אוצר החכמה כתב:
אני דווקא הבנתי היטב למה חשבת מקודם אחרת. כי הרי אין לך סיבה לומר שבשביל אחרים מותר. אלא הטעם שלך הוא שכעושה להצלת עצמו הרי יש בזה חילול השם ולדעתך כל האיסור נובע מחילול השם (לענ"ד זה אינו נכון כלל) וממילא טענת שמה איכפת לנו שמציל גם אחרים סו"ס יש בזה חילול השם. (גם זה איני מבין מנין לך ששם שמים לא מתחלל כשאדם מעדיף הצלה של בני אדם על פני קיום מצוות הבורא ומה איכפת לן אם זה הוא או אחר. ואילו היה כתוב כך היינו מסבירים שיש הבדל אבל מנין לך לטעון כך מסברא בעלמא). ועכשיו אתה טוען להיפך כל הבעייה היא שדואג רק לחייו אבל אם הוא מציל גם מישהו אחר אין בזה בעייה של חילול השם.
הטענה שלי שמה שכתוב ומוכח זה רק שהוא עצמו צריך למסור נפשו, ובכך יש מצווה של ואהבת וגם קיום של ונקדשתי כמש"כ ברמב"ם, דהיינו במה שהוא לא חושב על חייו אלא מקדשם ומוסרם על מזבח האמונה, או עבירה חמורה כג"ע וש"ד, כשהוא מציל אחר הרי לא מתקיים כאן אהבת או ונקדשתי והוא מצוה גדולה של הצלת נפש מישראל מנ"ל ששונה דין ע"ז וג"ע משאר מצות בתורה שנדחים מפני פקו"נ, האם יש לנו גילוי לדין זה, (אני מסכים שהסברא הראשונית נוטה לזה שהתורה לא מחשיבה נפש לעומת עבירות אלו, אבל חיפשתי הוכחה).
כעת לעניין שמצילה אחרים וגם את עצמה היה מקום לעיין לאין נוטה הדבר לדברי, אם כדבריך שלדברי עכ"פ יש כאן חילול ה' כי דואג כביכול לעצמו, או כדברי האחרונים שכיון ועכ"פ מציל אחרים שרי כי נחשב עכ"פ הצלה מה אכפת לי שמציל עצמו, עכ"פ אם לא היה מציל לא היה נחשב רק כמסו"נ אלא גם כמי שלא הציל, ויש לעיי' בדבר אם מחוייב לדברי בזה לגבי ג"ע פשיטא שלא כנ"ל (בהתחלה כתבתי שבשביל שלא יהיה שקול צריך כמה יחידים לעומתו ואולי היינו גופא היתר הצלת רבים, ויש להתיישב בדבר).