מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הלכות חג בחג, חקרי מנהג. מאמרים לעיון והורדה
עושה חדשות
הודעות: 12562
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי עושה חדשות » ה' אוקטובר 06, 2016 11:27 pm

בנוגע להמובא לעיל בשם הרבה ראש' שכ' דהבינוני נחתם למיתה אם לא זכה, מפני שהרשיע בהתרשלות מן התשובה המחוייבת בימים אלו, ראיתי להוסיף שכעי"ז כ' בחיבור התשובה, כמצורף:

מאירי בשם הראב''ד.png
מאירי בשם הראב''ד.png (95.92 KiB) נצפה 12229 פעמים



===


דבר נפלא מחז"ל, כדאי לשים לב:

ויקרא רבה פרשת ויקרא פרשה ה כתב:תני ר"ש מה נגרין הם ישראל שהם יודעין לרצות את בוראם א"ר יודן כאילן כותאי אילין כותאי חכימין למיחסדה, חד מנהון הוי אזיל לגבי אתתא אמר לה אית לך חד בצל תיתנון לי, מן דיהבא ליה אמר לה אית בצל בלא פיתא מן דיהבא ליה אמר לה אית מיכל בלא משתי מתוך כך אכיל ושתי א"ר אחא אית איתתא דחכימא למשאל ואית איתתא דלא חכימא למשאל, אית איתתא דחכימא למשאל אתיא לגבי מגירתא תרעא פתיחא מדפק ליה אמר לה שלמא עליך מגרתי מה את עבידא מה בעליך עביד ומה בנייכי עבידין אמרה לה טב נעול מתיבא לה נעול מה את בעיא, אמרה לה אית ליך מקימה פלונית תתנון לי אמרה לה אין, דלא חכימא למשאל אזלא לגבי מגירתא תרעא משקיף פתחה לה אמרה לה אית לך מקימה פלונית אמרה לה לאו, אמר ר' חנינא אית אריס דחכים למשאל ואית אריס דלא חכים למשאל, דחכים למשאל חמי בגרמיה דשקע באריסותיה עביד לב טב סרק שעריה מחוור מניה אפיה טבין יהיב חוטרא בידי' ועזקתא באצבעיה, ואזיל לגבי מרי עבידתא והוא א"ל אתי בשלום אריס טב מה את עביד והוא א"ל טב ומה ארעא עבידא תזכי ותשבע מן פירי מה תורי עבדין תזכי ותשבע מן שמניהון מה עזים עבדין תזכי ותשבע מן גדייהון, א"ל מה את בעי, א"ל אית לך י' דינרין תתנון לי אמר ליה אם את בעי עשרים סב לך, דלא חכים למישאל שעריה מקצץ מניה צואן אפיה בישין אזל לגבי מרי עבידתא משאיל ליה א"ל מה ארעא עבידא א"ל הלואי מעלה מה דאפקינן בגווה, מה תורא עבדין אמר ליה תשישין, א"ל מה את בעי אית לך עשרה דינרין תתנון לי, א"ל זיל קום מה דאית לי גבך, א"ר חוני דוד מאריסא טבא הוה בתחלה משורר בקילוס ואומר (תהלים יט) השמים מספרים כבוד אל א"ל השמים שמא את צריך לכלום ומעשה ידיו מגיד הרקיע א"ל שמא את צריך לכלום מזכיר והולך יום ליום יביע אומר וגו' א"ל הקדוש ברוך הוא מה את בעי אמר לו שגיאות מי יבין מן שגגתא דעבדית קמך אמר לו הא שרי לך והא שביק לך א"ל מנסתרות נקני מן טמירתא דעבדית קמך א"ל הא שרי לך והא שביק לך אמר ליה (שם /תהלים י"ט/) גם מזדים חשוך עבדך אלו הזדונות ואל ימשלו בי אז איתם אלו תוקפי עבירות ונקיתי מפשע רב אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם את אלוה רב ואנא חובי רברבן יאי לאל רב דשביק לחובין רברבין הדא הוא דכתיב (שם /תהלים/ כה) למען שמך ה' וסלחת לעוני כי רב הוא.

עושה חדשות
הודעות: 12562
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי עושה חדשות » ו' אוקטובר 07, 2016 3:11 pm

בנוגע לאריס המובא בחז"ל בהודעה הקודמת, אני סברתי לפרש שהכוונה היא למעלת ה"ביטחון העצמי" של השב בתשובה להוכיח את עצמו ולעמוד בהצלחה ביעדים, וכך לכאו' עולה מהמשל, אבל ראיתי שהמאירי בחיבור התשובה מפרש שהמכוון בזה הוא להקדים את שבחו של ה' לפני בקשת המחילה.

===

אגב, דבר תימה ראיתי, שהתספורת וה"בטוחים" וכו' זה רק אחרי עשי"ת!
ארחו"ח הל' יוכ"פ כתב:עוד כתוב כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו א"ר ברכיה אין אומה כאומה זו אומה אחרת מגדלת שער ומגדלת צפרנים למה שאינה יודעת שנוצחת מלחמתה אבל ישראל יש להם צום כפור ולובשין לבנים ומתעטפין לבנים שיודעין שהן מנצחין וע"ז פשט המנהג שלא להסתפר ערב ר"ה לפי שכל א' ירא וחרד עד יה"כ שעברו עליו י' ימי תשובה ואז כל אחד בטוח שנמחלו לו עונותיו ומסתפר ולובש בגדים לבנים ומתעטף לבנים כאדם שזוכה בדין וכך היא המצוה.
אולי זה ט"ס או כיו"ב?

עושה חדשות
הודעות: 12562
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: שאין אנו עזי פנים לומר צדיקים אנחנו

הודעהעל ידי עושה חדשות » א' אוקטובר 09, 2016 8:34 pm

עושה חדשות כתב:הלב מרגיש שיש כאן נוסח משונה, הכיצד בא אדם להתוודות ולבקש מחילה על מה שחטא, וחטאו ידוע לשופט בבירור, והוא פותח בכבוד עצמו שאינו עז פנים להכחיש...
ולפי דרך הפשט, (כמבו' בראש' טעם אמירה זו), יש כאן מסירת מודעה קודמת להכל כדי שלא יהיה נשפט על אומרו לא חטאתי.
ומהגר"א פילץ שליט"א שמעתי, שאמנם המתוודה הלז (כלומר - אנחנו) הן כל הילוכו במשך היום כביכול "צועק" לא חטאתי, קלות ראש פה היסח הדעת שם וכו', ועל כך הוא מקדים לומר שאין הדבר מגיע מעזות פנים של הכחשה, אלא מחולשת הטבע האנושי הגורם לאדם להתנהג שלא כפי ידיעותיו האמיתיות, אבל האמת היא ש-חטאנו.

יש לכם עוד ביאור והרגש בזה?

ראיתי היום גי' אחרת ופי' אחר. הנה הוא לפניכם:
פירוש התפילות לר"י ב"ר יקר כתב:ואל תתעלם מתחנתינו שאנו עזי פנים ע"ש העז איש רשע בפניו וקשה עורף ע"ש כי עם קשה עורף הוא יש מפרשים שאנו עזי פנים ר"ל אל תתעלם מתחנתינו אע"פ שאנו עזי פנים וקשי עורף כדא' במדרש תלים ליי' אלקינו הרחמים והסליחות כי מרדנו בו היה לו לומ' כי שמרנו את תורתו אלא ר"ל אע"פ שמרדנו בו וכן פירשנו בשמנה עשרה שאומ' סלח לנו אבינו כי חטאנו ויש מפרשים שאנו עזי פנים וקשי עורף ולכך אנו חזקים באמונתך שלא להניחה בעבור צרות הגלות על כן אל תתעלם מתחי' כי שבח הוא לישראל להיותם עזים וקשי עורף כי על כן יש להם כח לסבול ייסורין גדולים כשאומות העולם גוזרין שמד עליהם ואינם מניחים אלקים חיים בכך כדאמ' בשמות רבה שלשה חצופים הם כלב בחיות תרנגול בעופות וישראל באומות א"ר אמי את סבור שהיא לגנאי ואינו אלא שבחן א"ר יהודאי עד עכשיו קורין לישראל שבחוצה לארץ האומה של קשי עורף פי' כך אומרי' לישראל שבחוצה לארץ האומה של קשי עורף פי' כך אומרי' לישראל בכל יום אתם סובלים ייסורין גדולים וכמה דורות אתם מצפים משיחכם שיבא ואינכם מתחרטים כמה נכר שאתם מזרעם של קשי עורף כי גם אתם קשה עורף כמותם ויש או' שאין אנו עזי פנים וקשי עורף ואיך נאמר צדיקים אנחנו ולא חטאנו ע"ש ועתה מה נאמר לפניך אחרי זאת כי עזבנו תורתך ולגירסא ראשונה שאו' שאנו עזי פנים וכו' ר"ל ואיך נאמר צדיקים אנחנו וכו' כלומ' נוכל לומ' שאנו קיימים באמונתם מחמות עזות פנינו שלא לעבוד לאל אחר אבל מכל מקום איך נוכל לומר שאנחנו צדיקים כלומ' מקיימי מצותיך והלא אנחנו עושים כל היום עבירות אבל אנחנו חטאנו ודאי הוא כי חטאנו
מכירים עוד שגורסים כך?

עושה חדשות
הודעות: 12562
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי עושה חדשות » ב' אוקטובר 10, 2016 9:50 pm

עושה חדשות כתב:...המבו' ברמח"ל, שענין המשפט הוא צורה לקבוע כיצד יהיה האדם לבעל הטוב בעצמו, (ע"י אפשרות הבחירה ברע, וסוד העונשים), וכפי שדרך הטוב להיטיב בתכלית ההטבה. וא"כ ודאי שהמטרה בכל זה היא צד הזכות...

כעת ראיתי שהרס"ג בהאמונות והדעות ג"כ מבאר כך, אצטט קטע קצר - ואם יאמר אומר הוא יכול להיטיב להם בשעור הגמול הזה מבלתי יסורין נשיבהו בתשובותינו הראשונה אשר אמרנו, כי נטה בנו אל החלק הגדול כי ההשבה על דרך הגמול יותר גדולה ממה שעל דרך החסד.

===

בענין דברי הראש' המובאים לעיל על בינוני הנחתם למיתה כי התווספה לו חובה משום שלא שב כמצווה בימים אלו, יל"ע דלפ"ז הבינוני אינו חייב לשוב מכל חטאיו ע"מ לזכות בדין, אלא די לו אם יעשה תשובה על כמה חטאים עד שיחזור להיות כמי שזכויותיו עודפים על עוונותיו. ואולי איה"נ, וכמו דמהני זכויות אחרות כמבו' בלש' הרשב"ץ שם.

לעומקו של דבר
הודעות: 3523
הצטרף: ב' ינואר 11, 2016 1:46 pm

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי לעומקו של דבר » ב' אוקטובר 10, 2016 10:50 pm

עושה חדשות כתב:בענין דברי הראש' המובאים לעיל על בינוני הנחתם למיתה כי התווספה לו חובה משום שלא שב כמצווה בימים אלו, יל"ע דלפ"ז הבינוני אינו חייב לשוב מכל חטאיו ע"מ לזכות בדין, אלא די לו אם יעשה תשובה על כמה חטאים עד שיחזור להיות כמי שזכויותיו עודפים על עוונותיו. ואולי איה"נ, וכמו דמהני זכויות אחרות כמבו' בלש' הרשב"ץ שם.


אבל נשארו הרבה עבירות של לא לעשות תשובה על הרבה עבירות?

פרי יהושע
הודעות: 3158
הצטרף: ו' יוני 10, 2016 11:36 am

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי פרי יהושע » ג' אוקטובר 11, 2016 10:50 am

לכא' יש להשיב תשובה יותר טובה על מה שהבינונים נידונים ח"ו .. אם לא עושים תשובה, לפי הסוברים שבינוניים היא מידה ולא רק שיקול מדויק של עבירות ומצות, ולכן באמת רוב האנשים הם בינוניים, דהיינו ממשכים בשגרת חייהם פחות או יותר כל אחד כפי הרגלו פחות או יותר, ולא משנים את עצם נקודת הבחירה שלהם, ומהם נדרש אכן לזוז שאם לא כן הרי הם ממשכים הלאה להיות בינוניים, ולא יעזרו להם שום מצות וכו', והיינו תקיעת שופר של עורו ישנים, להתחיל לזוז ולעשות משהו עם עצמם, ומה שכתב הרמב"ם לקמן שם שמפני עניין זה נהגו להרבות מצות בימים אלו וכו', זה גם כדי להראות איזה התעוררות ולא בשביל להכריע את הכף וזה ברור.

עושה חדשות
הודעות: 12562
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: שאין אנו עזי פנים לומר צדיקים אנחנו

הודעהעל ידי עושה חדשות » ד' אוקטובר 12, 2016 11:38 pm

עושה חדשות כתב:
עושה חדשות כתב:הלב מרגיש שיש כאן נוסח משונה, הכיצד בא אדם להתוודות ולבקש מחילה על מה שחטא, וחטאו ידוע לשופט בבירור, והוא פותח בכבוד עצמו שאינו עז פנים להכחיש...
ולפי דרך הפשט, (כמבו' בראש' טעם אמירה זו), יש כאן מסירת מודעה קודמת להכל כדי שלא יהיה נשפט על אומרו לא חטאתי.
ומהגר"א פילץ שליט"א שמעתי, שאמנם המתוודה הלז (כלומר - אנחנו) הן כל הילוכו במשך היום כביכול "צועק" לא חטאתי, קלות ראש פה היסח הדעת שם וכו', ועל כך הוא מקדים לומר שאין הדבר מגיע מעזות פנים של הכחשה, אלא מחולשת הטבע האנושי הגורם לאדם להתנהג שלא כפי ידיעותיו האמיתיות, אבל האמת היא ש-חטאנו.

יש לכם עוד ביאור והרגש בזה?

ראיתי היום גי' אחרת ופי' אחר. הנה הוא לפניכם:
פירוש התפילות לר"י ב"ר יקר כתב:ואל תתעלם מתחנתינו שאנו עזי פנים ע"ש העז איש רשע בפניו וקשה עורף ע"ש כי עם קשה עורף הוא יש מפרשים שאנו עזי פנים ר"ל אל תתעלם מתחנתינו אע"פ שאנו עזי פנים וקשי עורף כדא' במדרש תלים ליי' אלקינו הרחמים והסליחות כי מרדנו בו היה לו לומ' כי שמרנו את תורתו אלא ר"ל אע"פ שמרדנו בו וכן פירשנו בשמנה עשרה שאומ' סלח לנו אבינו כי חטאנו ויש מפרשים שאנו עזי פנים וקשי עורף ולכך אנו חזקים באמונתך שלא להניחה בעבור צרות הגלות על כן אל תתעלם מתחי' כי שבח הוא לישראל להיותם עזים וקשי עורף כי על כן יש להם כח לסבול ייסורין גדולים כשאומות העולם גוזרין שמד עליהם ואינם מניחים אלקים חיים בכך כדאמ' בשמות רבה שלשה חצופים הם כלב בחיות תרנגול בעופות וישראל באומות א"ר אמי את סבור שהיא לגנאי ואינו אלא שבחן א"ר יהודאי עד עכשיו קורין לישראל שבחוצה לארץ האומה של קשי עורף פי' כך אומרי' לישראל שבחוצה לארץ האומה של קשי עורף פי' כך אומרי' לישראל בכל יום אתם סובלים ייסורין גדולים וכמה דורות אתם מצפים משיחכם שיבא ואינכם מתחרטים כמה נכר שאתם מזרעם של קשי עורף כי גם אתם קשה עורף כמותם ויש או' שאין אנו עזי פנים וקשי עורף ואיך נאמר צדיקים אנחנו ולא חטאנו ע"ש ועתה מה נאמר לפניך אחרי זאת כי עזבנו תורתך ולגירסא ראשונה שאו' שאנו עזי פנים וכו' ר"ל ואיך נאמר צדיקים אנחנו וכו' כלומ' נוכל לומ' שאנו קיימים באמונתם מחמות עזות פנינו שלא לעבוד לאל אחר אבל מכל מקום איך נוכל לומר שאנחנו צדיקים כלומ' מקיימי מצותיך והלא אנחנו עושים כל היום עבירות אבל אנחנו חטאנו ודאי הוא כי חטאנו
מכירים עוד שגורסים כך?



שלח לי חכם אחד שליט"א דברים אשר כתב על זה -
שאין אנחנו עזי פנים וקשי עורף לומר לפניך וכו' צדיקים אנחנו ולא חטאנו אבל אנחנו ואבותינו חטאנו. כל אמירה זו צריכה עיון רב, בשביל מה צריך לומר מה שאיננו רוצים לומר.
ונראה לבאר דהנה במדרש תהילים ק' "מזמור לתודה. אמר רבי יעקב אמר רבי אבהו בשם רבי אחא, מזמור לתודה, יודו בי כל האומות ואני מקבלן, שנאמר (ישעיה מה, כג) כי לי תכרע כל ברך תשבע כל לשון (לפניך). אם לי תכרע כל ברך ותשבע כל לשון, אני מקבלן. מזמור לתודה. זהו שאמר הכתוב (משלי כח, יג) מכסה פשעיו לא יצליח. מכסה פשעיו, זה אדם הראשון שאמר להקב"ה, (בראשית ג, יב) האשה אשר נתת עמדי. לא ביקש לעשות תשובה, שנאמר (שם, כב) ועתה פן ישלח ידו. אמר רבי אבא בר כהנא, היה הקב"ה אומר לו עשה תשובה, והוא היה אומר, פן. ואין עתה אלא תשובה, שנאמר (דברים י, יב) ועתה ישראל מה יי' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה. ואין פן אלא לאו. הוי, מכסה פשעיו לא יצליח. ומודה ועוזב ירוחם. זה קין, שנאמר (בראשית ד, טז) ויצא קין מלפני יי'. אמר רבי הונא בשם רבי חנינא בר יצחק, יצא שמח, כענין שנאמר (אסתר ה, ט) ויצא המן ביום ההוא שמח. פגע בו אדם הראשון, אמר לו, מה נעשה בדינך. אמר לו, עשיתי תשובה ונתפשרתי. אמר לו אדם הראשון, וכך התשובה טובה, אמר, (תהלים צב, ב) טוב להודות לה'". מבואר במדרש דאדה"ר כשחטא היתה לו טענה, האשה אשר נתת עמדי, וטענה זו נכונה לכאורה (שהרי לא כתוב שטענתו לא התקבלה כי היתה דבר שקר), אלא שהיא 'מכסה פשעיו לא יצליח' כיון שה' רוצה שהאדם ישוב בתשובה, וזהו שחידש לו קין ומודה ועוזב ירוחם, שצריך להודות וזהו חפץ ה'.
והמהר"ל (נתיב התשובה פ"ה) מביא עוד שבשונה ממידת בשר ודם שאדם שכופר מקבל מלקות ואם מודה פודים אותו, מידת הקב"ה דאם אדם כופר הוא נפדה ואם מודה יוצא בדימוס, וחזינן דכפירה בעוון יכולה להתקבל אלא שהנרצה הוא תשובה.
ונראה א"כ שכל עניין הוידוי הוא במה שהוא בא מתוך כפירה, ככל מודה במקצת שהודאתו נחשבת כהודאה רק אם יכול לכפור בממון דאז חל בה שם הודאה, והיינו דעניין הוידוי אינו לספר את החטאים אלא תוכנו הוא הודאה שהאדם מודה על שחטא ואינו מסתיר זאת, וכשם שכל הודאה היא רק במקום כפירה, גם ענינו של וידוי הוא כשבא מחמת מציאות שאדם יכול לכפור בחטא ולומר לא חטאתי, וטענתו תתקבל, אך הוא מ"מ מודה בעוונו. וזהו שאומרים שאין אנחנו עזי פנים וקשי עורף וכו', דיכולנו להיות עזי פנים כנגד הבעל חוב ולכפור בעוון, ובכל זאת אנחנו מודים ומתוודים בחטא ונמצא דזו כל משמעות הוידוי.

עושה חדשות
הודעות: 12562
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי עושה חדשות » א' אוקטובר 30, 2016 1:39 am

עושה חדשות כתב:
עושה חדשות כתב:...המבו' ברמח"ל, שענין המשפט הוא צורה לקבוע כיצד יהיה האדם לבעל הטוב בעצמו, (ע"י אפשרות הבחירה ברע, וסוד העונשים), וכפי שדרך הטוב להיטיב בתכלית ההטבה. וא"כ ודאי שהמטרה בכל זה היא צד הזכות...

כעת ראיתי שהרס"ג בהאמונות והדעות ג"כ מבאר כך, אצטט קטע קצר - ואם יאמר אומר הוא יכול להיטיב להם בשעור הגמול הזה מבלתי יסורין נשיבהו בתשובותינו הראשונה אשר אמרנו, כי נטה בנו אל החלק הגדול כי ההשבה על דרך הגמול יותר גדולה ממה שעל דרך החסד.

כעת ראיתי גם אצל רנ"ג, בהקדמה לש"ס:
רב נסים גאון.png
רב נסים גאון.png (79.74 KiB) נצפה 12128 פעמים

עושה חדשות
הודעות: 12562
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי עושה חדשות » ה' ספטמבר 14, 2017 9:12 pm

לתשובת השנה: אשכול מועיל ומעורר, לואי ירבו פארותיו גם בשנה זו, ויקשב ה' וישמע וכו'.

***

התבוננתי בהידוע שבתוך הדין בראש השנה יש דין מסויים בין ישראל לעמים, שהאומות מקטרגות על ישראל, וכו', עד הניצחון המובטח עם הלולב ביד.

ויל"ע מה טענתם, וכי טובים הם מאיתנו, האם יש להם סיבה להניח כי יחליפו אותנו ח"ו, ומה זה עסק שלהם אם חטאנו בעוונות.

ונראה לומר, כי או"ה נמצאים איתנו בתחרות תמידית, מאז ומקדם, בדור הפלגה כאשר אברהם דבק בה', וכאשר יעקב זכה בברכות ולא עשיו, ובאמירת נעשה ונשמע, וכן הלאה, היות ואנחנו בחרנו ונבחרנו, והם נשארו בחוץ. וכאן מגיע קטרוגם.

משל למה"ד, פלוני צדיק גדול לשמים ולבריות, מחמיר נורא, מתפלל בריתחא, לומד על כלות הכוחות, מפקיר נכסיו לנצרכים, והאנשים העומדים במחיצתו עטופים רגשי נחיתות עזים. יום אחד ל"ע נשר בנו מן הדרך או כיו"ב, כולם מצקצקים בלשונם ומפטירים ברחמנות, באמת זה מוגזם להיות צדיק כ"כ, הנה תראו הילדים לא מחזיקים מעמד...

כך בא השטן בשליחות האומות, ומגלה עוונותיהם של ישראל, לאמור, הנה, אמרו נעשה ונשמע וכו', אבל מה, הרי הם עצמם לא מחזיקים מעמד, ריבוי חטאים ועוונות, נו, אז אנחנו הישמעאלים ושאר גויים צפינו את זה מראש מקדם, ומעיקרא לא רצינו לקבל את התורה, ומה קפידא יש עלינו אם היינו ריאליים מלכתחילה, עמא פזיזא בחר ונבחר, אבל סוף סוף יצאה האמת לאור שאין הדבר בגדר האפשר להיות בנים-עבדים-רעיה כאן בעוה"ז אל הבורא ית"ש.

ובאים בני העם הנבחר, יודעים לפתות בוראם בהמלכה ובתקיעות ובעשיית תשובה, ותוקף טענתם היא כי כל הקלקולים אינם בשורש ובמהות, רצונם לעשות רצונו, ועניניים שבשוליים הם המעכבים, אבל הברית עומדת בכל עוז, לא יסורו ממנה לעולמים, ואהבת הבורא אף היא כן. אדרבה, מתפללים על המלכות הכוללת ועל היחוד השלם, כשיכלה בעשן כל השאר, ויצטרפו האומות כענפים אל השורש.

וזוהי סיבת הניצחון הגדול. בעז"ה. בטוחים שיעשה לנו נס.

עושה חדשות
הודעות: 12562
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי עושה חדשות » ה' ספטמבר 14, 2017 9:20 pm

ספר חסידים סי' קעא כתב:כשבוכה יודה על פשעיו ויאמר:
יכבה דמעתי חרון אפך ממני,
ואת לבבי ראה אשר נמס ויהי למים ויכבה גחל אשר קדחה באפך,
ותשובת מעשי הן ישיבו אפך ממני,
ותעניותי ועינויי הם ימלאוך רחמים עלי,
וערך שלחני אשר לא ערכתי תחשוב זבח ערוך,
והסיר אשר לא הצגתי על גחלים תחשוב כאש תוקד על מזבחך לא תכבה,
וכלי מאכלי אשר לא הובאו לפני תחשוב כאשר יביאו בני ישראל את המנחה,
ואת חסרון דמי יכפר עלי כדמים על קרנות המזבח,
ומעוט חלבי כחלבי אמורים,
דמעות עיני כהסך נסך שכר,
וקול בכיה כקול שירים שהיו משוררים,
וחשיכת עינים בצום ובכי כאור המנורה,
וריח רעבון כריח הקטורת,
ובשפכי נפשי ולבבי עם דמעותי תמחה פשעי,
וחולשות איברי כנתחי קרבן,
ושברון לבי כאבני מזבחך ומשברי לבי כזבחך ולא תבזה לבי הנשבר,
ושינוי בגדי חמודות כבגדי כהונה,
ומניעת רחיצה כקידוש ידים ורגלים,
כי צריך החוטא למנוע רחיצות חוץ מרחיצות מצוה, ואלו לא היה לו לשנות בגדו וחלוקו טוב היה לו שהרי אמרו מי שאין לו אלא חלוק אחד חייו אינם חיים
ובקריעת לבבי יקרעו ספרים שכתובים בהם עונותי,
ומוצא שפתי יסתמו פיות שוטני,
וחלישות לבי ישמח לב מבקשיך,
ובטני הרקה מתענוגים אל תשיבני ריקם מלפניך,
ובעבור נפשי היבשה מתאוה תמלא משאלותי,
וניחומותי ותשובתי ישיבוך אלי,
ותרצני כי נחמתי על רוע מעללי ועל דרכי הרעים כי עשיתים בין שגיונות בין זדונות,
אתה יודע ורואה כליות ולב ואתה יודע כי שוים מחשבתי ודברי פי,
יהר"מ רחום וחנון שתסיר מעלי כל דברים המעכבים את התשובה,
ולא אשוב להרע לפניך ומעשה הטוב והמחשבה הטובה אשר יש בי יכונו לעולם לפניך ולבך עלינו לטובה.

עושה חדשות
הודעות: 12562
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי עושה חדשות » א' ספטמבר 17, 2017 9:15 pm

ח"ו אז נרדמו?

מהרש"א ח"א שלהי מגילה כתב:וידבר משה את מועדי ה' וגו' מצותן שיהו קורין כו'. מיתורא דקרא קא דריש כפרש"י במתני' ומסמיך ליה איתורא דהאי קרא ואשר תקראו אותם במועדם דכתיב לעיל מתפרש כמשמעו שיהו קורים בזמנן ובברייתא דתני דמשה תיקן להם שיהו שואלין ודורשין כו' נראה שהוא דבר נוסף על הקריאה דקתני במתני' ואפשר דדריש ליה מדלא כתיב כאשר צוה ה' את משה דהקריאה היא היתה צווי מהקב"ה כמ"ש אשר תקראו אותם במועדם וע"כ דרשו מיניה דבלאו צווי הקדוש ברוך הוא שיהו קורין בזמנן כדקתני במתני' הוסיף להן משה שיהו גם שואלין ודורשין בו בזמנן מענינו של יום ולגבי פסח שאחז"ל שיהו שואלין ודורשין קודם הפסח ל' יום היינו שאינן מענינו של יום דברים הצריכין קודם הפסח כגון ביעור חמץ והגעלה ושמירת המצות משעת טחינה ועוד כתב ב"י שם תירוצים אחרים ע"ש והא דנקט בברייתא שלש רגלים פסח ועצרת וחג ולא נקט נמי ר"ה ויוה"כ דכתיבי ג"כ בזו הפרשה י"ל דלא תיקן משה בשאר מצות משום דלא אתיין מזמן לזמן וה"נ ר"ה ויוה"כ לא מקרו מזמן לזמן דיש לאדם ליתן לבו לתשובה בכל השנה כמו בר"ה ויוה"כ משא"כ בשלש רגלים דמצותן בזמנן בענינו של יום ומה"ט נמי מספקא לן בפרק בכל מערבין אם אומרים זמן בר"ה דלא מיקרי שפיר מזמן לזמן אלא שלש רגלים דכתיב בהו מצות ראייה ושמחת חגיגה:

סמל אישי של המשתמש
איש_ספר
מנהל האתר
הודעות: 15517
הצטרף: ב' מאי 03, 2010 11:46 pm

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי איש_ספר » א' ספטמבר 17, 2017 9:45 pm

בא לידי חוברת לר"ה של הרב אלי הורביץ הי"ד, ויש שם כמה פנינים. מצאתי שם דבר אחד טוב וישר, ונראה אמת.

רבים תמהים שבר"ה אין וידוים ותשובה וכו', אמנם הענין מיוסד ממש ע"ד המשנה, למה קדמה פרשת שמע לפרשת והיה אם שמוע וכו', שקודם יקבל אדם עליו עול מלכות שמים ואח"כ עול מצוות. והרי זה ממש סדר ר"ה ויוה"כ. ר"ה הוא עול מלכות שמים, וידע כל פעול וכו' ויאמר כל אשר נשמה באפו וכו', וכמובן אמירת מלכויות, ואח"כ יוה"כ, על כל הוידויים של פרטי המצוות והעבירות, הוא הוא עול מצוות.

דרומי
הודעות: 9050
הצטרף: ב' פברואר 20, 2017 11:26 am

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי דרומי » א' ספטמבר 17, 2017 10:09 pm

ואני שמעתי ביאור בזה (שאין מזכירין בר"ה עוונות וכו'), שהוא כמו בני אדם שנכנסו למחלוקת ולמריבה זע"ז. עד"מ אחים שהגיעו לנתק מוחלט בגלל מריבה. ועכשיו רוצים להחזיר את הקשר והאהבה ביניהם.

בשלב ראשון ישבו האחים יחדיו ולא יזכירו דבר וחצי דבר בענייני המריבה ביניהם. ידברו רק על זכרונות טובים מימי ילדות עליזים, ידברו על האבא, האמא, הסבים והסבתות ושאר הדברים המשותפים ומעוררים הרגשה נעימה ואחווה.

זהו השלב הראשון לפתוח הלבבות ולחזק הקשר ור"ה הוא בדוגמא זאת. אנו פותחים שנה חדשה, קשר חדש עם הקב"ה, ובשלב זה לא מעלים את המשקעים הישנים. אין הזמן מתאים.

רק בשלב שני, לאחר שכבר העמיקה האחדות, אז אפשר לפרק את המוקשים ולהתחיל לדון בכובד ראש באותם ענינים שיש חילוקי דעות וכו', ולהגיע לפתרון אמיתי ושלום בר קיימא.

וזהו בדוגמת יום הכפורים, שאז 'מפרקים' את העוונות וכו' ומגיעים לחיבור הכי עמוק עם הקב"ה.

[כתבתי בקיצור נמרץ, והמבין יבין ובר-לבב ירגיש]

עושה חדשות
הודעות: 12562
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי עושה חדשות » ג' ספטמבר 19, 2017 9:16 pm

המלצה לספר טוב - https://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?163021
לפתוח דרך הטאבלט כמובן.

עושה חדשות
הודעות: 12562
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי עושה חדשות » ד' ספטמבר 27, 2017 9:07 pm

האדר''ת מוצאי יום כיפור.png
האדר''ת מוצאי יום כיפור.png (62.38 KiB) נצפה 11491 פעמים

נשר
הודעות: 1071
הצטרף: ב' אפריל 06, 2015 1:05 pm

Re: שאין אנו עזי פנים לומר צדיקים אנחנו

הודעהעל ידי נשר » ה' ספטמבר 28, 2017 8:22 pm

עושה חדשות כתב:הלב מרגיש שיש כאן נוסח משונה, הכיצד בא אדם להתוודות ולבקש מחילה על מה שחטא, וחטאו ידוע לשופט בבירור, והוא פותח בכבוד עצמו שאינו עז פנים להכחיש...
ולפי דרך הפשט, (כמבו' בראש' טעם אמירה זו), יש כאן מסירת מודעה קודמת להכל כדי שלא יהיה נשפט על אומרו לא חטאתי.
ומהגר"א פילץ שליט"א שמעתי, שאמנם המתוודה הלז (כלומר - אנחנו) הן כל הילוכו במשך היום כביכול "צועק" לא חטאתי, קלות ראש פה היסח הדעת שם וכו', ועל כך הוא מקדים לומר שאין הדבר מגיע מעזות פנים של הכחשה, אלא מחולשת הטבע האנושי הגורם לאדם להתנהג שלא כפי ידיעותיו האמיתיות, אבל האמת היא ש-חטאנו.

יש לכם עוד ביאור והרגש בזה?


כעת ראיתי מאמר שלם על שאלה זו בפחד יצחק יוה"כ מאמר כב. עיי"ש ותרווה נחת.

יונת אלם
הודעות: 385
הצטרף: ג' יוני 13, 2017 1:58 pm

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי יונת אלם » ה' ספטמבר 28, 2017 8:34 pm

כמה ביאורים לעל חטא

@5על חטא שחטאנו באימוץ הלב

נחרד בלבי הרעיון, כותב @1רבי חיים זייציק@2 זצ"ל, שאנחנו מתוודים שגדול חטאנו בכך שנעדר מאיתנו כוח המאמץ וההחלטה לדחות מעצמנו את השפעת היצר הרע. אין לנו כוח להחליט על מלחמה ביצר. מבורכים אלו היודעים להיאבק בו כמו שאמר מרן הסבא מנובהרדוק זצ"ל: "מתהפכים ונאבקים, אבל העיקר הוא לאן הקליעה האחרונה" "אבער אוואו איז דער לעצטער פאל". (גנזי חיים ע' של"ה)

@5על חטא שחטאנו בביטוי שפתיים

יצאתי מהתפילה בבית הכנסת סיפר הגאון @1רבי יעקב ניימן@2 זצ"ל, ואמרתי ליהודי לידי: היום אלול, צריכים לעשות תשובה והוא אמר לי: אני כבר ב"ה בן ששים ושלש שנה אין לי על מה לעשות תשובה, לא חטאתי כלום (למרות שצאצאיו רחוקים מבית הכנסת), אמרתי לו אני הייתי במסיבה אתמול ונכשלתי בדיבור פה שלא נתן לי מנוחה כל הלילה ורבנו נסים התוודה על עברותיו: "יכלה הזמן והם לא יכלו" ואתה אומר שאין לך עברות?
אדם אדם שם לב רואה שכאן לא שמר על הפה, כמה העליב אנשים, כמה לשון הרע דיבר ורק מי שלא שם לב לא מוצא עברות אצלו. (דרכי מוסר ע' רע"ג)

@5על חטא שחטאנו בדעת ובמרמה

משל @1המגיד מקעלם@2 זצ"ל לשני אנשים שרבו והתקוטטו, לאחר זמן השלימו ביניהם. אחד מהם לא השלים אלא למראית עין ובליבו פנימה יקדה אש השנאה וחש את עצמו פגוע. הוא חקר מי הם מזייפי מטבעות והציע להם סכום נכבד של שטרות וקנה מחברו סחורה במזומן, בשטרות המזויפים ורץ מיד לתחנת המשטרה שאסרוהו בכלא.
כך בדיוק נוהג עמנו היצר הרע. למראית עין הוא משלים איתנו מוחר לנו סחורה משובחת. על פלוני מצוה לדבר לשון הרע הוא רשע גמור וחייבים לסגור את הגמרא כדי לעסוק בדבר פלוני כי זו מצוה עוברת והיצר הרע מחכך כפיו בהנאה...
את מי הוא יכול לרמות, את מי שלא בקי בטיב השטרות המזויפות. כי אם הסוחר הוא חד עין ודאי לא יפול בפח. גם אנחנו מי שלא בקי בפרטי ההלכות יכול היצר הרע לרמות אותו. (תוכחת חיים)

@5על חטא שחטאנו בדיבור פה

אחד מדברים העיקריים שיש לבני ישיבה ולאנשים בכללות, אומר @1מרן ראש הישיבה רבי אהרן לייב@2 שליט"א, זה ענין הדיבור. עברות אחרות לא מצויות כל כך בקביעות כל היום אבל בדיבור שייך בין בביטול תורה בין בדברים אסורים ובטלים ולכן צריך לעשות הרבה חיזוקים בחלק הזה שכולל כמעט את כל האדם.
גם כשצריכים לדבר דברים הנצרכים, לא צריכים להאריך בדיבור, מסופר על אחד מגדולי ישראל שאם היה יכול לומר איזה דבר במספר מילים, לא היה אומר אפילו מילה אחת נוספת (ימלא פי תהלתך ח"ב ע' תרנ"ג)

@5על חטא שחטאנו בזלזול הורים ומורים

ברשימותיו כותב מרן @1רבי אייזיק שר@2 זצ"ל: כשהייתי בעיר מולדתי הלוסק אצל אבי ז"ל בימים האחרונים שלו כשנפטר לגן עדן ואבי ז"ל היה חולה אנוש בשבוע זה וידידי רבי אשר סנדומירסקי בא אצלי לבית אבי ומצא אותי שאני מדבר עמו בעניני גן עדן ואח"כ כשנפטר והלכתי ללוותו הלך גם ידידי.
כשחזרנו מהלויה שמע ממני שאני מצטער אילו חזר עתה אבי ז"ל מהעולם העליון אלי לכאן ודאי היה סוטר אותי על פני, כשנודע לו את מצבי הגרוע ברוחניות ששם נודע לו האמת.
כותב אני דברים אלה לזיכרון אצלי כדי להיות נזכר עוד שלא לבייש את אבי ולתקן מה את מעשי, והעיקר את מחשבותי ורגשותי שיהיו הורי בגן עדן טובים ושבעים רצון ממני. (לקט שיחות מוסר ח"ג ע' של"א)

@5על חטא שחטאנו בחילול השם

באחת משיחותיו אמר הגאון @1רבי משה שוואב@2 זצ"ל: מי שלא מתבונן יכול לחשוב שחילול ד' לא שייך אליו בכלל, אבל האמת שחילול ד' הוא דוקא עבורנו. אם בן תורה לא מתנהג כמו שמצפים ממנו זהו חילול ד'. לא מדובר על חילול ד' מאלו שפרקו מעליהם עול תורה אלא חילול ד' של צעיר כלפי מבוגר ומבוגר כלפי צעיר. הצעיר לומד מהמבוגר איך בן תורה צריך להראות והמבוגר רואה בצעיר איך בן תורה נראה. (מערכי לב ח"א)

@5על חטא שחטאנו ביצר הרע

המבין יתבונן שכל ענינו של היצר הוא רק להטיל אימה על האדם ובתחבולות אלו נופל האדם חלל תחת יד אויבו בכל עת ובכל רגע. עבודת האדם, אמר מרן @1רבי ירוחם ממיר@2 זצ"ל, לא לפחד מהעולם ולא להימשך אחריו וזוהי מהעבודות הקשות שבאדם וזהו פתח תקווה נכבד ליום הכיפורים.
עיקר עבודת האדם למשול בגוף, להכיר את הגוף ולדעת איך לישא ולתת איתו בלי היסח הדעת וזהו על חטא שחטאנו ביצר הרע שלא ידענו איך להתנהג איתו. ואם נלמד הרבה מוסר כיצד יהיה לנו עסק עם הגוף, יהיה לנו פתח להשיג מחילה וסליחה. (דעת חכמה ומוסר ח"ג ע' רנ"ו)

@5על חטא שחטאנו בכחש ובמרמה

מרן @1רבי שלמה זלמן אויערבאך@2 זצ"ל היה נוהג להתפלל תקופה ארוכה מידי מוצש"ק בכותל המערבי במנין המפורסם של הגאון רבי זרח ראובן ברוורמן זצ"ל. מנין מיוחד של בני עליה שהאריכו בעבודה שבלב.
בברכת "אהבת עולם" היה עושה רבי זרח תנועה ששום אדם לא ידע את הטעם לזה. באחת ממוצאי השבתות, ר' זרח היה חולה ולא הגיע למנין ואחד מהמנין ירד לפני התיבה במקומו. כאשר הגיע ל"אהבת עולם" עשה את התנועה המיוחדת של ר' זרח.
אמר רבי שלמה זלמן: אם כך, נהפך המנין להיות 'כת' עם חיקויים שאינם מן האמת... ומאז עזב את המנין הזה. (מגד גבעות עולם ח"א ע' פ"ג)

@5על חטא שחטאנו בלשון הרע

בליל שבת שאחרי פטירתו התגלה מרן @1רבי איצלה בלאזרזצ"ל בחלום לרבה של ירושלים הגאון רבי חיים ברלין זצ"ל ורבי חיים שאלו מה נעשה בדינו? רבי איצל השיב לו: שדין של מעלה חמור מאד אבל על תלמידי חכמים יש הרבה מליצי יושר, אבל מקפידים מאד על חטאי הלשון!

עושה חדשות
הודעות: 12562
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי עושה חדשות » ה' ספטמבר 28, 2017 9:01 pm

מועד לכל חי - אחרי נעילה.png
מועד לכל חי - אחרי נעילה.png (123.7 KiB) נצפה 11468 פעמים

ההוא דאמר
הודעות: 1532
הצטרף: ד' נובמבר 29, 2017 4:09 am

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי ההוא דאמר » א' אוגוסט 26, 2018 4:56 am

עושה חדשות כתב:
ספר חסידים סי' קעא כתב:כשבוכה יודה על פשעיו ויאמר:
יכבה דמעתי חרון אפך ממני,
ואת לבבי ראה אשר נמס ויהי למים ויכבה גחל אשר קדחה באפך,
ותשובת מעשי הן ישיבו אפך ממני,
ותעניותי ועינויי הם ימלאוך רחמים עלי,
וערך שלחני אשר לא ערכתי תחשוב זבח ערוך,
והסיר אשר לא הצגתי על גחלים תחשוב כאש תוקד על מזבחך לא תכבה,
וכלי מאכלי אשר לא הובאו לפני תחשוב כאשר יביאו בני ישראל את המנחה,
ואת חסרון דמי יכפר עלי כדמים על קרנות המזבח,
ומעוט חלבי כחלבי אמורים,
דמעות עיני כהסך נסך שכר,
וקול בכיה כקול שירים שהיו משוררים,
וחשיכת עינים בצום ובכי כאור המנורה,
וריח רעבון כריח הקטורת,
ובשפכי נפשי ולבבי עם דמעותי תמחה פשעי,
וחולשות איברי כנתחי קרבן,
ושברון לבי כאבני מזבחך ומשברי לבי כזבחך ולא תבזה לבי הנשבר,
ושינוי בגדי חמודות כבגדי כהונה,
ומניעת רחיצה כקידוש ידים ורגלים,
כי צריך החוטא למנוע רחיצות חוץ מרחיצות מצוה, ואלו לא היה לו לשנות בגדו וחלוקו טוב היה לו שהרי אמרו מי שאין לו אלא חלוק אחד חייו אינם חיים
ובקריעת לבבי יקרעו ספרים שכתובים בהם עונותי,
ומוצא שפתי יסתמו פיות שוטני,
וחלישות לבי ישמח לב מבקשיך,
ובטני הרקה מתענוגים אל תשיבני ריקם מלפניך,
ובעבור נפשי היבשה מתאוה תמלא משאלותי,
וניחומותי ותשובתי ישיבוך אלי,
ותרצני כי נחמתי על רוע מעללי ועל דרכי הרעים כי עשיתים בין שגיונות בין זדונות,
אתה יודע ורואה כליות ולב ואתה יודע כי שוים מחשבתי ודברי פי,
יהר"מ רחום וחנון שתסיר מעלי כל דברים המעכבים את התשובה,
ולא אשוב להרע לפניך ומעשה הטוב והמחשבה הטובה אשר יש בי יכונו לעולם לפניך ולבך עלינו לטובה.


כעי"ז הובא באורחות צדיקים ריש שער התשובה.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ד' אוגוסט 29, 2018 10:56 pm

יש להתבונן בתוכנו של חודש אלול כזמן של תשובה, הרי לתשובה נקבע זמן של עשי"ת, ומהו התפקיד המיוחד של חודש זה נוסף על זמן עשי"ת.

ולכאורה נראה שענין חודש אלול הוא הכנה לעשי"ת, דשלושים יום זה זמן של רגילות, וכמו שמצינו לגבי הדין של הזכרת גשמים דאיתא בירושלמי תענית שבל' יום הוא מוחזק לשנות את הרגלו, ולהרגיל את עצמו באותה ההזכרה.

ולכל לראש מצינו כן לגבי תקיעת שופר בחודש אלול, דאיתא בדרשות מהר"ח אור זרוע (סי' לג)'לכך נהגו העולם לתקוע כל חודש אלול כדי שיהא רגיל בתקיעה ולא יטעה.

ולשון נפלאה מצינו בספר מהרי"ל (מנהגים; הלכות ימים הנוראים),
"ודרש מהר"י סג"ל כתיב נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים (ירמיה ד, ג), על כן צריך כל אדם להסיר השרשים הרעים ורוע מעלליו מן לבו קודם יום הדין של ראש השנה. וירגיל את עצמו כל ימי אלול להיות רגיל בהן בעשרת ימי התשובה. ואמר שכתב בא"ח דכל ימי אלול ישב כל אדם קודם סעודותיו וקודם שינתו, וישתומם על עצמו ויפשפש במעשיו להתוודות עליהן בימי תשובה העולין לקראתו".

ובספר שם משמואל [שופטים תרע"ח], וז"ל,
וזהו ענין חודש אלול ותקיעותיו להכין לבבם בהתישבות הדעת לסלק כל טירוד ובלבול הדעת ולהרגיל א"ע לכוון בתפילה, וכעין שכתוב והי' כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן ודבר אל העם, וברש"י סמוך לספר טרם נגשו לשדה המלחמה, וכדוגמתו ר"ה הוא המלחמה עם שרי האומות, שבאין ומקטרגין ואלול הוא סמוך לספר.

וכל מהות חודש אלול הוא הכנה לתשובה של עשי"ת, וקצת בדומה למה שנתבאר, יעויין בלקט יושר (ח"א עמוד קכ ענין ד),
מר"ח אלול ואילך יתחיל בזריזות ובזהירות, כי אז ל' יום קודם יום הדין, זמן ב"ד ל' יום ותוקעים כדי להזהיר בתשובה לבקש זכיותיו ליום הדין. אלול מלשון ויאללון תרגום של ויתורו.
[וראה בספר תולדות אדם פ' כי תבוא בשם כתבי הר"ח ויטאל ז"ל].

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ד' אוגוסט 29, 2018 10:58 pm

מצאתי פיתקא ישנה מלפני עשור שנים, מתאריך ט"ו אלול תשס"ח, וזה תוכנה:

במילואו של ירחא דאלול, החודש ד'ובכתה את אביה ואת אמה' נזקק אני לעצור קימעא משטף האלול, כי כמובן יש גם "מלומדה" של אלול, להתבוננות ולעיון בתפקיד המוטל עלי, ולשנן לעצמי כמה אמיתות ברורות.

[א] באתי לעולם הזה על מנת לעבוד את הקב"ה ולעשות את רצונו ולא למלא את תשוקותי ואת רצונותי.

[ב] גם אם חפצי הוא להיות גדול / צדיק / עובד / קרוב לד' / וכל כיוצא בזה, רצונות טובים וכשרים המה, באם הם 'לשמה' או 'שלא לשמה', אך לא למלאות רצונות אלו נוצרתי.

[ג] באשר לעבודתו ית"ש אמרו חז"ל טוב אחת בצער ממאה שלא בצער. עליך לשנן את חשיבות הצער וההתגברות ולרומם אותו מעל מבחן התוצאה.

[ד] חויות והרגשות רוחניות הינם מתנת שמים. הארת פניו ית' לא מהווה את הבסיס או הקנה מידה לעמידה במלחמה.

[ה] ככל שאחרים יכירו וירגישו פחות בערכך, במאמציך, בעבודתך, בהשתפרותך, כך יגדל חינם ויתאמת ענינם. כך יזדככו ויתלבנו המניעים לכלל הפעולות, וזה יהיה סוד ה'קיימות' שלהם (ע"פ ר' ירוחם).

[ו] בכר תמיד את המתינות על פני הבהילות, את המחשבה על פני החיפזון. לא עליך המלאכה לגמור.

[ז] אל תהיה רשע בעיני עצמך, מעט לחשוב על העבר ועל העתיד. התרכז בהווה אשר לפניך ודע כי זוהי שעתך ומקומך. ובחרת בחיים.

[ח] לעולם אל תחדל לבחור, והיאוש – האויב הגדול של הבחירה.

[ט] אין עצב בעולם כלל למי שמכיר אור האורות של האמת (חזו"א).

[י] הכנס אחרים לתוך פנימיותך, הפנם את אוצרותיהם הרוחניים ואת צרכיהם הגשמיים, וכך תעשיר את עולמך. אל תמהר לפזר את עצמך.

[יא] שבע נפל צדיק וקם. והעקשן יצליח [הגר"א].

אלו הם אחד עשר כוכבים המאירים את חשכת ההסתרה. כאשר ידיעות אלו יתבססו בך ויהוו אבני יסוד בהנהגתך היומיומית, תדע כי התקדמת הרבה בהסרת אבני נגף ומכשולות מעל דרכך.

דרומי
הודעות: 9050
הצטרף: ב' פברואר 20, 2017 11:26 am

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי דרומי » ו' אוגוסט 31, 2018 3:00 pm

לעיל כתב הרב אי"ס, ואני הק' המשכתי קצת בזה, בביאור הטעם שר"ה קודם ליוהכ"פ.

קיבלתי היום 'דרשה' יפה שנכתבה בזה (נועד לדרשנים בפני 'עמך' ישראל - והסגנון בהתאם. אך התוכן לכאורה לא נשתנה)
קבצים מצורפים
ראש השנה עט.docx
(39.5 KiB) הורד 385 פעמים

עושה חדשות
הודעות: 12562
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי עושה חדשות » א' ספטמבר 02, 2018 8:54 am

איש_ספר כתב:אני מבקש ברשותכם לפתוח אשכול שמטרתו לרומם את הימים הבעל"ט, הן ע"י מחשבה טובה, הרגש נעלה, והן ע"י המלצה לספר טוב.


שער המלך.pdf
(15.29 MiB) הורד 334 פעמים

שלמה משלם
הודעות: 79
הצטרף: א' אוגוסט 19, 2018 5:21 pm

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי שלמה משלם » ב' ספטמבר 03, 2018 9:39 am

הרב נוטר יש"כ עצום!
נפלא מאד, ומעורר הלבבות לתשובה ולתשוקת צמאון למדרגות מרוממות.
נשמח להינות מעוד פלאי מטמוניות כהנה.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » א' ספטמבר 08, 2019 8:23 pm

דברי עידוד וחיזוק.

[א] ידוע בשם האריז"ל ועוד מקובלים שדרשו את הפסוק האמור בפרשת יפת תואר 'ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים', אביה זה הקב"ה ואמה זה כנסת ישראל, ירח ימים זה חודש אלול.
(וראה אלשיך ואוה"ח כאן, וספרי חסידות: תולדות יעקב יוסף עבודת ישראל מאור ושמש שם משמואל ועוד).

וחשבתי שהרי כל ענינה של יפ"ת זה ענין של גירות בעל כרחה, היא אינה חפצה לנטוש את עמה ואת אלהיה,
וכופין עליה מכח שבייתה להתנתק מאביה ומאמה ומהעבודה זרה שלה,
וגם אינה נופלת בגורלו של איזה צדיק גדול, אלא מי שקפץ עליו רוגזו של יצר הרע במלחמה,
וכנראה שחייהם המשותפים לא יהיו סובבים על ציר של תורה ועבודת ד' בקדושה ובטהרה.

ועי' בדברי רש"י שמביא מחז"ל, והיה אם לא חפצתה בה - הכתוב מבשרך שסופך לשנאותה,
ובמשך חכמה דרש: פירוש, משום דכתיב "והיה", ואינו אלא לשון שמחה, וכמו שדרשו ז"ל. וזה "מבשרך הכתוב בשורה טובה".

ואעפ"כ הגדר של 'ירח ימים' זה פעולה של הרגל ולימוד לשנות ולהחליף את דתה והרגליה הקודמים באופן שבדיעבד עכ"פ היא יכולה להידבק בזרע ישראל כשר, אף שזה נגד רצונה ופנימיות לבה.

ומכאן יש לנו ללמוד גם על ה'ירח ימים' של אלול, שבכוחו לפעול הרבה, גם אם אינו בדרגה גבוהה של 'אני לדודי', ואחר הפעולות ימשכו הלבבות.

[ב] שמעתי מידידי הרה"ג ר' אליהו א' שליט"א ששמע מהגאון ר' שמעון שרייבר שליט"א מעשה נפלא על מרן המשגיח ר' חצק'ל זצוק"ל,
שפעם במוצאי יום הכיפורים לאחר גמר הצום וכו', היו עסוקים הבחורים באריזת כל החבילות והמזוודות ברחבת הישיבה, ולפתע יורד מרן המשגיח,
ומגודל יראת הכבוד והרוממות ממנו נבהלו כל הבחורים וברחו אל תוך חדר האוכל.

אך לא עלתה בידם, והמשגיח נכנס אחריהם, ואמר שברצונו לומר דברים,
והמשיל שהיה יהודי אחד שלפתע נתבשר שזכה בסכום כסף עצום,
ותכנן כל מיני תוכניות ותחבולות כדת מה לעשות בכל הממון באופן המועיל.
וגמר בדעתו לבנות בנין אדיר ויפה עם מחשבה רבה וחכמה יתירה וכו'.

כאשר כילו את המלאכה, עלה היהודי לבחון ולבדוק מקרוב, ותוך כדי שרכן והתכופף להתרשם היטב נפל מן הגובה למטה,
ואף כי נותר בחיים, נתפרקו איבריו ונשתברו עצמותיו, ונזקק להחלמה ממושכת בבית החולים.

כשביקרוהו בבית החולים, אמר לו מישהו, האם היה שווה לך כל המאמץ בבניית הבנין,
אם לבסוף הינך מוצא את עצמך שכוב בבית החולים כואב ומיוסר.

השיב אותו יהודי, וכי לבנין אירע דבר? אני אחלים אי"ה,
ואזי אוכל לאכול את פירות עמלי, הבנין עומד כלול בהדרו לשם ולתפארת.

ממשל זה הוציא המשגיח מוסר נוקב: סיימנו עם אלול ועם הימים הנוראים והמרוממים, וקשה להחזיק מעמד ולא למעוד קצת.
ואם קצת נופלים, צריך לדאוג לכך שהבנין המפואר לא יתמוטט. אנחנו נפלנו, לא הבנין.
כלומר, אלול וימים נוראים זו לא התעוררות ו'חיזוק' חולף, אלול זהו בנין מפואר!.

אותו ידיד, סיפר את הדברים לפני מורי ורבי הגרש"א זצוק"ל במוצאי יום הכיפורים של שנתו האחרונה.
מו"ר לא חדל מלשוב ולמשש את הסיפור הזה ולהתפעל ממנו.
הוא 'שילם' באמצעותו לכמה מאלו שהביאו לו ד' מינים מהודרים וסכומי כסף אגדיים לצדקה.

פרנקל תאומים
הודעות: 4426
הצטרף: ב' יולי 04, 2016 5:26 pm

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי פרנקל תאומים » א' ספטמבר 08, 2019 11:17 pm

קראתי בעבר או שמעתי משמיה דהגרש''ד פינקוס זצוק''ל דברים פשוטים באמיתותם ששינו לי את כל המבט על ימים אלו ועל הימים המרוממים שבכלל במהלך כל מעגל השנה. אכתוב אותם בלשוני:


"ואני קירבת אלוקים לי טוב". הימים הקדושים הינם תכלית לעצמם.


הרב פינקוס הקשה את קושיית מליון הדולר שכולנו מכירים, מה הועילה עבודת כל הימים הקדושים בכל ענייניה, אם בתום הימים הקדושים, בכל שנה ושנה, אנו שבים לכל ה''הלוך ילך'' שלנו מקדם, וחוזרים לכאו' אחורנית? הלא כל העבודה והמאמץ והרוממות מתנדפים כלא היו.

וענה הרב פינקוס זצוק''ל: לא היא. לא היא!
אם המטרה שלנו היתה אך ורק לתקן עניינה של עבירה פלונית או חטא אלמוני, הרי שאם ח''ו חזרנו אליה שוב, אזי כל עבודתינו ירדה לטמיון, שהלא התברר שהמטרות הספציפיות הוחמצו.
אבל האמת היא שהמטרה שלנו היא רחבה בהרבה, והיא קניין קירבת ה', כאשר במשך ה''יום יום'' שלנו אנו מתרחקים מהדביקות בו ית' ומן האמונה הפנימית בו ית', ושוקעים בתוך הים הגדול של שכחת אלוקים (ח''ו), ובימים הקדושים אנחנו ממלאים את המצברים של האמונה ומכניסים את השי''ת שוב עמוק בתוך ה''הלוך ילך'' שלנו ודבקים בו ית' "כי השלימות האמיתית הוא רק הדביקות בו ית'" כמו שאמר דהמע''ה ''ואני קירבת אלוקים לי טוב'', כי רק זהו הטוב. ובכן, את קירבת האלוקים שהשגנו בימים אלו, אם מעט ואם הרבה, שוב לא נאבד ולא נפסיד, את הקירבה הזו קנינו, והיא מילאה מחדש את המצברים הרוחניים שלנו, והיא תכלית בפנ''ע, גם אם בתשובתינו על עניין פלוני או אלמוני יתברר והתברר מלמפרע ח''ו לאחר הימים הקדושים שכנראה היא לא היתה בבחינת "יעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לאותו החטא לעולם".

הוי אומר: משנה לשנה אנחנו צוברים עוד ''אלול'' ועוד ''ימים נוראים'' של קירבת ה', והם מצטברים והולכים אלו על גבי אלו, הדביקות והרוממות הללו לא הלכו ולא ילכו לאיבוד, גם אם הם עומדים במלא תפארתם רק לשעתם ולזמנם, בסופו של דבר, הם רוממו את הנפש שלנו, הם מילאו את הרוח שבנו, הם העלו את הנשמה שבמוחותינו עם שאר חושינו וכוחותינו. הם נחרטו בחרט של ברזל עמוק בתוכינו, חרט בל ימחה.

ממילא, אין כל מקום ליאוש של "בעלי ניסיון" האומרים ערו ערו "מה יתן לך ומה יוסיף לך" הלא למחר תתחרט מאשר היום תשחק ושוב תפטיר כדאשתקד.. מפני שהמבט מלכתחילה צריך להיות שהימים הללו הם ימי המרפא לנפש כמו שהיה אומר רבינו הגרי''ס נ''ע, ה''מרחצאות של הנפש'', מקוה ישראל ה', והם הזדמנות נפלאה עבורינו כבכל שנה ושנה לזכור שוב את בוראינו ולחדש את כוחות נפשנו ואת הדביקות בו ית'. ויהיה מה שיהיה, לא הרי פלוני שאחרי המטען של אלול וימים נוראים כהרי אותו פלוני שלפני אלול וימים נוראים. לא הרי אדם שספג וספן בתוכו פנימה כך וכך ימים של אמונת א-ל חי והדביקות בו ית', כאדם שלא ספג וספן את אותם ימי האמונה והדביקות. לא הרי זה כהרי זה. יש כאן אדם שהתמלא, יש כאן אדם שגבה, גם אם כביכול רק לזמן מה, הימים הקדושים הללו אינם רק אמצעי להמשך השנה, הימים הקדושים הללו הם תכלית לעצמם.


בראש חודש חשוון יכול אדם להרים את ידיו בהודאה כלפי שמיא ולומר: היו לי כאן כך וכך ימים של קירבת אלוקים, שוב אינני אותו אדם שהייתי, הלא כעת אני אדם אחר, הלא כעת אני אדם שהיו לו כך וכך כנ''ל ימים של קירבת אלוקים!



נ''ב:
התעוררתי לכתוב את הנ''ל בעקבות מש''כ ידידי הרב ר' נוטר הי''ו משמיה דאיש האלוקים קדוש ה' הגר''י לווינשטיין זצוק''ל: הנפילה שלאחר הבניין היא נפילה, והיא כואבת ומציקה, אבל הבניין קיים גם קיים, הבית נבנה והוא עומד על תילו. וכמדומה שרוח הדברים דומה מעט למש''כ משמיה דהגרש''ד פינקוס זצוק''ל, אם כי יש לחלק.

יוצא פוניבז'
הודעות: 2063
הצטרף: ה' מרץ 29, 2012 12:04 am

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי יוצא פוניבז' » ב' ספטמבר 09, 2019 2:18 am

בהנ"ל מס' נפש דוד להאדר"ת
נפש דוד.JPG
נפש דוד.JPG (75.46 KiB) נצפה 6900 פעמים

יונת אלם
הודעות: 385
הצטרף: ג' יוני 13, 2017 1:58 pm

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי יונת אלם » ב' ספטמבר 09, 2019 10:17 am

שוב ראיתי את דברי מרן המשגיח רבי יחזקאל זצוק"ל בגרסא נוספת ב'כתר מלוכה' לרבי ארי' לייב הכהן שפירא שליט"א
קבצים מצורפים
IMG-20180823-WA0003.jpg
IMG-20180823-WA0003.jpg (168.72 KiB) נצפה 6888 פעמים
IMG-20180823-WA0002.jpg
IMG-20180823-WA0002.jpg (219.93 KiB) נצפה 6888 פעמים

יונת אלם
הודעות: 385
הצטרף: ג' יוני 13, 2017 1:58 pm

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי יונת אלם » ב' ספטמבר 09, 2019 10:38 am

[quote="נוטר הכרמים"]יש להתבונן בתוכנו של חודש אלול כזמן של תשובה, הרי לתשובה נקבע זמן של עשי"ת, ומהו התפקיד המיוחד של חודש זה נוסף על זמן עשי"ת.

ולכאורה נראה שענין חודש אלול הוא הכנה לעשי"ת, דשלושים יום זה זמן של [b]רגילות[/b], וכמו שמצינו לגבי הדין של הזכרת גשמים דאיתא בירושלמי תענית שבל' יום הוא מוחזק לשנות את הרגלו, ולהרגיל את עצמו באותה ההזכרה.

ולכל לראש מצינו כן לגבי תקיעת שופר בחודש אלול, דאיתא בדרשות מהר"ח אור זרוע (סי' לג)'[b]לכך נהגו העולם לתקוע כל חודש אלול כדי שיהא רגיל בתקיעה[/b] ולא יטעה.

ולשון נפלאה מצינו בספר מהרי"ל (מנהגים; הלכות ימים הנוראים),[quote] "ודרש מהר"י סג"ל כתיב נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים (ירמיה ד, ג), על כן צריך כל אדם להסיר השרשים הרעים ורוע מעלליו מן לבו קודם יום הדין של ראש השנה.[b] וירגיל את עצמו כל ימי אלול להיות רגיל בהן בעשרת ימי התשובה[/b]. ואמר שכתב בא"ח דכל ימי אלול ישב כל אדם קודם סעודותיו וקודם שינתו, וישתומם על עצמו ויפשפש במעשיו להתוודות עליהן בימי תשובה העולין לקראתו". [/quote]
ובספר שם משמואל [שופטים תרע"ח], וז"ל, [quote]וזהו ענין חודש אלול ותקיעותיו להכין לבבם בהתישבות הדעת לסלק כל טירוד ובלבול הדעת ולהרגיל א"ע לכוון בתפילה, וכעין שכתוב והי' כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן ודבר אל העם, וברש"י סמוך לספר טרם נגשו לשדה המלחמה, וכדוגמתו ר"ה הוא המלחמה עם שרי האומות, שבאין ומקטרגין ואלול הוא סמוך לספר.[/quote]
וכל מהות חודש אלול הוא הכנה לתשובה של עשי"ת, וקצת בדומה למה שנתבאר, יעויין בלקט יושר (ח"א עמוד קכ ענין ד), [quote]מר"ח אלול ואילך יתחיל בזריזות ובזהירות, כי אז ל' יום קודם יום הדי[b]ן, זמן ב"ד ל' יום ותוקעים כדי להזהיר בתשובה לבקש זכיותיו ליום הדין[/b]. אלול מלשון ויאללון תרגום של ויתורו. [/quote][וראה בספר תולדות אדם פ' כי תבוא בשם כתבי הר"ח ויטאל ז"ל].[/quote]

בהקשר לדברי המהרי"ל שהזכיר הרב הנוטר שליט"א
שמעתי דברים נוקבים מרבי יהודה מנדלסון שליט"א המשגיח בישיבת 'גבעת שאול' תלמידו של מרן הגר"ש וולבה זללה"ה

המשל של המהרי"ל די ברור. לכל התהליכים החיוביים בעולם ישנם מפריעים שמקלקלים אותם, וכדברי החובות הלבבות (פ"ה מיחוד המעשה): 'אין ענין מעניני הטובה אלא אם יש לו פגע שיפסיד אותו'. וככל שהתכלית יותר נכבדה כך דרושה הכנה יותר רחבה, ושמירה יתירה מן המפריעים. זכר לדבר: הרי המקור של מנהג תקיעת שופר כל ימי אלול הוא מזה שכך נהגו כשעלה משה למרום לקבל לוחות שניות, ותקעו כל יום שלא יטעו שוב פעם! (פרדר"א)
אבל באמת נחיצות ההכנה כאן יותר ענינית וממוקדת.
ראש השנה הוא יום הכתרת הקב"ה כמלכו של העולם שברא לכבודו. מעולם לא שמענו על אירוע אפילו קל הערך שלא קדם לו הכנה גדולה ומדוקדקת. קל וחומר אירוע ציבורי, קל וחומר הכתרת מלך בשר ודם.
נתאר לעצמינו חתונה בלי הכנות. לא קנו ביגוד מיוחד, לא הזמנות, צלם, אולם וכו'. מגיעים ומאלתרים את הכל. יתכן ומבחינה הלכתית הקידושין 'חלים', אבל זאת לא חתונה! אדרבה, ההכנות יוצרות את החתונה. כך גם ראש השנה. בלי הכנה הראויה אין יום הדין. וההכנה היא היא היוצרת רגשי קודש בלבנו כדי שנזכה לקלוט את רום סגולת הימים המקודשים.
קל וחומר הדבר לענין בחינת המשפט של ימי הדין. שלא יתכן כלל בחינה אמתית שעומדים למשפט בלי להתכונן. הרי אפילו משפט קל בבית משפט יוצר לחץ עצום והתייחסות בלי להסיח דעת בכלל כמו שהאריך רבינו יונה בלשונו הזהב בשער שני.
חוסר ההתייחסות ודאגה למשפט מראה על זלזול בכבוד המלך וזה ודאי קטרוג ליום הדין. וכן לטוב- ההכנה ליום הדין היא עצמה זכות ופרקליט טוב לאדם.
תראו מה שכותב המשגיח הרב וולבה זללה"ה בעלי שור (ח"ב): והנה חז"ל אומרים: 'אז ירננו עצי היער', לפני מי? 'לפני ד' ', למה? 'כי בא' בראש השנה! 'כי בא' ביום הכיפורים. (ויקרא רבה) זהו יום הדין: כביכול הקב"ה בא בתוך לבות בני האדם, שזהו מעין גילוי שכינה בלב, ואנו צריכים לקבל אותו. אולי זהו עצם הדין איך אנו מקבלים אותו ית'.
מרן רבי ישראל סלנטר זצוק"ל (מכתב ל') קורא לרגש 'חיי שעה'. בן תורה בונה את עצמו דווקא על 'חיי עולם', היינו על פי שכל של תורה. גם במצוות אפשר לקיים באופן פשוט, אבל אנחנו אמונים על 'ללמוד וללמד לשמור ולעשות'- ואז יוצא – 'לקיים'. 'חיי עולם' הם 'נטיעה בתוכנו', אז יש להם קיום. לכן בן תורה בונה כל מעלה בעבודת ד' מהלימוד דווקא, ומעבודה עצמית רצינית ולא על מרכיבים חיצוניים.
ברור שאנחנו לא נוכל להשוות עבודתנו לקדמונים שהתייחסו לאלול במדרגות רמות – כמו רבינו יונה בסוף ספר היראה, והמהרי"ל שהזכרנו שמאריך בדרישות גבוהות, והשל"ה, ויסוד ושורש העבודה ועוד. מכל מקום, רבי ישראל גילה מהלכים השייכים יותר אלינו, וכך נהגו בכל הישיבות לעשות 'עסק' מאלול וימים נוראים, וזה הניב רווחים לכל השנה

דורש טוב לעמו
הודעות: 215
הצטרף: ד' יוני 12, 2019 4:44 pm

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי דורש טוב לעמו » ב' ספטמבר 09, 2019 12:06 pm

הגמרא בעירובין (נג:) מביאה את דברי ר' יהושע בן חנניה, שמעולם לא ניצחו אדם חוץ מאישה תינוק ותינוקת. ושואלת הגמ' 'תינוק מאי היא'? ומספרת, שפעם אחת רצה ר' יהושע בן חנניה להגיע לאיזו עיר, ופגש בתינוק ושאלו באיזו דרך כדאי ללכת, וענה לו התינוק שיש דרך קצרה שהיא ארוכה ויש דרך ארוכה שהיא קצרה. והחליט ר' יהושע ללכת בדרך הקצרה, וכשהגיע לאזור של העיר, נתקל בגינות ופרדסים והיה צריך לעשות עיקוף גדול, ושאל את התינוק מדוע אמר לו שזו דרך קצרה? וענה התינוק שאף אמר לו שהיא דרך ארוכה.
הביטוי שענה התינוק לר' יהושע, איננו סתם תשובה סתמית אלא יתרה מזו, זוהי אמירה מיוחדת המשמשת כביטוי לשתי דרכים בעבודת ה'. דרך ראשונה, היא דרך קצרה שהיא ארוכה, כלומר הדרך הפשוטה והבטוחה כביכול ללא הרבה מאמצים, ללא דחיית סיפוקים, דרך כזו אף שעל פניה נראית קצרה, בסופו של דבר תביא את האדם לדרך ארוכה ומייגעת. הדרך השנייה, הארוכה שהיא קצרה, היא דרך שדורשת מהאדם השקעה עצומה ועמל גדול, אבל מתן שכרה בצידה וללא ספק תביא את האדם לדרך קצרה. מקובל לכנות את דרך הצדיקים כדרך ארוכה שהיא קצרה, ואת דרך החוטאים כדרך קצרה שהיא ארוכה.
השופר כידוע אמור לעורר את האנשים לחזור בתשובה, וזו אחת הסיבות לתקיעה בשופר בר"ה. קולו גורם לאנשים חיל ורעדה וכמש"כ בספר עמוס (ג, ו): "אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו", ולכן בכל חודש אלול נוהגים לתקוע בשופר אחר התפילה, כדי לגרום לאנשים להרהר בתשובה. ואם נתבונן, לשופר יש מבנה מיוחד, הפיה שלו קצרה וקטנה, ואילו המקום שממנו בוקע קול השופר הוא גדול ורחב, וכנראה שלא סתם נברא השופר בצורה כזו.
כפי שאמרנו לעיל, מקובל לכנות את דרך החוטאים כדרך קצרה שהיא ארוכה, כך גם השופר האמור לעזור לאדם לשוב ממעשיו הרעים, בנוי בצורה כזו של קצר ואז ארוך, כמו דרך החוטאים. עליהם להתבונן בשופר המסמל את דרכם ולהאזין לקולו, ובכך לשבר את ליבם לאביהם שבשמיים.
ישנו משל יפה המבאר עניין זה. מסופר על אדון אחד שהיתה לו בחצר עליית גג ומדרגות שהובילו אליה, ואותה עליה היתה מסוכנת, ורצה האדון שלא יגיעו אליה, ולכן קרא לעבדו שיתחיל להרוס את המדרגות. העבד התחיל לעלות במדרגות, וכל פעם שבר את המדרגה הקודמת שדרך עליה, וכך המשיך עד שהגיע למעלה. בסוף כשהגיע העבד למעלה, לא הבין איך יצליח לרדת? והתחילו כולם מצחקים עליו, ואמרו: 'שוטה! היית אמור להתחיל מלמעלה ולשבור את המדרגות, ועכשיו איך תרד? ולבסוף עזרו לו לרדת. לאחר זמן, רצה האדון להרוס מדרגות שהובילו לאחד הבורות שהיו לו בחצר, וקרא שוב לאותו עבד, העבד זכר שצחקו עליו, ולכן הרס את המדרגות כמו שאמרו לו, מלמעלה למטה. ומיד התחילו לצחק עליו שוב: 'שוטה! אין כל המדרגות שוות! עכשיו היית אמור להרוס הפוך את המדרגות כדי שלא תתקע למטה בבור'.
וכך הוא הנמשל, יש דרך קצרה שהיא ארוכה ויש דרך ארוכה שהיא קצרה, לא כל הדרכים שוות, כל אדם צריך בכל הזדמנות לחשוב מהי הדרך הנכונה והראויה עכשיו, זאת שתוביל אותו אל המטרה הגדולה. כלומר, אין משהו קבוע, כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות (ברכות נח:), וכל אחד צריך תמיד לחשוב כיצד הוא מתקדם ומתעלה, בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ב' ספטמבר 09, 2019 7:57 pm

יישר כח על ההוספות החשובות מאוד.

--------------

בדברינו אמש נתבאר כי 'אלול' אין זה רק התעוררות או 'חיזוק',
אלא זהו בנין יציב ואיתן, קומה רוחנית באישיותו ובדרגתו של האדם.

כעת נתבונן ונטכס עצות כיצד נוכל להכניס את 'אלול' אל תוכינו ואל עצמיותינו,
שיהפוך לחלק בלתי נפרד מאיתנו.

נראה כי ישנה נקודה עמוקה שכדאי להשתלם ולעבוד בה בחודש המסוגל 'אלול המרוצה' הזה,
והיא מהי תשוקת הנפש והמשיכה הטבעית שלה.

ידועים המה דברי רבינו יונה בספר שערי תשובה (שער ב פיסקא יח):
ודע כי נפש הרשע אשר כל תאותה לחפצי הגוף בחייו, ונפרדת תאותה מעבודת הבורא ונבדלת משרשיה, תרד במותו למטה לארץ אל מקום תאותה, ותהי תולדתה כטבע העפר לרדת ולא לעלות, אבל יעלוה למרום לדין ולמשפט ולראות איך החליפה מרום בשאול. כאשר יעלו את האבן על ידי כף הקלע וכו'.

והיינו שישנו עונש מיוחד של 'כף הקלע' לנפש הרשע שכל תאוותה לחפצי הגוף – בעוד הרשע בחיים, ולאחר מיתה קשה לה לנפש להיפרד ממקום תאוותה, וזהו הטלטול והיסורים של כף הקלע.

ואמנם אנן 'בינוניים' (יעויין בברכות (סא, ב): אמר רבא כגון אנו בינונים, וראה עוד ביומא (עב, ב): אמר להו רבא לרבנן במטותא מיניכו, לא תירתון תרתי גיהנם),
לפעמים יש לנו 'כף הקלע' בעולם הזה, כאשר כח המשיכה איננו ברור ומוחלט אצלינו,
שנים אוחזין בטלית, יצר הטוב ויצר הרע, והנפש קרועה ושסועה בין שתי העולמות.

אדם לומד, מתפלל, עושה מצוות, אבל אינו מספיק 'שלם' עם זה.
לפעמים גוברת בו ההרגשה של 'כתינוק הבורח מבית הספר',
הוא עושה ומקיים בשביל למלא את חובתו, מפני היראה, מפני ה'מלומדה'.

נוראים המה דברי האוה"ח הק' בפרשת בחוקותי (כו, טו), וז"ל,
עוד ירצה באומרו תגעל על פי מאמר החסידים בהבחנת האדם את נפשו לדעת מה היא אם עומדת בגדר טוב או נפש טמאה כי יוכר הדבר כפי תאות הנפש אשר תטה עשות, יעויין דבריו בספר הישר לר"ת (שער ט') הוא מאמר תגעל נפשכם כי הנפש הרשעה תגעל קיום המצות ותבחר עשות רע לצד חלאים שבה שהוא בחינת רע כמאמר רז"ל (ברכות ס"א) רשעים יצר הרע שופטן.

והיינו שהמהות של האדם וההבחנה האמיתית של מדרגת נפשו זה לפי המשיכה שלו ותאוותו הטבעית.

והנה בימי רצון ורחמים אלו כדאי לשית לבנו לנקודה זו, לעמול ולהתייגע ליצור בנפשנו בחינת 'משכני אחריך נרוצה',
אהבת רוחניות, אהבת תורה, אהבת תפילה, אהבת מעשים טובים.
להשתדל לקבל טעם פנימי בעבודה בכל התחומים,
וזה בא ביחד עם סבלנות במדה גדושה, לא להיות קץ בטורח ובעמל,
וגם עם נכונות להמשיך בכל המצבים, גם כשלא הולך כמו שרוצים ושואפים.

שאף אל תוכך כמה שיותר את ה'אלול',
את ה'רצון' והאהבה שבו, את הקירבה, את ההתעלות.
הרחק מעליך עצבנות, דחה כל שארית של 'קוצר רוח' שמכבה כל ניצוץ של השראה מימים קדושים אלו.

כמה שיחדד בתוכו את ההבנה בשכל ואת ההרגשה בנפש "שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו
שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא".
וכבר בעולם הזה, "השלמות האמיתי הוא רק הדביקות בו יתברך,
והוא מה שהיה דוד המלך אומר (תהלים עג): ואני קרבת אלקים לי טוב.
ואומר (שם כז): אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי וגו', כי רק זה הוא הטוב. וכל זולת זה שיחשבוהו בני האדם לטוב, אינו אלא הבל ושוא נתעה,
כך תקל עליו העבודה ותתקיים לאורך זמן.

סמל אישי של המשתמש
איש_ספר
מנהל האתר
הודעות: 15517
הצטרף: ב' מאי 03, 2010 11:46 pm

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי איש_ספר » ב' ספטמבר 09, 2019 11:13 pm

מחשבה קטנה

העמידה מול הקב"ה, אדם מול יוצרו, היא עמידה שאדם בר דעת מתקשה לעמוד בה. העמידה מול האני, סך כל המעשים, הכשלונות, האכזבות, גם היא קשה מנשוא.
מה רב טובם של מסדרי הסליחות, שהוציאו כמעט את כל הסליחות בלשון רבים, אתאנו על שמך וכו', סלח לנו כי רבו וכו'. זוחלים ורועדים וכו'. והכל בלשון רבים.
כמובן עדין אין היחיד יכול להמלט מוחישב עם קונהו וכו', אבל עדיין הכללתו בתוך הרבים יש בה הרבה נחמה וגם משענה.

דרופתקי דאורייתא
הודעות: 2517
הצטרף: ה' דצמבר 20, 2018 2:05 pm

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי דרופתקי דאורייתא » ב' ספטמבר 09, 2019 11:26 pm

איש_ספר כתב:מחשבה קטנה

העמידה מול הקב"ה, אדם מול יוצרו, היא עמידה שאדם בר דעת מתקשה לעמוד בה. העמידה מול האני, סך כל המעשים, הכשלונות, האכזבות, גם היא קשה מנשוא.
מה רב טובם של מסדרי הסליחות, שהוציאו כמעט את כל הסליחות בלשון רבים, אתאנו על שמך וכו', סלח לנו כי רבו וכו'. זוחלים ורועדים וכו'. והכל בלשון רבים.
כמובן עדין אין היחיד יכול להמלט מוחישב עם קונהו וכו', אבל עדיין הכללתו בתוך הרבים יש בה הרבה נחמה וגם משענה.


לעולם יראה וכו' - קידושין מ:

ותפלה שאני כמובן

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ב' ספטמבר 09, 2019 11:46 pm

איש_ספר כתב:מחשבה קטנה

העמידה מול הקב"ה, אדם מול יוצרו, היא עמידה שאדם בר דעת מתקשה לעמוד בה. העמידה מול האני, סך כל המעשים, הכשלונות, האכזבות, גם היא קשה מנשוא.
מה רב טובם של מסדרי הסליחות, שהוציאו כמעט את כל הסליחות בלשון רבים, אתאנו על שמך וכו', סלח לנו כי רבו וכו'. זוחלים ורועדים וכו'. והכל בלשון רבים.
כמובן עדין אין היחיד יכול להמלט מוחישב עם קונהו וכו', אבל עדיין הכללתו בתוך הרבים יש בה הרבה נחמה וגם משענה.

ברוח הדברים,
לעיתים, בעיקר ביום הכיפורים, ואפילו בראש השנה,
מפאת דרישת בעלי המוסר להמליך את הקב"ה על עצמו,
וכמובן לשוב בתשובה, ביוה"כ, ולהתמקד בקבלות מעשיות,
יכולים הימים הנוראים והכבירים הללו להצטמצם לד' אמות צרות
של 'רשות היחיד'. תכליתית וקונקרטית, יבשה ושדופה.

מי שישים לבו אל הבקשות והתחינות הכל כך כלליות ומקיפות,
יהיה מוכרח לצאת מהעוגה שחג סביבו, ואולי גם סביב משפחתו הקרובה,
ולצאת למרחבים האינסופיים של
מלכות ד'
כנסת ישראל,
כבישת הרע
תיקון העולמות,
טהרה, הזדככות, מחילה והתפייסות.

עושה חדשות
הודעות: 12562
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי עושה חדשות » ב' ספטמבר 09, 2019 11:56 pm

נגעת בזה כאן.

עושה חדשות
הודעות: 12562
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי עושה חדשות » ג' ספטמבר 10, 2019 12:23 am

איש_ספר כתב:בא לידי חוברת לר"ה של הרב אלי הורביץ הי"ד, ויש שם כמה פנינים. מצאתי שם דבר אחד טוב וישר, ונראה אמת.

רבים תמהים שבר"ה אין וידוים ותשובה וכו', אמנם הענין מיוסד ממש ע"ד המשנה, למה קדמה פרשת שמע לפרשת והיה אם שמוע וכו', שקודם יקבל אדם עליו עול מלכות שמים ואח"כ עול מצוות. והרי זה ממש סדר ר"ה ויוה"כ. ר"ה הוא עול מלכות שמים, וידע כל פעול וכו' ויאמר כל אשר נשמה באפו וכו', וכמובן אמירת מלכויות, ואח"כ יוה"כ, על כל הוידויים של פרטי המצוות והעבירות, הוא הוא עול מצוות.


טוב מאד. יהיה לע"נ.

משל למלך בשר ודם שנכנס למדינה. אמרו לו עבדיו, גזור עליהם גזירות. אמר להם: כשיקבלו את מלכותי אגזור עליהם. שאם מלכותי לא יקבלו, גזירותי לא יקבלו! כך אמר הקב"ה לישראל 'אנכי ה' אלוהיך', אני הוא שקבלתם מלכותי במצרים? אמרו לו, כן. אמר להם וכשם שקבלתם מלכותי, קבלו גזירותי

ועדיין צריך קצת הסבר, מהי המשמעות של קבלת עומ"ש כשהיא באה בנפרד ובמוקדם לקבלת עול מצוות. האם עצם ההכרה במלכות? הרי בפרשה ראשונה גם יש 'ואהבת' בכל לבבך ונפשך וכו'.

מענה איש
הודעות: 1022
הצטרף: ה' יולי 06, 2017 12:14 pm

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי מענה איש » ג' ספטמבר 10, 2019 12:25 am

חשבתי להביא כאן איזה שיר משיריו של ישי ריבו שמטיב לנגוע בלבותיהם של בני הדור


הגיע הזמן להתעורר
לעזוב הכל להתגבר
לשוב הביתה לא לחפש מקום אחר

הגיע הזמן להשתנות
גם אם פספסנו כמה תחנות
אפשר לרדת יש רכבת חזרה לשכונות

הכל אפשר רק אם נרצה
המחפש תמיד מוצא
גם אם הוא נמצא אי שם הרחק בקצה

דלתות שמיים לא ננעלו
כשהבן קורא הצילו
אז אבא שבשמיים מגיע אפילו

פזמון
אפילו שעשינו משהו רע
הוא מוחל וסולח מוחל וסולח
מושיט ידו לעזרה ונותן ברחמיו
את הכח לתקן ולשוב אליו

הגיע הזמן להתחרט אם כבר לברוח אז מהחטא
אם כבר לקחת אז לקחת בשביל לתת

וזה הזמן להתקרב לא לפחד מהכאב
ואם לתת אז כבר לתת מכל הלב

הכל אפשר רק אם נרצה
המחפש תמיד מוצא
גם אם הוא נמצא אי שם הרחק בקצה

דלתות שמיים לא ננעלו
כשהבן קורא הצילו
אז אבא שבשמיים מגיע אפילו


סגי נהור
הודעות: 5644
הצטרף: א' אוגוסט 04, 2013 11:55 pm

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי סגי נהור » ה' ספטמבר 12, 2019 4:21 am

איש_ספר כתב:בא לידי חוברת לר"ה של הרב אלי הורביץ הי"ד, ויש שם כמה פנינים. מצאתי שם דבר אחד טוב וישר, ונראה אמת.

רבים תמהים שבר"ה אין וידוים ותשובה וכו', אמנם הענין מיוסד ממש ע"ד המשנה, למה קדמה פרשת שמע לפרשת והיה אם שמוע וכו', שקודם יקבל אדם עליו עול מלכות שמים ואח"כ עול מצוות. והרי זה ממש סדר ר"ה ויוה"כ. ר"ה הוא עול מלכות שמים, וידע כל פעול וכו' ויאמר כל אשר נשמה באפו וכו', וכמובן אמירת מלכויות, ואח"כ יוה"כ, על כל הוידויים של פרטי המצוות והעבירות, הוא הוא עול מצוות.

על זה מקובל בידינו הרמז על הפסוק "כי לולא התמהמהנו כי עתה שבנו זה פעמיים":
"שבנו פעמיים" הם שתי דרכי התשובה, תשובה כללית של ר"ה בקבלת עול מלכות שמים, ותשובה פרטית של יוה"כ לפרט חטאיו, לכבסם ולהטהר. ועל זה אמרו "כי לולא התמהמהנו", לולא אותיות אלול. המתמהמה ומאריך בחשבון נפשו באלול, זוכה לשוב "פעמיים", בב' אופני התשובה האמורים.

סמל אישי של המשתמש
איש_ספר
מנהל האתר
הודעות: 15517
הצטרף: ב' מאי 03, 2010 11:46 pm

בכסה ליום חגנו

הודעהעל ידי איש_ספר » ד' ספטמבר 25, 2019 10:17 am

יום ר"ה, נקרא בתורה יום תרועה, וחכמינו ז"ל גילו צפוניו, כיום הדין, ותיקנו לנו מצוות כדת היום לבד מהשופר, כאמירת פסוקי מז"ש. והיום יום טוב הוא, ועזרא אומר אכלו משמנים ושתו ממתקים, ומרבותינו הראשונים יש שהתענו בימים אלו. באו ראשונים והאחרונים, ונסכו על היום חרדת הדין, גילו ברעדה. מסדרי התפילה קבעו עיקר התפילה על מלכות שמים, ובאו הגאונים והוסיפו בג' ראשונות ואחרונות בקשת צרכים, ואחריהם הוסיפו אמירת אבינו מלכינו שרובה צרכי האדם. ואחרי הודיענו כל זה, למעט איזה אנשים שלימים, לאנשים כערכינו היום מכוסה. רבו פארותיו ונשתרגו ענפיו, ולא תשבע עין מלראות האילן בכללותו ובשרשו. בכסה ליום חגנו!

וזכר לדבר, אין לך מועד שנשתנה צביונו בין עדות ישראל, כיום זה של ראש השנה. דוק ותשכח.

אדם העומד מול נוף כביר ונורא הוד, אם בעל נפש יפה הוא, מחפש הוא ביטוי למראה עיניו, בשיר ובפרוזה. מילים מדויקות לעולם לא יכילו את עומק והיקף התמונה, רבת הצבעים ועשירת הגוונים. והנמשל: אחר שנשלמו מצות היום, מי ישום פה לאדם ומי יסדר מחשבותיו בעמדו ביום מכוסה זה. נוטל אדם ספר תהילים, והרי הוא מוצא בו הד להמיית ליבו, בת קול ממסתרי נפשו. שבחות והודאות, בקשות ודביקות, אהבה ויראה.

לך אמר ליבי בקשו פני, את פניך ה' אבקש ---!

עפר תחת רגליכם
הודעות: 54
הצטרף: א' אוגוסט 21, 2016 8:00 am

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי עפר תחת רגליכם » א' ספטמבר 29, 2019 6:45 am

אני הקטן מאוד קורא את הדברים וחסר לי דבר אחד.... ההודייה! משל לאבא בשר ודם שמיטיב עם ילדו ללא גבול והילד ממשיך לומר לאביו שהוא מפחד מעונשים מצד האב. אני, כאבא, הייתי כועס על עצם הכפירה בכל הטוב שהילד זוכה לו. בראש השנה, אני עומד משתומם על כל הטובה שה' השפיע עליי בשנה שעברה: לימוד ללא מיצרים, בריאות טובה, ילדים ההולכים בדרך הישרה. הכל מתנות חינם! הודו לה' כי טוב, כי לעולם חסדו!


חזור אל “אלול וימים נוראים”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 27 אורחים