הליכת ד"א לפני נט"י שחרית

הצבי · הודעהעל ידי **הצבי** » ה' אוקטובר 26, 2017 7:23 pm

מהספה"ק אגרא דפרקא להרה"ק הבני יששכר זיע"א אות ט
קבלה מאת כבוד דודי זקני סבא קדישא מו"ה משולם זושא זצוק"ל, הא דאין רשאין לילך ד' אמות בלי נטילה בשחרית, אמר הוא ז"ל דיש ליזהר שלא להציג רגליו על הארץ בלא נטילה, כי בהציג רגליו על הארץ בלא נטילה אזי חס ושלום כל היום הרע (שבנפש הבהמיית) רודף אחריו להסיתו. ואמר ע"ז רמז הפסוק [תהלים לו ה] יתיצב על דרך לא טוב (אזי ח"ו) רע לא ימאס. והנה דבריו ז"ל ברוה"ק אינם צריכין חיזוק, ונ"ל הטעם לזה, דהנה בעוד הרוח מסאבא שורה על ידי האדם אין ליתן לו שיעור קומה, תתבונן בביטול הרע הראשון, קציצת רגלי נחש הקדמוני, ותתבונן בזה דבקדושה צריך ליתן מקום לקדושה בכל שיעור קומה בסוד וקמ"ת ועלית. ועיין בזהר פרשת נח דף ע"ב ע"א מ"ש רבי יהודה לההוא גברא דשאל לו שאילתא בהיותו מושכב עדיין, אמר לו דאורייתא בעי תקונא דגופא ולבושא, עיין שם ותבין הענין:

הצבי · הודעהעל ידי **הצבי** » ה' אוקטובר 26, 2017 7:46 pm

מהספה"ק ראשית חכמה שער הקדושה פרק חמישי
ואפשר לפרש באומרו אדם מטמא עצמו מעט שהכוונה היא כי יש טומאות שלא נזכרו בתורה, והוא קבלה לרשב"י ע"ה שאדם מטמא עצמו בהם, בזוהר (פרשת בראשית שלהי דף גן) פירש הרשב"י ע"ה שהישן בלילה רוח הטומאה שורה על ידיו ובהקיצו אין ראוי שיגע בהם במלבושיו ולא בשום מקום עד שיטול ידיו, זה לשונו, ותא חזי כל בני עלמא בשעתא דניימי על ערסייהו בליליא וליליא פריש גדפאה על כל בני עלמא טעמי טעמא דמותא, ומגו דטעמי טעמא דמותא האי רוחא מסאבא שריא על עלמא וסאיב על עלמא בגו קפטירא דיליה ושריא על ידוי ואסתאב, וכד אתער ואתהדר ליה נשמתיה בכל מה דיקרב בידוי כלהו מסאיב, בגין דשריא עלייהו רוח מסאבא. ועל דא לא יסב בר נש מנוי לאלבשא ממאן דלא נטיל ידוי, דהא אמשיך עליה ההוא רוח מסאבא ואסתאב ואית ליה רשו להאי רוח מסאב לשריא בכל אתר דאשכח רשימו מסטריה, ועל דא לא יטול ידוי בר נש ממאן דלא נטיל ידוי בגין דאמשיך עליה ההוא רוח מסאבא וקביל ליה האי דנטל מיא מניה, ואית ליה רשו לשריא עלוי דבר נש, בגין כך בעי בר נש לאסתמרא בכל סטרוי מסטרא דהאי חויא בישא דלא ישלוט עלוי, עד כאן לשונו. ועל דרך זה גם כן מה שפי' במקום אחר שבהקיצו משנתו שלא ילך ד' אמות עד שיטול, ואם הלך ד' אמות ורוח הטומאה בידיו הוא כעובד ע"א ועל זה נאמר (איוב יב, ו) לאשר הביא אלוה בידו:

הצבי · הודעהעל ידי **הצבי** » ה' אוקטובר 26, 2017 7:49 pm

בשל"ה הקדוש, מסכת חולין פרק דרך חיים תוכחת מוסר
כתב בזוהר פרשת וישב (ח"א קפד, ב) רבי שמעון פתח, ארחץ בנקיון כפי כו', תא חזי רזא דמלתא הכא, דלית בר נש בעלמא דלא טעים טעם דמותא בליליא, ורוח מסאבא על ההוא גופא. וכד אהדרת נשמתא לגופא אתעברת ההוא זוהמא, והא אתמר דידוי דבר נש זוהמא דמסאבא אשתאר בהו, ועל דא לא יעבר בר נש ידוי על עינוי בגין ההוא רוחא מסאבא עד דנטיל להון. וכד נטיל להון כדין הא אתקדש ואקרי קדוש. והיך בעי לאתקדשא, בעי חד כלי לתתא וחד כלי לעילא, דיתקדש מההיא דלעילא, וההוא דלתתא דיתיב בזוהמא דמסאבו ביה, דא כלי לקבלא מסאבו ודא לאתקדשא מיניה, דא ברוך ודא ארור, ע"כ. והענין כתבו המקובלים, כשאדם ישן בלילה הנשמה יוצאה מגופו, ומיד שורה רוח הטומאה על ידיו, ומאי טעמא על ידיו, לפי שהם כנגד זרועות עולם אשר משם נאחזים כוחות הטומאה, ולפיכך שורה על הידים:
וההולך ד' אמות בידים טמאות חייב מיתה לשמים, לפי שמביא אל אחר בידיו, ועליו הכתוב אומר (איוב יב, ו), ישליו אוהלים לשודדים ובטוחות למרגיזי אל לאשר הביא אלוה בידו, מי הם מרגיזי אל, אותם המביאים אל אחר בידיהם.

עקביה · הודעהעל ידי **עקביה** » ו' אוקטובר 27, 2017 9:01 am

יישר כוחך הרב הצבי על הבאת המקורות המאלפים!

דברי האגרא דפירקא הם חידוש גדול. שכן לא מיבעיא לפי הגמ', אלא אפילו מהזוהר נראה שאין קפידא להציג רגליו על הארץ, כי אם ללכת ד"א.
את דברי הראשית חכמה והשל"ה בעניותי לא זכיתי להבין. מה בין מי שהלך ד"א ללא נט"י לעובד ע"ז? הרו"ר היא אל אחר? אל של מי? ולאן הוא מביא את אותו אל אחר? הרי הוא בסך הכל הולך אל הברז שנמצא במרחק תשע אמות ממנו.

לענין · הודעהעל ידי **לענין** » ו' אוקטובר 27, 2017 9:28 am

הח''ח זיע''א ג''כ הקפיד שלא לדרוך על הרצפה ואפי' אחרי שינת צהרים!!!

כאן המקום לציין להליכות שלמה, שמעת שריפת הגר צדק עקדה''ש פחתה הטומאה.

הצבי · הודעהעל ידי **הצבי** » ש' אוקטובר 28, 2017 10:31 pm

ברכי יוסף סימן א'
דין א. יתגבר כארי וכו'. מיד כשניעור יטול ידיו כראוי. וכתב הר"ם די לונזאנו בדרך החיים דף צ"ה ע"א שאף על פי שאינו רוצה לקום עדין צריך ליטול. והרב בית חדש (סי' ד) הקשה על מרן אמאי לא מייתי מהזהר דההולך בבקר בלא נטילת ידים חייב מיתה כמו שכתב בספר תולעת יעקב (עמ' יד), ע"ש. ולא קשה מידי כי בספר הזהר שלפנינו ליתנהו להני מילי. ומהר"ם די לונזנו בספר שתי ידות דף צ"ח כתב דבספר תולעת יעקב הפריז על המידה ומנין לו. ועתה אמת אגיד אשר ראתה עיני נסחה כ"י בספר הזהר מוגה מרבנן קשישאי, בהקדמה דף יו"ד ע"ב, כלשון ההוא בהדיא "על דא אתחייב מיתה לשמיא". ואחר זמן רב ראיתי בספר אור הלבנה למר זקנינו הרב החסיד מהר"א אזולאי זלה"ה בעל חסד לאברהם, והוא הגהות על הזהר, אשר שם הביא הנסחה הנז'. ומעתה צדק הרב תולעת יעקב, ותכל תלונת מהר"ם די לונזנו מעליו.

אריך · הודעהעל ידי **אריך** » ש' אוקטובר 28, 2017 11:54 pm

מאחר ולא הובאו עדיין דבריו המאירים של הגר"ז בשולחנו (א, ז), הנני להעתיקו:

אך בזוהר החמירו מאד וכו' והמהלך ד"א חייב מיתה כי בהשראת טומאה על ידיו חילל קדושת ה' אשר עליו כעל כל עבדי ה' המתקדשים בקדושתו של מקום ב"ה ותורתו הקדושה בקדושה ובטהרה יתירה על טהרת המון עם אשר לא הגיעו למדה זו.

ולמדנו יסוד גדול מדבריו, שדברי הזוהר מתייחסים לאנשים מסויימים, חסידים וקדושים, אשר עבורם באמת חמור הדבר מאד, ואין להקיש כלל להמון העם. [וכיו"ב מובא בשם החזו"א אודות הקפדת הזוהר על עונת חצות ושבת, שזה לא מדבר לאנשים בדורנו. והוא אותו יסוד].

עושה חדשות

את דברי ה"שבות יעקב" לא הזכירו?

-על מה ששאלתני למה אין נזהרין העולם שלא לילך שחרית ד' אמות בלי נטילת ידים האמת אגיד בש"ס ובפוסקים ראשונים לא נזכר מדין זה כלום רק האחרונים כתבו וז"ל בתולעת יעקב כתב בשם הזוהר דההולך שחרית ד' אמות בלי נטילת ידים חייב מיתה עכ"ל והובא ג"כ בב"ח באו"ח ריש סימן ד' וסיים בזה"ל ותימא למה לא כתב כן הב"י ונראה לפי דרובא אינן יכולין ליזהר בכך מוטב שיהו שוגגין ולא יהי' מזידין ולכן לא כתבו עכ"ל הב"ח ולעד"נ דמש"ה השמיטו הב"י לפי שדין זה לא נזכר כלל בש"ס ופוסקי' ראשונים ואדרבא מבואר בש"ס דברכות דף ט"ו שבקומו ממטתו יבדוק נקביו ויפנה ואח"כ יטול ידיו ויניח תפילין וכו' וכיון שצריך לפנות ולכנס לבית הכסא ודאי הוא יותר מד' אמות כי לאו כל אדם זוכה להיות ב"ה סמוך למטתו כ"כ וגם דברי הזוהר י"ל דס"ל כרשב"א דאמר בברכות דף כ"ה ע"ב דכל הבית כולו הוי כד' אמות אפילו הוא מאה אמה אף על גב דאנן לא קי"ל כרשב"א בזה מ"מ לענין נט"י שחרית שהוא רק פרישות וחסידות יתירה שלא הוזכר בש"ס ובפוסקים ראשוני' כלום אין להחמיר כולי האי ופוק חזי מה עמא דבר ועיין בי"ד סימן שד"ם ובש"כ שם ס"ק י"א וכל זה נ"ל ברור.

הצבי · הודעהעל ידי **הצבי** » א' אוקטובר 29, 2017 12:12 am

אריך כתב:מאחר ולא הובאו עדיין דבריו המאירים של הגר"ז בשולחנו (א, ז), הנני להעתיקו:

אך בזוהר החמירו מאד וכו' והמהלך ד"א חייב מיתה כי בהשראת טומאה על ידיו חילל קדושת ה' אשר עליו כעל כל עבדי ה' המתקדשים בקדושתו של מקום ב"ה ותורתו הקדושה בקדושה ובטהרה יתירה על טהרת המון עם אשר לא הגיעו למדה זו.

ולמדנו יסוד גדול מדבריו, שדברי הזוהר מתייחסים לאנשים מסויימים, חסידים וקדושים, אשר עבורם באמת חמור הדבר מאד, ואין להקיש כלל להמון העם. [וכיו"ב מובא בשם החזו"א אודות הקפדת הזוהר על עונת חצות ושבת, שזה לא מדבר לאנשים בדורנו. והוא אותו יסוד].

אמנם הלשון כעל כל עבדי וכו', על טהרת המון עם וכו' מורה לכאורה כדבריך. אבל עדיין תמוה לומר כמסקנת דבריך, דהרי רבינו הגר"ז כתב בסתם והמהלך ד' אמות חייב מיתה בלא לחלק, ועדיין צ"ע.

סעדיה · הודעהעל ידי **סעדיה** » א' אוקטובר 29, 2017 1:17 am

הצבי כתב:
אריך כתב:מאחר ולא הובאו עדיין דבריו המאירים של הגר"ז בשולחנו (א, ז), הנני להעתיקו:

אך בזוהר החמירו מאד וכו' והמהלך ד"א חייב מיתה כי בהשראת טומאה על ידיו חילל קדושת ה' אשר עליו כעל כל עבדי ה' המתקדשים בקדושתו של מקום ב"ה ותורתו הקדושה בקדושה ובטהרה יתירה על טהרת המון עם אשר לא הגיעו למדה זו.

ולמדנו יסוד גדול מדבריו, שדברי הזוהר מתייחסים לאנשים מסויימים, חסידים וקדושים, אשר עבורם באמת חמור הדבר מאד, ואין להקיש כלל להמון העם. [וכיו"ב מובא בשם החזו"א אודות הקפדת הזוהר על עונת חצות ושבת, שזה לא מדבר לאנשים בדורנו. והוא אותו יסוד].

אמנם הלשון כעל כל עבדי וכו', על טהרת המון עם וכו' מורה לכאורה כדבריך. אבל עדיין תמוה לומר כמסקנת דבריך, דהרי רבינו הגר"ז כתב בסתם והמהלך ד' אמות חייב מיתה בלא לחלק, ועדיין צ"ע.

הוא מצטט את הזהר שכותב 'חייב מיתה', הגר"ז עצמו כותב מפורש שכ"ז ליתא מדינא מגמ', ובמהדו"ק מפורש "וכל ירא שמים יחמיר לעצמו כדברי הזהר", ותל"מ.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » א' אוקטובר 29, 2017 1:25 am

הכוונה בדברי חזו"א ועוד, היא לומר שלשון הזוהר אינה ניתנת להתפרש כפשוטה.
וכיו"ב יש מהגר"ח מוולאז'ין שאיש אחד ראה שהוא סורק זקנו בבית המרחץ וציטט לו מהזוה"ק אל וי ליה לאינש דשלח ידיה בדיקנא ועוד הפלגות, ואמר לו הגר"ח שיעיין בזוהר שלו, ושם נכתב בצידו : בתער. כך קראתי פעם באבי הישיבות. והכל הולך אל מקום אחד.

זה דומה אבל לא ממש אל מקום אחד. הגר"ח התכוון לומר שכוונת הזהר לדין התורה ולעושה באיסור תורה (אגב הגרב"צ אבא שאול גם האריך בתשובותיו שכן הכוונה) כך שלשון העונש היא כפשוטו רק לא מיירי במידת חסידות שהיא לא לגזוז הזקן בכלל אלא בעובר על איסור תורה. בחזו"א הכוונה להיפך שכוונת הזהר להחמיר על העניין אבל כיוון שאינו איסור תורה וודאי אין הכוונה חיוב מיתה כפשוטו אלא חומרה למידת חסידים שנחשב להם כמיתה. אבל כדברי מר יש משהו משותף בהבנת הכללית.

דמשק · הודעהעל ידי **דמשק** » א' אוקטובר 29, 2017 1:41 am

זוה"ק פר' נשא קלה ע"ב

הודעהעל ידי **איש_ספר** » א' אוקטובר 29, 2017 1:42 am

אוצר החכמה כתב:זה דומה אבל לא ממש אל מקום אחד. הגר"ח התכוון לומר שכוונת הזהר לדין התורה ולעושה באיסור תורה (אגב הגרב"צ אבא שאול גם האריך בתשובותיו שכן הכוונה) כך שלשון העונש היא כפשוטו רק לא מיירי במידת חסידות שהיא לא לגזוז הזקן בכלל אלא בעובר על איסור תורה. בחזו"א הכוונה להיפך שכוונת הזהר להחמיר על העניין אבל כיוון שאינו איסור תורה וודאי אין הכוונה חיוב מיתה כפשוטו אלא חומרה למידת חסידים שנחשב להם כמיתה. אבל כדברי מר יש משהו משותף בהבנת הכללית.

הוא הענין, שאיני בטוח שהגר"ח חשב שהזוהר מכוון להזהיר על דברי תורה, אלא שכנגד מה שההוא ציטט דברים ככתבן, אמר הגר"ח שהדברים ככתבן אינם אלא על תער... הגרב"צ אבא שאול הסתמך על תשובת הבא"ח בר"פ שעיקר הקפידא היא על הסרת שערה משרשה ולא על קיצוץ, לאחרונה נמצא מכתב מהרבה ר' יונתן שגם הוא כותב כך מפורש!

סגי נהור · הודעהעל ידי **סגי נהור** » א' אוקטובר 29, 2017 2:23 am

איש_ספר כתב:הכוונה בדברי חזו"א ועוד, היא לומר שלשון הזוהר אינה ניתנת להתפרש כפשוטה.
וכיו"ב יש מהגר"ח מוולאז'ין שאיש אחד ראה שהוא סורק זקנו בבית המרחץ וציטט לו מהזוה"ק אל וי ליה לאינש דשלח ידיה בדיקנא ועוד הפלגות, ואמר לו הגר"ח שיעיין בזוהר שלו, ושם נכתב בצידו : בתער. כך קראתי פעם באבי הישיבות. והכל הולך אל מקום אחד.

מה שאיני מבין בסיפורים אלו, למה פירשו שמעשה החטא הוא שלא כפשוטו במקום לפרש שה"חייב מיתה" הוא שלא כפשוטו.

בברכה המשולשת

אריך כתב:מאחר ולא הובאו עדיין דבריו המאירים של הגר"ז בשולחנו (א, ז), הנני להעתיקו:

אך בזוהר החמירו מאד וכו' והמהלך ד"א חייב מיתה כי בהשראת טומאה על ידיו חילל קדושת ה' אשר עליו כעל כל עבדי ה' המתקדשים בקדושתו של מקום ב"ה ותורתו הקדושה בקדושה ובטהרה יתירה על טהרת המון עם אשר לא הגיעו למדה זו.

ולמדנו יסוד גדול מדבריו, שדברי הזוהר מתייחסים לאנשים מסויימים, חסידים וקדושים, אשר עבורם באמת חמור הדבר מאד, ואין להקיש כלל להמון העם. [וכיו"ב מובא בשם החזו"א אודות הקפדת הזוהר על עונת חצות ושבת, שזה לא מדבר לאנשים בדורנו. והוא אותו יסוד].

יעויין כגון זה במש"כ מרן הגר"ש דבליצקי בספר תנאים טובים ביחס לעניין כוונת השם

שבע · הודעהעל ידי **שבע** » א' אוקטובר 29, 2017 10:36 am

בספר "אילת אהבים" לרבי שלמה אלקבץ (על שיר השירים ה, יג):

ועוד נקדים מאמר האלהי רשב"י ע"ה בספר הזוהר (= ראה זוהר בראשית, דף י, ב) "הכי הוו עבדי חסידי קדמאי נטלא דמייא הוה קמייהו [...] ובגין דא אסיר למהך ד' אמין בידין מסאבין ומזוהמין, ותו דאתחייב לשמייא, מ"ט, בגין דאייתי אלהא אחרא בידוי, ובגין אלין כתיב (איוב יב, ו) ישליו אהלים לשדדים ובטחות למרגיזי אל לאשר הביא אלוה בידו, מאן מרגיזי אל, אינון דאייתיאן אלהא אחרא על ידוי, ועל דא יתחייב מיתא לשמיא" עכ"ל.

אמנם צריך שיובן המאמר הזה על אמתתו, ואם הוא מכלל סתרי תורה, אשמיע הנה קצת מתהלותיו, ישמע חכם ויוסף לקח.

הנה האלהי רשב"י ע"ה הורנו בפסוק (תהלים ז, יב) ואל זועם בכל יום - בפרשת (= בזוהר פרשת) צו את אהרן (= דף לא, א), כי בכל יום ויום יוצאים המונים המונים ממדת אלהים היא מדת הדין הקשה להחריב העולם, ושם אל גוערת בהם, וזהו: ואל זועם, ולא קאמר נזעם רק זועם, זועם לשם אלהים האמור למעלה (תהלים שם): אלהים שופט צדיק. אם כן שם אל הוא הזועם כל מיני מדת הדין, ובפרט השוטרים הכפירים שואגים לטרף, המה הקליפות ושרי עשו, אשר מעולם המה הגבורים להשמיד ולהחריב לולי חסד אל. ומאחר שזה אמת ויציב, אם כן מי שילך ד' אמות בלא נטילת ידים - הנה הוא מרגיז לשם אל, כי שם אל מנהגו הטוב לזעום ולהשליך במצולות ים כחות הטומאה אשר הם אל זר, וזה מוליכו בידו כי הם עלולות לקבל טומאה מצד ישמעאל ועשו, הנה אם כן הוא מרגיז שם אל באמת.

ועם היות דברים הללו שלא ממין הספר כפי הנגלה, טבע הענין חייב כך, והשומע ישמע ותחי נפשו.

שבע · הודעהעל ידי **שבע** » א' אוקטובר 29, 2017 10:49 am

בכ"י ניו-יורק בהמ"ל 2203, כתיבה ספרדית, מאה ט"ו, בדף 139, מופיע לקט מאמרי זוהר בענין תפילה ונפילת אפים, ובראשו מתנוסס המאמר דנן במלואו.

תם מה הוא אומר

נוטר הכרמים כתב:
אתחיל עם המסורת עצמה.

בספר שירת דוד על סידור התפילה לרא"ד גולדברג הביא המסורת הזו משם הגרשז"א, ובפירוט יתר, הגרש"ז שמע מפי ר' לייב טודרס ששמע מר' זלמן בהר"ן ששמע מר' ישעיה ברדקי ששמע מחותנו הפאת השולחן. מקור הוא מבנו ששמע מבני הגרש"ז מו"ר הגר"ש והגרא"ד שליט"א רב ואב"ד טבריה.

שוב ראיתי בספר הגאון ח"ב עמ' 1101 בשם מו"ר הגר"ש בשם הגרש"ז ששמע כ"פ מר"ל טודרס ששמע מר"ז בהר"ן, ששמע מאביו ר' נחום שאדיקער, מפי ר' זונדל מסלנט, מפי הגר"ח מוואלאז'ין.

הפלא ופלא חילוקי השמועות מאותו מקור. אברר בהזדמנות הקרובה אצל מו"ר שליט"א.

בספר הגאון החסיד מוילנא לר"ב לנדוי עמ' סז הערה 18 בשם ר' דוד אויערבאך (אחי הגרש"ז).

בס"ד, השבוע בא לידי המוסף התורני "לקראת שבת" (הפלס), פרשת וישב תשע"ט, (גליון 317, עמוד 5), שהעיד הכותב (ר' שמחה הולנד) וכתב את אשר שמע מפי קדשו של מרן הגרש"א זצוק"ל, ויש בזה כמה פרטים חשובים, והנני להביא בזה הדברים.

לגבי המסורת, כך מעיד שם הרב הכותב את אשר שמע ממרן הגרש"א זצוק"ל:

אבי מורי קיבל מר' לייב טורדוס, שקיבל מר' זלמן בהר"ן, שקיבל מר' נחום שאדיקר שקיבל מר' שמואל מסאלנט, שקיבל מר' זונדל סלאנט, שקיבל מר"ח מוולאז'ין שקיבל מרבינו הגר"א, שכשעלה על המוקד הגר צדק הגרף פוטוצקי, יצא אש ושרף הרוח רעה שיש בעולם, עד כדי שמפני זה יש שרוצים להקל לגמרי בנט"י בבוקר, ולכל הפחות להקל על ההליכה של ד"א לפני שנוטלים.

וע"ש שהוסיף עוד בשם הגרש"א זי"ע, בשם אביו הגרשז"א, שהרוח רעה נחלש אבל לא פקע. אבל האמת היא שהמסורת הייתה שהרו"ר נשרף.

והוסיף, כי העירו בפניו בשם אחד מגדולי הת"ח (??) שיש בידו מסורת זו, אבל אין ללמוד ממנה נפקא מינה למעשה, ומרן הגרש"א הגיב על זה בחריפות, כי המסורת הייתה למעשה, ולא כעובדא בעלמא.

ובעיקר פרטי ההלכה מביא שם שכמה מגאוני עולם נהגו לקולא בזה, אבל אפשר טעמייהו מפני דס"ל דכל הבית כד"א דמי. יע"ש.

שמואל_הקטן · הודעהעל ידי **שמואל_הקטן** » ש' דצמבר 08, 2018 8:53 pm

כאן העלה כמה סניפים להקל מצד ההלכה.

יואל שילה · הודעהעל ידי **יואל שילה** » א' דצמבר 09, 2018 12:08 am

ר' גרונם יקום פורקן כתב:הפוסק היחיד, ככל הידוע לי, שהתיר הליכת ד"א בזמן הזה בלא נטילה - ואף התפנות! - הוא הגאון הרב הענקין בספרו. ואכן מעניין מהם נימוקיו.

חוץ מהפוסק הרב הענקין, כמדומה שהיה עוד פוסק, שקראו לו רב אשי, שסידר את הגמ', ובה נט"י לאחר כמעט כל ברכות השחר, כולל הלבישה וההתפנות ההליכה סודר, נעילה, ציצית, ותפילין.
והיה עוד פוסק אחד, ששמו הרב שלמה בן אדרת, שכתב שניתן לנקות את ידיו ללא רחיצה כדי לברך את ברכות השחר.
וגם עוד פוסק אחד שקראו לו הרב יוסף קארו, שכתב בספרו בית יוסף שאין גירסה כזו בזוהר.
אה, כן גם הרב הענקין.
ומה שהזכירו שכל הבית הוא כד' אמות, והובא בשם הרשב"א, וכבר נודע שאין כזה רשב"א, אלא הוא רבי שמעון בן אלעזר...

מה שנכון נכון

יואל שילה כתב:וגם עוד פוסק אחד שקראו לו הרב יוסף קארו, שכתב בספרו בית יוסף שאין גירסה כזו בזוהר.

היכן הב"י כותב כך?
ראה ברכ"י א, א.

יואל שילה · הודעהעל ידי **יואל שילה** » א' דצמבר 09, 2018 1:16 am

צודק, לא התנסחתי מדוייק
הב"ח שואל מדוע הב"י לא הזכיר דין זה, ותירץ דמוטב יהיו שוגגים, והא"ר כתב 'שמא דוקא בזמניהם כמו לענין גילוי וזוגות', אך חלק מהאחרונים כתבו שהב"י פשוט לא גרס כך בזוהר [ובחופזי הכנסתי את דבריהם ישירות לב"י].

מה שנכון נכון

יש לדייק יותר, בעיקר בנקודה המשמעותית.
יש הבדל בין "פלוני לא גרס", לבין "פלוני כתב שאין גירסא כזו".
הברכ"י כותב שאע"פ שאין גירסא זו נמצאת בספר הזוהר שלנו (ושל הב"י), מ"מ יש לה סמך ויסוד ע"ש.
ולא ראינו אינה ראיה, בפרט בספר הזוהר על שלל חלופי נוסחאותיו שבכת"י.
האם יש אחרונים אחרים שהצהירו ש"אין גירסא כזו"?

יואל שילה · הודעהעל ידי **יואל שילה** » ב' דצמבר 10, 2018 1:01 am

ההערה יפה, אכן לעת עתה אינני מכיר מי שכתב שכלל אין נוסחא כזו בזוהר
ומ"מ מוסכם שלפי הגמ' אין איסור כזה, וכן שהשו"ע לא חשב שיש בזה איסור.
אם היה רואה גירסא כזו - יתכן שהיה כותב כך, אך גם אז זה לא היה מחייב אותנו יותר, כפי שכבר הבאתי כמה דוגמאות בפורום זה שגם כשבשו"ע כתוב 'אסור' - עדיין חייבם ללמוד את המקורות כדי לדעת האם זה באמת אסור או שמא זו רק הנהגה טובה, כגון מ"ש שאסור לילך בקומה זקופה - שכמובן איננה אלא הנהגה טובה.

הוגה · הודעהעל ידי **הוגה** » ב' דצמבר 10, 2018 4:11 am

לגבי קומה זקופה מניין שזו הנהגה טובה, בגמרא וש"ע כתוב אסור כאילו דוחק רגלי שכינה, האם מעיקר הדין מותר לדחוק רגלי שכינה (ח"ו).
ידוע שלכן צריך לילך רגיל כאדם ההולך לעסקיו.

יואל שילה · הודעהעל ידי **יואל שילה** » ב' דצמבר 10, 2018 4:51 pm

ראה ברכות מ"ג:

תנו רבנן: ששה דברים גנאי לו לתלמיד חכם... ויש אומרים: אף לא יפסיע פסיעה גסה, ואל יהלך בקומה זקופה.

ברור שאין זו לשון איסור, וכיצד ניתן להניח שדבר שכל מטרתו הוא צניעות וענוה - יהא בגדר איסור.
וראה לשון ספר המנהיג דיני תפילה

'תנייא המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה, וצריך שיכסה ראשו בשעת תפי', ולא בשעת תפי' בלבד אלא כל היום כולו, כדאמ' אסור לאדם ללכת בקומה זקופה ובגילוי ראש. אב"ן'.

וראה אליה רבה ד' י"א

ועוד נ"ל דמלשון אסור אין ראיה, דהא לעיל בסימן ג' סעיף יד גבי אם היה נשוי אסור, פירש בית יוסף מדת חסידות הוא. וכן כתבתי בשם תוספות בסי' ר"מ סק"כ גבי אסור לשמש בשני רעבון

הוגה · הודעהעל ידי **הוגה** » ב' דצמבר 10, 2018 11:48 pm

אם כן מדוע ר' יהושע בן לוי והש"ע אמרו אסור?

עקביה · הודעהעל ידי **עקביה** » ב' דצמבר 10, 2018 11:57 pm

עוד על לשון 'אסור' שאינו ממש אסור.
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=33864#p372566
וכן לעיל ולהלן מתגובה זו.

הוגה · הודעהעל ידי **הוגה** » ג' דצמבר 11, 2018 1:28 am

עתה ראיתי להרב יבי"א זצ"ל חלק ט סי' א שהאריך בדין זה וכתב שאיסור קומה זקופה זהו מידת חסידות על פי הגמ' ברכות מג ע"ב הנ"ל ורמב"ם הל' דעות שנקטו דין זה גבי ת"ח, וכן על פי תשובת הגאונים שזה אחד מעשרה מילי חסידותא דרב שלא הלך ד"א בקומה זקופה, ובדברי ר' יהושע בן לוי בגמ' קידושין לא ע"א 'אסור לאדם שיהלך ד"א בקומה זקופה' דחק לומר אסור ממידת חסידות. (ויתכן לצדד כן בכוונת הגמ' שם לגירסת 4 כת"י (באתר פרידברג) שהוסיפו אחרי דברי ריב"ל: רב יהודה לא אזיל ארבע אמות בקומה זקופה. ואם ריב"ל דינא קאמר מאי קמ"ל, ונצטרך לדחוק שרצה לומר שרב יהודה היה מקפיד על זה ביותר. בדפוסים וכת"י אחד ליתא).

אבל משמעות הטור והשלחן ערוך סימן ב וכל האחרונים שהבינו בדברי ר' יהושע בן לוי 'אסור לאדם' שקומה זקופה זה איסור גמור מצד הדין, ואילו את הגמ' ברכות כתבו ליישב באופ"א. (לדוגמא כ"כ הב"ח להדיא "דבקומה זקופה דהוא איסור גמור", וכ"מ בברכ"י פרמ"ג משנ"ב וכה"פ. וכן יבי"א שם רמז לדברי הגרח"פ בשו"ת לב חיים ח"א סי' נח שהאריך בזה וסיים (דף עה ריש ע"א): "עלה בידינו דלפי הדין אסור לילך בקומה זקופה, וממדת חסידות אפי' פחות מד"א, וזהו בכל אדם וכל שכן בת"ח").

ולענ"ד אצ"ל שכולי עלמא יסכימו שקומה זקופה דרך גאוה זה דבר שלילי, כמו 'יען כי גבהו בנות ציון - שהיו מהלכות בקומה זקופה' (שבת סב ע"ב), וכן במסכת כלה באדם שהיה מהלך בקומה זקופה בגילוי ראש ונחלקו עליו חכמים אם ממזר הוא או בן הנדה.

ומאירים בזה מאוד דברי האוה"ח הק',

ספר חפץ ה' על ברכות דף מג/ב
ולא ילך בקומה זקופה וכו' - הנה פשיטא דהא מילתא לכולי עלמא אסירא, ועבירה ביד התלמיד חכם, דדוחק רגלי השכינה, ושוה להדיוט, דכולהו שוו לאסורא. אלא נראה דהמכוון הוא דאפי' בהיכא דלא עביד לה בכונת מכוין דמזקיף קומתו דמיחזי כיוהרא, אלא דזאת קומתו גבוהה וישרה, אי נמי מאיזה סיבה שתהיה כגון דכאיב ליה גופיה, דנפקא מינה לגבי שמיא ליכא איסורא, ולגבי הרואה יהיה חושדו דאדרבא מתגאה בתורתו ומהלך בקומה זקופה, לזה הגם דלא עביד לה מצד רוחב לבב וליכא איסורא בינו לבין קונו, אפילו הכי אסור גנאי הוא לו מצד חשדא, וצריך להרחיק מעליו כל חשד כדי שיהיה נקי ובר בעיני אלהים ואדם. ופשוט:

לענין · הודעהעל ידי **לענין** » א' אוקטובר 27, 2019 4:36 pm

עין רואה ואוזן שומעת, כי בדברי הזוהר הקדוש - לפי אותה נוסחה שנשתמרה ביד הקדמונים (האור הלבנה, והאילת אהבים, וזהו הקטע שהביא כאן ידידנו שבע) מפורש עולה כי הזוהר כתב את חיוב המיתה, 'יתחייב מיתה לשמיא', כלפי מה שפתח ד'אסור למיהך ד' אמות בידים מסואבין ומזוהמין'.
ובהיותי מטייל בענין זה חזיתי בקודש להגרמ"מ קארפ שליט"א, (בספרו היקר והמאיר עינים הלכות יום ביום, תפילה עמ' ט"ז) שטען טענה עצומה, שהזהר לא כותב כלל וכלל את חיוב המיתה על מי שהולך בידים מסואבות אלא על מי שמברך בידים מסואבות, והביא שם את הציטוט המדויק מהזהר, ונשתוממתי כשעה חדא כיצד אף אחד לא שם ליבו לדבר הפשוט הזה.
אחר עיון קל, של מספר דקות, עלה במצודתי הענין בבהירות גדולה, ואשתף את המעיינים היקרים שיחיו, יתנו לבם וישמעו לקח.

תחילה אביא את הציטוט מהזהר כפי שמביאו הרב קארפ.

: הרב קארפ.PNG (156.83 KiB) נצפה 8956 פעמים

הזרחתי את הקטע הנצרך. הרב קארפ מראה בחוש כי הזהר פותח באיסור הברכה ללא נטילה, ועל זה הוא שמסיים בחיוב מיתה. וממילא באמת תמוה מה המקור לומר את חיוב המיתה על ההולך בלא נטילת ידים.

מכיון שהציקתני רוחי, כיצד טעו קדמונינו (ובתוכם מרן החיד"א שמביא את זה בברכי יוסף) בדבר פשוט כל כך, נתעוררתי לבקש את הציטוט מ'אור הלבנה' אותו מביא הרב קארפ. חשיבות מיוחדת יש לתת לציטוט זה, שהרי הוא עומד בניגוד מפורש לקטע הזהר שהביא המהר"ש אלקבץ באילת אהבים (שאכן מדבר רק על ההליכה ללא נט"י, וכמו שמביא החיד"א), ולכך טרחתי לבקשו.
מה גם, שהציטוט הוא מוזר בהחלט, לפי נוסחא זו הזהר פותח באיסור לברך בלא נטילת ידים, וכהמשך הוא אומר 'ובגין כך אסור למיהך ד' אמות בידין מזוהמין'. מה 'בגין כך' יש בדבר? איזה טעם יש לומר שאיסור הברכה יגרור אחריו גם איסור הליכה?

לאחר החיפוש באוצר החכמה הבנתי שהספר אור הלבנה (הכולל הגהות מוהר"א אזולאי ז"ל על הזהר) לא נדפס כדמותו בצלמו, ועדיין הספר ספון טמון בכתב יד. הואיל וכתב היד של אור הלבנה אינו תחת ידי, חפשתי באיזה ספר מביא את הגהות אור הלבנה, ושם אוכל לראות את הנוסח שהביא הרב קארפ.
בחיפוש פשוט מצאתי את זה בזוהר עם פירוש הסולם. בזוהר הנ"ל ישנו מדור של חילופי גירסאות, ושם הוא מביא את אור הלבנה. אביא לפניכם את הקטע של ההגהה, אותו מביא הסולם בשם אור הלבנה -

: הסולם.PNG (37.71 KiB) נצפה 8956 פעמים

נמצאת אתה אומר, מי שעיין בזוהר הסולם וראה שם את הגירסא של האור הלבנה סבור היה כי כהמשך לדברי הזהר שלפנינו שאוסר לברך בלא נטילה, מוסיף האור הלבנה את גירסת כתב היד האוסר 'בגין כך' ללכת ארבע אמות בלא נטילה.

אבל באמת, הגירסא המדויקת בזהר (אשר נתאמתה לנו משלשה עדים נאמנים, האילת אהבים, הקטע שהעלה לעיל הרב שבע, והציטוט הנזכר בקובץ התפלות שההדיר יודלוב במאמר שהעלה לעיל הרב חד ברנש), מזכירה את איסור הברכה בלא נטילה רק לעיל מינה, בסמוך להנהגת החסידים שהביא הזהר - שהיו נוטלים ידיהם ומברכים. ואילו אחר כך פותח הזהר בקטע נוסף ונפרד, ומקדים ואומר כי 'בשעתא דבר נש נאים רוחיה פרחא מיניה, ובשעתא דרוחיה פרחא מיניה רוח מסאבא זמין ושריא על ידוי וסאיב לון'. וכלפי עובדא זו, ששורה על האדם רוח רעה, ממשיך הזהר ואומר 'ובגין דא אסיר למיהך ד' אמין בידין מסואבין ומזוהמין'.
היינו, לא שייך לאשוויי לגאון עוזנו מרן החיד"א זללה"ה כמו טועה בדבר משנה, כאילו לא נתן על ליבו שדברי הזהר אותם מביא בשם האור הלבנה נאמרו רק כלפי המברך בלא נטילה ולא כלפי ההולך בלא נטילה. אלא עיון באותה נוסחא המדוייקת מראה כי צדקו דברי הצדיק והזהר מיירי כלפי ההולך בלא נטילה, ואין זה שייך כלל וכלל לאיסור הברכה בלא נטילה שנזכר רק בקטע הקודם. המסקנא אותה כותב בעל הלכות יום ביום שליט"א - 'ומוכח להדיא דכל זה קאי רק על איסור הברכה בלא נטילה, ולא על עצם ההליכה', היא בעקבות הצגת הנוסחא בחילופי גירסאות שבזהר הסולם, אך הבנת החיד"א נתאמתה על פי שלשה עדים נאמנים.

להשלמת הדברים, ולנוחות המעיינים, אציג כאן את הקטע מקובץ התפלות העתיק (בן חמש מאות שנה) שההדיר הרב יודלוב, אשר נוסחתו תואמת עם האילת אהבים והקטע דלעיל, ועם מה שהביא החיד"א בברכי יוסף [אשר מזה מוכח כי היא היא גירסת אור הלבנה]. הדברים הובאו כאן בשם 'זהר שהיה בבית הכנסת של ירושלים ע"ה תבנה ותכונן במהרה בימינו'.

: יודלוב.PNG (61.35 KiB) נצפה 8956 פעמים

יאיר · הודעהעל ידי **יאיר** » א' אוקטובר 27, 2019 5:59 pm

לענין כתב:הח''ח זיע''א ג''כ הקפיד שלא לדרוך על הרצפה ואפי' אחרי שינת צהרים!!!

כאן המקום לציין להליכות שלמה, שמעת שריפת הגר צדק עקדה''ש פחתה הטומאה.

http://forum.otzar.org/viewtopic.php?p=27166#p27166

דרומי · הודעהעל ידי **דרומי** » ד' ינואר 01, 2020 1:58 pm

בספר החדש והמופלא 'דרך ישרה' עמ' תקפב הביא עובדה מעניינת בענין זה!

עיין שם

לבי במערב · הודעהעל ידי **לבי במערב** » א' ינואר 05, 2020 3:22 am

דרומי כתב:בספר החדש והמופלא 'דרך ישרה' עמ' תקפב הביא עובדה מעניינת בענין זה!

מי יעלה לנו?

סליחות · הודעהעל ידי **סליחות** » א' ינואר 05, 2020 10:53 am

אחד מתלמידיו של הגר"א קוטלר העיד בשמו שלא דקדק בזה כלל. (שו"ת אור יצחק סימן א)

שייף נפיק · הודעהעל ידי **שייף נפיק** » ד' ספטמבר 30, 2020 1:01 am

לבי במערב כתב:
דרומי כתב:בספר החדש והמופלא 'דרך ישרה' עמ' תקפב הביא עובדה מעניינת בענין זה!

מי יעלה לנו?

מצטרף לבקשה!
בתודה מראש!
ובגוף הענין שהר''ד קמינצקי טוען מר' סעדיה תלמיד הגר''א האם ידוע באילו שנים שימש ר' סעדיה לפני הגר''א?

עזריאל ברגר

יאיר כתב:
לענין כתב:הח''ח זיע''א ג''כ הקפיד שלא לדרוך על הרצפה ואפי' אחרי שינת צהרים!!!

כאן המקום לציין להליכות שלמה, שמעת שריפת הגר צדק עקדה''ש פחתה הטומאה.

viewtopic.php?p=27166#p27166

אוחדו האשכולות

פולסברג · הודעהעל ידי **פולסברג** » ג' מאי 25, 2021 1:26 am

https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?r ... 30&hilite=

ישראליק · הודעהעל ידי **ישראליק** » ג' מאי 25, 2021 1:50 am

פולסברג כתב:https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47833&st=&pgnum=30&hilite=

נעבעך

פולסברג · הודעהעל ידי **פולסברג** » ג' מאי 25, 2021 8:26 am

ישראליק כתב:
נעבעך

אם קבלה נקבל

פורום אוצר החכמה

מי מחובר