ומה ששמעתי וקריתי בספר שע"י חיבור נפלא דפורים שכל החרוזות סיימות בפסוק במלת לו והוא בתפלה ספרדית דס"א שנתארח הראב"ע אצלו וחקר ופשפש ומצא הפיוט חסר אות ריש בסדר א"ב הראשון והניח הר"י הלוי מקום פנוי כי לא ידע לחבר לשם אות ריש וכתב הראב"ע רחשה אסתר למלך ונודע לר"י ונתן לו בתו כזב הוא.
חכם באשי כתב:אכן, ר' יהודה הלוי חיבר את הכוזרי.
פיוט? פיוט אחד הוא חיבר? הוא חיבר מאות פיוטים (קודש) ושירים (חול)!
פרוזבול כתב:אמר להן הקב"ה תנו לו זו וזו.
יודל'ה כתב:חכם באשי כתב:אכן, ר' יהודה הלוי חיבר את הכוזרי.
פיוט? פיוט אחד הוא חיבר? הוא חיבר מאות פיוטים (קודש) ושירים (חול)!
ודאי שהוא חיבר הרבה פיוטים, התכוונתי שיש איזה פיוט מפורסם שאנו אומרים הרבה והוא חיברו אך משום מה הוא נעלם ממנו כעת.
ישבב הסופר כתב:נוטר: צמאה נפשי הוא רשות לנשמת מרבי אברהם אבן עזרא [נמצא במחזור לבני רומא בשמיני עצרת]
כהן כתב:שמעתי שהר"י פערלא כותב שכללי הרמב"ם למנין המצות מיוסדים על האבן עזרא בספרו יסוד מורא. מי יכול לציין היכן
כהן כתב:שמעתי שהר"י פערלא כותב שכללי הרמב"ם למנין המצות מיוסדים על האבן עזרא בספרו יסוד מורא. מי יכול לציין היכן
מרחביה כתב:כהן כתב:שמעתי שהר"י פערלא כותב שכללי הרמב"ם למנין המצות מיוסדים על האבן עזרא בספרו יסוד מורא. מי יכול לציין היכן
אכן כן כתב במבוא, עמודים 15-16, אך רק לגבי השרש השלישי, הרביעי, החמישי, השמיני והתשיעי. והשני ברמז.
וצורך גדול היה לי להזכיר דבר הכלל קודם שאדבר על המצות בעבור שראיתי כמה חכמים סופרים שש מאות ושלש עשרה מצות על דרכים רבים.
יש מהם שספר בשול גדי פעם אחת ויש שספרו בג' מצות כנגד שנכתב ג' פעמים וחכמינו דרשוה ורבות ככה. ויש מי שיספור הכללים והפרטים. ויש שסופרים פעם הכללים לבדם ופעם הפרטים לבדם. ויש שסופרים מצוה אחת שבאה בשתי לשונות והטעם אחד.
ועל דרך מחקר האמת אין קץ למספר המצות כאמרו המשורר לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד. ואם נספר העיקרים והכללים ומצוה שהיא עומדת לעד אין המצות עשירית משש מאות ושלש עשרה
ושמעתי מאחי הגאון ז"ל שורש הדבר, שבודאי ליכא למימר שלא יכנסו תחת גדר המצות רק תרי"ג מצות ולא יותר, שאם כן מבראשית ועד בא, אין בהם רק שלשה מצות, גם הרבה פרשיות שבתורה, שאין בהם שום מצוה, וזהו דבר שאין מתקבל, אלא באמת כל דבור ודבור שבתורה, שיצא מפי הגבורה, היא מצוה בפני עצמה. והנה באמת המצות רבו ועצמו עד אין מספר, עד מי שיש לו עיון השכלי ולב מבין, ויכול להתנהג בכל פרטי עניניו והנהגותיו, מקטן ועד גדול, על פי התורה והמצוה, ואז היתה מצוה בכל עת, ובכל רגע, עד אין מספר, כאשר הובא הרבה מעשים מהקדמונים ז"ל, בגמרא ובמדרשים, מאשר נהגו הנהגותם על פי התורה, ועל זה אמר דוד המלך עליו השלום, לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד (תהלים קיט צו). ומה שהוזכר תרי"ג אינו אלא שרשים, אבל הם מתפרשים לענפים הרבה. ובאמת דבר זה נעלם מאתנו, איזה מהם שרשים, ואיזה מהם ענפים, ואין מהצרך לדעת זאת, כי בכל מצוה ומצוה, ובכל דבור מדבורי התורה, נכלל כל התורה וכל המצות כלן כללותיהן ופרטותיהן ודקדוקיהן, ולכן נמשלה התורה לעץ, כמו שנאמר: כי עץ חיים היא למחזיקים בה (משלי ג יח) כמו שהעץ שורש אחד נתפשט לכמה ענפים, וכל ענף וענף לכמה שרביטים, וכל שרביט ושרביט לכמה פירות, וכל פרי יש בו כמה גרעינין, וכל גרעין יש בו כח לצמוח אילן שלם, עם השרשים, וענפים, ושרביטין ועלין ופירות, וגרעינין בתוכם עם כח המצמיח עוד אילן, וכן לאין תכלית, וכן מכל ענף יכול לנטוע אילן שלם, עם כל פרטים הנ"ל, כמו שכתבו הפילוסופים. כן הוא בדבורי התורה והמצות, כל דבור ודבור ומצוה, כולל כל המצות וכל הדבורים.
נוטר הכרמים כתב:מענינים במיוחד דברי הראב"ע בספרו יסוד מורא 'עד דרך מחקר האמת':וצורך גדול היה לי להזכיר דבר הכלל קודם שאדבר על המצות בעבור שראיתי כמה חכמים סופרים שש מאות ושלש עשרה מצות על דרכים רבים.
יש מהם שספר בשול גדי פעם אחת ויש שספרו בג' מצות כנגד שנכתב ג' פעמים וחכמינו דרשוה ורבות ככה. ויש מי שיספור הכללים והפרטים. ויש שסופרים פעם הכללים לבדם ופעם הפרטים לבדם. ויש שסופרים מצוה אחת שבאה בשתי לשונות והטעם אחד.
ועל דרך מחקר האמת אין קץ למספר המצות כאמרו המשורר לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד. ואם נספר העיקרים והכללים ומצוה שהיא עומדת לעד אין המצות עשירית משש מאות ושלש עשרה
וידועים בזה דברי ספר 'מעלות התורה' מר' אברהם אחי הגר"א הכותב משמו:ושמעתי מאחי הגאון ז"ל שורש הדבר, שבודאי ליכא למימר שלא יכנסו תחת גדר המצות רק תרי"ג מצות ולא יותר, שאם כן מבראשית ועד בא, אין בהם רק שלשה מצות, גם הרבה פרשיות שבתורה, שאין בהם שום מצוה, וזהו דבר שאין מתקבל, אלא באמת כל דבור ודבור שבתורה, שיצא מפי הגבורה, היא מצוה בפני עצמה. והנה באמת המצות רבו ועצמו עד אין מספר, עד מי שיש לו עיון השכלי ולב מבין, ויכול להתנהג בכל פרטי עניניו והנהגותיו, מקטן ועד גדול, על פי התורה והמצוה, ואז היתה מצוה בכל עת, ובכל רגע, עד אין מספר, כאשר הובא הרבה מעשים מהקדמונים ז"ל, בגמרא ובמדרשים, מאשר נהגו הנהגותם על פי התורה, ועל זה אמר דוד המלך עליו השלום, לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד (תהלים קיט צו). ומה שהוזכר תרי"ג אינו אלא שרשים, אבל הם מתפרשים לענפים הרבה. ובאמת דבר זה נעלם מאתנו, איזה מהם שרשים, ואיזה מהם ענפים, ואין מהצרך לדעת זאת, כי בכל מצוה ומצוה, ובכל דבור מדבורי התורה, נכלל כל התורה וכל המצות כלן כללותיהן ופרטותיהן ודקדוקיהן, ולכן נמשלה התורה לעץ, כמו שנאמר: כי עץ חיים היא למחזיקים בה (משלי ג יח) כמו שהעץ שורש אחד נתפשט לכמה ענפים, וכל ענף וענף לכמה שרביטים, וכל שרביט ושרביט לכמה פירות, וכל פרי יש בו כמה גרעינין, וכל גרעין יש בו כח לצמוח אילן שלם, עם השרשים, וענפים, ושרביטין ועלין ופירות, וגרעינין בתוכם עם כח המצמיח עוד אילן, וכן לאין תכלית, וכן מכל ענף יכול לנטוע אילן שלם, עם כל פרטים הנ"ל, כמו שכתבו הפילוסופים. כן הוא בדבורי התורה והמצות, כל דבור ודבור ומצוה, כולל כל המצות וכל הדבורים.
נאשער כתב:לדידי היה זה חידוש, ואם עוד מישהו יתענג ע"ז והיה זה שכרי.
איש_ספר כתב:פיוט מי כמוך הנאמר בכל מקהלות הספרדים בפורים והוא לריה"ל
איש_ספר כתב:פיוט מי כמוך הנאמר בכל מקהלות הספרדים בפורים והוא לריה"ל
ישראל אליהו כתב:... מהרא"ש שלא כתב "חמי" על מהר"ם מרוטנבורג למרות שי"א שהיה חתנו, הם דברים תמוהים, לפי ש"המקור" לכך שהיה חתנו, הוא סופר רפורמי מגרמניה לפני כמאה וחמישים שנה בשם לודוויג פיליפסון, שכתב "רומן"(!) בגרמנית על מהר"ם מרונטנורג, ושם הוא "גילה" את הפנטזיה הזאת, בין יתר פנטזיותיו (כדרכם של סופרים מספרי סיפורים). לפניו לא נראה ולא נשמע ולא נרמז כלל ועיקר כדבר הזה בשום ספר בעולם!
וונדרבר כתב:איש_ספר כתב:פיוט מי כמוך הנאמר בכל מקהלות הספרדים בפורים והוא לריה"ל
כמדומני שלא אומרים פיוט מי כמוך בפורים, אלא בשבת זכור.
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... &pgnum=510
אשדודי כתב:מישהו יכול להביא לי את השיר שהוא חיבר אדון חסדך
שם אוכל לראות את ההוספה שהוסיף חתנו רבי אברהם אבן עזרא
תודה רבה
חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 67 אורחים