איש_ספר כתב:כתב המג"א ריש סי' תרצ"ב...
משולש כתב:לפני שדנים בדינים היוצאים מדבריו קודם צריכים להבין את הדין בעצמו. מה המקור (שם כתב "נ"ל" שזה דברי עצמו) ומה הסברא בזה.
אולי זה משהו טכני שבגלל שכל הציבור אומרים הפיוטים לכן לא שומעים את הש"ץ ולא יוצאים?
משולש כתב:לפני שדנים בדינים היוצאים מדבריו קודם צריכים להבין את הדין בעצמו. מה המקור (שם כתב "נ"ל" שזה דברי עצמו) ומה הסברא בזה.
אולי זה משהו טכני שבגלל שכל הציבור אומרים הפיוטים לכן לא שומעים את הש"ץ ולא יוצאים?
מיכאל1 כתב:בלי עיון כלל
אולי כל חזרת הש"צ בראש השנה היא כדי לקיים תקיעות ע"ס הברכות, ולכן לא בעינן שיהיה לה שם תפילה.
ויש לדון מה יאמרו המג"א והא"ר בשאר תפילות שמוסיפים בהם פיוטים, כד' פרשיות לדוגמה?
לענין כתב:המג''א ס''ל דכיון שמה שהפיוטים אינם הפסק הוא מפני שהם 'צורך תפילה', לכן דוקא לגבי הש''ץ שמתפלל תפילת ציבור זה צורך, משא''כ לגבי חובת היחיד בתפילה, אין מקום לפיוטים בתוכה, וממילא הוי שהה כדי לגמור את כולה, ולכן כלפי תפילת יחיד אי''ז מהני.
איש_ספר כתב:כתב המג"א ריש סי' תקצ"א (תוקן) שחזרת הש"ץ של ימים נוראים המופרעת בפיוטים, אין היחיד שאינו בקי יוצא בה. וכתב בא"ר שם שהו"ה הש"ץ שאם לא התפלל לחש, אין החזרה עולה לו. (ויש חולקים על דבריהם) העולה מדבריהם שאין החזרה של ימים נוראים כתפילת הלחש אלא היא משהו "שונה".
איש_ספר כתב:א. מה עניינה של חזרה זו אם אין עליה שם תפילה?
ב. כיון שיש חובה של חזרת הש"ץ, שיסודה להוציא את האינו בקי, והיום כיון שנתקן נתקן, איך הותר להוסיף פיוטים, אם בכך נעקר מהחזרה שם תפילה שביקשו ליתן לה?
ג. איך יוצאים בזה יד"ח של תקיעות על סדר הברכות, אטו סדר הברכות אין פירושו סדר ברכות של תפילה? מתחילה חשבתי שיש כאן מקום תפיסה רק לסוברים שצריך לשמוע כל החזרה, שיש לשאול איך הם אומרים את הפיוטים, ושוב התבוננתי שאפילו אם לא יאמרו הפיוטים, עדין הם שומעים תפילה המופרעת בפיוטים. אכן באמת השאלה עומדת בפני עצמה בלי קשר לחובת אי חובת שמיעתה ע"י הקהל, כאמור, איך יוצאים יד"ח תקיעות על סדר הברכות?
לדעת מג"א, יחיד שאינו בקי שסבר לתומו שייצא מהש"ץ, אעפ"כ לא יצא ועליו לחזור ולהתפלל בעצמו או למצוא מי שיוציא אותו. הרי שאין כאן רק נטיה אלא הכרעה. ואיך מסתדרת הכרעה זו עם החובה לשמוע תקיעות על סדר הברכות?ברזילי כתב:כוונתו פשוטה - מנהגנו לומר פיוטים כי סומכים על שיטות הראשונים שמתירות. אבל המג"א נטה לדברי האוסרים ולכן אין לסמוך על תפילה עם פיוטים, לא ביוצרות ולא בשמו"ע. באמת לשיטה זו איננו מקיימים תקנת חזרת הש"ץ, ולא תקיעה על סדר הברכות, וכל ברכות הש"ץ לבטלה, אבל עד כדי כך לא רצה המג"א לשנות ממנהג הקדמונים לומר הפיוטים.
לענין כתב:במהר''ם שיק - יו''ד סי' שע''ז, פירש כדברי איש לוי ואני הקטן, וע''ש.
לענין כתב:אגב, בבי' הלכה ר''ס קכ''ד מבו' בהדיא דהבעיה אינה אלא בגלל שקשה להקשיב לכל חזרת הש''ץ בגלל הפיוטים, אבל אם יכוין דעתו אכן יצא. ומשמע שם בהדיא דאל''כ, ודאי שלא היה הש''ץ חוזר על התפילה, כי אין טעם לחזרת הש''ץ כאשר אין אפשרות ליחד לצאת בה, לתשומת לב ברזילי.
לענין כתב:אגב, בבי' הלכה ר''ס קכ''ד מבו' בהדיא דהבעיה אינה אלא בגלל שקשה להקשיב לכל חזרת הש''ץ בגלל הפיוטים, אבל אם יכוין דעתו אכן יצא.
כתב המ"א [סימן] תקצ"א [ריש הסימן] אם אומרים פיוטים אין מוציא שאין בקי, יע"ש. ונראה כי אי אפשר (לשמועה) [לשמוע] כל הפיוטים, והם מענין התפלה, לכן אין יוצא כמו שכתוב כאן סעיף יו"ד, ולפי זה ש"ץ שטעה בלחש סומך על חזרת ח"י כבסימן קכ"ו סעיף ד' אף שאומר פיוטים, דוודאי הוא יוצא, ומשום הכי נמי חוזר עתה בפיוטים כי לא (נמנע) [ימנע] לפעמים שיתכוין שאינו בקי ויוצא, אלא שרחוק הוא. ועיין אליה רבה [סימן] תקצ"א [ס"ק] ג', ולפי מה שכתבתי אתי שפיר. ואי"ה בסימן תקצ"א [אשל אברהם ריש הסימן] יבואר עוד:
מעט דבש כתב:לענין כתב:אגב, בבי' הלכה ר''ס קכ''ד מבו' בהדיא דהבעיה אינה אלא בגלל שקשה להקשיב לכל חזרת הש''ץ בגלל הפיוטים, אבל אם יכוין דעתו אכן יצא.
יש להוסיף, שהביה"ל מקורו מהפמ"ג, ושם כתב שלפי"ז הש"ץ עצמו כן יכול להסתמך על תפילתו כשטעה, ודלא כא"ר שהובא בתחילת האשכול.
פרי מגדים א"א קכד, בכתב המ"א [סימן] תקצ"א [ריש הסימן] אם אומרים פיוטים אין מוציא שאין בקי, יע"ש. ונראה כי אי אפשר (לשמועה) [לשמוע] כל הפיוטים, והם מענין התפלה, לכן אין יוצא כמו שכתוב כאן סעיף יו"ד, ולפי זה ש"ץ שטעה בלחש סומך על חזרת ח"י כבסימן קכ"ו סעיף ד' אף שאומר פיוטים, דוודאי הוא יוצא, ומשום הכי נמי חוזר עתה בפיוטים כי לא (נמנע) [ימנע] לפעמים שיתכוין שאינו בקי ויוצא, אלא שרחוק הוא. ועיין אליה רבה [סימן] תקצ"א [ס"ק] ג', ולפי מה שכתבתי אתי שפיר. ואי"ה בסימן תקצ"א [אשל אברהם ריש הסימן] יבואר עוד:
לענין כתב:זה אכן צ''ע, שבסי' תקצ''א מביא הפמ''ג את ספק הא''ר.
והגרש''ד שציינתי אליו מוכיח מסי' תרכ''ג שהפמ''ג פשט להקל את ספק הא''ר.
ברזילי כתב:לענין - בסי' סח כתב המג"א שלא לומר את היוצרות בתוך הברכות, כך שעם כל הכבוד לנוראות הסודות שבפיוטים מבחינה הלכתית הוא ראה בהם בעיה.
האר"י ז"ל לא היה אומר פיוטים ופזמונים אלא מה שסדרו הראשונים כגון הקלירי שנתקנו ע"ד האמת, אמנם המנהגים שנהגו בשרשי התפלה אין לשנות ממנהג מקומו כי י"ב שערים בשמים נגד י"ב שבטים וכל שבט יש לו שער ומנהג לבד מה שנזכר בגמרא שוה לכל (הכוונות) וז"ל הגמרא ירושלמי אף על פי ששלחנו לכם סדר התפלות אל תשנו ממנהג אבותיכם עכ"ל וכ"כ בס"ח סי' רנ"ו וכתב שגם הפסוקים שאומרים על הפיוטים צריך לנגן כמו שמנגנים הקרוב"ץ - ובש"ל האריך בשם גאונים שמצוה לומר פיוטים וכשפייט ר"א וחיות אשר הנה וכו' ליהטה אש סביבותיו עכ"ל:
א (פמ"ג) (מחה"ש) אין לאדם לפרוש כו - וכ"כ רמ"מ סי' פ"ז רק כתב שמנהגו לומר הפייט ואח"כ מתחיל בברכת יוצר אור שלא להפסיק באמצע הברכה ואם התפלל ביחיד לא יאמר שום פיוטים באמצע הברכה עכ"ל, מיהו בסוף סימן נ"ד כתב רמ"א דאסור להפסיק בין ישתבח ליוצר דבשלמא כשאומר אותו באמצע הברכה הוי מעין הברכה ועיין סי' קי"ט ס"א בהג"ה מיהו בפסח שהחזנים מאריכין הרבה בניגונים מוטב לומר הפיוט קודם שיתחיל הברכה דהרוב הוי שלא מעין הברכה כנ"ל, ונ"ל דאם שכח לומר הפיוט עד שגמר הברכה אסור לאומרו דלא עדיף מעל הניסים בחנוכה ופורים עסי' רצ"ד ועוד דבשלמ' כשאומרו באמצע הברכה הו"ל מעין הברכה אבל בין ברכה לברכה אסור להפסיק:
ברזילי כתב:ראי"ס - אה"נ, לו היה המג"א בדורנו היה פוסק להעביר את כל הפיוטים לאחר חזרת הש"ץ, אבל בדור ההוא לא מיהרו כ"כ לשנות מנהגים, בפרט לא ביחס לציבור וכשיש להם על מי שיסמוכו.
ברזילי כתב:כפי שצטטת - "אין לאדם לפרוש כו - וכ"כ רמ"מ סי' פ"ז רק כתב שמנהגו לומר הפייט ואח"כ מתחיל בברכת יוצר אור שלא להפסיק באמצע הברכה", והיינו אף בציבור
פרי יהושע כתב:הכוונה בשעה שהציבור בתורת יחידים מתפללים, (והלא כן דעת האגר"מ להוכיח מהפוסקים דלא כהחזו"א, דלא חשיב תפילה בציבור בשעת חזרת הש"ץ).
על תוספת זכרנו וכו' האריכו כבר בגאונים, וכבר במסכת סופרים נזכר הדבר בתור "בקושי התירו" (לא רק שמדובר בתוספות שלא מענין הברכה, גם יש כאן בקשות בג' ראשונות ואחרונות הפך הדין). אכן, מסתבר שגם על תוספות אלה יאמר המג"א ששעת אמירתן אינה חלק מן התפילה, אבל הפסק קצר כזה איננו פוסל את כל התפילה, וגם ביחס לדין "בשעה שהציבור מתפללים" מסתבר שהיחיד לא לא צריך לחשוש שמא הוא מתפלל בדיוק בשעה שהציבור אומרים בספר-חיים.משולש כתב:לפי זה כל מי שאומר "זכרנו לחיים" (גם בתפילת היחיד) הוא כבר לא נחשב "מתפלל"? זה הפיוט שנחשב הכי רחוק מעניין הברכה.
ברזילי כתב:המג"א תקצא סק"ט כותב שאין ליחיד להתפלל שחרית בר"ה לאחר שעה ראשונה, שהרי רגילים הציבור (בזמנו) להתפלל כולם בהשכמה, ואם כן לאחר שעה ראשונה אין זה בזמן שהציבור מתפללים, ואף שהש"ץ מאריך בפיוטים לא מקרי זה בשעה שהציבור מתפללים.
ולשיטתו (להבנתי לעיל) שאין הפיוטים חלק מן התפילה, לא בתורת תפילת יחיד ולא בתורת תפילת הציבור.
ברזילי כתב:אני חלוק על הוודאות שלך, זמן חזרת הש״ץ הוא זמן שהציבור מתפללים ולא בא המג״א אלא להוציא זמן שהציבור עסוקים בהוספות שאינן חלק מן החזרה. אינני יודע מנין לך שאמרו סליחות בחזרה בזמן המשנה, הלא כבר בזמן הגאונים נחלקו בזה המנהגים. אבל לדעת מי שחושב שכן הוא, הרי שזו תוספת מענין הברכה שמותרת והופכת להיות חלק מן התפילה לכל דבר, מה שאין כן בפיוטים שאינם מענין הברכה.
ברזילי כתב:אני חלוק על הוודאות שלך, זמן חזרת הש״ץ הוא זמן שהציבור מתפללים ולא בא המג״א אלא להוציא זמן שהציבור עסוקים בהוספות שאינן חלק מן החזרה. אינני יודע מנין לך שאמרו סליחות בחזרה בזמן המשנה, הלא כבר בזמן הגאונים נחלקו בזה המנהגים. אבל לדעת מי שחושב שכן הוא, הרי שזו תוספת מענין הברכה שמותרת והופכת להיות חלק מן התפילה לכל דבר, מה שאין כן בפיוטים שאינם מענין הברכה?.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 9 אורחים