עושה חדשות כתב:נושא קרוב:
האם מיתת בע"ח היא ע"י מלאך המות או לאו. כידוע יש שהביאו ראיה מלש' הגמ' "מלאך המוות מה לי הכא מ"ל התם". יהודי נכבד אחד אמר פעם בפני הגר"מ שפירא זצ"ל דאין מכאן ראיה, כי הוי שיגרא דלישנא ולאו דוקא, וספג ממנו קיתון של גערות. אתם מכירים ע"ז עוד מקורות? (זכורני שיש עוד משהו אולי בגמ' חולין, אודה אם תשיבו האבידה, כ"ש אם תוסיפו עליה עוד).
הגרי"ח סופר שליט"א בס' כנסת יעקב עמ' קט אות ז' הביא דברי הכלי יקר ויקרא (כא ב): "כי אם לשארו. טעם איסור הטומאה הוא בעבור רוח הטומאה הנשאר דבק בגוף האדם, על כן נאמר לנפש לא יטמא, ולא אמר בנפש, לפי שהנפש מצד עצמה טהורה היא, ואין בה שום צד טומאה, אך שהנפש סבת הטומאה כי כל שאר הבעלי חיים שאין בהם נפש המשכלת כי אם רוח החיונית לבד אין מיתתם כי אם פירוד ארבע היסודות ואין מלאך המות מזדקק להם כלל, על כן אין בהם טומאה חמורה, אבל נשמת האדם אינה יוצאת כי אם על ידי מלאך המות המוציאה משם בעל כרחה כמאמר רז"ל באבות (ד כט) יעל כרחך אתה מת, והוא בא מסטרא דמסאבא ומביא הטומאה על הגוף, זולת הצדיקים ויחידי הדור אשר מיתתם בנשיקה לא על ידי מלאך המות אין בהם שום צד טומאה. לפיכך אמרו רז"ל בירושלמי ברכות (פ"ג ה"א) שביום שמת רבינו הקדוש בטלה הכהונה כי לא נטמאו בו הכהנים כלל עכ"ל. וראה עוד כלי יקר במדבר יט ב.
הרי שכתב במפורש שבעלי חיים אינם מתים על ידי מלאך המות, ובכנסת יעקב שם הביא שו"ת דברי מלכיאל ח"ג (סימן פג ד"ה וע"ד שכתבתי) שכתב: "ועל שהקשה על הכלי יקר שכתב דלבעלי חיים אין מלאך המות מזדקק כלל רק כשארבע יסודות שבהם מתפרדים, אזי מתים. והקשה מחולין (לה ב) דאמרינן מה לי קטליה מלאך המות. הנה יש לומר דסבירא ליה כהתוספות שם שהכריחו דקאי אאדם. אכן מבבא מציעא (לו ב) קשה דאמרינן גבי בהמה מלאך המות מה לי הכא מה התם. ואפשר סבירא ליה דבגדר השאלה קרי לה מלאך המות. אבל הכוונה על פירוד היסודות מה לי הכא מה לי התם. וגם מה שכתבו התוספות חולין (ל"ח ע"ב) גבי בהמה דולד מיית ברישא. יש לומר גם כן דבשביל דזוטר חיותיה שולט בו החולי יותר ומתפרדים יסודותיו בהקדם. כן צריך לומר לדעתו".
ועוד הביא בכנסת יעקב שם משו"ת פני מבין יו"ד (ס"ס יח) שכתב: וראיתי מה שנדפס ביו"ד הקטנים שהדפיס חותנך הגאון נ"י השגה על הכלי יקר דבבהמה ליכא מלאך המות, והביא בשמך שהקשית מבבא מציעא (לו ב), וכתב חותנך הגאון נ"י לתרץ דשיגרת לישנא הוא. מראה מקום אני לך בחולין (ל"ו ב') בדם בהמה שמתה, ופירש רש"י שם יאמרו דהוי דם חללים דמלאך המות ע"ש, ושם לא שייך תירצו של חותנך נ"י". [ד"א מה הכוונה יו"ד הקטנים שהדפיס חותנו של בן הפני מבין לאיזו מהדורא הכוונה?].
