שקלא וטריא בעניין בל תוסיף והמסתעף.

[י. רבינוביץ]

האם כהן או לוי שרוצים לפדות את בנם ולתת מעות לכהן, מותרים לעשות כך?
לכאורה נראה לומר שלא שהרי יש כאן בל תוסיף.
אבל יש כאן תמיהה, שהרי אשה אינה מחוייבת בציצית ותפילין ובכל זאת מותרת ללבוש מעיקר הדין.
א"כ מאי שנא פדיון מ-טו"ת?

ותו, "גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה".

[גוראריה]

מותר לתת כסף למי שרוצים, חוץ מלגוי, משום בל תחנם.
אבל זה לא שום פדיון כי אין לזה שום משמעות.
אז הבה ונמקד את השאלה: האם כשאדם נותן לשני כסף ומגדיר זאת כפדיון הבן, אם יש בכך משום בל תוסיף.
באותה מידה אפשר לשאול זאת גם על ישראל הפודה את בתו, או את בנו השני.

[י. רבינוביץ]

מותר לתת כסף למי שרוצים, חוץ מלגוי, משום בל תחנם.
אבל זה לא שום פדיון כי אין לזה שום משמעות.
אז הבה ונמקד את השאלה: האם כשאדם נותן לשני כסף ומגדיר זאת כפדיון הבן, אם יש בכך משום בל תוסיף.
באותה מידה אפשר לשאול זאת גם על ישראל הפודה את בתו, או את בנו השני.

נו ברור. אני פירשתי זאת וכתבתי "לפדות את בנו" וכו'. ודכוותך לגבי ישראל הפודה את בתו וכו'.

[גוראריה]

מותר לתת כסף למי שרוצים, חוץ מלגוי, משום בל תחנם.
אבל זה לא שום פדיון כי אין לזה שום משמעות.
אז הבה ונמקד את השאלה: האם כשאדם נותן לשני כסף ומגדיר זאת כפדיון הבן, אם יש בכך משום בל תוסיף.
באותה מידה אפשר לשאול זאת גם על ישראל הפודה את בתו, או את בנו השני.

נו ברור. אני פירשתי זאת וכתבתי "לפדות את בנו" וכו'. ודכוותך לגבי ישראל הפודה את בתו וכו'.

הייתי דן בזה מכיוון חדש לגמרי: שאדם הנותן כסף לכהן והוא אינו מחוייב, אינו מתכוין אלא למתנה וכהגמ' בקידושין פרק ב' אדם יודע שאין קידושיו קידושין וגמר ונתן לשום מתנה...

[י. רבינוביץ]

אבל עיקר השאלה היא האם מותר לכוון בזה למצוה (ולא לתת מתנה, שזה ודאי מותר), וכאשה ב-טו"ת.

[אוצר החכמה]

אישה שתניח תפילין הלא התפילין הם חפץ מצווה רק היא פטורה ממנו וממילא המעשה מעשה מצווה, לעומת זאת אחרי שהתורה פטרה בן של הכהן, אין כאן דבר שהוא בר פדייה, וכשם שאין מקום לפדות יוצא דופן, כי אין כאן בכור, גם בן כהן אין שום מעשה מצווה בפדייתו (כמו הבן הנולד לישראל מבת כהן ולוי), והווה כמעשר את המים והמלח.

[מעיין]

אני מסכים עם אוצר החכמה
וארחיב קצת את הדברים
גדר בל תוסיף, ואינו מצווה ועושה, ניתן לדיון לשים בהן את קו ההבדל הנכון ובאמת אין גדרן מבורר ממש
יש ראשונים הסוברים שגם אשה במצות שאינן מחיובין עוברים בבל תוסיף, בעוד ששאר ראשונים סוברים וכן הלכה, דמקיימין מצוה כאין מצווה ועושה
אבל הא ודאי, שאם אוכלים מצה לשם מצוה למשל בח' סיון או ביום אחר, אין מקיימים שום מצוה אפי' כאינה מצווה ועושה
ומ"מ נמצא במ"א ריש סי' ש"ח וכפי הבנת המחה"ש שם, דלו יהא שלא יהא איסור בהנחת תפלין בשבת, אף שיהי' פטור, אז הי' הדין במי שמניח שמקיים המצוה כאינו מצווה ועושה
ולכאורה מה החילוק בין מניח תפלין בשבת - לאוכל מצה בח' סיון - וצ"ל שדוקא מה שנכנס בגדר המצווה ורק נפטר מסיבה צדדית מדרשא דקראי, זה נגדר כנפטר מהמצוה אבל עדיין נכנס בגדר המצוה, והיינו שהתורה רק פוטרת שבת מחיוב הנחת תפלין [אי נימא כצד שאין איסור בדבר], וכן התורה פוטרת נשים ממצוות שהזמן גרמא, אבל הם עדיין בגדר המצוה,
אבל לעולם לא נאמר שהתורה פטרה את כל הימים מימות השנה ממצה וסוכה, אלא להיפך מצוות אלו נגדרים דוקא בזמן וכל שאר הזמנים לא נכנסו בגדר המצוה כלל, הבן הדבר והמבחן
וע"פ זה אפשר להבין דעת שאר הראשונים שסוברים שנשים עוברים בבל תוסיף שלדעתם נשים אינם בכלל בגדרי אלו המצוות שאינן מחויבין
וע"פ זה כתבתי באשכול אחר להסביר גדר אכילת מצה כל שבעה [שכידוע דעת הגר"א בזה, ואני הסברתי את הדבר מכיון שונה ע"פ הדברים הנ"ל] שמקיים מצוה כאינו מצווה ועושה, שכיון שסוכ"ס יש פסוק שבעת ימים תאכל מצות, ואף שמדרשא דקראי נפטרים כל הימים מהחיוב מ"מ אפשר דנכנס עכ"פ בגדר המצוה ולכן מקיימים בזה מצוה כמי שאין מצווה ועושה.

[שמואל ברמה]

וע"פ זה אפשר להבין דעת שאר הראשונים שסוברים שנשים עוברים בבל תוסיף שלדעתם נשים אינם בכלל בגדרי אלו המצוות שאינן מחויבין

עדיין לא בארת החילוק באר היטב. שכן לשיטתך מה החילוק בין זה לאוכל מצה בח' סיוון שאינו עובר בבל תוסיף.

[י. רבינוביץ]

אישה שתניח תפילין הלא התפילין הם חפץ מצווה רק היא פטורה ממנו וממילא המעשה מעשה מצווה, לעומת זאת אחרי שהתורה פטרה בן של הכהן, אין כאן דבר שהוא בר פדייה, וכשם שאין מקום לפדות יוצא דופן, כי אין כאן בכור, גם בן כהן אין שום מעשה מצווה בפדייתו (כמו הבן הנולד לישראל מבת כהן ולוי), והווה כמעשר את המים והמלח.

כך הבנתי את דבריך:
כלומר אין איסור בל תוסיף כשהחפצא הוא ממין התורה ורק המעשה אינו, אבל יש איסור בל תוסיף כאשר החפצא אינו ממין התורה, ורק המעשה הוא ממין התורה.
ולפי זה המעשר מים או מלח עובר בבל תוסיף ואינו דומה לאשה שמניחה תפילין.

אלא שבניגוד להצעתך, כאן נחלקת השיטה, שלפי דבריך אליבא דדעתי, לכאורה:
כהן או לוי שפטורים ובכל זאת נותנים אותן בתורת מצוה, לא עוברים בבל תוסיף. שכן, יש כאן חפצא ממין התורה כגון מעות הפדיון, או ראשית הגז, או זרוע לחיים וקיבה, ובדומה לבחירת האשה אם להלביש על עצמה את חיוב הטלית, הכהן והלוי בוחרים אם להלביש את חיוב המתנות על עצמם או לא.


ולמען האמת, עצם ההנחה היסודית, בינתיים אינה מחוורת לי וצריכה בירור אם היא מוכרחת ועל מה היא נשענת.

[י. רבינוביץ]

אני מסכים עם אוצר החכמה
וארחיב קצת את הדברים
גדר בל תוסיף, ואינו מצווה ועושה, ניתן לדיון לשים בהן את קו ההבדל הנכון ובאמת אין גדרן מבורר ממש
יש ראשונים הסוברים שגם אשה במצות שאינן מחיובין עוברים בבל תוסיף, בעוד ששאר ראשונים סוברים וכן הלכה, דמקיימין מצוה כאין מצווה ועושה
אבל הא ודאי, שאם אוכלים מצה לשם מצוה למשל בח' סיון או ביום אחר, אין מקיימים שום מצוה אפי' כאינה מצווה ועושה
ומ"מ נמצא במ"א ריש סי' ש"ח וכפי הבנת המחה"ש שם, דלו יהא שלא יהא איסור בהנחת תפלין בשבת, אף שיהי' פטור, אז הי' הדין במי שמניח שמקיים המצוה כאינו מצווה ועושה
ולכאורה מה החילוק בין מניח תפלין בשבת - לאוכל מצה בח' סיון - וצ"ל שדוקא מה שנכנס בגדר המצווה ורק נפטר מסיבה צדדית מדרשא דקראי, זה נגדר כנפטר מהמצוה אבל עדיין נכנס בגדר המצוה, והיינו שהתורה רק פוטרת שבת מחיוב הנחת תפלין [אי נימא כצד שאין איסור בדבר], וכן התורה פוטרת נשים ממצוות שהזמן גרמא, אבל הם עדיין בגדר המצוה,
אבל לעולם לא נאמר שהתורה פטרה את כל הימים מימות השנה ממצה וסוכה, אלא להיפך מצוות אלו נגדרים דוקא בזמן וכל שאר הזמנים לא נכנסו בגדר המצוה כלל, הבן הדבר והמבחן
וע"פ זה אפשר להבין דעת שאר הראשונים שסוברים שנשים עוברים בבל תוסיף שלדעתם נשים אינם בכלל בגדרי אלו המצוות שאינן מחויבין
וע"פ זה כתבתי באשכול אחר להסביר גדר אכילת מצה כל שבעה [שכידוע דעת הגר"א בזה, ואני הסברתי את הדבר מכיון שונה ע"פ הדברים הנ"ל] שמקיים מצוה כאינו מצווה ועושה, שכיון שסוכ"ס יש פסוק שבעת ימים תאכל מצות, ואף שמדרשא דקראי נפטרים כל הימים מהחיוב מ"מ אפשר דנכנס עכ"פ בגדר המצוה ולכן מקיימים בזה מצוה כמי שאין מצווה ועושה.

אם איני טועה ראיתי בעבר, מתי מי שאינו מצווה ועושה אינו עובר בבל תוסיף, דווקא כשהמצווה ועושה מצווה. אבל כשאין מצווה ועושה, אז שאינו מצווה ועושה עובר בבל תוסיף, כי גם המצווה לא מצווה... ואיך אתה מצווה יותר ממי שלא מצווה...?! (למותר להעיר שהמילים האחרונות סותרות את עצמן, אבל כוונתן ברורה)
ותבנא לדינא, מי שאכל בח' סיון מצה לשם מצות מצה אז הוא עובר בל תוסיף, ורק אם היו מתחייבים הישראלים לאכול מצות בח' סיון, והכהן רוצה ג"כ לאכול, באופן הזה הוא לא עובר על בל תוסיף.
מ"מ הדברים מחודשים ועדיין צריכים כר נרחב להשען עליו.

[אוצר החכמה]

אלא שבניגוד להצעתך, כאן נחלקת השיטה, שלפי דבריך אליבא דדעתי, לכאורה:
כהן או לוי שפטורים ובכל זאת נותנים אותן בתורת מצוה, לא עוברים בבל תוסיף. שכן, יש כאן חפצא ממין התורה כגון מעות הפדיון, או ראשית הגז, או זרוע לחיים וקיבה, ובדומה לבחירת האשה אם להלביש על עצמה את חיוב הטלית, הכהן והלוי בוחרים אם להלביש את חיוב המתנות על עצמם או לא.

הטענה שלי היתה שבפדיון הבן צריך להיות בן שצריך לפדותו, ובנו של כהן אינו דבר שצריך לפדותו, וכמו שהוזכר למעלה שהפודה את בתו אין זה אינו מצווה ועושה, כי לא פדה דבר הראוי להפדות, כך הפודה בן כהן אינו נקרא אינו מצווה ועושה כי לא פדה דבר הראוי לפדותו.
משא"כ באישה שהיא פטורה מללבוש טלית של מצווה, אבל וודאי כשלבשה לבשה בגד הראוי לעשות בו מצווה.

[י. רבינוביץ]

הטענה שלי היתה שבפדיון הבן צריך להיות בן שצריך לפדותו, ובנו של כהן אינו דבר שצריך לפדותו, וכמו שהוזכר למעלה שהפודה את בתו אין זה אינו מצווה ועושה, כי לא פדה דבר הראוי להפדות, כך הפודה בן כהן אינו נקרא אינו מצווה ועושה כי לא פדה דבר הראוי לפדותו.
משא"כ באישה שהיא פטורה מללבוש טלית של מצווה, אבל וודאי כשלבשה לבשה בגד הראוי לעשות בו מצווה.

טוב, מה תאמר על בעלה של כהנת שפטור מלתת זרוע לחיים וקיבה מחמת אשתו, שבכל זאת רוצה לתת?

[תולעת ספרים07]

סליחה שאני מתערב: אבל לכאו' ההבדל הוא פשוט מאוד – הגדר של בעל תוסיף הוא עניין של התרסה שהתורה אמרה לשבת בסוכה שבעה ימים והוא בא לשנות ולומר שכביכול התורה אמרה שמונה ימים, אך לגבי אינו מצווה ועושה הרי זהו גופא אמרה תורה שאינך מצווה לעשותו אך במידה ותעשה כן הרי אתה עושה נחת רוח לבורא ותקיים בה מצווה – כך שאין במעשיו שום התרסה נגד מה שאמרה תורה.
הוא הדין לגבי פדיון הבת ועוד כהנה הרי יש בה משום התרסה ומוסיף על המצוות שהרי התורה אמרה בן והוא פודה את הבת וברור שיש בזה משום בל תוסיף.
אלא אם כן נאמר שהפודה את הבת הרי זה כאחד הקופץ עם מקלו וטוען שכך אמרה תורה שאין בזה משום בעל תוסיף אלא כמשוגע בעלמא וכמו שכתב האג"מ או"ח חלק א' סימן י"ג ע"ש.

[מעיין]

בחפשי באוצר בענין זה מצאתי בקובץ על יד לא' מחברי כולל פוניבז שכ' כדברי והגדיר קצת את הדברים

מצווה.jpg (201.92 KiB) נצפה 4919 פעמים

[י. רבינוביץ]

כעיקרון כולם כאן אומרים את אותה הסברה בסופו של דבר.
אבל מה ההגדרה של המצב בו בעלה של כהנת שפטור מלתת זרוע לחיים וקיבה מחמת אשתו, בכל זאת רוצה לתת, כמו מה נחשוב את זה? כמי שנפטר מחמת אשתו או שאין בכחה עד כדי כך להפקיע ממנו את המצוה אא"כ הוא רוצה.

[גם זה הבל]

לדעתי הסברא היתה שכהן שנותן זרוע לחיים וקיבה אין לזה שם של מתנות כהונה אלא כבשר בעלמא ואדם שנותן בשר למתנות כהונה לא עובר על בל תוסיף כי אין לזה קשר למצות ניתינת זרוע לחיים וקיבה.
וה"ה בבכור רק בכור שהתורה אמרה שיש לו קדושת בכור אפשר לפדות אותו אבל אם אינו בכור אין קשר בין זה שיש לו פטר רחם לכסף שהוא נותן לכהן.
ולגבי עצם דין בל תוסיף בר"ה כ"ח: מובא מחלו' דלדעת אביי מצות אינו עובר עליהן [בבל תוסיף] אלא בזמנן, ולדעת רבא בזמנו לא בעי כונה ושלא בזמנו בעי כונה. [ולגבי בכור יעויין שם שנתינת דמו על קרן נוסםת נחשב זמנו הואיל ואי איתרמי ליה בכור הוי זימניה, אך כל זה על בכור שיש לו שם בכור.]
ויעויין שם בתוס' [ובדף ט"ז: ד"ה תוקעין] שבשביל לעבור על בל תוסיף צריך תוספת חלק במצוה כמו מין ד' בד' מינים אבל אם מוסיף הדסים למשל לא עובר על בל תוסיף. [ולכאו' דבריהם צ"ב דבעירובין צ"ה: מבו' דאי שבת זמן תפילין עובר אם מניח ב' זוגי תפילין.]
ולגבי אשה האם עוברת על בל תוסיף יעויין שם בעירובין תוד"ה מיכל בת שאול שמביא את דעת רש"י שעוברת [אמנם אם תפילן לא הוי מצו"ע שהזמ"ג כמובן שאינה עוברת], ומק' מהילני המלכה שישבה בסוכה ומת' א' שמכיוון שישבה בשביל בניה אין ניכר ומבו' דאף לרש"י אם הכונה היא בשביל מעשה אחר אינה עוברת על בל תוסיף [ב' שאשה נחשבת שלא בזמנו הואיל ואינה מחויבת וצריכה כונת מצוה]. ויעויין שם עוד שר"ת חולק וס"ל שאשה אינה עוברת במצו"ע שהזמ"ג ומסתמא הבי' שלא מוסיפה על המצוה והאיסור רק להוסיף על המצוה.
ולענין אדם האוכל מצה בח' ניסן לשם מצות מצה לכאו' עובר כמבו' שם שהיושב בסוכה בח' אם מתכוין לקיים מצות סוכה עובר אע"פ שלאו זמנו.

[י. רבינוביץ]

ייש"כ על החידוד.
אך עדיין אבל לא התחוור מה ההגדרה של המצב בו בעלה של כהנת שפטור מלתת זרוע לחיים וקיבה מחמת אשתו, בכל זאת רוצה לתת, כמו מה נחשוב את זה? כמי שנפטר מחמת אשתו או שאין בכחה עד כדי כך להפקיע ממנו את המצוה אא"כ הוא רוצה.