מה הופך תפילה פרטית לברכה לבטלה

[עושה חדשות]

רשאי אדם (וכך ראוי) להתפלל לה' בכל עת שיחפוץ, בשפתו ובלשונו, או בלשונות שתיקן לו החיד"א וכדומה, שבח הודאה בקשה וכו', אבל אם הוא מסיים את תפילתו במילים ברוך אתה ה' וכו', בזה הוא הפך את הכל לברכה לבטלה.
הדוגמא - אדם שרוצה להתפלל באמצע היום, ומשתמש בנוסח של אהבה רבה / אהבת עולם, אם אינו משתמש בחתימה, אז עלתה לו תפילה כראוי, אבל אם חתם בברכה, אז יש כאן ברכה לבטלה ממש.
ולא הבנתי כ"כ מה הנקודה, מה יש במילים ברוך אתה וכו' שעוקר את משמעות התפילה ומניח אותה כמו ברכה לבטלה. ואולי באמת אם הוא אומר נוסח של ברכה, אבל לא 'בתורת' ברכה אלא 'בתורת' תפילה, באמת אין כאן ברכה לבטלה?
אני זוכר שעמדו בזה, אבל לע"ע לא נזכרתי מי והיכן.

[פרי יהושע]

האם לא בשו"ת רעק"א הידוע, היסוד שברכה כיון ותיקנו הוי כעין נוסח שקבעו חכמים והוי כמוציא ש"ש לבטלה (כשבועה).

[בעל קורא]

בקונטרס בית הספק של החוות דעת (נמצא ביו"ד סו"ס ק"י) על סק"כ כתב שאכן מותר לברך ברכה מעצמו בתורת נדבה בעלמא, ורק אם עושה כן בתורת חוב הוי ברכה לבטלה (ואפילו אם אינו מזכיר שם ה').

[עושה חדשות]

ישר כוחכם.

...ותדע, דאי לא תימא הכי, ודאי דהיה צריך ליטול בלא ברכה כמו אם נסתפק לו בשאר ימים אם נטל לולב, וכמו במסופק בספירה דסופר בלא ברכה. ואף דספק קרא קריאת שמע אינו חוזר וקורא למאן דאמר קריאת שמע דרבנן בברכות דף כ"א [ע"א], ע"ש, הוא מטעם דקריאת שמע אדעתא דחוב, איסורא אית ביה, כמו בספק התפלל אינו חוזר ומתפלל, וכתב הרא"ש [ברכות פ"ג סימן טו] הטעם, אף דמתפלל אדם כל היום כולו בתורת נדבה, מכל מקום בספק התפלל אינו חוזר ומתפלל, דתפלה אדעתא דחוב איסורא אית ביה, וכן הוא בקריאת שמע, אף דמותר לקרות קריאת שמע כל היום בתורת נדבה, מכל מקום בספק אסור כמו בספק התפלל. וכן הוא בכל הברכות, דאדעתא דנדבה מותר לברך ולהודות אפילו בהזכרת שמו יתברך, כמו שמותר בי"ח ברכות להתפלל בתורת נדבה, ואדעתא דחוב אסור אפילו בלא הזכרת שמו, דהא אם בירך על הפת בריך רחמנא מלכא דעלמא וכו' יצא, ובספק אסור לברך אפילו בכהאי גוונא. ומטעם זה נראה לי לדון זכות על האומרים במעמדות ובקשות ברוך אתה ה', דדוקא דרך חוב אסור, דהא חזינן דהרבה פיוטים וזמירות נתייסדו ונתקנו בלשון ברכה והודאה בהזכרת שמו, ומה הפרש יש בין ברוך ה' ובין ברוך אתה ה'. וכן הדין באמן, דמותר לענות אמן שלא לצורך, ואמן חוב אסור באמן יתומה. אבל בכל המצות ודאי אם נסתפק חוזר ועושה בלא ברכה, ועל כרחך בלולב הטעם משום דלא דחינן איסורא מטעם ספיקא.

ובשו"ת רבי עקיבא איגר מהדורא קמא סימן כה אכן מבואר דהאיסור של ברכה לבטלה אינו מחמת הזכרת השם, עי"ש כל דבריו.

וידיד אחד כתב לי בהודעה פרטית:
יש על זה חזו''א שהענין הוא שכיון שנקבע מטבע ברכה זו לברכה, אסור לחללו לענין אחר, שאם זה יהיה דבר נדוש אין לזה משמעות, ולפי''ז אם באמצע היום נתקף רגשות קודש על התפילין לדוגמא יכול לומר 'מהולל/ משובח/ אתה ה' אמ''ה אקבמ''ו על מצות תפילין'.
ויש בזה צד שני ע''פ הנפה''ח שהברכה עניינה דבר שחל על המציאות, שזה כל ענין הברכה שכבוד ה' המתגלה בענין זה [במצוה או במציאות שאני מודה/ משבח עליה] אכן יתגלה ועי''ז יתברך ה', וכידוע מה שהאריך בזה בענין מוסיפין כח וגבורה בפמליא של מעלה, ויצא הקדש שאי''צ ברכה, ובבי' אגדות להרשב''א, וע''כ אם אומר לבטלה אין לברכה על מה לחול.

[עושה חדשות]

החזו"א המצויין לעיל, או"ח קלז-ה -
ועיקר שם לבטלה הוא דאורייתא כדאמר תמורה ג' ב', נדרים ז' ב', ח' ב', אלא כל שאומר דרך הודאה לד' אין איסור מה"ת אלא שחכמים קבעו בברכות גדרים שאין ראוי למסור הדבר לכל אדם שיזכיר השם בכל עת, וכדאמר ברכות ל"ג א' דהמברך ברכה שא"צ עובר משום ל"ת, ואינו אלא מדרבנן, דכיון דיש בדבריו הודאה אע"ג דאינו חייב עכשו בזה מ"מ הודאה היא ואינה לבטלה, אלא שחכמים אסרוה וסמכו איסורם על לא תשא, והלכך אם משנה ממטבע שטבעו חכמים ג"כ עביד איסורא, וממילא אין לו מצוה, אבל שומע מפי הש"צ בדילוג כיון דלא עביד איסורא של שם שמים לבטלה יש לאוקמי' אדאורייתא ואית לי' שכר תפלה ... אבל דרך הודאה לאו לבטלה הוא, ורשאי אדם לנסח תפלה ותהלה לד', ורק דרך ברכה שקבעו חכמים אסור לבטלה, ואין מקום לחלק בזה בדאורייתא.

--

עוד קצת מ"מ -
מג"א קפח-יא,
משיב דבר ב-ל-ג, העמ"ש נג,
רב פעלים או"ח ב-לז,
דברי יציב או"ח פג-ה,
וכו'.

[דעת_האברך]

מצאתי:

[עושה חדשות]

אשכול נוסף -
viewtopic.php?p=177473#p177473

[עושה חדשות]

ראיתי כעת חידוש של הגר"מ שטרנבוך, לגבי תפילת הדרך בזמנינו. ז"ל -
וצריך ליזהר בברכה מפני שבדרך צריך שמירה מיוחדת, ויש נוהגין להשתדל אם אפשר לברך הברכה סמוך לברכה אחרת והיינו לברכת הנהנין שלאחריה או לאשר יצר, אבל גם בלי זה מותר לברך וכמבו' במ"ב (סי' ק"י סקכ"ח), ואדרבה יש מקום לומר שלא לדקדק בזה שתהא סמוכה לחברתה שאז נראה שמכוין לברכה, ויש חוששין שבזמנינו אין צורך, והוא בחשש ברכה לבטלה, משא"כ בנוסח המקובל ואינה סמוכה י"ל דהוי כתפלה ואין לחוש, וכמש"כ הפר"ח יו"ד (ס"ס ק"י) בדיני ספיקות דמותר לומר תחינה ולחתום בא"י שומע תפלה, ורק אם מכוין לברכה אסור.

[איש קריות]

לכאורה גם לולי דברי הפרי חדש תפילת הדרך קילא טפי דהא מבואר בטור סימן ק"י דלשיטת ר"י תפילת הדרך אינה ברכה אלא תחינה בעלמא ומכיון שהיא ארוכה תקנו לסיים אותה בברכה.
לא ראיתי את דברי הפרי חדש אך יתכן שזה מקור דבריו להא שרשאי אדם לומר תחינה ולחתום בסופה בשומע תפילה דהא לשיטת ר"י תפילת הדרך אינה ברכה ובכל זאת חותם בסופה בשומע תפילה

[איש_ספר]

חשבתי שאולי בתקנת מאה ברכות, אין יוצאים אלא בברכות שתיקנום חז"ל, אבל לא בברכות שאדם בודה מליבו (כגון לחוו"ד שהובא לעיל, או בזמן הגאונים ובאר"י שמוכח שלא נזהרו בזה) ואולי זה הטעם שהראשונים, כהרמב"ם פ"ז מתפילה מאריכים למנות את הברכות המגיעות לסך מאה. אטו תנא כרוכלא וכו'?

מה דעתכם?

[בברכה המשולשת]

חשבתי שאולי בתקנת מאה ברכות, אין יוצאים אלא בברכות שתיקנום חז"ל, אבל לא בברכות שאדם בודה מליבו (כגון לחוו"ד שהובא לעיל, או בזמן הגאונים ובאר"י שמוכח שלא נזהרו בזה) ואולי זה הטעם שהראשונים, כהרמב"ם פ"ז מתפילה מאריכים למנות את הברכות המגיעות לסך מאה. אטו תנא כרוכלא וכו'?

מה דעתכם?

הרי הם קראו לברכות השחר מאה ברכות כי הן נתקנו להשלים את מנין המאה. הלא כן?

[אב בבינה]

חשבתי שאולי בתקנת מאה ברכות, אין יוצאים אלא בברכות שתיקנום חז"ל, אבל לא בברכות שאדם בודה מליבו (כגון לחוו"ד שהובא לעיל, או בזמן הגאונים ובאר"י שמוכח שלא נזהרו בזה) ואולי זה הטעם שהראשונים, כהרמב"ם פ"ז מתפילה מאריכים למנות את הברכות המגיעות לסך מאה. אטו תנא כרוכלא וכו'?

מה דעתכם?

ויש כמובן גם המשנ"ב שאומר שאין כאלוקינו ביוה"כ מצטרף למנין מאה ברכות, הרי שאף דברים שאין להם נוסח מצטרפים. אמנם יש לחלק ולומר שרק ביוהכ"פ שאי אפשר לברך מאה ברכות כפשוטו אז בדיעבד מצטרפים גם את אין אלוקינו.

[עושה חדשות]

דא"ג
על דניאל כתיב "וְזִמְנִין תְּלָתָה בְיוֹמָא הוּא בָּרֵךְ עַל בִּרְכוֹהִי וּמְצַלֵּא וּמוֹדֵא קֳדָם אֱלָהֵהּ",
האם יש מי שמפרש מלשון 'ברכה', דהיינו שהתפלל באופן של ברכות כעין תפילה שלנו?

[עזריאל ברגר]

חשבתי שאולי בתקנת מאה ברכות, אין יוצאים אלא בברכות שתיקנום חז"ל, אבל לא בברכות שאדם בודה מליבו (כגון לחוו"ד שהובא לעיל, או בזמן הגאונים ובאר"י שמוכח שלא נזהרו בזה) ואולי זה הטעם שהראשונים, כהרמב"ם פ"ז מתפילה מאריכים למנות את הברכות המגיעות לסך מאה. אטו תנא כרוכלא וכו'?

מה דעתכם?

עפ"ז לא היה לנו למנות את "הנותן ליעף כח" במנין מאה ברכות...

[צביב]

חשבתי שאולי בתקנת מאה ברכות, אין יוצאים אלא בברכות שתיקנום חז"ל, אבל לא בברכות שאדם בודה מליבו (כגון לחוו"ד שהובא לעיל, או בזמן הגאונים ובאר"י שמוכח שלא נזהרו בזה) ואולי זה הטעם שהראשונים, כהרמב"ם פ"ז מתפילה מאריכים למנות את הברכות המגיעות לסך מאה. אטו תנא כרוכלא וכו'?

מה דעתכם?

בן איש חי שנה א' וישב אות טו

[לבי במערב]

בן איש חי שנה א' וישב אות טו

טו. מצאתי כתוב: 'טוב שהאדם ירגיל עצמו לומר בכל יום שלוש פסוקים אלו (כתובים בדברי הימים א' סימן כ"ט): "ויברך דוד את ה' לעיני כל הקהל, ויאמר דוד ברוך אתה ה' וכו', לך ה' הגדולה והגבורה וכו', והעושר והכבוד מלפניך וכו'", וכאשר תיקנום חכמינו ז"ל בזמירות בכל יום, והאדם יאמר אותם בפני עצמם בכל יום עשר או שבע פעמים, ובכל פעם יאמר אחריהם פסוק "ברוך אתה ה' למדני חוקיך" - ומלבד תועלת סודית שיש באמירתם, עוד תועיל לו להשלים לו מספר מאה ברכות בשעת הדחק'; עד כאן מצאתי. ונראה לי שהוא מנהג יפה ונכון, ועיין "פתחי תשובה" יורה דעה סימן שכ"ח סעיף קטן א' מה שכתב בשם הרב "פרי תבואה" מה שקיבל מרבותיו, יעוין שם . .

[חיים שאול]

ידוע היכן הבא"ח ׳מצא כתוב׳? (אולי בחמ"י?)