לר' עדיאל,
יגר שהדותא (וכן שמו של משה) אינו ענין לכאן לכאו', כי כך ראוי לספר בלשה"ק איך לבן כינה את האבן על פי לשונו, ואין כאן שימוש בלשון זרה, אלא סיפור שלם בלשה"ק איך לבן אמר את המילים יגר שהדותא.
לר' גזל"ט,
כמובן אי"ז פשטות הלשון וכמש"כ הרבה ראש' (ובהם התוס' במנחות על אתר), אבל מ"מ הרי ביאר לנו הר"י אבן שועיב נימוקו ד"חלילה שנלמוד מצותינו הקדושות מלשונות הגוים, ושנביא ראיה מלשונם הגרוע", וכפי שהעיר לך ר' בן פורת שטעם זה נכון גם בדרש ורמז.
(אולי הערתו של ר' עדיאל וכן ההערה של ר' גזל"ט יש לה מקום על השל"ה המובא לעיל, וכן במש"כ השל"ה מסכת פסחים מצה עשירה - דרוש שלישי, ולא על הר"י אבן שועיב, כי יש קצת חילוק ביניהם).אוסיף עוד מקורות, (וזאת רשימה חלקית, כמובן), ותיכף נשאלה את גזל"ט האם הוא עומד בהסתברותו שטט ופת אינם לשה"ק, (וכיוון בהסתברותו ל
אילת השחר פ' ואתחנן, עי"ש), או שיניח לזה, וכעצת ר' בן פורת.
א. בקישור שהבאתי לעיל מצויין שכך כתב היעב"ץ ('עזר אור' על התשבי ערך אפיקומן). ז"ל
ותמיהתו הבל שלשה"ק אם כל הלשונות היא ובכולן נשארו מילות מלשה"ק מקודם הפלגה כמו שהראה זה המחבר עצמו כמה פעמים וכו'
ב. פי' תלמיד הרשב"א לחומש פרשת בא:
טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים, לשה"ק לכל ניתנה וכל הע' אומות היו מדברים בו קודם הפלגה וכאשר בלל הא-ל לשונם לע' לשון נשאר לכל עם ועם שם מן השמות מפני רגילותם בו ולכן נביא ראיה מן לשונות הגויים וחלילה שנביא ראיה מן הטפל אלא העיקר רק שנסכים בפירוש המקובל בתיבות המסופקות לסמוך על יתר הלשונות ונאמר כי מלשה"ק נשאר בידם.
(התוכן מאד דומה לדברי הר"י אבן שועיב, שגם הוא תלמיד הרשב"א, והמו"ל האריכו בהקדמה ובהערות על הדומה ועל השונה בין ב' החיבורים).ג. בפירוש האגדות לר' עזריאל:
כי מרדכי בלשן מפני שהיה יודע בע' לשונות לא הלך אנה ואנה ללמוד לשון כל עם ועם אלא שלמד מפתח לצרף בו אותיות כל לשון הנכללים בתורה כמו שאמרינן טט בגדפי שתים פת באפריקי שתים ואם כן טט פת הם ד וזה הדבר מוכיח שכל הלשונות רמוזים בתורה שאם לא כן לא היה לפרש לשון הקדש מלשון הגוים.
ד. ט"ז עה"ת דברים פ"ו פ"ח
והיו לטטפת כו', טט בכתפי שתים. אין הפשט שהתורה תדבר בלשון כתפי ובלשון אפריקי ח"ו לומר כן. אלא טט הוא לשון הקודש אלא שאין אנו יודעים פירושו ואמרינן כיון שמצינו בלשון כתפי ואפריקא שטט הוא שתים ופת הוא שתים אמרינן דגם בלשון הקודש הוא כן, וכן מצינו בהרבה מקומות שיש בלשון הקודש ובלשון לעז פירוש אחד.
ה. נחל קדומים פ' ואתחנן
בזה הגידו בחלום להגאון מהר"ל מפראג שזה כוונת הפייט שמע בכל לשון להתמלל הלא נודעה בארבעה אשר פירשו זקנינו הכוונה דמדחזינן שהתורה רמזה ארבע בלשונות הגוים כמ"ש טט בכתפי פת באפריקי ללמד שיכול לומר שמע בכל לשון והגאון הקדוש מהר"ש כתב מפי חלום עם הגאון החסיד בעל מגלה עמוקות שכונת הפייט דבד' מקומות בתלמוד אמרו דין זה השמע בכל לשון כ"כ בס' אספקלריא המאירה פי' הזהר דף קי מהס' ע"ש באורך ואני שמעתי מפה קדוש הרב המובהק מורינו כמהר"א נחום ז"ל משם המקובלים דמאי דאמרו רז"ל הן בלשון יוני אחת וכיוצא דאמרו תיבה בלשון פרסי וכיוצא ודומה לזה לאו למימרא דתורתינו הקדושה דברה תורה בלשון ההוא אלא דתיבה זו לשון הקדש היא אך בכל לשון לקחו תיבות מלשון הקדש וכללו באותו לשון והם חיותם והתורה הכל בלשון הקדש ורז"ל הודיעונו שתיבה זו בלשון יוני וכדומה והיינו דאותו לשון לקח תיבה זו מלשון הקדש ומ"ש דהקב"ה חלק כבוד ללשון ארמי היינו למה שסוברים העולם שהוא לשון ארמי א"נ שזה חיות לשון ארמי וחלק כבוד לכתוב חיות הלשון בכתוב הגם שיכול לכתוב באופן אחר דלה"ק רחב מאד ליודעים זהו תורף דבריו ז"ל ובכל ואת יש מקום לפירוש מהר"ל מפראג דממה שנקט הכא לשון זה ההעולם סוברים שהוא מכתפי ואפריקי וכתב חיות לשונם למדנו דשמע בכל לשון ודוק היטב כי קצרתי.
ו. כמדומני שראיתי בעבר בקובץ אורחות יושר שהביאו כן בשם ר"ח אחי מהר"ל, ואינו תח"י.
ז. שיעורי משמר הלוי סנהד' ד"ד
מרן החזו"א זיע"א ביאר בזה בתשובה בעל פה להמלמדים היקר יקרים ה"ה הרה"ג הצדיק רבי ישראל זלושינסקי זצ"ל ויבדלחטו"א הרה"ג הצדיק רבי משה הלוי טורק שליט"א ששאלוהו על כך וכי ניתנה התורה הקודשה בלשון כתפי ואפריקי איך לבאר דבר זה לעצמם ולהתלמידים היקרים והשיב מרן החזו"א זיע"א דהפירוש הוא שהרי העולם נברא בלה"ק וכל השפות נשתלשלו מלשון הקדש וא"כ מהא דבמקומות הללו קורין לשתים טט או פת מוכח שיש לזה יסוד ג"כ בלה"ק.
בתורה שלמה הביא: ילקוט קורדיסטן כתב יד לטטפות פט בכתפי שתים פת באפריקי וכי לא ידעה התורה אלא לדבר בלשון גוים תשובה פת לשון פותת אותה פתים פתות אחת לשנים פתים לארבעהטרחתי מעט לאסוף המקורות לצד אחד, והנחתי עוד, וכמדומני שיש גם די מקורות טובים לצד השני, והנחתי לבא אחרי.
