"תוספות" ברבים או ביחיד?

[דעת_האברך]

שלום רב,
אבקש לשאול מהעורכים והכותבים כתיבה תורנית, איך נכון ומקובל יותר לכתוב: התוספות מקשים והתוספות מתרצים, או תוספות מקשה ותוספות מתרץ, או שמא שניהם מקובלים [כמדומני שנהוג יותר להשתמש בלשון רבים - האם אני צריך לערוך לשון זו במאמרים וחידושי תורה שהתבקשתי לערוך ונכתב בהם בלשון יחיד?].

[צופר הנעמתי]

צריך בלשון רבים, וכך הוא בכל הספרות התורנית. בלשון יחיד זו שגיאה צורמת.

[בברכה המשולשת]

אני הקטן תמיד משנה זאת ללשון רבים, אא"כ המחבר מתעקש מאוד, שאז הדרך היא לוותר ולא לצער יהודי ת"ח

[כדכד]

מו"ר שליט"א היה תמיד מתקן שיאמרו תוס' בלשון רבים אולם אחד מרבותי העיר שהיה ראוי לומר התוספות אומרות או התוספת אומרת ולא התוספות אומרים אבל המקובל בכתיבה תמיד כמןו שכתבו לפני לכתוב "התוספות אומרים" "מקשים" וכו'

[סגי נהור]

בכלל, בכתיבה תורנית, לרוב עדיפה לשון העבר: והקשו התוס'... ותירצו... על לשון ההווה.

[צופר הנעמתי]

בכלל, בכתיבה תורנית, לרוב עדיפה לשון העבר: והקשו התוס'... ותירצו... על לשון ההווה.

אם כבר, אז בכתיבה תורנית עדיפה הסדר התחבירי המקורי של העברית - פועל-נושא - והתוס' הקשו ... והרשב"א כתב... על הצורה ההפוכה (הרגילה היום בשפה בעקבות השפות האירופאיות).

[סגי נהור]

בכלל, בכתיבה תורנית, לרוב עדיפה לשון העבר: והקשו התוס'... ותירצו... על לשון ההווה.

אם כבר, אז בכתיבה תורנית עדיפה הסדר התחבירי המקורי של העברית - פועל-נושא - והתוס' הקשו ... והרשב"א כתב... על הצורה ההפוכה (הרגילה היום בשפה בעקבות השפות האירופאיות).

לא הבנתי כלל את דבריך. כפי שכתבת התחביר המצוי יותר בלשון הקודש הוא אכן פועל-נושא, כמו: ויאמר אלקים... וגם בלשון חז"ל: אמר רבי עקיבא... והוא כמו שכתבתי אני: הקשו התוס'. ואילו בשפות האירופאיות הסדר הוא נושא-פועל: האבן תוספות געפרעגט, Tosfos asked, והוא כמו שכתבת אתה: התוס' הקשו.

[צופר הנעמתי]

בכלל, בכתיבה תורנית, לרוב עדיפה לשון העבר: והקשו התוס'... ותירצו... על לשון ההווה.

אם כבר, אז בכתיבה תורנית עדיפה הסדר התחבירי המקורי של העברית - פועל-נושא - והתוס' הקשו ... והרשב"א כתב... על הצורה ההפוכה (הרגילה היום בשפה בעקבות השפות האירופאיות).

לא הבנתי כלל את דבריך. כפי שכתבת התחביר המצוי יותר בלשון הקודש הוא אכן פועל-נושא, כמו: ויאמר אלקים... וגם בלשון חז"ל: אמר רבי עקיבא... והוא כמו שכתבתי אני: הקשו התוס'. ואילו בשפות האירופאיות הסדר הוא נושא-פועל: האבן תוספות געפרעגט, Tosfos asked, והוא כמו שכתבת אתה: התוס' הקשו.

אתה הבנת מצוין, אני זה שלא הבנתי את דברי...
סתם התבלבלתי.

[דעת_האברך]

יישר כח לעונים. אוסיף עוד שאלה בנידון: האם לכתוב "תוספות מקשים" או "התוספות מקשים" בה"א הידיעה?

[סגי נהור]

יישר כח לעונים. אוסיף עוד שאלה בנידון: האם לכתוב "תוספות מקשים" או "התוספות מקשים" בה"א הידיעה?

תפוס לשון אחרון.

[אבא יודן]

או: 'הקשו בעלי התוספות'
או: 'הקשו בתוספות'
אלא שבדיעבד גם 'הקשו התוספות' טוב, דאז הכוונה להוסיפו כמו בעל פה 'הקשו [בעלי] התוספות'.

[בעל קורא]

מו"ר שליט"א היה תמיד מתקן שיאמרו תוס' בלשון רבים אולם אחד מרבותי העיר שהיה ראוי לומר התוספות אומרות או התוספת אומרת ולא התוספות אומרים אבל המקובל בכתיבה תמיד כמןו שכתבו לפני לכתוב "התוספות אומרים" "מקשים" וכו'

לפי דבריו יוצא שצריך לומר גם כן "חנוכה שמחה" ו"פורים שמחים" (וכבר שמעתי מי שאומר כן).
ולמה באמת לא אומרים כן? כי הכוונה לחג חנוכה שמח, ולחג פורים שמח, ולא למילת חנוכה או פורים.
בדיוק כך גם תוספות, שכשאומרים "תוספות אומרים" או "תוספות מקשים" הכוונה לבעלי התוספות, ולא לתוספות עצמן, ופשוט.

[קאצ'קלה]

על משקל 'כתבו התוספות' כתב הב"י גם 'כתבו הגהות מיימוניות/אשרי'.

[פלגינן]

אני הקטן תמיד משנה זאת ללשון רבים, אא"כ המחבר מתעקש מאוד, שאז הדרך היא לוותר ולא לצער יהודי ת"ח

קניתי. זה יחסוך לי הרבה עבודה, אפסיק לריב עם הלקוחות...

[כדכד]

מו"ר שליט"א היה תמיד מתקן שיאמרו תוס' בלשון רבים אולם אחד מרבותי העיר שהיה ראוי לומר התוספות אומרות או התוספת אומרת ולא התוספות אומרים אבל המקובל בכתיבה תמיד כמןו שכתבו לפני לכתוב "התוספות אומרים" "מקשים" וכו'

לפי דבריו יוצא שצריך לומר גם כן "חנוכה שמחה" ו"פורים שמחים" (וכבר שמעתי מי שאומר כן).
ולמה באמת לא אומרים כן? כי הכוונה לחג חנוכה שמח, ולחג פורים שמח, ולא למילת חנוכה או פורים.
בדיוק כך גם תוספות, שכשאומרים "תוספות אומרים" או "תוספות מקשים" הכוונה לבעלי התוספות, ולא לתוספות עצמן, ופשוט.

חנוכה ופורים אינם חגים
בחנוכה אין מצוה לשמוח. אשתי כותבת על משלוח מנות "פורים שמחים" אך זה לחידודא בעלמא וב"פורים שמח" הכונה "יום פורים שמח".
מכל מקום תודה שתירצת לי את הנהגת והקפדת מו"ר שליט"א

[סגי נהור]

כמו שאומרים "רבה של גבעתיים" ולא "רבן של גבעתיים"...

[איש גלילי]

דוקא ימי הפורים נקראים במגילה רק בלשון רבים, ומשמע שלשון רבים הוא רק מפני שהם שני ימים, ובעיקרון יום אחד מהם היה ראוי לו להקרא 'פור'.

[בעל קורא]

חנוכה ופורים אינם חגים
בחנוכה אין מצוה לשמוח. אשתי כותבת על משלוח מנות "פורים שמחים" אך זה לחידודא בעלמא וב"פורים שמח" הכונה "יום פורים שמח".
מכל מקום תודה שתירצת לי את הנהגת והקפדת מו"ר שליט"א

בבקשה אל תדקדק בדקדוקי עניות.
ברור שחנוכה ופורים אינם חגים באמת, שהרי חג קרוי כן על שם הקרבן חגיגה, אבל למעשה בלשון זמננו מכנים את כל מועדי ישראל חגים, וכוללים חנוכה ופורים ברשימת חגי ישראל, ומאד ייתכן שזו הכוונה ב"פורים שמח" ו"חנוכה שמח", ואגב, זה יתרץ גם את זה:

דוקא ימי הפורים נקראים במגילה רק בלשון רבים, ומשמע שלשון רבים הוא רק מפני שהם שני ימים, ובעיקרון יום אחד מהם היה ראוי לו להקרא 'פור'.

ואם הכוונה לחג פורים, מובן שאומרים שמח ולא שמחים.

[טברייני]

ולמה לא נאמר, 'הקשה בתוספות', והרי לא מוכרח שכמה בעלי תוס' הקשו והלא יתכן שאחד מבעלי התוס' שאל שאלה זו.

[טברייני]

בכלל, בכתיבה תורנית, לרוב עדיפה לשון העבר: והקשו התוס'... ותירצו... על לשון ההווה.

ומה אם שפתיהם דובבות בקבר, וא"כ צ"ל מקשין התוס' ומתרצין וכו'.

[בברכה המשולשת]

ולמה לא נאמר, 'הקשה בתוספות', והרי לא מוכרח שכמה בעלי תוס' הקשו והלא יתכן שאחד מבעלי התוס' שאל שאלה זו.

אם ידוע מי, אז ודאי שכן, אבל כשלא ידוע מי, אז למה לכתוב ביחיד כשייתכן שזה לא רק אחד?

[כדכד]

בכלל, בכתיבה תורנית, לרוב עדיפה לשון העבר: והקשו התוס'... ותירצו... על לשון ההווה.

ומה אם שפתיהם דובבות בקבר, וא"כ צ"ל מקשין התוס' ומתרצין וכו'.

באמת יש מקומות שנוהגים כמוך (כנראה בלל מה שכתבת) אבל מרן הב"י נהג כדברי הרב סגי נהור