מיכאל1 כתב:מאפיין נוסף של הקינות שחוברו בימי הביניים הוא: תוכן פסקת הסיום שלהן. רוב הקינות מסיימות בתפילה לגאולה קרובה ולנקמה בגויים הרשעים.
בסיום קינה כג נאמר: "תנקום דם הנשפך כמים המגרים… קומה והנשא על צרים הצוררים".(55) בסיום קינה ל נאמר: "קנא לשמך עבורך האל / ולדם עבדך השפוך ולחרבות אריאל / נקם נקמת בני ישראל. […] נלאיתי נשא את כל התלאה / מהר גאולתי ותחיש המראה / כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה".(56) בסיום קינה לד נאמר: "לובש נקמה / עורה וקומה / להתקוממה / ברמי קומה / ידין גויות רקמה / ושכינה קמה על מקומה".(57) בסיום הקינה שחיבר הרב יום-טוב ליפמן הלר נאמר: "זכור עניי ומרודי ועצם כאבי, קנא לציון קנאה גדולה קדושי ואבי. קיים הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא".(58)
ישראל יובל טוען שהמסורת היהודית-אשכנזית בימי הביניים, בניגוד למסורת היהודית-הספרדית, החזיקה בגישה של "הגאולה הנוקמת". גישה זו רואה בהשמדת הגויים מרכיב עיקרי בחזון המשיחי. עמדה משיחית זו מבקשת לתקן רטרואקטיבית את ההיסטוריה, והיא מייחסת לנקמה תפקיד מרכזי בהחזרת העבר לקדמותו, בטרם ייכון סדר עולמי חדש. הרעיון שהאל ינקום באחרית הימים את דמם השפוך של הנהרגים, אומץ בידי יהדות אשכנז בעקבות השבר הנורא של גזֵרות תתנ"ו. רעיון זה בא לידי ביטוי גם בקינות שחוברו בימי-הביניים, כך שאין לך קינה שאינה מסתיימת בהבעת משאלה לנקמה בגויים כחלק מתהליך הגאולה המיוחל.
מתוך : http://zachor.michlalah.edu/mechkar/mec ... Mechkar=20
בן אדם כתב:מדרכי המתאבלים לבקש נקמה על כל הגורמים לכך, ולכאורה גם התפילות על הגאולה בת"ב אין עניינה עצם התפילות, אלא שהיא ביטוי לאבלות, שמדרכי האבלים להתבטא באופן של תפילה ונקמה. תפילה על יציאתנו מגלות דבר חשוב היא בפנ"ע, אבל העבודה של ת"ב אינה תפילה על העתיד, אלא לקונן ולהתאבל על העבר, והתפילות על יציאתנו מן הגלות, וכן בקשת נקמה על אלו שגרמו לגלות, אינם אלא צורת אבילות ואופן התבטאות של המתאבלים.
מיכאל1 כתב:ישראל יובל טוען שהמסורת היהודית-אשכנזית בימי הביניים, בניגוד למסורת היהודית-הספרדית, החזיקה בגישה של "הגאולה הנוקמת".
חזו"א או"ח סי' נ"ו סק"ד
ומ"מ חייב כל אדם להשתדל לחלוב ע"י א"י שזו דרך הישרה ע"פ התורה וסופה להתקיים וכן נוהגין בכל המקומות שהשבת אצלן ביוקר, ומדרך התורה להחזיק שלו' עם כל אדם ולהעביר על המדה וכמש"כ הר"מ פ"י מה' מלכים הי"ב, וכשם שאין ראוי לחכם לכעוס ולנקום במריע לו מתוך חולי רוח כן אין ראוי לנקום ולשנוא את המריע מתוך חולי נפש המשכלת וחסר משקל המדות ואין בין בליעל למטורף הדעת ולא כלום, וכל העונשים הוא להיות חכמת החכמים מוגבלה מאד ובלתי מספקת ליתן לפתאים ערמה ההכרח להשתמש בעונשים להקים גדרי עולם שלא יהי' העולם טרף לשני בריאי הגוף וחלושי השכל, אבל העונש צריך להעשות מתוך יגון עמוק נקי מרגש צרות עין בשל אחרים, ובהיות האדם בלתי שלם בתכלית השלמות ומורגז ביצר הרע לא יחדל מלהיות רחמני ולהתרשל בשעה שמצוה לעשות דין ואז ניתן לו להשתמש גם בהערת טבעת נקמה תחת פיקוח הדעת שאין הערתו בזה רק לזירוז הדין וזהו בכל לבבך בשני יצריך.
משולש כתב: הספרדים חיו ב"תורי זהב" עד קנ"א, וגם אז היה תקופה די ארוכה של שקט עד הגירוש. (שלא לדבר על ארצות המזרח התיכון)..
משולש כתב:יתכן שהזכירו את זה כבר:
האשכנזים חיו תחת רדיפות ורציחות במשך מאות שנים. הספרדים חיו ב"תורי זהב" עד קנ"א, וגם אז היה תקופה די ארוכה של שקט עד הגירוש. (שלא לדבר על ארצות המזרח התיכון).
וכמדומני שגם אצל האשכנזים, כשהגיעה תקופת השקט במאתיים שנה האחרונות פלוס, נשמעו קולות לבטל לשונות קשים מהפיוטים.
בפרעות גרנדה לבדם נהרגו יותר יהודים מאשר בכל מסעי הצלב, ככל הנראהמשולש כתב:בספרד לא היה גזירות כ"כ נוראות כמו באשכנז ולכן היה צריך פחות נקמות.
האשכנזים הנאורים יותר, הטיפו לכך גם אחרי השואה.משולש כתב:וכמדומני שגם אצל האשכנזים, כשהגיעה תקופת השקט במאתיים שנה האחרונות פלוס, נשמעו קולות לבטל לשונות קשים מהפיוטים.
ברזילי כתב:בפרעות גרנדה לבדם נהרגו יותר יהודים מאשר בכל מסעי הצלב, ככל הנראהמשולש כתב:בספרד לא היה גזירות כ"כ נוראות כמו באשכנז ולכן היה צריך פחות נקמות.
אוצר החכמה כתב:כיוון שאתה מציע את זה גם כהסבר לקינות ולא רק לשאלת ביצוע בפועל מה אומר הסבר זה על דוד המלך?
ברזילי כתב:אוצר החכמה כתב:כיוון שאתה מציע את זה גם כהסבר לקינות ולא רק לשאלת ביצוע בפועל מה אומר הסבר זה על דוד המלך?
זה אומר שפרק על נהרות בבל נכתב כמדבר מגרונם של יהודים מדוכאים ומושפלים, שמבטאים את זעמם וכאבם, ולא כתכנית מעשית לריצוץ עוללים. (אינני חושב שניתן ללמוד מכאן היתר, הלכה למעשה, לרוצץ גלגלות של עוללים בבלים כנקמה, ובפשטות העושה כן הוא רוצח לכל דבר וענין)
חד ברנש כתב:על התזה של ישראל יובל חלקו רבים וטובים (אברהם גרוסמן, עזרא פליישר ועוד), והוקדשה לכך חוברת כפולה ב'ציון'.
כך שאין זו חכמה להזכיר את דעת ישראל יובל שכלל אינה מוכחת.
שראל יובל טוען שהמסורת היהודית-אשכנזית בימי הביניים, בניגוד למסורת היהודית-הספרדית, החזיקה בגישה של "הגאולה הנוקמת". גישה זו רואה בהשמדת הגויים מרכיב עיקרי בחזון המשיחי. עמדה משיחית זו מבקשת לתקן רטרואקטיבית את ההיסטוריה, והיא מייחסת לנקמה תפקיד מרכזי בהחזרת העבר לקדמותו, בטרם ייכון סדר עולמי חדש. הרעיון שהאל ינקום באחרית הימים את דמם השפוך של הנהרגים, אומץ בידי יהדות אשכנז בעקבות השבר הנורא של גזֵרות תתנ"ו. רעיון זה בא לידי ביטוי גם בקינות שחוברו בימי-הביניים, כך שאין לך קינה שאינה מסתיימת בהבעת משאלה לנקמה בגויים כחלק מתהליך הגאולה המיוחל.
בברכה המשולשת כתב:
אלא שבמקרה זה טעה גם יי"י וגם הרבים והטובים שחלקו עליו.
מיכאל1 כתב:בברכה המשולשת כתב:
אלא שבמקרה זה טעה גם יי"י וגם הרבים והטובים שחלקו עליו.
כלומר?
הים הגדול כתב:זה כבר הובא בפורום מתי שהוא ?!
ועוד:
ועוד:
בברכה המשולשת כתב:
סמוך לתחילת האשכול הנוכחי, בהודעת הרה"ג ח"ב שליט"א
יאיר1 כתב:וראיתי כמה ראיות שכן, על אף שדברי הפסוק מתפרשים על הגויים.
יאיר1 כתב:בעיני אפשר ליישב בדרך יפת נפש [-שאגב אני נוטה אליה] שיש לנהוג כן רק על פי נביא, ולא מתוך החלטה.
מתוך החלטה זה נובע מכוחות רעים בנפש.
מתוך ציווי זו מצוה.
יאיר1 כתב:ושם אמרו ונתן לך רחמים וריחמך. ואמרו שההריגה מולידה מידת אכזריות.
איך אתה מיישב את זה עם העקרון הנכון שכתבת?
חזור אל “בין המצרים, תשעה באב וחמשה עשר באב”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 10 אורחים