ישא ברכה כתב:בעז"ה
שאלה שנוגעת למעשה בסוכות הבעל"ט, ואשמח לעזרת חכמי בית המדרש.
אדם שזקוק להשגחה רפואית, אך אינו במצב חולני, (ז"א אינו מטופל כעת אלא נמצא להשגחה גרידא באם יקרה משהו), ונמצאים לצידו אנשים כדי שלא יהא בבדידות כל הזמן, האם הם פטורים מהסוכה כדין חולין ומשמשיהן, או שחולים ומשמשיהן הכונה באופן שהעוזר מסייע ברפואת החולה. מסברא נראה לי שגם בכה"ג הוי בכלל חולים ומשמשיהן שהרי זה צורך אנושי בסיסי שלא להיות בדד.
האם אכן כך הוא רצון ה' בכה"ג?
פתחת ב"זקוק להשגחה רפואית", וא"כ זה כן שייך לכאורה לדינא דחולים ומשמשיהן, שנאמר גם בחולה שאין בו סכנה. וסיימת ב"אינו במצב חולני"...
אם כן, קודם כל צריך לדון לגבי החולה עצמו, שאם איננו במצב חולני, מי אמר שפטור מהסוכה?
אך, בהנחה שפטור כי הוא כן מוגדר כ"חולה" ו"נקל לו" להיות בבית ולא בסוכה.
אלא שהוא לא מחובר לשום מכשיר (אינפוזיה, מוניטור וכיוצ"ב), אך אלה שמסביבו חייבים להשגיח עליו שלא יארע לו ארוע רפואי שיחמיר את מצבו, או שצריכים לדאוג לו לתרופות וכיוצ"ב, א"כ בכה"ג צריכים לעיין במשנ"ב...
ובמשנ"ב סימן תר"מ ס"ק י-י"א כתב:
(י) בשעה שהחולה וכו' - ואם יש שני משמשים
וא"צ לשניהם בבת אחת צריך לאכול אחד בסוכה בעת שימושו של השני:
(יא) צריך להם - ו
אם הוא חולה שיש בו סכנה נראה דיש להקל
גם בשעה שא"צ לו:
כלומר:
אם מוגדר כחולה שיש בו סכנה, גם ה"כוננים" שיושבים לידו סתם - פטורים. ולמה? כי זה צורכו, וא"כ עוסקים במצוה הם, ופטורים.
ואם נניח מדובר בבן משפחה זקן, שאיננו מוגדר כ"חולה שיש בו סכנה", אלא בסה"כ צריך להוות לו חברה שלא ישתעמם, א"כ זה צריך לדון בגדרי "עוסק במצוה" אם פטור ממצות סוכה, ותלוי אם טרוד או לא טרוד במצוותו, וכן אם אפשר לקיים שניהם או לא. עיין בזה בס"ק ל"ז ול"ח.