שמעתי וורט נפלא מאחד מרבני השכונות שליט"א, (אמר כן בפני ילדים במתיקות)הנה הקשו מה שכתוב (רש"י י' כ"ב) שבמכת חושך חפשו ישראל וראו את כליהם וכשיצאו והיו שואלין מהם והיו אומרים אין בידינו כלום, ואמרו להם שראו בביתם, ומשמע שהיה צריך להתווכח ולתבוע, וקשה, שהלא ה' נתן את חן העם בעיני מצריים, (י"ב לו) ''וישאילום'' וכ' רש"י "אף מה שלא היו שואלים מהם, היו נותנים להם, אתה אומר אחד טול שניים ולך". הרי שהיה חן ואדרבה נתנו להם יותר? אלא, הרי נגזר עליהם שיקבלו, וה' יתן את חינם בעיני המצרים, ולמה א"כ הלכו לבדוק במכת חושך? הרי לא נצטוו על זה? על כן, מי שהלך וחיפש בבתי המצרים לא היה לו חן כ"כ, והוצרך להתווכח ולתבוע, אבל מי שהלך לתומו ולא חיטט וחיפש, היה לו חן ונתנו לו יותר ובלי להתווכח. ולימד מזה מוסר השכל שמי שמחכה ולא חוטף זוכה. ודפח"ח.
ידעתי שיש שמפרשים להיפך. ושבעים פנים לתורה.