שווארצעוואלף כתב:גם אם לא ניחא לך בקל וחומר מפורש שאיסור תחומים נדחה מפני כבוד הבריות אם עשה צרכיו יש לו רשות להתרחק משם בגלל הסירחון גם מחוץ לד' אמותיו.
אש משמים כתב:דרומי כתב:הרב אש משמים, דבריך נכוחים, אולם שים לב לעוד דבר.
אחד הדברים שלצערנו מעכבים פה ושם יהודים תינוקות שנשבו מלהתקרב אל אור ה' ולבנות מחדש את נשמותיהם, הוא כאשר יש להם טענות כאילו החרדים לדבר ה' אינם מספיק מכובדים ונקיים וכו', ומי יודע אם אין אפילו יהודים מתוכנו שגדלו בישיבות וכו' ואח"כ שנו ופירשו רח"ל בגלל שהפריעו להם ענינים דומים. (כמובן שלא רק זה, אבל לפעמים חזי לאיצטרופי וזה מספיק לא טוב).
על כן דוקא בשביל למנוע את המשך החורבן הנורא, עלינו לשמור מכל משמר על כבוד היהדות החרדית ועל כבודו של כל יהודי חרדי, ומצבים כמו שתיארו כאן לעיל של ת"ח גדול שבמשך יותר משבוע קשה להתקרב אליו בגלל ריח הגוף וכו', הם ממש חילול השם ומי יודע לאן זה עלול להוביל. אפילו אם "במקרה" יכנס לאותו בית מדרש יהודי אורח שאינו מספיק חזק בעניני המצוות וזה יגרום לו ריחוק מסויים - זה ממש יצא שכרו בהפסדו.
כתבתי לך תשובה ארוכה אך היא נמחקה לי משום מה, אשיב שוב בקצרה.
קשה להסכים אם דבריך אע"פ שלבינו דואב על מצב הנוער (והבוגרים) כיום.
כל אדם מבין שיש סיבות לצער ויש נוהג מסוים בשעת אבל אם זה בפטירת אדם או בחורבן ביתו (עמונה) אלא שיש שאולי לא יודעים או לא מרגישים את הצער ולכן לועגים, אך אנו נצטער על כבוד ה' ובית אלוקינו שחרב עד אשר יערה ה' עלינו רוח חדשה ויבנה לנו את ביהמ"ק וישיב שכינתו עלינו בב"א.
אין קידוש שם ה' בעולם יותר גדול מלהצטער בצער השכינה ואין כבוד כי אם כבוד ה' ואין לחוש ל'כבוד הבריות' בזה כלל וזה שאמר דוד למיכל שבזה לו בליבה שהכבוד הגדול ביותר הוא לכבד את ה' בלי לחוש לכבוד עצמו כלל (ויש להאריך הרבה בזה) אך ע"כ פשוט שהמתרחקים הם הצריכים להשתנות ולא פסיק אחד של מנהג הכי קטן באבילות החורבן.
(אגב, יש לברר סוגיא זו עד כמה אנו צריכים להחניף לרחוקים כדי להשיבם לאביהם שבשמים שהרי רובם יודעים את היסודות אלא שלא רוצים לעזוב דרכם)
אש משמים כתב:למשנ"נ:
ודאי שיש להקל למי שמזיע הרבה וכו' אך הבאתי את לשון הגרשז"א כדי להורות על חומרת העניין שזה עיקר תקנתם ושכדאי הוא בית אלוקינו ואין כל מצטער או איסטניס יכול להקל בדבר.
וכן בערים שהלחות שם גבוהה במיוחד ומזיעים הרבה, וקשה לסבול שם ריח הזיעה, הוי כנתלכלך שמותר לרחוץ. (ולא דמי למקום שהיה בו הרמ"א, שהיה בארצות הקרות, ולכן החמיר שלא לרחוץ אף בקרים. וכן במקומו של הבא"ח שג"כ החמיר, אף שהיה בבבל, והיה שם חם הרבה, האויר שם היה יבש ללא לחות גדולה, ולא היו מזיעים הרבה). ומכל מקום לא ירחץ במים חמים, דהוי לתענוג, אלא במים קרים בלבד. ואם קשה לו בקרים, יכול להפשירם במעט מים חמים כדי להפיג את הקרירות.
אש משמים כתב:שווארצעוואלף כתב:כידוע שיש שלא מתקלחים גם בשעה שריח רע נודף מהם ואם התירו איסור דרבנן מפני כבוד הבריות איזה היתר יש ל"החמיר" בזה?
נ.ב. בלי להיכנס עכשיו בנושא שכבר דנו בהרבה אם יש בכלל איסור בזמננו שממילא מתקלחים בכל יום ומה גם במים קרים שאינו רחיצה של תענוג וכו' הנושא אך ורק כבוד הבריות.
יש חיוב לא להתקלח!!!
בושה וחרפה היא לנו שצריך להסביר מדוע צריך לשמור תורה ומצוות!!!
זהו כבוד הבריות הגדול ביותר וכמובן שאין לך כבוד שמים גדול יותר מלהסריח בימי אבלות אלו!!!
הקב"ה 'מסתובב' בעולם בלא בית בלא מי שיכיר יחשיב יאהב ויצטער בצערו ואתה מדבר על 'כבוד הבריות'???
אין זה אלא טמטום הלב שבנו והפיכת כל הלכה לנוחה ונעימה לנו, הלרפורמים נהיינו???
נ.ב.
הייתי צריך לכתוב בחומרה רבה יותר אך אין זה מדרכי.
צבי שץ כתב:אמרו רבותינו כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו, זאת אומרת, שאם זה לא היה קורה אז, זה היה קורה כאן ועכשיו, זה לא בדיחה!!!, אז תתאר לך את המצב, בחוצות קריה עפים אבני הקלע וכלי הבלע, האנשים עוברים ביעף ממחסה למחסה למצא מעט מים להרוות את צמאונם הצחיח, וספק רב אם מוצאים, ואנחנו מדברים כאן על מקלחות.
ישראליק כתב:צבי שץ כתב:אמרו רבותינו כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו, זאת אומרת, שאם זה לא היה קורה אז, זה היה קורה כאן ועכשיו, זה לא בדיחה!!!, אז תתאר לך את המצב, בחוצות קריה עפים אבני הקלע וכלי הבלע, האנשים עוברים ביעף ממחסה למחסה למצא מעט מים להרוות את צמאונם הצחיח, וספק רב אם מוצאים, ואנחנו מדברים כאן על מקלחות.
טענו לו בחטים והודו לו בזכר קדשו...
אני מדבר משנת תש"י, עד שנת תש"נ...
צבי שץ כתב:ישראליק כתב:צבי שץ כתב:אמרו רבותינו כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו, זאת אומרת, שאם זה לא היה קורה אז, זה היה קורה כאן ועכשיו, זה לא בדיחה!!!, אז תתאר לך את המצב, בחוצות קריה עפים אבני הקלע וכלי הבלע, האנשים עוברים ביעף ממחסה למחסה למצא מעט מים להרוות את צמאונם הצחיח, וספק רב אם מוצאים, ואנחנו מדברים כאן על מקלחות.
טענו לו בחטים והודו לו בזכר קדשו...
אני מדבר משנת תש"י, עד שנת תש"נ...
לזאת בדיוק התכונתי, שלא תחשוב שאם זה היה כאן ועכשיו המצב היה נראה יותר טוב!!!
צבי שץ כתב:אמרו רבותינו כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו, זאת אומרת, שאם זה לא היה קורה אז, זה היה קורה כאן ועכשיו, זה לא בדיחה!!!, אז תתאר לך את המצב, בחוצות קריה עפים אבני הקלע וכלי הבלע, האנשים עוברים ביעף ממחסה למחסה למצא מעט מים להרוות את צמאונם הצחיח, וספק רב אם מוצאים, ואנחנו מדברים כאן על מקלחות.
מאור עינים כתב:אינני זוכה להבין את ה"להט" של חלק מהכותבים לשכנע את עצמם וזולתם שחובה גדולה להתקלח בתשעת הימים,
באמת גם אם יסודו של המנהג לא היה בארצות החמות, ואז היה זה הרבה יותר סביר שלא להתקלח,
אבל הרי המנהג הזה נותן כ"כ תחושה ורגש של אבילות, והיה אם נבטל את המנהג החשוב הזה, מה יש לנו להציע במקום זה, מה יגרום לנו לחוש באבילות הנוראה,
האם פתיחת דיונים נרחבים בגודל חובת השעה להתקלח, מהוה תחליף לניהוגי האבלות, אתמהה.
אוצר החכמה כתב:אני לא יודע מה המנהג. רק הערתי שאם השתנה המנהג כטענת הכותבים פה (כמדומני שאתה כתבת שכולם במקווה רוחצים) אז השתנה הדין.
שלמה בן חיים כתב:מאור עינים כתב:אינני זוכה להבין את ה"להט" של חלק מהכותבים לשכנע את עצמם וזולתם שחובה גדולה להתקלח בתשעת הימים,
באמת גם אם יסודו של המנהג לא היה בארצות החמות, ואז היה זה הרבה יותר סביר שלא להתקלח,
אבל הרי המנהג הזה נותן כ"כ תחושה ורגש של אבילות, והיה אם נבטל את המנהג החשוב הזה, מה יש לנו להציע במקום זה, מה יגרום לנו לחוש באבילות הנוראה,
האם פתיחת דיונים נרחבים בגודל חובת השעה להתקלח, מהוה תחליף לניהוגי האבלות, אתמהה.
שוב רגשות........
ובכן יש לי הצעה אחרת, למשל לא ליסוע ברכב, או סתם ללכת עם ראש על הרצפה ולעשות תענית דיבור, ישנם עוד כמה אפשרויות...
ועכשיו ברצינות, רוצה באמת להתאבל על החורבן, פשוט אפשר ללמוד את הנושא לעומקו, ישנם ספרים נפלאים שיצאו על זה, ואז נדע באמת מהו חסרונו של בית המקדש ומדוע יש להתאבל כל כך. ואז אולי באמת נפסיק לחשוב על כן מקלחת או לא מקלחת, ומי שחושב שמותר ירחץ עצמו ומי שחושב שאסור לא ירחץ. ונוכל לדון בסוגיא בלי רגשות מעורבים של מצפון מלא ברגשות אשמה על כך שאיננו אבלים על החורבן
שלמה בן חיים כתב:צבי שץ כתב:אמרו רבותינו כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו, זאת אומרת, שאם זה לא היה קורה אז, זה היה קורה כאן ועכשיו, זה לא בדיחה!!!, אז תתאר לך את המצב, בחוצות קריה עפים אבני הקלע וכלי הבלע, האנשים עוברים ביעף ממחסה למחסה למצא מעט מים להרוות את צמאונם הצחיח, וספק רב אם מוצאים, ואנחנו מדברים כאן על מקלחות.
תתאר לך את המצב, בחוצות קריה עפים אבני הקלע וכלי הבלע, האנשים עוברים ביעף ממחסה למחסה למצא מעט מים להרוות את צמאונם הצחיח, וספק רק אם מוצאים, ואנחנו יושבים וכותבים בפורום???????.
צאו מהרגשות הללו, ותתחילו לדון בסוגיא כמו שדנים בכל סוגיא הלכתית, ושוב שלא כמו שכתבו למעלה. רגשות אינם נכונים במקום הזה, הדיון הלכתי טהור כל רגש שמעורב בבירור ההלכתי הזה הוא מחטיא את העיון האמיתי.
צבי שץ כתב:שלמה בן חיים כתב:מאור עינים כתב:אינני זוכה להבין את ה"להט" של חלק מהכותבים לשכנע את עצמם וזולתם שחובה גדולה להתקלח בתשעת הימים,
באמת גם אם יסודו של המנהג לא היה בארצות החמות, ואז היה זה הרבה יותר סביר שלא להתקלח,
אבל הרי המנהג הזה נותן כ"כ תחושה ורגש של אבילות, והיה אם נבטל את המנהג החשוב הזה, מה יש לנו להציע במקום זה, מה יגרום לנו לחוש באבילות הנוראה,
האם פתיחת דיונים נרחבים בגודל חובת השעה להתקלח, מהוה תחליף לניהוגי האבלות, אתמהה.
שוב רגשות........
ובכן יש לי הצעה אחרת, למשל לא ליסוע ברכב, או סתם ללכת עם ראש על הרצפה ולעשות תענית דיבור, ישנם עוד כמה אפשרויות...
ועכשיו ברצינות, רוצה באמת להתאבל על החורבן, פשוט אפשר ללמוד את הנושא לעומקו, ישנם ספרים נפלאים שיצאו על זה, ואז נדע באמת מהו חסרונו של בית המקדש ומדוע יש להתאבל כל כך. ואז אולי באמת נפסיק לחשוב על כן מקלחת או לא מקלחת, ומי שחושב שמותר ירחץ עצמו ומי שחושב שאסור לא ירחץ. ונוכל לדון בסוגיא בלי רגשות מעורבים של מצפון מלא ברגשות אשמה על כך שאיננו אבלים על החורבן
צבי שץ כתב:שלמה בן חיים כתב:צבי שץ כתב:אמרו רבותינו כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו, זאת אומרת, שאם זה לא היה קורה אז, זה היה קורה כאן ועכשיו, זה לא בדיחה!!!, אז תתאר לך את המצב, בחוצות קריה עפים אבני הקלע וכלי הבלע, האנשים עוברים ביעף ממחסה למחסה למצא מעט מים להרוות את צמאונם הצחיח, וספק רב אם מוצאים, ואנחנו מדברים כאן על מקלחות.
תתאר לך את המצב, בחוצות קריה עפים אבני הקלע וכלי הבלע, האנשים עוברים ביעף ממחסה למחסה למצא מעט מים להרוות את צמאונם הצחיח, וספק רק אם מוצאים, ואנחנו יושבים וכותבים בפורום???????.
צאו מהרגשות הללו, ותתחילו לדון בסוגיא כמו שדנים בכל סוגיא הלכתית, ושוב שלא כמו שכתבו למעלה. רגשות אינם נכונים במקום הזה, הדיון הלכתי טהור כל רגש שמעורב בבירור ההלכתי הזה הוא מחטיא את העיון האמיתי.
שלמה בן חיים כתב:בדיוק בגלל מה שכתבת שחז"ל ידעו טוב מאיתנו מה מחבר את האדם לאבלות לכן אף שבשביל אבלות צריך רגשות, לכן ודוקא בגלל זה צריך לבדוק אם זו הפעולה שחז"ל ציוו עלינו, אם המקלחת שאנו עושים זו לא המקלחת שנאסרה על ידי חז"ל, זו לא תביא אותנו לרגש אבלות אלא סתם לרגש של סירחון. ולכן הדיון ההלכתי הוא דיון נטול רגשות, קיום האבלות צריך להעשות עם המון רגש, ופשוט.
אם שמת לב אינני מן התעקשים להתיר מקלחת, אבל אני מתעקש שהדיון יהיה הלכתי ולא דיון רגשי.
נשר כתב:בלי להביע דעה בגוף השאלה,רק לברר נקודה קטנה, הטוענים שהסרחון מעורר האבלות האם הכוונה לסרחון עצמו או לסרחון חברו?
שלמה בן חיים כתב:מאור עינים כתב:אינני זוכה להבין את ה"להט" של חלק מהכותבים לשכנע את עצמם וזולתם שחובה גדולה להתקלח בתשעת הימים,
באמת גם אם יסודו של המנהג לא היה בארצות החמות, ואז היה זה הרבה יותר סביר שלא להתקלח,
אבל הרי המנהג הזה נותן כ"כ תחושה ורגש של אבילות, והיה אם נבטל את המנהג החשוב הזה, מה יש לנו להציע במקום זה, מה יגרום לנו לחוש באבילות הנוראה,
האם פתיחת דיונים נרחבים בגודל חובת השעה להתקלח, מהוה תחליף לניהוגי האבלות, אתמהה.
שוב רגשות........
ובכן יש לי הצעה אחרת, למשל לא ליסוע ברכב, או סתם ללכת עם ראש על הרצפה ולעשות תענית דיבור, ישנם עוד כמה אפשרויות...
ועכשיו ברצינות, רוצה באמת להתאבל על החורבן, פשוט אפשר ללמוד את הנושא לעומקו, ישנם ספרים נפלאים שיצאו על זה, ואז נדע באמת מהו חסרונו של בית המקדש ומדוע יש להתאבל כל כך. ואז אולי באמת נפסיק לחשוב על כן מקלחת או לא מקלחת, ומי שחושב שמותר ירחץ עצמו ומי שחושב שאסור לא ירחץ. ונוכל לדון בסוגיא בלי רגשות מעורבים של מצפון מלא ברגשות אשמה על כך שאיננו אבלים על החורבן
בינוני כתב:אבל מה לעשות, כל אחד מתאבל באופן שהוא מבין את העניין, ואם דרך האבלות לדידו אינה כוללת סבל מזיעתו של חבירו, אין האחר יכול לכפות זאת עליו.
בינוני כתב:אני לא מבין את חבורת המחנכים דפה.
השאלה היא פשוטה: חמשה אנשים יושבים בספסל אחד. אחד מהם (מתאבל כואב ודואב מצטער כאוב ועצוב באמת ובתמים) ריח בואש נודף ממנו, והארבעה האחרים סובלים ממנו. האם עפ"י הדין אפשר לומר לבעל הצחנה לך תתקלח משום כבוד הבריות?
אז מה אתם עונים: הראשון אינו צריך להתנקות, כי אותם הארבעה פשוט לא מבינים מה זו אבלות על החורבן.
אבל מה לעשות, כל אחד מתאבל באופן שהוא מבין את העניין, ואם דרך האבלות לדידו אינה כוללת סבל מזיעתו של חבירו, אין האחר יכול לכפות זאת עליו.
צבי שץ כתב:בואו ונראה מבט של גדול הדור מרן הגראי"ל שליט"א (חוברת כאיל תערוג שיצאה השבוע, עמ' יג).
"אמר רבינו שיש לנו להתעורר, כי הנה בזמננו שלא אוכלים בשר ולא שותים יין בתשעת הימים, הרי לא חסר לאף אחד שום דבר, ויש מאכלים אחרים יותר משובחים, וכן, אף שאסור להסתפר בשלושת השבועות כולם רצים להסתפר לפני י"ז בתמוז, וכן מה שאסור לקנות בגדים חדשים וללבוש מכובסים בתשעת הימים לא חסר לאף אחד, שמכינים בגדים מלפנ"כ.
הדבר היחידי! שנשאר קשה הוא איסור הרחיצה, שיש מתרחצים כל יום ויש אפי' פעמים ביום, ובתשעת הימים נמנעים מזה, והנה אם באנו לדון על עיקר האיסור, היה מקום לומר שבבני ברק שהחום מעיק ויש זיעה רבה אינו כ"כ רחיצה של תענוג, אבל לאידך גיסא איזה רווח עצום יש לנמנעים מרחיצה, שיכולים לומר, כן היה לנו קשה והצטערנו בזה, והתאבלנו על חורבן ביהמ"ק...! כמה יש לייקר דבר זה".
עו"כ שם בשמו.
"אמרו לרבנו שליט"א שיש מקילין ברחיצה בתשעת הימים עד תשעה באב בבני ברק, ואמר רבינו "כדאי בית אלוקינו לסבול קצת כמה ימים בשנה".
ואמר רבינו: אלו שמזיעים הרבה וחם להם מאוד מדינא מותר להם להתרחץ בט' הימים כדי להוריד לכלוך הזיעה, אבל למעשה יש להם להחמיר כדי שיהי' שינוי בין ההנהגה בימי אבל אלו לכל השנה (יעויי"ש במקורות שציינו).
דרומי כתב:אינו מובן לי הטענה, הרי אף אחד לא בא לבטל את איסור הרחיצה.
דרומי כתב:אין לי זמן להמשיך ולעסוק בנושא, אני ממהר למקלחת. היו ברוכים
אש משמים כתב:דרומי כתב:אין לי זמן להמשיך ולעסוק בנושא, אני ממהר למקלחת. היו ברוכים
בושה!
צריך בימים אלו להתאבל גם על שכמותך!
חזור אל “בין המצרים, תשעה באב וחמשה עשר באב”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 41 אורחים