הוה אמינא כתב:לפי השאלה הנתבע ש"מודה" בעצם כן טוען שהוא פטור ואינו חייב, רק שברור לתובע שזה מכח טענה טיפשית. לא מובן מדוע זה נחשב שהוא מודה בחיוב כי למעשה הוא כופר, ומה שהתובע מבין ברוחב דעתו שזה מכח טענה טיפשית, הרי עביד איניש דלא מגלי טענתיה אלא בבי דינא, והוא יכול לומר לו מחוץ לבית דין שהוא לא מוכן לשלם כי התנבא שהוא פטור. וזה לא נקרא מודה בחיובו.
ומכיון שכופר למעשה, גם הכסה"ק לא התיר בכהאי גוונא לתבוע בערכאות.
הוה אמינא כתב:בבית דין ודאי שאפשר לתבוע. בערכאות מי התיר? ומ"ש הכסה"ק לענ"ד לא מדבר בכהאי גוונא, אלא באופן שכבר היה בירור בבית דין וכדומה.
יהושעבנמי כתב:הוה אמינא כתב:בבית דין ודאי שאפשר לתבוע. בערכאות מי התיר? ומ"ש הכסה"ק לענ"ד לא מדבר בכהאי גוונא, אלא באופן שכבר היה בירור בבית דין וכדומה.
הכסף החדשים לא מדבר כשהיה בירור בבית דין רק שהודה לו תסתכל שם ותראה
ב. ואשר שאל, בענין נדון שכבר נפסק הדין בבי"ד והנדון אינו רוצה לקיים את הפסק אם צריך ג"כ רשות בי"ד לאשר בבית המשפט פסק הבוררות ולהפעיל נגדו את בית המשפט, או אפשר בלי רשות אשור בי"ד, והביא מתומים סי' כ"ו ס"ק ה' כתב מתחלה דרשאי בלא רשות אבל לבסוף מסיק בצ"ע.
לענ"ד דדברי התומים קצת ענין אחר ממש"כ כבודו, דהתומים מסופק אם כ"פ שיש פסק דין בידו אם יכול לאשר את הפס"ד בערכאות לפי דעתו שעי"ז יבא לצדקת טענותי' ופסקו, אבל מודה התומים דאם בעל דינו גבר אלים שיכול לעשות כן, וכיון שכ' כבודו שכנגדו אינו רוצה לקיים הפס"ד ואין בבי"ד כנראה כח לכופו לכך אין לך גבר אלים גדול מזה ומתירים לו.
אבל עלינו לדעת דזה רק באופן דלא איכפת לזה מה שפסקו לו בי"ד ואין מחשיב פסקיהם לקיים דבריהם דאז באמת פשיטא דל"צ רשות בי"ד, אבל הרבה פעמים קרה דהלה אינו רוצה לקיים בטענו שהבי"ד לא ירדו לסוף טענותיו, ומבקש מהבי"ד להתחשב ברצונו לעיין עו"פ בטענותיו ומה שנתחדש עוד, בזה פשיטא דצריכים באמת רשות בי"ד ללכת לערכאות.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 462 אורחים