שמעתי הבנה חדשה בהגדרת החילוק בין איסור דאוריתא לדרבנן במלאכות שבת [לבר מחיוב חטאת שאינו מגדיר אלא תוצאה], שמדאורייתא התוצאה היא שאסורה והאיסור הוא להחיל ולפעול תוצאה מסוימת כגון בישול, ואילו מדרבנן האיסור אמנם תלוי בתוצאה (גם בזה עצמו יש להסתפק) אך האיסור הוא על כל מהלך הפעולה, שמעתי לפי זה לבאר סוגיא בשבת לט.
אודה לציבור המעיינים אם יועילו להעלות אי אלו ראיות לכאן או לכאן.