חדוה

[דרומי]

ברש"י פ ויגש מה, כח:

"רב עוד - רב לי עוד שמחה וחדוה, הואיל ועוד יוסף בני חי".

ואשאל שאלת תם: האם יש הבדל בין 'שמחה' ל'חדוה'? ובפשטות, מה מוסיפה המלה 'חדוה' על המלה 'שמחה' שלפניה?

[מנצפך]

מלבי"ם שמות פרק יח פסוק ט

[כפי הנראה הבדילו בין חדוה ליתר לשונות המורים על השמחה שחדוה מורה שמחה פנימית רוחנית המתגברת על עצב החיצוני כמ"ש ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם (נחמיה ה), ועמ"ש עוז וחדוה במקומו אמרו חז"ל כאן בבתי גואי, כי בבתי בראי בכי ועצב שמורה המעטת השפע, אבל בבתי גואי תגבר החדוה הפנימית על העצב החיצון, כי המקור הפנימי ישפיע תמיד, ועז"א תחדהו בשמחה את פניך, שהגם שיהיה בחיצוניותו דרך עוצב, תחדהו בשמחה פנימית הנמצא את פניך בבתי גואי וע"ז הוכיחו ממלת ויחד שהיה ג"כ עצב ויגון]

[חלמישצור]

חדוה הוא מילה נרדפת לשמחה (ראה תהילים כא, ז 'תחדהו בשמחה את פניך', וברש"י ד"ה תחדהו: 'לשון שמחה'. וע"ע רש"י בראשית יז, יז, ד"ה ויפל; שמות יח, ט ד"ה ויחד; ישעיה ט, ב ד"ה כשמחת; איוב ג, ו ד"ה אל יחד). הלשון 'שמחה וחדוה' ישנה גם ברש"י על תהילים צח, ח ד"ה נהרות.

[דרומי]

ייש"כ על המראי מקומות החשובים, אם כי עדיין לא הושלם ההסבר בנידון דידן.

אגב, הצירוף של "שמחה וחדוה" (או "חדוה ושמחה") נפוץ למדי בספרים, כפי שאפשר לראות בחיפוש באוצר החכמה, ובמבט ראשון נראה שהוא משומש במיוחד על ידי המקובלים והחסידים, ואציין לדוגמא את לשון התניא (פרק כח): "אלא אדרבה יתחזק יותר ויוסיף אומץ .. בחדוה ושמחה יתירה".

[עדיאל ברויאר]

מלבי"ם שמות פרק יח פסוק ט

[כפי הנראה הבדילו בין חדוה ליתר לשונות המורים על השמחה שחדוה מורה שמחה פנימית רוחנית המתגברת על עצב החיצוני כמ"ש ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם (נחמיה ה), ועמ"ש עוז וחדוה במקומו אמרו חז"ל כאן בבתי גואי, כי בבתי בראי בכי ועצב שמורה המעטת השפע, אבל בבתי גואי תגבר החדוה הפנימית על העצב החיצון, כי המקור הפנימי ישפיע תמיד, ועז"א תחדהו בשמחה את פניך, שהגם שיהיה בחיצוניותו דרך עוצב, תחדהו בשמחה פנימית הנמצא את פניך בבתי גואי וע"ז הוכיחו ממלת ויחד שהיה ג"כ עצב ויגון]

לכאורה קשה על כך מ"ויחד יתרו", שם אין עצבות, הלא כן?

באשר לשאלה עצמה - לפעמים כפילות באה להדגיש או ליפות את הלשון, גם אם אינה מוסיפה משמעות אחרת. ושמא זה ההסבר לתופעה.

[איש גלילי]

מלבי"ם שמות פרק יח פסוק ט

[כפי הנראה הבדילו בין חדוה ליתר לשונות המורים על השמחה שחדוה מורה שמחה פנימית רוחנית המתגברת על עצב החיצוני כמ"ש ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם (נחמיה ה), ועמ"ש עוז וחדוה במקומו אמרו חז"ל כאן בבתי גואי, כי בבתי בראי בכי ועצב שמורה המעטת השפע, אבל בבתי גואי תגבר החדוה הפנימית על העצב החיצון, כי המקור הפנימי ישפיע תמיד, ועז"א תחדהו בשמחה את פניך, שהגם שיהיה בחיצוניותו דרך עוצב, תחדהו בשמחה פנימית הנמצא את פניך בבתי גואי וע"ז הוכיחו ממלת ויחד שהיה ג"כ עצב ויגון]

לכאורה קשה על כך מ"ויחד יתרו", שם אין עצבות, הלא כן?

אדרבה, הרי אמרו חז"ל שנעשה בשרו חידודין חידודין, כי גיורא עד עשרה דרי לא תבזי ארמאה באפיה.

באשר לשאלה עצמה - לפעמים כפילות באה להדגיש או ליפות את הלשון, גם אם אינה מוסיפה משמעות אחרת. ושמא זה ההסבר לתופעה.

זה לכאורה ההסבר על פי הפשט, ועל פי דעת רוב הראשונים, אבל כידוע המלבי"ם דרך אחרת לו בכל כגון דא.

[שמואל דוד]

ברש"י פ ויגש מה, כח:

"רב עוד - רב לי עוד שמחה וחדוה, הואיל ועוד יוסף בני חי".

ואשאל שאלת תם: האם יש הבדל בין 'שמחה' ל'חדוה'? ובפשטות, מה מוסיפה המלה 'חדוה' על המלה 'שמחה' שלפניה?

כעין זה רש"י כתובות ח.

[שמואל דוד]

http://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=3695#p27704

[לייטנר]

סמיכות נרדפים

[סלקא דעתך]

הנה ודאי הדרך של רש"י בסגנון של כפל הדבר במילים שונות ולא כדרך המלבי"ם שלכל מילה משמעות אחרת
אבל כאן אפשר לפרש שבא לבאר כדרך התרגום "סגי לי חדוא" ולכך הוסיף ביאור "שמחה וחדוה"

[דרומי]

מצאתי ב'ספר המאמרים עטר"ת' עמ' תיז:

"חדוה הוא בבחינת העצם והפנימיות.

דשמחה היא בבחינת התפשטות ובבחינת חיצוניות, וחדוה היא בבחינת פנימיות, וכמו 'עוז וחדוה במקומו' וכמו 'חדות ה' היא מעוזם', וזה היה במתן תורה"...