ידוע הוא הדבר שלא מצינו שנתן הקב"ה בבעל חיים פרט לאדם את כוח הדיבור, כמו שנאמ' (בראשית ב' כז'): 'ויהי האדם לנפש חיה'. ומתרגמינן: והות באדם לרוח ממללא. הרי שרק לאדם ישנו את כוח הדיבור. וא"כ איך דיברה אתונו של בלעם? ועל כך אומרת המשנה במס' אבות ש-פי האתון א' מן הדברים שנבראו בערב שבת בבין השמשות של ששת ימי המעשה. דאל"ה לא היה ביכולתה לדבר.
ולכאו' בפרשתינו פרשת בראשית אנו מוצאים בעל חי שדיבר 'ןיאמר אל האשה וגו'. ויאמר הנחש וגו'. מתי ניתן לו כוח הדיבור?