אֲשֶׁר שַׂמְתִּי עֲרָבָה בֵיתוֹ | הרב י"י סטל

[פלגינן]

מאמר נפלא שפרסם כעת ידיד יקר ברוב כשרון.

[עמרם]

מצאתי מצוה אחרת תודה לה'

[המעיין]

מדהים לראות התקפה כזאת ללא שום גיבוי בראיות וטענות אלא כי אתה אמרת.

[עמרם]

כנ"ל ישתבח שמו !

[מה שנכון נכון]

(הנה ציטוט יפה "ואילולא ש'ספר תניא' שימר לנו את המנהג לא היינו יודעים את הכוונה האמתית של מליצת עמנואל." אשרינו! ).

הנושא הוא לא מליצות עמנואל, אלא שמדבריו אנו למדים על המנהג באיטליה בזמנו. ומספר תניא אנו למדים שאין כוונת עמנואל למנהג אחר, כפי שפירש בו ירדן.
אולי מנהג יהודי איטליה לפני כשבע מאות שנה הוא "חסר עניין", ויבחר כ"א את תחומי התענינותו, אבל נא לא להביא את דברי כותב המאמר בצורה מטעה.

[עמרם]

נמחק.

[עושה חדשות]

הרב עמרם, אף אני הק' מזדהה עם הטענות על ה'שוליות' וה'טפילות' של העיסוקים הללו, וכבר התווכחתי על כך הרבה עם ידידנו הנכבד והיקר הגר"י סטל שליט"א, ולא שווה לנו. אבל סגנון ההתקפה שלך מוגזם למדי, לענ"ד. תמיד עדיף קצת לעדן... עכ"פ כדי שזה יהיה בכלל דבר הנשמע. ומה שכתבת על "גודל הזרות שהרב הנ"ל פיתח כלפי התורה הקדושה על כל ענפיה" יש כאן לכאו' חטא של הוצש"ר, טרם שהגענו לראשון לחשבון עוונות.


וכדי שלא תהיה ביאה ריקנית, אעלה כאן דבר נאה השייך קצת לענינו של המאמר הנ"ל:

רבי דוד בהרן - ארח דוד.png (24.36 KiB) נצפה 5618 פעמים

[קראקובער]

יש כאן לכאו' חטא של הוצש"ר, טרם שהגענו לראשון לחשבון עוונות.

(בן) עמרם הוסיף יום אחד מדעתו...

[ונתנו ידידים]

גם ההחלטה בריש דבריו שעצי לולבים הכוונה לערבות נראה לי שהוא שתות ומבוסס על כלום

[חד ברנש]

כדרכו של הר' סטל המאמר מלא וגדוש בהפניות ומקורות והוכחות מרשימות לכל מיני דברים איזוטרים וחסרי עניין.
נ.ב. מדהים לראות את גודל הזרות שהרב הנ"ל פיתח כלפי התורה הקדושה על כל ענפיה.

שאלה לי למר:
את הדברים האלו אתה כותב אחרי שכמובן קראת את המאמר, שהרי אין לכתוב ביקורת קטלנית כזו על סמך הכותרת בלבד. ואם כן, אחרי שכבר ידוע לך, מזמן, ש"הר' סטל" אינו צועד בדרך נכונה בכתיבתו, מדוע בכלל הורדת את המאמר וקראת אותו? מישהו הכריח אותך? ואולי באמת יש להסיק מכך, שאותם "דברים איזוטרים וחסרי עניין" באמת כן מעניינים אותך?

שאלה נוספת:
התוכל להצביע על שני עדים התומכים ב"גודל הזרות שהרב הנ"ל פיתח כלפי התורה הקדושה"?
יש לי בעיה בהבנת הנקרא, ודוגמאות ברורות יכולות לסייע לי לראות אם טענותיך צודקות.
מי יודע, שמא אשתכנע ואף אני אצטרף למחאתך, ואולי גם אמשוך את עיני ולא אקרא עוד במאמריו של סטל (אין טעם להתקיף את הבנאדם ולתת לו תוארי כבוד - 'הר'' או 'הרב'...)

[לענין]

פלגינן,
יפהפה !!!!!

(בעיני קצת היה מוזר לומר שאע''פ שהשו''ע אוסר לקרוא בספרים מסוימים מ''מ התירו זה ר''א בחור והיש''ר מקנדיא, והו''ל למר לציין בעיקר לחו''י ורמח''ל)

[ברקים רב]

..

[עמרם]

נמחק.

[חד ברנש]

ברשימה כאן http://blog.nli.org.il/gniza_sukkot/?ut ... r_8oct2017 מסופר על מכות אמתיות שנתן אחד הנכבדים בבית הכנסת בסוכות, בשונה מ'מלחמת' הנערים שבסופו של המאמר שבראש האשכול.

[עיניו כיונים]

ברשימה כאן http://blog.nli.org.il/gniza_sukkot/?ut ... r_8oct2017 מסופר על מכות אמתיות שנתן אחד הנכבדים בבית הכנסת בסוכות, בשונה מ'מלחמת' הנערים שבסופו של המאמר שבראש האשכול.

לאו דוקא בחג הסוכות, אלא בסוכה, ששמה נקרא על מקומה במשך כל השנה.
(ובבני פוסטאט שבמצרים היה הדבר ולא "בין נכבדים בעיראק".)
אולי ניתן לתלות בכך שנמנעו עכ"פ מלהתקוטט בביהכ"נ עצמו, ולצורך זה יצאו אל הסוכה...

[ארזי ביתר]

ברשימה כאן http://blog.nli.org.il/gniza_sukkot/?ut ... r_8oct2017 מסופר על מכות אמתיות שנתן אחד הנכבדים בבית הכנסת בסוכות, בשונה מ'מלחמת' הנערים שבסופו של המאמר שבראש האשכול.

אפשר להביא הנה את הרשימה?

[חד ברנש]

הנה:

הולכים מכות בסוכות: עדות מפתיעה מהמאה ה-12
בתעודות הגניזה לא נמצא תיעוד על סוכות פרטיות בחצרות ובמרפסות, אלא בבתי הכנסת. עובדה שגררה לא מעט צרות.
האשמות שווא וקטטות בחג סוכות
בתעודות הגניזה לא נמצא תיעוד על סוכות פרטיות בחצרות ובמרפסות. המגורים היו בצפיפות, בחצרות משותפות ובקומות. לכן נבנתה סוכה בחצר בית הכנסת. צריך לזכור שלאורך תקופות ארוכות בית הכנסת היה גם מרכז החיים הקהילתיים, מקום הלימוד לילדים, אכסניה לנוודים ונזקקים, בית תמחוי ועוד.
סוכות עמדו בחצרות שני בתי הכנסת בפסטאט – בית הכנסת העיראקי של הבבלים, ובית הכנסת של ה'שאמיין', אנשי אל-שאם, סוריה, שנהגו לפני מנהג ארץ-ישראל (שהיא חלק מסוריה הגדולה). הסוכה היתה רכוש קהילתי, ובאחריות פרנסי הקהילה, שהיו צריכים לדאוג גם לתחזוקה השוטפת של הרכוש הקהילתי. בתעודה הראשונה ניתן לראות חשבון של ה'קודש', כלומר הנכסים המוקדשים לקהילה (במקרה הזה – הקהילה ה'שאמיית'), משנת 1165. אחת מן ההוצאות היא "תנטיף קנאה פי קאעה כלף אלסוכה פי כניסה אלשאמיין, בחצ'ור אלרב (ניקוי הצינור באולם הכניסה, מאחורי הסוכה בבית הכנסת של השאמיים, בנוכחות הרב) – לא' (31 דרהם)".
אקול אנא עבד רבינו וכאדמה אבו אלכיר (אומר אני, עבד רבינו ומשרתו, אבו אלכיר)
גם בחצר בית הכנסת העיראקי, לנוהגי מנהג בבל, עמדה סוכה. על זאת אנו לומדים מעדות מעניינת שנרשמה באמצע המאה ה-12, על חילופי מהלומות בין שני נכבדים:
"אקול אנא עבד רבינו וכאדמה אבו אלכיר (אומר אני, עבד רבינו ומשרתו, אבו אלכיר) אני לילה אלכמיס בעד צלוה מעריב (כי בחמישי בערב, אחרי תפילת ערבית) כנת כארג מן כניסה אלעראקיין בעד כרוג אלגמא[עה] (עמדתי לצאת מבית הכנסת של העיראקיים לאחר צאת הקהל) פענד מא כרגת מן אלסוכה אלי באב אלכניס (וכאשר יצאתי מן הסוכה לכיוון שער בית הכנסת) וגדת אלריס אבו אלבהא ש'צ' (מצאתי את הרייס=הראש אבו אלבהא, שמרו צור) יתכאצ'ם מע אבו אלופא, ולם אעלם כיף כאן אבתדי אלכצ'ומה (רב עם אבו אלופא, ואינני יודע כיצד התחיל הריב)… בל אני שאהדת (אבל ראיתי) אבו אלופא קד מד ידה עלי אלריס אבו אלבהא (את אבו אלופא מרים ידו על הרייס אבו אלבהא) טריק עלי טריק, וכשף ראסה, ואכרק בה אכראק (פעם אחר פעם, וגילה את ראשו, והאשימו בהאשמות שווא)".
(תרגום: אומר אני, עבד רבינו ומשרתו, אבו אלכיר, כי בחמישי בערב, אחרי תפילת ערבית עמדתי לצאת מבית הכנסת של העיראקיים לאחר צאת הקהל. וכאשר יצאתי מן הסוכה לכיוון שער בית הכנסת מצאתי את הרייס אבו אלבהא רב עם אבו אלופא, ואינני יודע כיצד התחיל הריב אבל ראיתי את אבו אלופא מרים ידו על הרייס אבו אלבהא פעם אחר פעם, וגילה את ראשו, והאשימו בהאשמות שווא)

עדות נוספת נרשמה לאחר עדות זו, ואישרה את פרטיה. הדף נשלח לנגיד, וכרגיל – טרם ידוע לנו מה היתה סיבת הסכסוך ומה היה בסופו.

חג סוכות שמח!

(הוצאות ה'קודש' נמצאות בספרית אוניברסיטת קיימברידג', TSAr18(1).155, ופורסמו ע"י משה גיל בספרו על ההקדשים, תעודה 67. העדות גם היא בקיימברידג', TS10J14.30, טרם פורסמה במלואה, ונזכרת בספרו של גויטיין 'חברה ים תיכונית', כרך 2, עמ' 168)