שבועות לב, א - היאך יכולים העדים לחזור בהם תוכ"ד

[ההוא דאמר]

שבועות לב, א מבואר כי יכולים העדים לחזור בהם תוך כדי דיבור, מכפירתם המחייבתם קרבן שבועת העדות.
וצריך עיון טובא, לביאור יסוד חזרת תוכ"ד, שהביא הר"ן [נדרים פז, א ד"ה והלכתא] בשם הרמב"ן, וראיתי לרבינו משה בר נחמן ז"ל בפרק יש נוחלין, שכתב בשם ר"ת ז"ל, דתוך כדי דבור כדבור דמי תקנתא הוא דתקון רבנן, משום תלמיד הלוקח מקח ופגע בו רבו שיוכל ליתן לו שלום והשוו מדותיהן בכל מילי בר מהני".
ומשיג על כך הר"ן, "ולא ניחא לי וכי ב"ד מתנין לעקור דבר מן התורה לעולם בקום עשה בנדרים".
ולכאורה ישנה תמיהה נוספת מסוגיין, היאך יכולים העדים להפקיע עצמם מידי חיוב דאורייתא של שבועת העדות, ולחזור בהם תוכ"ד, בו בזמן שזהו רק תקנה דרבנן, וצ"ע.

[עזריאל ברגר]

גם בשבועת ביטוי יכול לחזור בו תוכ"ד, ולכאורה גם בנדר על דעת רבים או בנזירות שמשון שאין להם הפרה, ונחלקו הפוסקים לגבי קידושין.
ואוי"ל שאחרי שחכמים תיקנו, אז כל תוך כדי דיבור זה כמו שאדם אומר "אולי כך וכך" ורק כשעבר כדי-דיבור ולא חזר בו זה כמו שהוא אמר "לא אולי אלא ודאי".

[פלתי]

שבועות לב, א מבואר כי יכולים העדים לחזור בהם תוך כדי דיבור, מכפירתם המחייבתם קרבן שבועת העדות.
וצריך עיון טובא, לביאור יסוד חזרת תוכ"ד, שהביא הר"ן [נדרים פז, א ד"ה והלכתא] בשם הרמב"ן, וראיתי לרבינו משה בר נחמן ז"ל בפרק יש נוחלין, שכתב בשם ר"ת ז"ל, דתוך כדי דבור כדבור דמי תקנתא הוא דתקון רבנן, משום תלמיד הלוקח מקח ופגע בו רבו שיוכל ליתן לו שלום והשוו מדותיהן בכל מילי בר מהני".
ומשיג על כך הר"ן, "ולא ניחא לי וכי ב"ד מתנין לעקור דבר מן התורה לעולם בקום עשה בנדרים".
ולכאורה ישנה תמיהה נוספת מסוגיין, היאך יכולים העדים להפקיע עצמם מידי חיוב דאורייתא של שבועת העדות, ולחזור בהם תוכ"ד, בו בזמן שזהו רק תקנה דרבנן, וצ"ע.

[ההוא דאמר]

גם בשבועת ביטוי יכול לחזור בו תוכ"ד, ולכאורה גם בנדר על דעת רבים או בנזירות שמשון שאין להם הפרה, ונחלקו הפוסקים לגבי קידושין.
ואוי"ל שאחרי שחכמים תיקנו, אז כל תוך כדי דיבור זה כמו שאדם אומר "אולי כך וכך" ורק כשעבר כדי-דיבור ולא חזר בו זה כמו שהוא אמר "לא אולי אלא ודאי".

יתכן,