פשטות לשונות הראשונים שגם לד' ר"ת שנשים יכולות לברך על מ"ע שהז"ג, אינו חובה אלא רשות.
ולענ"ד יש מקום גדול לומר שיהיו חייבות לברך, ואולי יש לבאר כן בדעת כמה ראשונים. האם יש מי שכתב כך להדיא?
כן הורה ר' יצחק הלוי שאין מונעים מן הנשים לברך על לולב וסוכה. דהא אמרי' בפ"ק דקידושין כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות. לאפוקי דאינן חייבות ואינן צריכות. אבל אם חפיצות להביא עצמם בעול המצוה הרשות בידה. ואין מוחין לה. דלא גרעא ממי שאינו מצווה ועושה. ומאחר דמקיימת מצוה היא אי איפשר בלא ברכה.
ספר העיטור הלכות ציצית דף עג טור ד
אר"י אמר רב טלית שאולה כל ל' יום פטורה מן הציצית דכתיב כסותך למעוטי שאולה, ואע"ג דפטורה מיהו א[י איכא ]טלית בציצת כיון דבת חיובא מברך עלי' ואיהו נמי חייב ציצת ומחייב לברוכי, ול"ד לסדין דאמר (רבא) [רב האי, שער החדש] מאן דמברך בטלית של פשתן עובר משום לא תשא, דההיא לאו בר חיובא היא כלל, וסומא נמי דפטור מן (הציצת) [המצוות, שעה"ח] ונשים במצות עשה שהז"ג (ו)מצאתי בשם רבינו יעקב דמברך עליהן כדקאמרינן בפ"ק דקידושין א"ר יוסף מריש הוה אמינא וכו' מדקאמר עבידנא יום טוב לרבנן ש"מ וצ"ע
ברכ"י סו"ס תקפ"ט
והנה כשתסתכל בדברי הרא"ם בתוספותיו [הכוונה לפי' הרא"ם לסמ"ג, ש"ש] אתה הראת לדעת דמשמע ליה דלר"ת אם הנשים עבוד מצות עשה שהזמן גרמא חיבות לברך. יע"ש היטב. ואין נראה כן מדברי הראב"ד בהשגות פ"ג דציצית (ה"ט) ומהרא"ש פ"ק דקידושין (סי' מט) ופ"ד דר"ה (סי' ז) ומהרשב"א בתשו' סי' קכ"ג ומהריטב"א פ"ק דקידושין (לא א) ומהר"ן פ"ד דר"ה (ט ב) ורפ"ב דסוכה. דמדברי כל הגדולים הנז' מוכח ממ"ש בהדיא או מדקדוק דבריהם, דמותרות לברך, ולא חייבות. ומאחר שכן גם דברי הסמ"ג דקאי בהו הרא"ם, צריכנא לפרושי הכי, כאשר יראה המעיין. ודוק כי קצרתי.
שש ושמח כתב:ספר העיטור הלכות ציצית דף עג טור ד
אר"י אמר רב טלית שאולה כל ל' יום פטורה מן הציצית דכתיב כסותך למעוטי שאולה, ואע"ג דפטורה מיהו א[י איכא ]טלית בציצת כיון דבת חיובא מברך עלי' ואיהו נמי חייב ציצת ומחייב לברוכי ... וסומא נמי דפטור מן הציצת ונשים במצות עשה שהז"ג (ו)מצאתי בשם רבינו יעקב דמברך עליהן כו'
משתמשים הגולשים בפורום זה: ברשילא ו־ 78 אורחים