ההוא דאמר כתב:טו, א
איך ניתן להסתמך על אמירתו של הנכרי?
רד"ה אימור לשחיטה זבנה - ותלינן לקולא ומתניתין בבהמה טמאה אפילו בסתמא א"נ בטהורה ובמפרש ליה עובד כוכבים דלקיומיה קאי.
וצריך ביאור, מדוע כאשר מפרש העכו"ם דלקיומיה קאי מותר למכור לו, והלא לעיל [ ] נסתפקנו דילמא מערים העכו"ם כאשר אומר שרוצה תרנגול קטוע, עיי"ש.
וביותר ילה"ק, דהיאך ניתן להסתמך על אמירתו של העכו"ם שרוצה לקיימו, והלא פיהם דיבר שווא [עיין עוד ב"ב מה, א "מימר אמר: אפי' ליכא כל הני - לא, מאי טעמא? מידע ידע דסתם עובד כוכבים אנס הוא, שנא': אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר"]
ההוא דאמר כתב:יג, ב
מדוע משתדלים לגייר נכרים - והלא קשים הם כספחת
קתני לוקחין מהן בהמה עבדים ושפחות וכו', כי אתא רבין אמר רבי שמעון בן לקיש אפילו עבד עובד כוכבים מפני שמכניסו תחת כנפי השכינה ".
ויש לעיין, מדוע מוטל עלינו לסבב להכניס נכרים תחת כנפי השכינה, והלא אמרו חז"ל [יבמות מז, ב קט, ב קידושין ע, ב נידה יג, ב]. "דא"ר חלבו קשים גרים לישראל כספחת וכו'".
ההוא דאמר כתב:יט, א
איך מביאים ראיה מפלישתים בימות שמשון לימות אברהם?
ובמושב לצים לא ישב שלא ישב במושב אנשי פלשתים מפני שלצנים היו שנאמר {שופטים טז-כה} ויהי כטוב לבם ויאמרו קראו לשמשון וישחק לנו.
קצת צ"ב, דהלא פסוק זה לגבי שמשון, מדובר במאות שנים לאחר מכן, ומה הראייה שאנשי פלישתים בימות אברהם אבינו היו ליצנים.
שמואל דוד כתב:תוספות עבודה זרה יט: ישלש אדם שנותיו
פירש הקונטרס ב' ימים מקרא כו' מיהו אכתי איכא לאקשויי מי ידע כמה חי לכך נראה ליומי בכל יום כו'
ואכתי איכא לאקשויי מי ידע כמה חי וצע"ק
נוטר הכרמים כתב:ההוא דאמר כתב:יט, א
איך מביאים ראיה מפלישתים בימות שמשון לימות אברהם?
ובמושב לצים לא ישב שלא ישב במושב אנשי פלשתים מפני שלצנים היו שנאמר {שופטים טז-כה} ויהי כטוב לבם ויאמרו קראו לשמשון וישחק לנו.
קצת צ"ב, דהלא פסוק זה לגבי שמשון, מדובר במאות שנים לאחר מכן, ומה הראייה שאנשי פלישתים בימות אברהם אבינו היו ליצנים.
באמת אינו קושיא כ"כ, כי כפה"נ ס"ל לגמ' דזה היה בשורש של האומה, וראיתי בזה בספרו של הגרי"מ זילבר שליט"א עה"ת. אולם באמת מהרש"א בח"א מביא מדברי הילקוט דמייתי שהיו ליצנים בימי אברהם שאבימלך אמר לאברהם הנה ארצי לפניך ולא קיבל.
ההוא דאמר כתב:יח, א
מדוע רחב"ת השתדל לקרב את מיתתו
אף אתה פתח פיך ותכנס [בך] האש אמר להן מוטב שיטלנה מי שנתנה ואל יחבל הוא בעצמו אמר לו קלצטונירי רבי אם אני מרבה בשלהבת ונוטל ספוגין של צמר מעל לבך אתה מביאני לחיי העולם הבא אמר לו הן השבע לי נשבע לו מיד הרבה בשלהבת ונטל ספוגין של צמר מעל לבו יצאה נשמתו במהרה.
צריך ביאור מיניה וביה, דמחד, רחב"ת סירב לפתוח את פיו על מנת שתיכנס השלהבת ותצא נשמתו במהרה. ומאידך, מבקש ונשבע לתליין שאם יקרב את מיתתו יביאו לחיי עוה"ב, והלא אם ישנה לסברא שיקחנה מי שנתנה, אם כן מדוע ביקש מהתליין לעשות כן.
כמו כן צ"ב, מדוע השתדל כן אצל המוציא להורג שיקרב את מיתתו, והלא חוששין לחיי שעה.
ידוע הסיפור בגיטו וורשא, שאחר המרד הציתו הנשים את הגיטו, ויש קדוש א' שכותב את לבטי לבבו, האם לקפוץ לתוך האש המלהטת, או לשמור על קדושת החיים, ובחר לבסוף באפשרות השנייה.
ומ"מ יכול להצית את הבית, כדי שישרפו הוא ובניו בעת הגזירה, וזה אינו קרוי חובל בעצמו. אלא כמו שהניח עצמו ליהרג, וזהו מותר. ור' חנינא בן תרדיון נמי ביקש לקרב מיתתו. רק שלא רצה לעשות בגופו. כגון לפתוח פיו, ולקבל האש, דהוי כחובל בגופו ממש.
ואותם קדושים ששחטו עצמם שלא סמכ' דעתם לעמוד בניסיון קדושים גמורים הם וראי' משאול. ואין להקשות מר' חנינא בן תרדיון שלא רצה לפתוח פיו ואמר מוטב שיטלנה מי שנתנה וכו', שיודע היה בעצמו שלא יתחלל שם שמים על ידו.
ולא מתורץ לדינא לכאורה הא דהתיר להקלצטונירי להסיר הספוגין של צמר ולהרבות שלהבת וכבר הזכרתי זה שהוא צ"ע בתשובה באג"מ יו"ד ח"ב סי' קע"ד ענף ג', ומוכרחין לומר שהוראת שעה היתה במה שהתיר ר"ח בן תרדיון להקלצטונירי שיקרב מיתתו וגם הבטיח לו עוה"ב והסכימו משמיא להוראת שעה זו, וקצת משמע שלא אמר לו ר"ח בן תרדיון דודאי יהיה לך שכר מאחר שאתה עושה טובה גדולה זו שלא אצטער אלא הוצרך להבטיח לו וגם לישבע לו משום שמדינא לא היה שייך ליתן לו שכר משמיא מטעם שבעצם הוא חטא ורק מחמת הבטחת רחב"ת וקיום שבועתו נתנו משמיא להקלצטונירי עוה"ב, אך אפשר שהוצרך לזה שלא יסלקו אותו באיזה שכר בעוה"ז והוא רצה דוקא בשכר דעוה"ב.
שמואל דוד כתב:תוספות עבודה זרה יט: ישלש אדם שנותיו
פירש הקונטרס ב' ימים מקרא כו' מיהו אכתי איכא לאקשויי מי ידע כמה חי לכך נראה ליומי בכל יום כו'
ואכתי איכא לאקשויי מי ידע כמה חי וצע"ק
נוטר הכרמים כתב:ההוא דאמר כתב:יט, א
איך מביאים ראיה מפלישתים בימות שמשון לימות אברהם?
ובמושב לצים לא ישב שלא ישב במושב אנשי פלשתים מפני שלצנים היו שנאמר {שופטים טז-כה} ויהי כטוב לבם ויאמרו קראו לשמשון וישחק לנו.
קצת צ"ב, דהלא פסוק זה לגבי שמשון, מדובר במאות שנים לאחר מכן, ומה הראייה שאנשי פלישתים בימות אברהם אבינו היו ליצנים.
באמת אינו קושיא כ"כ, כי כפה"נ ס"ל לגמ' דזה היה בשורש של האומה, וראיתי בזה בספרו של הגרי"מ זילבר שליט"א עה"ת. אולם באמת מהרש"א בח"א מביא מדברי הילקוט דמייתי שהיו ליצנים בימי אברהם שאבימלך אמר לאברהם הנה ארצי לפניך ולא קיבל.
ההוא דאמר כתב:כ, א
האם מותר להשכיר דירה לסודני, תמורת תשלום גבוה?
לא תחונם, לא תתן להם חנייה בקרקע.
יש לדון, האם מותר לתת חנייה בקרקע לנכרי, תמורת תשלום גבוה.
והצד להתיר, דהנה מבואר בראשונים בגיטין לח, ב [עיין בר"ן ועוד] כי מתנת חינם [הנלמד, גם מן הפסוק של לא תחונם], מותר לתת לעכו"ם במקום שיש לישראל תועלת מכך. [ומשו"ה מותר לשחרר עבד לצורך, עיי"ש].
ומעתה יש לדון, האם איסור לתת חנייה בקרקע, שגם נלמד מאותו מקור, האם גם הותר לצורך הישראל.
"ענין הקדושה כפול הוא, דהיינו: תחלתו עבודה וסופו גמול, תחלתו השתדלות וסופו מתנה. והיינו: שתחלתו הוא מה שהאדם מקדש עצמו, וסופו מה שמקדשים אותו וכו'. ההשתדלות הוא שיהיה האדם נבדל ונעתק מן החומריות לגמרי ומתדבק תמיד בכל עת ובכל שעה באלהיו, וכו'. ואפילו בשעת התעסקו במעשים הגשמיים המוכרחים לו מפאת גופו הנה לא תזוז נפשו מדביקותה העליון, וכענין שנאמר (תהלים סג, ט) דבקה נפשי אחריך בי תמכה ימינך.
ואמנם לפי שאי אפשר לאדם שישים הוא את עצמו במצב הזה כי כבד הוא ממנו, כי סוף סוף חומרו הוא בשר ודם, על כן אמרתי שסוף הקדושה מתנה, כי מה שיוכל האדם לעשות הוא ההשתדלות ברדיפת הידיעה האמתית והתמדת ההשכלה בקדושת המעשה, אך הסוף הוא שהקדוש ברוך הוא ידריכהו בדרך הזה שהוא חפץ ללכת בה, וישרה עליו קדושתו ויקדשהו, ואז יצלח בידו זה הדבר, שיוכל להיות בדביקות הזה עמו יתברך בתמידות, כי מה שהטבע מונע ממנו יעזרהו יתברך וסיועו יתן לו, וכענין שנאמר (תהלים פד, יב) לא ימנע טוב להולכים בתמים".
"ואמרינן נמי (מדרש רבה ש"ה) מה שעשתה חכמה עטרה לראשה עשתה ענוה עקב לסולייתא דכתיב ראשית חכמה יראת ה' וכתיב עקב ענוה יראת ה' וגו'.
ההוא דאמר כתב:יז, ב
מדוע אין נוגע הדבר למימרא - אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס
א"ל אידך ניזיל אפיתחא דבי זונות ונכפייה ליצרין ונקבל אגרא.
יש לעיין, בשרפי מעלה אמוראי קדם, מדוע חיפשו ללכת ולקבל שכר, והלא שנינו במתניתין דאבות, דאין להיות כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס.
ניתן להוסיף מקורות וסתירות נוספות, ממקומות אחרים.
ההוא דאמר כתב:כ, א
מדוע לא תפקע המכירה לנכרי - משום אי עביד לא מהני?
לא תחונם - לא תתן להם חנייה בקרקע.
שמעתי שאלה המשמחת אלוקים ואנשים, מדוע לא נימא שהמוכר קרקע לעכו"ם תתבטל המכירה, מהכלל הנודע, "כל מילתא דאמר רחמנא אי עביד לא מהני".
"ונאמר דמטעם אחר לא שייך גבי שבת הך סברא דאי עביד לא מהני וכמו שכתב הש"ך בחו"מ סי' ר"ח כיון דהמעשה זו עצמה יכולה להיות בהיתר רק היום גורם להאיסור לא אמרינן דלא מהני".
אבל לענ"ד במחכ"ת. איני רואה סרך קושיא דהתם אין העבירה במכירה עצמו. והעבירה דעקיצת תאנה והזריקה מרה"ר לרה"י אינו תלוי במכירה. דאף אם לא יהנה מכירתו מ"מ הוי מלאכת שבת. וא"כ ל"ש לומר לא מהני לבטל המכירה, ומההיא עצמו דמכר בשבת בלי מלאכה דחייב ד' וה' ול"א דהמכירה עצמה הוי עבירה. דמקח וממכר אסור בשבת ונימא דא"ע =דאי עביד= לא מהני והמכר בטל. בזה י"ל כיון דמדאורייתא מו"מ מותר, א"כ מדאורייתא מכירתו מכירה. ממילא חייב ד' וה' כמ"ש הש"כ לדמותו לשחיטה שא"ר =שאינה ראויה= [אף דיש לי הרהורי דברים על דמיונו דהש"כ בזה. והארכתי במק"א] א"כ יש לומר במכר בשבת לא הוי מכר רק דחייב ד' וה'. כיון דמדאוריית' הוי מכר".
עיקר המצוה של לא תחנם, שלא לרחם עליהם, וכמו שכתב הרמב"ם (ריש פרק י מהלכות עכו"ם), [והסמ"ג מצוה מח], ואם עשה מעשה לוקה. ואין לומר דהוי לאו שבכללות, שהרי כולל לא תתן להם חניה בקרקע, ושלא לתת להם מתנת חינם, ושלא לומר כמה נאה גוי זה, "דאיכא למימר מדרבנן הוא ואסמכוה אקרא". ואפילו אם תמצא לומר דאיסורא דאורייתא הוא, מכל מקום אין לוקין אלא על פשט המקרא דהיינו שלא לרחם עליהם".
גם בספר תורת יהונתן העלה דכל היכא שעושה לטובת ישראל ליכא משום לא תחנם. [ודבריו הובאו להלכה בתשובה של הגרצ"פ פרנק בקובץ כרם ציון].אמרתי בפשיטות להתיר למכור לנכרי, ואף על פי שאסור ליתן ולמכור קרקע בא"י, כיון שהוא לטובת הישוב פשיטא דאין כאן איסור לא תחנם. ובשביעית בזה"ז דאינו אלא מדרבנן פשיטא דאין להחמיר", עכ"ל.
"וזכורני דבתשו' פנים מאירות העלה דבמקום דאעל"מ =דאי עביד לא מהני= מחייב להוציא מאחר שזכה בה, לא אמרינן אעל"מ כדי להוציא מזה שזכה שלא בעבירה, וכן ראיתי להגאון רש"ז מלובלין בעל תורת חסד (בתשובתו שהובאה בספר זכר שמחה סימן רטו), דבאיסור מכירת שדה לגוי לא נאמר אעל"מ. וסברתו, משום דאיסור מכירה לנכרי לא תליא בחלות הקנין לנכרי, דאם מכניס עכו"ם בביתו גם בלי שיהא קנוי לו בתורת קנין שהוא שלו דוקא, דאפילו לא קנה הגוי בקנין אלא שהכניסו באופן שלא יכול עוד להוציאו משם ג"כ עובר בל"ת דלא תחנם דלאו בקנין תליא מילתא, ולכן גם אם נאמר דאעל"מ ג"כ עובר בל"ת דלא תחנם ולכן לא שייך לומר אעל"מ דבזה לא יתוקן האיסור ועבירה דעבד עבד וכסברת המהרי"ט גבי שוחט בשבת דלא שייך לומר אעל"מ".
פלתי כתב:שמואל דוד כתב:דף כב:
רש"י ד"ה צניע לה - ואיכא למיחש כדפרישית.
לא הבנתי כוונת רש"י בזה.
מה בדיוק לא מובן?
ההוא דאמר כתב:כ, א
האם מותר להשכיר דירה לסודני, תמורת תשלום גבוה?
לא תחונם, לא תתן להם חנייה בקרקע.
יש לדון, האם מותר לתת חנייה בקרקע לנכרי, תמורת תשלום גבוה.
והצד להתיר, דהנה מבואר בראשונים בגיטין לח, ב [עיין בר"ן ועוד] כי מתנת חינם [הנלמד, גם מן הפסוק של לא תחונם], מותר לתת לעכו"ם במקום שיש לישראל תועלת מכך. [ומשו"ה מותר לשחרר עבד לצורך, עיי"ש].
ומעתה יש לדון, האם איסור לתת חנייה בקרקע, שגם נלמד מאותו מקור, האם גם הותר לצורך הישראל.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 17 אורחים