בסוכות. (כמובן שאפשר גם לחלק כמו שהביאו בשם הגרמ"פ וכמו שכתבתי למעלה בביאור דעת האחרונים אבל רציתי להבליט את הרעיון)
בין גברא לגברא כתב:עקביה כתב:שאלתי ובקשתי, האם ידוע מנהג הגר"ח מבריסק והגרי"ז בעניין זה? (לפי 'נפש הרב' הגר"ח הורה הלכה למעשה שאורח אינו צריך לנהוג יו"ט שני).
בבריסק נוהגים שבני חו"ל עושים יו"ט שני בא"י. הג"ר מאיר סאלאוויציק ז"ל היה עושה נעילת החג בביתו בשמחת תורה, והוא היה שולח הבני חו"ל לאכול בסוכה.
אחד שאל אותו פעם על זה שלכאורה הוא שינוי בפרהסיא, והוא הראה למש"כ בשו"ת אבקת רוכל סימן כו: מי שבא מח"ל לא"י ודעתו לחזו' הוי בכלל בני ח"ל נינהו וכן מעשים בכל יום בכל שנה ושנה עולים לשלש רגלים מח"ל לארץ ועושים יום שני של גליות כתקוניו וכמשפטיו בח"ל. ולא עוד אלא שמתקבצים מנין מבני ח"ל העולי' לרגל ומתפללי' תפילה וקורין בתורה ומפטירין בנביא בברכות תחלה וסוף כמו שעושים ביום טוב שני בח"ל ודבר זה נעשה מימי קדם בפני גדולי עולם ולא פקפק אדם בדבר זה מעולם וזו היא שקשה בענין היאך מתפללים תפלת יום טוב בפרהסייא בא"י והיכי לא חיישינן להאי דתנן ואל ישנה אדם מפני המחלוקת והיה מספיק להם שיתפללו תפילת ח"ל בצינעא ועל כרחינו לומר דסבירא להו לגדולי עולם דע"כ לא תני אל ישנה אדם מפני המחלוקת אלא במלאכה ודכוותא דאפשר למיפק מינה חורבה אבל בתפילה אף אם יתפלל כמנהג מקום שיצא משם לא נפיק מיניה חורבה וליכא למיחש בה למידי עכ"ל, וסברתו לגבי תפילה שייך גם לגבי אכילה בסוכה.
אוצר החכמה כתב:כן הוא באמת טענת הגר"ש סלנט.
איפה מובאים הדברים?
מפתח וחותם כתב:קשיא רישא לסיפא וסיפא לרישא.
אם אתה דן את המנהג כמנהג שבחו"ל עושים ב' יו"ט ובא"י עושים רק אחד אז אין שום חילוק בין בני א"י לבני חו"ל דגם בני א"י נוהגים בחו"ל לעשות ב' יו"ט רק שאינם נמצאים שם ומה אכפת לן שלא היו שם מעולם וגם אין דעתם לבוא לשם מ"מ כן מנהג כל ישראל וכי משפחה אשכנזית הגרה כמה דורות במקום שאין מצויים קטניות ומעולם לא ראו צורת אורז מותר להם לאכול קטניות בפסח? ואמנם מן הסוגיא מוכח דכיוון שגם בחו"ל ידוע מתי יו"ט אין זה מנהג הנוהג בחו"ל אלא בבני חו"ל וא"כ אין שום חילוק אם הם מצויים בארץ או בחוצה לה.
בדיוק זה מנהג הנוהג בבני חו"ל שינהגו היום כמו מנהגם שנהגו אז, וכשם שאז לא נהגו מנהג זה אלא במקום שלא היה ידוע כן גם עכשיו.אין זה מנהג הנוהג בחו"ל אלא בבני חו"ל
שף ויתיב כתב:הרב ברגר מתכוון מן הסתם למה שכתוב במהדורא בתרא שבחו"ל האור של יום טוב מאיר יומיים ויש כאלו שרוצים לפרש זה שתלוי במקום ולא באנשים.
ומלבד זאת במהדו"ק משמע שישנו חילוק בין בני א"י בחו"ל (שצריכים לשמור יומיים) ובני חו"ל בא"י שצריכים לשמור יום אחד.
אולם לא ראיתי מישהו נוהג או פוסק כך, וכן ממכתב אדמו"ר מהורש"ב לתלמידי תו"א משמע דלא כך.
עזריאל ברגר כתב:שף ויתיב כתב:הרב ברגר מתכוון מן הסתם למה שכתוב במהדורא בתרא שבחו"ל האור של יום טוב מאיר יומיים ויש כאלו שרוצים לפרש זה שתלוי במקום ולא באנשים.
ומלבד זאת במהדו"ק משמע שישנו חילוק בין בני א"י בחו"ל (שצריכים לשמור יומיים) ובני חו"ל בא"י שצריכים לשמור יום אחד.
אולם לא ראיתי מישהו נוהג או פוסק כך, וכן ממכתב אדמו"ר מהורש"ב לתלמידי תו"א משמע דלא כך.
לא אאריך כאן בנימוקים, ובהוראות אדמו"רי חב"ד לדורותיהם, אבל למעשה יש שתי דעות בין רבני חב"ד בדורנו:
א. מי שדעתו לחזור עושה כמקום מגוריו, וכפי פרטי הדינים שבאחרונים (אלא שיש דיונים רחבים לגבי השאלה מה נקרא "דעתו לחזור", ואכמ"ל).
ב. כל אחד עושה כמקומו הנוכחי.
לשתי הדעות אין חילוק עקרוני בין בני א"י בחו"ל לבין בני חו"ל בא"י, אלא ברור שהם נוהגים בדיוק ההיפך זה מזה.
כמובן שבמקרים חריגים, ובפרט בשעת הצורך וכיו"ב - הרבה רבנים מצרפים את דעת החולקים עליהם, כמקובל בשיקולי פסיקה בשאר חלקי התורה.
כבר האריכו בזה יותר מדי בכמה קבצים וספרים וליקוטים, ואינני רואה תועלת לטחון כאן קימחא טחינא באמצע הפסח...
שף ויתיב כתב:עזריאל ברגר כתב:שף ויתיב כתב:הרב ברגר מתכוון מן הסתם למה שכתוב במהדורא בתרא שבחו"ל האור של יום טוב מאיר יומיים ויש כאלו שרוצים לפרש זה שתלוי במקום ולא באנשים.
ומלבד זאת במהדו"ק משמע שישנו חילוק בין בני א"י בחו"ל (שצריכים לשמור יומיים) ובני חו"ל בא"י שצריכים לשמור יום אחד.
אולם לא ראיתי מישהו נוהג או פוסק כך, וכן ממכתב אדמו"ר מהורש"ב לתלמידי תו"א משמע דלא כך.
לא אאריך כאן בנימוקים, ובהוראות אדמו"רי חב"ד לדורותיהם, אבל למעשה יש שתי דעות בין רבני חב"ד בדורנו:
א. מי שדעתו לחזור עושה כמקום מגוריו, וכפי פרטי הדינים שבאחרונים (אלא שיש דיונים רחבים לגבי השאלה מה נקרא "דעתו לחזור", ואכמ"ל).
ב. כל אחד עושה כמקומו הנוכחי.
לשתי הדעות אין חילוק עקרוני בין בני א"י בחו"ל לבין בני חו"ל בא"י, אלא ברור שהם נוהגים בדיוק ההיפך זה מזה.
כמובן שבמקרים חריגים, ובפרט בשעת הצורך וכיו"ב - הרבה רבנים מצרפים את דעת החולקים עליהם, כמקובל בשיקולי פסיקה בשאר חלקי התורה.
כבר האריכו בזה יותר מדי בכמה קבצים וספרים וליקוטים, ואינני רואה תועלת לטחון כאן קימחא טחינא באמצע הפסח...
בדיוק לזה התכוונתי, שבשו"ע אדמו"ר משמע שיש חילוק (בנוסף על המחלוקת בפשט מהדו"ב), אלא שבפועל אין נוהגים בזה.
עושה חדשות כתב:האם אתם מכירים שיטה מעין המובא כאן מהגרצ"פ פרנק, מלאכות - כן, תפילות - לא?
מיכאל1 כתב:לכאורה ככה עושים המחמירים לנהוג גם בארץ ישראל יו"ט שני שנזהרים ממלאכות ולא תפילות של יו"ט
עמקן כתב:מיכאל1 כתב:לכאורה ככה עושים המחמירים לנהוג גם בארץ ישראל יו"ט שני שנזהרים ממלאכות ולא תפילות של יו"ט
צ"ל המקילים. הרי האבקת רוכל מובא למעלה העיד: מעשים בכל יום בכל שנה ושנה עולים לשלש רגלים מח"ל לארץ ועושים יום שני של גליות כתקוניו וכמשפטיו בח"ל. ולא עוד אלא שמתקבצים מנין מבני ח"ל העולי' לרגל ומתפללי' תפילה וקורין בתורה ומפטירין בנביא בברכות תחלה וסוף כמו שעושים ביום טוב שני בח"ל [url]ודבר זה נעשה מימי קדם בפני גדולי עולם ולא פקפק אדם בדבר זה מעולם[/url]". גם בפאת השולחן העיד שכן המנהג. וזה המנהג עד היום כידוע, למרות מיעוט קטן של פוסקים שחששו קצת לזה. ואיך יעלה מישהו בדעתו לשנות נוסח התפילה שהוא חייב בו כנגד המהג ודעתם של רובם של גדולי הפסוקים מלפני זמן שו"ע עד היום. אתמהה!
עקביה כתב:בספר 'נפש הרב' מובא ששיטת ר' חיים מבריסק שאורחים מחו"ל אינם צריכים לנהוג יו"ט שני בהיותם בארץ . .
אוצר החכמה כתב:מעולם תמהתי למה לא אומרים את הטענה הפשוטה. שגם מנהגם של אנשי חו"ל לא היה אלא לנהוג כן בחו"ל ולא בארץ ומנהג אבותיהם בידיהם לעשות שני ימים רק כאשר הם בחו"ל.
(לעומת זאת יושבי א"י אינם צריכים לנהוג מעיקר הדין גם בחו"ל כי אין להם את המנהג אלא משום חומרי מקום) . .
לבי במערב כתב:עקביה כתב:בספר 'נפש הרב' מובא ששיטת ר' חיים מבריסק שאורחים מחו"ל אינם צריכים לנהוג יו"ט שני בהיותם בארץ . .
מובא (לפנ"ז) בס' "רשימות שיעורים" (סוכה) מהגרי"ד (נ.י., תש"נ).
לבי במערב כתב:אוצר החכמה כתב:מעולם תמהתי למה לא אומרים את הטענה הפשוטה. שגם מנהגם של אנשי חו"ל לא היה אלא לנהוג כן בחו"ל ולא בארץ ומנהג אבותיהם בידיהם לעשות שני ימים רק כאשר הם בחו"ל.
(לעומת זאת יושבי א"י אינם צריכים לנהוג מעיקר הדין גם בחו"ל כי אין להם את המנהג אלא משום חומרי מקום) . .
הנה תשובה פשוטה לכך (מהסכמת ה"בצל החכמה" לס' יום טוב שני כהלכתו).
...והשתא דידעינן בקביעא דירחא מאי טעמא עבדינן תרי יומי? - משום דשלחו מתם: הזהרו במנהג אבותיכם בידיכם, זמנין דגזרו שמדא ואתי לאקלקולי.
קים לן בקביעא דירחא - על ידי חשבון שמחשבין תולדתו אנו למדים אם נראה ביום שלשים אם לאו.
דגזרי המלכות גזרה - שלא יתעסקו בתורה, וישתכח סוד העיבור מכם ותעבדו נמי חד יומא ואתי לקלקולי ולעשות חסר מלא ומלא חסר, ותאכלו חמץ בפסח.
ואל יהיו דרכים אלו קלים בעיניך מפני שאין אנו צריכין להם בזמן הזה, שאלו הדרכים דרכים רחוקים ועמוקים הן, והוא סוד העיבור שהיו החכמים הגדולים יודעים אותו ואינן מוסרין אותו לכל אדם אלא לסמוכים נבונים, אבל זה החשבון שמחשבין בזמן שאין שם בית דין לקבוע על הראייה שאנו מחשבין בו היום אפילו תינוקות של בית רבן מגיעין עד סופו בשלשה וארבעה ימים.
עקביה כתב:עוד יש להעיר על כל הנושא, שכל מה שגזרו על בני חו"ל להמשיך במנהג אבותיהם הוא רק בתקופה ב. כאשר יש חשש שיחזרו לתקופה א. כאמור. אבל אנו, העומדים בתקופה ג. לכאורה אין חשש שמחמת גזירה ישתכח הלוח, וא"כ בטל טעם התקנה.
עזריאל ברגר כתב:שף ויתיב כתב:הרב ברגר מתכוון מן הסתם למה שכתוב במהדורא בתרא שבחו"ל האור של יום טוב מאיר יומיים ויש כאלו שרוצים לפרש זה שתלוי במקום ולא באנשים.
ומלבד זאת במהדו"ק משמע שישנו חילוק בין בני א"י בחו"ל (שצריכים לשמור יומיים) ובני חו"ל בא"י שצריכים לשמור יום אחד.
אולם לא ראיתי מישהו נוהג או פוסק כך, וכן ממכתב אדמו"ר מהורש"ב לתלמידי תו"א משמע דלא כך.
לא אאריך כאן בנימוקים, ובהוראות אדמו"רי חב"ד לדורותיהם, אבל למעשה יש שתי דעות בין רבני חב"ד בדורנו:
א. מי שדעתו לחזור עושה כמקום מגוריו, וכפי פרטי הדינים שבאחרונים (אלא שיש דיונים רחבים לגבי השאלה מה נקרא "דעתו לחזור", ואכמ"ל).
ב. כל אחד עושה כמקומו הנוכחי.
לשתי הדעות אין חילוק עקרוני בין בני א"י בחו"ל לבין בני חו"ל בא"י, אלא ברור שהם נוהגים בדיוק ההיפך זה מזה.
כמובן שבמקרים חריגים, ובפרט בשעת הצורך וכיו"ב - הרבה רבנים מצרפים את דעת החולקים עליהם, כמקובל בשיקולי פסיקה בשאר חלקי התורה.
כבר האריכו בזה יותר מדי בכמה קבצים וספרים וליקוטים, ואינני רואה תועלת לטחון כאן קימחא טחינא באמצע הפסח...
אוצר החכמה כתב:מעולם תמהתי למה לא אומרים את הטענה הפשוטה. שגם מנהגם של אנשי חו"ל לא היה אלא לנהוג כן בחו"ל ולא בארץ ומנהג אבותיהם בידיהם לעשות שני ימים רק כאשר הם בחו"ל.
(לעומת זאת יושבי א"י אינם צריכים לנהוג מעיקר הדין גם בחו"ל כי אין להם את המנהג אלא משום חומרי מקום).
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 60 אורחים