לֹא-תַעֲשׂוּ לָכֶם אֱלִילִם, וּפֶסֶל וּמַצֵּבָה לֹא-תָקִימוּ לָכֶם, וְאֶבֶן מַשְׂכִּית לֹא תִתְּנוּ בְּאַרְצְכֶם, לְהִשְׁתַּחֲוֹת עָלֶיהָ: כִּי אֲנִי יְהוָה, אֱלֹהֵיכֶם.
איתן כתב:הנני מעלה כאן טיוטה של עוד מאמר (או פרק בספר העתידי על טעמי המצוות).
תמצית המאמר היא שיש איסורים שהתורה אסרה לא מפני שהם רעים, אלא דווקא מפני שהם מיועדים לגבוה. זה כולל איסור אכילת חלב, עשיית קטורת ושמן המשחה, עשיית כלים ככלי מקדש. ואולי גם כן דם ושעטנז.
חיים שאול כתב:הע"ז בתחילתה לא הייתה כפירה בקב"ה, א"כ איסורה לכאו׳ הוא משום שדרך עבודה זו מיועדת אך ורק לגבוה ולא לממונים שמינה, האמנם?
איתן כתב:חיים שאול כתב:הע"ז בתחילתה לא הייתה כפירה בקב"ה, א"כ איסורה לכאו׳ הוא משום שדרך עבודה זו מיועדת אך ורק לגבוה ולא לממונים שמינה, האמנם?
מה שכן - ארבע עבודות המיוחדות לה' - חייבים עליהם בע"ז אף אם אין דרכה בכך.
הלכות עבודה זרה פרק ג
הלכה ב
עבודות הרבה קבעו עובדי כוכבים לכל צלם וצלם ולכל צורה וצורה ועבודת זה אינה כעבודת זה כגון פעור שעבודתו שפוער אדם עצמו לו ומרקוליס שעבודתו שיזרוק לו אבנים או יסקל מלפניו אבנים והרבה עבודות כגון אלו תקנו לשאר צלמים, לפיכך הפוער עצמו למרקוליס או שזרק אבן לפעור פטור עד שיעבוד אותו דרך עבודתו שנאמר איכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם ואעשה כן גם אני, ומפני זה הענין צריכין בית דין לידע דרכי העבודות שאין סוקלין עובד כוכבים עד שידעו שזו היא דרך עבודתו.
הלכה ג
ואזהרה של עבודות אלו וכיוצא בהן הוא מה שכתוב ולא תעבדם, במה דברים אמורים בשאר עבודות חוץ ממשתחוה וזובח ומקטיר ומנסך אבל העובד באחת מעבודות אלו לאחד מכל מיני עבודת כוכבים חייב ואף על פי שאין דרך עבודתו בכך, כיצד הרי שניסך לפעור או שזבח למרקוליס חייב שנאמר זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו, זביחה בכלל עבודה היתה ולמה יצאת לומר לך מה זביחה מיוחדת שעובדין בה לשם וחייב הזובח לאל אחר סקילה עליה בין היתה דרך עבודתו בזביחה או אינה בזביחה, אף כל עבודה שהיא מיוחדת לשם אם עבד בה לאל אחר בין שהיתה דרך עבודתו בכך בין שאינה בכך חייב עליה, לכך נאמר לא תשתחוה לאל אחר לחייב על ההשתחויה אפילו אין דרך עבודתו בכך והוא הדין למקטר ומנסך, וזורק ומנסך אחד הוא.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 50 אורחים