הודעהעל ידי דודי צח » א' אוגוסט 27, 2017 7:12 pm
אומרים שמישהו בבריסק פירסם את המאמר/המכתב דלהלן:
בס"ד כ"א מנ"א תשע"ז יארצייט הצ"ט של מרן הגר"ח מבריסק זצ"ל
כבוד ידידי עוז הגאון רבי......................... שליט"א שלומו ישגא לעד
בדבר שבקש את הרשום עמדי על ענין העופות המוכלאות, מה שהורו גדולי הדור הקודם בשנת תשס"ד.
ביאור צדדי נידון העופות
להלן הנידון ההלכתי באופן כללי כפי השגתי העניה, כולל מה שלמדנו יחד בענין זה בענין דעת החזו"א, ותגובות הרבנים שהשגתי בשנה ההיא, אשר רובם כבר אינם עמנו בין החיים.
נקודה חשובה שנחוץ מאד להבדיל בענין.
שיש כאן שני נידונים א' עוף ללא מסורת, שהוא איסור עצמי לא לאכול עוף כזה אפילו הוא כשר, משום שרבנן עשו סיג. ב' שמחמת שאין לו מסורת יש חשש של איסור תורה של עוף טמא.
ולע"ד חיסרון ההבחנה בין שני הנידונים, עלול להביא לתגובה שגויה מאד - והוא להעדיף עוף שיש בו שאלה ב' ולא שאלה א' (כגון עוף שנוהגים לאכלו כמה שנים, והוא בוודאי מעורב עם תרנגולים לא מזוהים, ולא בדקו את כולם, וא"כ יש חשש טוב, שעירבו תרנגולים טמאים, אחר שמקובלנו מחז"ל בבירור שיש תרנגולים טמאים, והגויים שעושים כן הרי אינם מתימרים לומר שלא עירבו טמאים), על עוף שיש בו שאלה א' ולא ב' (כגון הודו, או כל עוף שאינו מוכלא כגון בראקלי גם אם ת"ל שיש איזה פקפוק במסורתו, עיין בסוף המאמר), וזהו בוודאי טעות עצומה, דוודאי שאלה ב' חמורה טובא משאלה א'.
בגמרא חולין ס"ב ב' איתא שיש מין תרנגול אסור באכילה ונקרא תרנוגלא דאגמא, ובנדה נ"א ב' איתא בגמ' עוד מין תרנגול טמא, ושמו תרנגול הבר (אחד מהם הוא הדוכיפת, והאחר הוא עוף טמא, וכמבואר בסוגיא דנשר, שיש עופות טמאים גם חוץ מהכ"ד המנויים).
וכתוב בחולין שם על תרנגולא דאגמא שמין אחד של תרנגול הוא אסור, ומין אחד מותר, ושוב דרש מרימר ואסר את אותו שהתירו תחילה, והטעם כי ראו שדורס ואוכל.
וכתב רש"י ומתוך שאין אנו בקיאין בהם נראה לי שעוף הבא לפנינו יש לומר שמא ידרוס, דהא הך תרנגולא דאגמא היו מחזיקין בטהרה ולאחר זמן ראוה שדורסת. כך שמין תרנגול הוא החמור ביותר.
העובדא על ההכלאות
התרנגולים הקטנים המובאים בארץ ישראל לאכילה ולביצים בזמן זה, אינם זרעם של אותם שהיו כאן בעבר, אלא מובאים מארצות הברית מבתי תעשייה הפועלים בהם הכלאות רבות (לא גנטיים, אלא זכר ונקבה ממש) לעשותם משובחים ומתאימים לפי הצורך. ובספריהם מובא שלקחו הרבה מיני תרנגולים מהרבה מקומות והכליאו זה בזה, וזה וודאי שאין לכולם מסורת [אם אמנם על חלק מהרשימה שלהם יש מסורת, והיו כאלו שראו בעיניהם חלקם או כולם, אך אין פיקוח כי הוא סוד סוחרים גדול, ואולי למעשה לוקחים את כולם מהבלתי מסורת].
וכאמור מלבד עצם הדין לא לאכול ללא מסורת. יש כאן חומר יותר משאר עופות ללא מסורת, שהרי במין תרנגול מפורש בגמרא שיש שני מינים אסורים. ומבואר גם כן שאפשר לטעות בין טהור לטמא, הלא תראה בלשון רש"י הנ"ל מבואר שכל הדין שאין לאכול כל עופות שבעולם ללא מסורת, ויש נוהגים גם על בהמות, כל הסיג והרחקה הכל נובע מחמת משום טעות שהיתה מצויה במין תרנגול, שבו בוודאי אפשר לטעות, ואם כן בתרנגול גופא איך אפשר להקל.
לענין סימני טהרה במציאות, העידו שהתרנגול שלנו אוכל בשר חבירו, ולכן כיום חותכים מקורו בקטנותו, ואולי הוא בכלל דורס ממש לר"ת בחולין ס"א. ועוד שאחד מגדולי הפוסקים הלא הוא הגר"נ קרליץ שליט"א אמר שראה כמה פעמים ביצים כד כד, ומבואר בפרי מגדים שאחד מגלה לאסור כל המין
המורם שאין מדובר על חשש רחוק, כי יש בודאות שני מיני תרנגולים שהם אסורים, אחד מדין דוכיפת, ואחד מדין נשר, וחלוקים במספר סימני הטומאה (ובאמת יש עוד שיטות, וכבר המליצו הפוסקים שסוגית נשר ארוכה מני ים), והרי הכלאות כוללות מינים רבים.
השאלה התפרסמה בסוף חורף תשס"ד (שבועים אחרי שהתפרסמה שאלת הג'בו, ובזמן שגם התפרסם שאלת השערות ע"ז בפאה נכרית). והיו בירושלים ובני ברק שנמנעו שבת אחת מעופות, ואחר כך אמרו בשם הרבנים שאפשר לאכול.
להלן ד' טעמי היתר הלכתיים כפי שהתקבלו בשם גדולי פוסקי הדור.
א] ראשית פניתי אז אל אחד מבעלי ההוראה (הגרש"צ רוזנבלט שליט"א) ואמר אלי (בתחילה אמר שאבוא עוד כמה זמן עד שיברר היטיב הענין, ואחר אמר בשם גיסו הג"ר שמואל שינלזון ז"ל חתן הגר"י שפירא זצ"ל), יש כאן היתר משום ב' ספיקות א' ספק אם נכנס בו מין טמא. ב' להלכה הוי ספק אם חוששים לזרע האב, ואם החשש שנתערב 'אב' טמא, מותר משום ספק ספיקא. אבל אמר בשם גיסו שמסתבר שהחשש הוא גם על הנקבה (ושוב נמצא שכ"כ שו"ת אבן ישראל בענין זה, וכן גם היום הרבה חושבים כך) ומשום כך אינו יכול לומר מותר. אך הוסיף הגרש"צ ואמר בבת שחוק הרי צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידם, וזה אני יכול לומר לך שצדיקים אוכלים.
ב] אחד מגדולי הדור (ידידי הרב.... שליט"א הלך אצל מרן הגרי"ש ז"ל באיזה הזדמנות ושאלו בדיוק מה הטעם שהוא מתיר) התיר מטעם 'אחזוקי ריעותא לא מחזקינן'. כלומר עדיין לא ראו בהדיא עוף טמא שם.
והוא צריך ביאור ועיון, וכי אם יקח בשר ויערבו עם הרבה בשר בשוק של נכרים, ויחזור ויביא משם בשר, נאמר גם כן אחזוקי ריעותא לא מחזקינן. הלא כך הוא כאן, הרי הודיעו בכתביהם שנטלו הרבה מיני תרנגולים מקצוי תבל, ואחרי שבגמרא יש כמה מיני תרננגול אסורים, לכאורה אין ריעותא גדול מזה.
וכי תאמר גוי אינו נאמן לאסור, אך מי התיר, וכי גוי המביא לנו עוף, ואומר שהוא טמא, העוף מותר מטעם שגוי אינו נאמן לאסור? הלא איתא בחולין ס"ג ב' דאדרבה צריך להוכיח שהוא טהור.
אמנם, שפיר ניתן להשתמש בסברא זו, על עוף שאינו בחזקת הכלאות, ואינו מן התעשיתיים, שאין לחשוש שמא לפני מאות שנים הוכלא וכדומה, דאחזוקי ריעותא לא מחזקינן.
ג] אחד מראשי תלמידי החזו"א (הגר"ח ברטלר שליט"א נכנס בזה למרן בעל החידושים וביאורים זצ"ל) ואמר להתיר בצירוף שני אומדנות א' מסתמא אינה הכלאה טובה אם יכליאו ממינים מרוחקים זה מזה. ב' מסתמא אף שמין הטמא נקרא בגמרא תרנגול, מסתבר שהוא מין מרוחק מתרנגול. ולפי צירוף שני ההנחות הללו, נמצא שכל מה שנקרא אצלינו בשם תרנגול יש עליו מסורת להכשיר. והוסיף שההיתר הוא מכוח שהוא שעת הדחק גדול. ואמר שגם הוא אוכל, שיודע שאם לא יאכל הרבה ילדים לא יאכלו בשר וביצים, שהרי לא היה פתרון.
וגם היתר זה צריך עיון גדול. דלגבי שני האומדנות הללו, בנידון דידן הם מלמדים ממש בהיפך. מסתמא הא' צריך עיון כי באמת מתברר במציאות, שהכלאה זו מוליד דורות מעטים, ותמיד צריך לקחת כסדר אמהות חדשים מבתי התעשייה, וזהו הוכחה שהוא ממינים רחוקים (כך כתוב בספריהם שמינים רחוקים אינו מחזיק דורות הרבה, וכמדומה שיש לכך מקור בחז"ל). והמסתמא השני, בהעמק דבר פרשת שמיני, כתוב בדיוק בהיפך, שדומים תרנגולים טמאים לטהורים, וכדמשמע בגמרא שטעו ביניהם. גם במדרש שוחר טוב (מדרש תהילים) פרשה מ"ה מבואר שתרנגול הבר מוליד שני ביצים ביום. וכמדומה שרק מיני תרנגול ממש מטילים הרבה ביצים.
היו כמה ת"ח ממשפחות פוזן וברטלר ועוד שעיקר החשש שלהם היה שיש בין המוכלאים עוף בשם 'מלאי' שלפי התמונות הוא אינו נראה כתרנגול כלל. ואם כן אין לו מסורת (וכנראה בהתאם להוראה הנ"ל). ועל כן אחר חיפוש כמה חודשים, נודע שיש בא"י כמדומה במושב חמד, יהודי מומחה המייצר אבות תרנגולים עבור מזרח הרחוק (בארצות מערב אוהבים לבנים, והוא מייצר צבעונים, והוא עושה גם כן הכלאות, וכנראה גם גנטיות – מה שלא מרשים בארה"ב מקור העופות לבנים – וכדי להכליא כהוגן, מחוייבים תמיד שיהיה המינים המקוריים, כי אין המשך ארוך להכלאות, ושם יש מלאי. ושחטוהו בפני ת"ח רבים, ובדקו וראו שיש בו סימני כשרות, ולכן נרגעו.
וראה עוד בספר "מסורת וסימני טהרה בבהמות וחיות' מבית אוצר הפוסקים" עמוד ש"כ, מביא עדות של שו"בים או רבנים, שנכנסו לאחד המפעלים בארה"ב שמגדלים האמהות, ולדבריהם התרנגולים כולם בצורת תרנגול ממש, אמנם יש גדולים מאד במימדיהם, עד גובה שתי אמות. ועוד כתב שם, שלפי חוקי ארה"ב אין להכליא במינים אחרים.
אמנם לולא סברא הנ"ל, הלא גם בין העופות שנראים תרנגול, כל שאין לו מסורת, יתכן שהוא טמא, וכהעמק דבר שדוקא בתרנגולים יש מינים דומים זה לזה טהור וטמא, ועיין בכלאים פ"א אע"פ שדומים זה זה כלאים זה בזה, וכן מצוי בדגים, וצ"ע).
ד] עוד אמרו גדולי הפוסקים (השמועה היתה בשם הגר"ש ואזנר ז"ל והגר"מ ברנסדורפר ז"ל) שההיתר משום זה וזה גורם מותר. שוודאי (או מסתמא) יש בהם מינים טהורים (אף שהיתר זה וזה גורם כולו אינו לכתחילה כמבואר בתוס' פסחים כ"ו ד"ה בין, אך הכא הוא ודאי שעת הדחק) וזהו עיקר טעמם להיתרא.
אמנם בחידושי רבינו חיים הלוי (הלכות מאכלות אסורות פ"ג הי"א) כתב בדעת הרמב"ם שבשאלה איזה מין הוא, אינו נוגע לדין זה וזה גורם, כי אינו אסור מצד יוצא וגורם, אלא שהוא עצמו מין טמא, ולכאורה הסברא מכרחת כן. ולדבריו הוא איסור תורה ממש.
בגליונות החזו"א שם מקשה על הגר"ח מגמרא מפורשת בבכורות ז' א' שהגמרא מביא את מחלוקת זה וזה גורם, לנידון נולד מן הטהור ועיבורו מן הטמא. וכן שבתוס' שם לא ס"ל כהגר"ח.
אמנם יעויין בחידושי הגרי"ז הלוי (סנטנסיל, בכורות שם), ששאלו להגר"ח עצמו מהגמרא הזו, ואמר שלק"מ, שהרי הגמ' מביא את טעם זה וזה גורם, רק לאחר שאומר שם שאין טהור מתעבר מטמא (יש בפוסקים שבעופות שאני, ולעבר בכוח נמי שאני), אלא מיירי בקלוט, היינו שנולד מפרה עגל שנראה כחמור והוא אסור למ"ד אחד, ואם כן מבחינת המין שניהם מין טהור, הנידון רק מצד יוצא מהאסור.
ובאמת שעיקר הקושיא אינה מוכרחת, שהרי בגמ' שם מביא פסוקים על מחלוקת ר"א ור' יהושע בנולד מן הטהור ועיבורו מן הטמא, ושואל למימרא דר"א מתיר זה וזה גורם ור"י אוסר והא איפכא שמעינן להו. וצ"ב מי אמר דפליגי בזה וזה גורם הרי פליגי בקרא. אלא הביאור שהכוונה שלומדים מהפסוק יסוד זה וזה גורם. והנה אחר כך במסקנא שמתרץ שאף שבעלמא זה וזה גורם מותר, הכא יש פסוק לאסור, וכן להיפך למ"ד זוז"ג אסור יש פסוק להתיר. ואם כן יש לומר על דרך הנ"ל שאחרי הפסוק שמגלה שעיבורו מטמא חלוק מזה וזה גורם, תו ליכא בזה כלל זה וזה גורם, והוא ברור. וכן כתב שם הגרי"ז הלוי לתרץ קושיא זו.
ועיי"ש עוד שתוס' נשארו שם בצ"ע, ולהגר"ח הכל מתיישב.
והנה החזו"א בספרו (יו"ד סימן י"ג) מוכיח כעין סברת הגר"ח הלוי, מתוס' נדה נ' ב', שכתבו שבנולדים מן הביצים אינו דין יוצא, ואין בזה היתר זה וזה גורם, כי הוא עצמו נחשב טמא, היינו שלענין נולדים מביצים מבואר בתוס' סברת הגר"ח הנ"ל (אמנם תוס' כתבו כן רק לענין עוף, שיש הכרח לסברא זו מדאי אפשר לאסור מצד יוצא דהוי עפרא. ולהגר"ח שמסברא איסורו הוא מצד עצמו, הרי הוא סברא גם בבהמה), והוא מפורש בתוס' שם.
אמנם בסימן י"ד ס"ק י"ב כתב החזו"א שתוס' בחולין ס"ב ב' פליגי על כך, והעיקר כתוס' בחולין, דפליגי על סברת הגר"ח הנ"ל. וכן כתב בשו"ת אבני נזר (יו"ד ע"ה) שתוס' בחולין פליגי על תוס' בנדה, וכתב גם כן שהלכה כתוס' בחולין (תוס' שם כתבו שהולד של תרנוגלת מותרת משום יוצא מהטהור טהור, וכיון שאיסורו משום יוצא מהטהור, בהכרח אינו חשוב בא מעפר, וממילא שייך בזה גם היתר זה וזה גורם).
אולם לא זכיתי להבין דברי האחרונים ז"ל, וכלהלן.
הנה טעם האבני נזר שם, לנקוט דלא תוס' בנדה, והוא כי דברי תוס' בנדה שכתבו שביצה אין בה דין זה וזה גורם (וגם הוא מבאר בתוס' כסברת הגר"ח), משום דהוי עפרא, דברים קשים, שאם כן מדוע דווקא בעוף מותר משום עפרא, הלא גם בולד בהמה לא נימא זה וזה גורם, שהרי ש"ז הוא מסרחא, והרי לגבי בהמה מבואר שאמרינן זה וזה גורם ומה חילוק בין עוף לבהמה, ומכוח קושיא זו דחה דברי תוס' עיי"ש.
והנה אינני כדאי לדון לפני אדירי העולם, אבל מה אעשה ולענ"ד מפורש ממש בגמרא היפך מטענתו, כי מקור דברי תוס' הוא בגמרא תמורה ל"א א'. ושם יש פלוגתא של רבי אליעזר ורבנן בולד בהמה טריפה אם זה וזה גורם אסור או מותר. ומסיק שבביצת טריפה מודו כולי עלמא להיתר כיון שהביצה מסרחא. הרי מפורש חילוק שבבהמה אינו עפרא ורק בביצה הוי עפרא. והרי דברי תוס' מחוורים מהגמרא, וצ"ע דברי האבני נזר (ובביאור הדבר מה שש"ז אינו עפרא, יש לומר א' כיון שבא מיד לתוך גוף הנקבה בטל לבשרה ובשרה ראוי לאכילה. ב' שדינו כמשקה, ורק אחר ג' ימים אם אינו נקלט אז הוא מסרח כמבואר נדה, יהיה הביאור איך שיהיה, עכ"פ החילוק מפורש בגמרא), אדרבה צ"ע על תוס' בחולין מהגמרא הנ"ל, ודברי האבני נזר צע"ג.
וטעם החזו"א הנה לשונו 'ועיקר דבריהם בנדה שם לא קיימא כדמסקו בתירוץ בתרא, וכן כתבו בפשיטות חולין ס"ב ב' ד"ה תרנגולתא' עכ"ל.
ולא זכיתי לעמוד בסוד קדשו, במה שכתב כדמסקו בתירוץ בתרא, הנה זה לשון התוס' בנדה: תרנגולתא דאגמא. הזכר אסור לפי שאין לו סימני טהרה ולא שרי מטעם כל היוצא מן הטהור טהור שהרי האם לא ילדה האפרוח אלא ביצים הטילה והאפרוח מעפרא קא גדיל ונאסר ממילא ע''י סימני טומאה ונקבה נמי אין לאוסרה למאן דאסר זה וזה גורם דהא אפרוח לא יצא אלא מן הביצה ומעפרא קגדיל כדפרישית. ומיהו נראה עיקר ששני מינים הן והמין שקורין תרנגולתא דאגמא שרי הזכר והנקבה דיש להן סימני טהרה והמין שקורין תרנגול דאגמא אסור הזכר והנקבה, דאין נראה שמין אחד חלוק הזכר מהנקבה, ועוד כיון דלא הוי מעופות טמאין הכתובין דבהנהו בכל מין יש זכר ונקבה משום סימני טומאה אין לאסור עד שיהא בו כל ד' סימנים דמנשר ילפינן. עכ"ל תוס'.
הרי בבארם מדוע אין בזה זה וזה גורם, לא כתבו זאת בלשון קושיא ותירוץ כדרכם ויש לומר, אלא כתבו שאין כאן משום זה וזה גורם 'שהרי' וכו', 'דהא' וכו' לשונות של וודאות, ולא מהכרח הקושיא, והביאו לכך יסוד מכוח הש"ס בתמורה. ובהמשך כתבו 'דאין נראה שמין אחד חלוק הזכר מהנקבה'. מבואר שחזרו בהם, רק מטעם שלא מסתבר שבאותו המין יהיה הזכר טמא והנקבה טמאה, אבל מעצם הסברא שהיה וודאי להם דלא שייך זה וזה גורם לא חזרו, וכן הלשון בתוס' הרא"ש בגליון שם. ולא נראה כלל שחזרו מעיקר סברתם, וגם לא נתנו שום טעם למה תתבטל סברתם המיוסד על הגמרא תמורה.
ולכאורה אדרבה כיון שבנדה הוכיחו כן מגמרא, ובחולין לא הזכירו מזה ולא יישבו הראיה, לכאורה צריך לומר שאדרבה המסקנא כדבריהם בנדה, ואם כן מסקנת התוס' כדברי הגר"ח הלוי.
ביצים: והנה כל זה לענין האפרוח, אבל לענין הביצים הראויים לאכילה שהם לא נסרחו מעולם, לכאורה הם אסורים מדין יוצא מהטמא, ודילמא אינם אסורים מכוח עצמם, וגם סברת הגר"ח הלוי לא שייך בהם שהרי לכאורה ביצה אסור מדין יוצא, ולא מצד שהוא עוף טמא בעצמו. וא"כ לכאורה שפיר יש בו היתר זה וזה גורם.
אך אינו מוסכם, כי אמנם ברמב"ם נראה שהביצה אסורה משום יוצא, אבל בתוס' חולין ס"ד א' ד"ה שאם, נראה שביצת עוף טמא, שונה משאר ביצי עוף של איסורים כגון טריפה, ובטמאה אינו מדין יוצא מהטמא, אלא מצד עצמו הוא אסור, ויש על כך פסוק מיוחד 'בת היענה', עיין שם.
היתר להמליץ על עם ישראל הנוהגים לאכלו.
להאמור כל ההיתרים הנ"ל צע"ג. אך אם בכל זאת נרצה למצוא היתר, הנה אם נאמר שנדון זה אם נאמר בעוף ובביצים זה וזה גורם הוא ספיקא דדינא (אם כהגר"ח או כהחולקים עליו). הרי יש כאן היתר ספק ספיקא, שהרי הוא רק ספק אם יש כאן עוף טמא (אמנם לפי הגר"ח הלוי ז"ל בעצמו, יש כאן רק ספק אחד, הספק במציאות, ודינו ספק דאורייתא).
ונבאר יותר את היתר הספק ספיקא הזה. הנה לא שייך ספק ספקא אם דנים האם עוף זה בעצמו טמא או טהור. והספק ספיקא הוא מחמת שנדון צדדי הספק הוא מחמת שאינו ידוע מי אבותיו, כי סתם עוף הבא לפנינו הספק עליו אם הוא טמא או טהור, אבל כאן שנודע לנו שיש הכלאות, ראוי להיות צדדי הספק במהות אבותיו. דהיינו ספק ראשון הוא במציאות שמא יש טמא בין אבותיו, וספק שני הוא ספיקא דדינא, האם מחמת שאבותיו טמאים נאסר הוולד או לא. והנה באמת יש ספק על האם בעצמה, הרי יש ספק שמא האם טמאה, ועל צד זה שהאם טמאה אינו ספק שקול, אלא רוב צדדים לאיסור, כי ההיתר לוולד הוא רק בצירוף ג' צדדים א' חוששים לזרע האב, ב' שנאמר דין זה וזה גורם בשאלת המין ולא כהגר"ח, ג' גם בעוף נאמר ספק ספיקא ולא כתוס'. אמנם ספק ספיקא מתיר גם כשצד אחד אינו שקול. ועוד שכאן יש לומר שהספק מחולק לארבעה צדדים, א' שמא אביו ואמו טמאים, ב' שמא שניהם טהורים. ג' שמא אמו טמאה ואמו טהורה, ואז לרוב צדדים אסור כנ"ל. ד' שמא אמו טהורה ואביו טהור ואז לרוב צדדים מותר (חוץ מצירוף א' חוששין לאב, ב' שאין בזה זה וזה גורם), ונמצא בסך הכל הוא ספק שקול ממש, ושפיר יש כאן היתר ספק ספיקא. ועיין ש"ך ק"י אם למעשה יש להתיר מכוח ספק ספיקא כאשר שלא נמצא בפוסקים.
ואף על פי שכל עוד שאין פיקוח, נראה שיש אצלם מינים שאינם במסורת, והרי יתכן שעשו הכלאה זו כולה ממינים ללא מסורת ולענין זה הוא רק ספק אחד, בכל זאת מותר שהרי לענין דרבנן אין צריך ספק ספיקא ודי בספק אחד, כמבואר בפוסקים.
ואף שזה וודאי ללא ספק שמעורב בו מין שאין בו מסורת, והרי זה וזה גורם אינו מותר לכתחילה (תוס' פסחים כ"ו ב'), יש לומר ששעת הדחק כדיעבד דמי (כלל זה שדחק שוה לדיעבד, צריך עיון רחב, עיין או"ח תס"ב ס"ד במשנה ברורה וחזו"א, ובעוד מקומות בפוסקים)
(ועכ"פ אין להחמיר יותר ממה שכתב הש"ך סי' ס"ד ס"ק י"ב דאפילו יש תערובת בתבשיל ואינו בטל בתבשיל, אין נמנעין מלאכול את שאר התבשיל חוץ מהבשר עצמו.
מרח ביצה על חלה ואפאה בתנור, אין להחמיר יותר מקליפה, ע' חכמת אדם הלכות ביצים).
עדיף לאכול תרנגולי הודו וכיוצא בהם מאשר המוכלאים
בענין תרנגול הודו, יתכן שאין לנו מסורת על אכילתו מאז ומעולם, והיו כאלו שנהגו לפרוש מאכילתו, ורוב ישראל אוכלים. ויש לעיין אם הודו דינו חמור מתרנגולי ההכלאה, או קל ממנו. – כלומר האם נכונה הטענה, אם אתה אוכל הודו שיש בו שאלה ישנה, כל שכן שיש לאכול התרנגולים הרגילים.
ולע"ד וודאי תרנגול הודו קל יותר, ועדיף לאכול הודו. כי בתרנגול הודו, וודאי לן שיש לו סימני הטהרה, וכ"כ שו"ת ערוגת הבושם, ואין בו הכלאות כמעט, באופן שיש לנו בירור של רבותינו האחרונים שאין בו שאלה של 'עוף טמא מן התורה', כל הנדון משום חומרת הראשונים לא לאכול בלא מסורת, ואדרבה עד כמה שנחזיק שאינו מין תרנגול [אשר מצד ההלכה שצריך מסורת, הדבר מהווה חומרא, כי על תרנגול יש מסורת ולא על מין שונה ממנו], הרי יותר קל לקבוע שאינו מין טמא מן התורה כשאינו תרנגול, אחר שידוע לנו מחז"ל שיש בעולם שני מיני תרנגולים טמאים, ואילו על מינים אחרים, אדרבה אמרו חז"ל בחולין רוב מיני העופות טהורים (ומצד חסרון מסורת, כיון שהוא דרבנן מהראשונים, והאחרונים התירו ההודו, הרי הוא בגדר הם אמרו והם אמרו, ובדרבנן נסמוך ארבנן).
ומאידך בתרנגול הבא בוודאי מהכלאות, הנה יש כאן נדון של חשש דאורייתא (ותמצית כל דברינו. שנתבאר שהחשש של מציאות התערבות טמאים אינו רחוק כלל, כי המכליאים לוקחים מינים רבים וגם ללא מסורת, ונתברר מהגמרא שוודאי הוא שיש בעולם כמה מיני תרנגולים טמאים מן התורה, נמצא כי מלבד עצם דין מסורת, יש חשש גדול שמעורב בהם מינים אסורים בעצם, ונתבאר שההיתר העיקרי מיוסד על דין זה וזה גורם מותר, וגם על צד שנאמר כאן היתר זה וזה גורם [שנתבאר שלהגר"ח הלוי אינו היתר בנדון זה ואסור כדין ספק תורה, ולענ"ד דברי האחרונים החולקים על הגר"ח צע"ג], הנה עצם היתר זה וזה גורם אינו לכתחילה כמו שכ' הפוסקים מתוס' פסחים כ"ו ב' ד"ה בין חדש, שהוכיחו שם תוס' מהגמרא שזה וזה גורם מותר רק בדיעבד [והרי הוא כמו לאכול וולד שאביו ואמו אחד דבר אחר ואחד פרה, ומי היה נותן הכשר לכך]) ואם כן לכאורה לפחות לכתחילה יש לאכול דווקא תרנגול הודו.
מאז תשס"ד היו שפרשו מהתרנגולים וביציהם. היה תקופה שהם השתמשו בביצי אווז) כל ביצה בערך פי ג' או ד'. (היה תקופה שהיו להם ביצים מעופות לא מוכלאים, וכשהתרבה וניסו להגיע לשחיטה, הרשויות עצרו את הדבר והרגו את כל הלול. היה תקופה שהיה להם ביצים מסויימים מנוקדים שהם של הודו מסוים, אחר כך הגר"מ ברנסדורפר זצ"ל פקפק במסורת שבהם.
היה תקופה שהרב יוסף אפרתי פעל בענין בשליחות הגרי"ש אלישיב, והיה בעל הון שהיה מוכן להשקיע בבניית לול, ובפרסומי הרב אפרתי הליכות שדה לפני כעשר שנים, הביא באריכות את כל הנושא, עם תמונות וכו', והובא הדבר לפני רבנים רבים. אולם בסוף נגוז הענין, מכיון שהיה חילוק בין הנוסח שהרבנים רצו לפרסם, לבין רצונו של בעל ההון, ולא הגיעו להסכמה.
היה תקופה שהעדה החרדית ניסו לשחוט אווזות מחמת ענין זה, ולא היה הצלחה עקב ריבוי סירכות.
בקיץ תשע"ה הודיע אחד הרבנים החשובים, שפעל ובירר הרבה לפחות בענין מאז תשס"ד, בשליחות הגר"ש וואזנר זצ"ל (הלא הוא הג"ר אריאל בוקוולד שליט"א מבני ברק), שבירר היטיב, כי בעופות התעשתיות עבור ביצים אין חשש זה, והם כולם מזן אחד, זן לגהורן שהוא בעל מסורת איטלקית, שמיוחד במיעוט משקלו וקלילותו אשר בזה תלוי ריבוי הביצים, והחשש נותר רק על העופות התרנגולים שאינם הודו (מלבד שכאמור בביצים אפשר דקילא, דליכא סברת רבינו הגר"ח הלוי, כנ"ל ד"ה ביצים).