מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

על חכמים ורבנים, צדיקים ויראים, אנשי השם אשר מעולם. לילך באורחות צדיקים ולדבוק במעשי ישרים.
בן ירושלים
הודעות: 767
הצטרף: ד' יוני 03, 2015 1:55 am

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי בן ירושלים » א' אפריל 08, 2018 11:18 am

נוטר הכרמים כתב:בהמשך אי"ה, אעלה כאן עוד דברים מרתקים ומרוממים.
כעת לרשימה המקורית שחלקה צוטט ב'מוסף הזכרון' שכבר הועלה כאן. כאן הדברים יותר אותנטיים.

אחר הברכות והתודה על הרשימה המרתקת, בתחילת הדברים התיחסת לתרגום החדש של פיהמ"ש, בזמנו הסתפקתי איך להתיחס לגברא ולחפצא של הר"י קפאח ותרגומו וכן לביאור התוספתא של רש"ל . הר"י התיחס לליברמן כת"ח אבל אמר שלא אזכירו בשמו . (אמנם הוסיף שאביו הגרש"ז לא התיחס אליו ככופר רק טען שהוא לא ידע איפה מחפשים כבוד ולכן הלך לקונסרוטיבים. ר' שמואל הוסיף שבתחילה ליברמן היה המזכיר של "שער השמיים" ובירושלים אמרו שבשער השמיים אפילו המזכיר הוא מגדולי הת"ח...). ביחס לר"י קפאח , הר"י טען שכמה וכמה פעמים נעזר בו בתרגום, וניכר שעבודתו מעולה. הוא אמר שאין מניעה להזכירו בשמו (למרות שנחשד כ"דרדעי") אבל לא בתארי כבוד , והוסיף שבלא"ה הוא לא ת"ח גדול. (אגב בדרכי שמואל לא הוזכר התרגום בשמו אלא בסתמיות , וידוע לי שהמביא לבית הדפוס שכנע את הר"י שלא להזכיר שמו)

פרנקל תאומים
הודעות: 4426
הצטרף: ב' יולי 04, 2016 5:26 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי פרנקל תאומים » א' אפריל 08, 2018 2:33 pm

בן ירושלים כתב: על החמץ שבלוע בכלים - לטענתו ודאי שא"צ למכור.
לא מוכרים חמץ בלוע. א"א למכור חמץ בלוע. מוכרים את הפירורים שאולי נשארו דבוקים בכלים.

בן ירושלים
הודעות: 767
הצטרף: ד' יוני 03, 2015 1:55 am

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי בן ירושלים » א' אפריל 08, 2018 2:36 pm

פרנקל תאומים כתב:
בן ירושלים כתב: על החמץ שבלוע בכלים - לטענתו ודאי שא"צ למכור.
לא מוכרים חמץ בלוע. א"א למכור חמץ בלוע. מוכרים את הפירורים שאולי נשארו דבוקים בכלים.

היא אשר טען שכיון שמנקים הכלים א"צ למכור חמץ.

פרנקל תאומים
הודעות: 4426
הצטרף: ב' יולי 04, 2016 5:26 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי פרנקל תאומים » א' אפריל 08, 2018 2:43 pm

מנקים במים ובסבון כבכל השנה, אך לא בודקים היטב היטב שלא נשאר איזה פירור דבוק, והדבר בהחלט יכול להתרחש שנותרו פירורים דבוקים בכלי כזה או אחר מכל הכלים הרבים של החמץ שאנו מחזיקים.
בכל אופן, זה לא קשור לחמץ בלוע.

צולניק
הודעות: 1096
הצטרף: ב' מרץ 17, 2014 12:10 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי צולניק » א' אפריל 08, 2018 3:31 pm

'ליבן של ישראל' מוסף תמונות מחיי הגר"ש
קבצים מצורפים
ליבן של ישראל 1.pdf
(1.67 MiB) הורד 477 פעמים
ליבן של ישראל 2.pdf
(4.21 MiB) הורד 502 פעמים
ליבן של ישראל 3.pdf
(2.2 MiB) הורד 409 פעמים
ליבן של ישראל 4.pdf
(1013.44 KiB) הורד 378 פעמים
ליבן של ישראל 5.pdf
(1.47 MiB) הורד 377 פעמים
ליבן של ישראל 6.pdf
(1.15 MiB) הורד 416 פעמים

מלאעולם
הודעות: 429
הצטרף: ה' מרץ 13, 2014 3:58 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי מלאעולם » א' אפריל 08, 2018 7:38 pm

צולניק כתב:'ליבן של ישראל' מוסף תמונות מחיי הגר"ש

נפלא. יש"כ

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » א' אפריל 08, 2018 7:46 pm

חלקת מחוקק ספון
קבצים מצורפים
2018-04-08-PHOTO-00006425.jpg
2018-04-08-PHOTO-00006425.jpg (192.25 KiB) נצפה 13809 פעמים

מבקש דעת
הודעות: 129
הצטרף: ה' אוקטובר 11, 2012 9:00 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי מבקש דעת » א' אפריל 08, 2018 7:48 pm

נוטר הכרמים כתב:דברים מרתקים מתלמיד קרוב מאוד

מותר לדעת מיהו התלמיד?
וכן מיהו בעל הרשימות מתוקנות?

אותה אבקש
הודעות: 491
הצטרף: ג' אוקטובר 17, 2017 10:15 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי אותה אבקש » א' אפריל 08, 2018 7:58 pm

נוטר הכרמים כתב:חלקת מחוקק ספון

מי המנסח?

פרנצויז
הודעות: 1655
הצטרף: ה' מרץ 26, 2015 1:40 pm

Re: חשך אור העולם! מרן רבינו שמואל איננו!!!!

הודעהעל ידי פרנצויז » ב' אפריל 09, 2018 1:50 am

אברהם כתב:יש לציין למעשה דומה שראיתי אודות אדונינו החתם סופר, כפי שסיפרו גדולי הונגריה:
"פעם אחת היה עובר אורח נוטה ללון בבית הגה"ק רבינו משה סופר זי"ע, ולן בביתו לינה אחת, ויהי בחצי הלילה והקיץ האיש משנתו ושומע באזנו איך שמרן החת"ס שונה ופומיה אינו פוסק מגירסא, והוא מחזר פעמים הרבה את לשון הגמרא "אמר אביי" כאיש הצועק בקול דממה דקה, ולשונו היה כלשון האשכנזים שאומרים אות פ"א תחת הבי"ת, וכה היה מחזר הרבה פעמים ואומר "אמר אפיי! אמר אפיי!... ומדי שמעו זאת אחזתו פחד ומורא גדול, שהרגיש כאילו אביי בעצמו עומד שמה בעת ההיא..."
מעניין שגם בעובדא ההיא 'תפס' את השומע ההגייה 'המשונה' של החת"ס, וכך נחרת הדבר בזכרונו...

הכותב לא ציין את מקור הדברים על החתם סופר.
המקור הוא קובץ "אור ישראל" (מאנסי) גליון י"ז עמ' קס"ו.

גביר
הודעות: 2743
הצטרף: ה' אפריל 03, 2014 4:33 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי גביר » ב' אפריל 09, 2018 10:37 am

הספד של הרב שמואל טל שליט"א, ראש ישיבת תורת החיים, יד בנימין.
https://www.youtube.com/watch?v=ns3TYitVU0o

זקני דרום
הודעות: 94
הצטרף: ו' אוקטובר 20, 2017 2:30 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי זקני דרום » ב' אפריל 09, 2018 10:56 am

גביר כתב:הספד של הרב שמואל טל שליט"א, ראש ישיבת תורת החיים, יד בנימין.
https://www.youtube.com/watch?v=ns3TYitVU0o

אפשר לחסומים?

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ב' אפריל 09, 2018 12:40 pm

מראה מקום אני לך, אשכול מרתק בעקבות התיאורים כאן.

שאלת חכם עמוקה של 'שעת הכושר' ותיאורים מרטיטים מעטו של 'שמשון'. שפתיים יישק.

viewtopic.php?f=17&p=447549#p439474

גביר
הודעות: 2743
הצטרף: ה' אפריל 03, 2014 4:33 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי גביר » ב' אפריל 09, 2018 1:57 pm

זקני דרום כתב:
גביר כתב:הספד של הרב שמואל טל שליט"א, ראש ישיבת תורת החיים, יד בנימין.
https://www.youtube.com/watch?v=ns3TYitVU0o

אפשר לחסומים?


חיפשתי באתר של תורת החיים http://www.thc.org.il/Topics.asp?id=95&T=l&AC=2
ולא מצאתי, אולי לא חיפשתי די.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ב' אפריל 09, 2018 7:32 pm

הגדרות מענינות מתוך דברי תלמידו מתקופת איתרי, הגאון רבי משה שמידע שליט"א, ראש ישיבת גרודנא

בואו ונתבונן, מה הראש ישיבה העמיד לנו.

כמובן שלכל אחד מגדולי הדור האחרון היה גדלות בכל, אבל לכל אחד היה את מה שהעמיד בעיקר. החזו"א העמיד את הדקדוק הלכה, כשהוא בא לארץ ישראל אנשים לא ידעו, באו ואמרו לו, כשהוא התחיל להעמיד את הענין של התרו"מ, 'אבא שלי בפולניה לא עישר מעולם, מה הרב רוצה...'. וכשהוא הכניס את הענין של ה'שיעורים', כמה אנשים הביאו לו גביעים שבזה סבא שלהם עשה קידוש... החזו"א העמיד את דקדוק ההלכה. בכל התחומים. לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. זה היה כוחו המיוחד של רבנו החזו"א, מעבר להכל.

הבריסקער רב העמיד את חדות ההשקפה, מעבר לכל הדברים שהיו לו אבל הוא העמיד את חדות ההשקפה לא לוותר על שום דבר, נלחם על כל דבר על טהרת ההשקפה, על קוצו של יו"ד.

ואחריהם רבנו הגדול הרב שך זצוק"ל, והמשיך אותו הרב אלישיב זצוק"ל, מה הם העמידו. העמידו עוד נדבך על הדקדוק הלכה של החזו"א על משמר ההשקפה של הבריסקער רב, אבל הרב שך העמיד לנו גם ליגען אין לערנען! הרב שך שבר את התאווה לקבל תפקיד, משרה... הוא הוציא את כל החשק והשאיפה לאברך. עד אז היה שאיפה לצאת לקבל תפקיד, משרה מכובדת. הרב שך והרב אלישיב אחריו שברו את הדברים האלו. ללמוד תורה לשם לימוד תורה. ללא כל תכלית ומטרה אחרת.

מה עשה הראש ישיבה זצוק"ל, מה הוא עשה, הראש ישיבה זצוק"ל נתן גישמאק בכל היסודות של רבותינו, "ויגבה ליבו בדרכי ד'". הראש ישיבה זצוק"ל חינך אותנו, נכון, דקדוק ההלכה של החזו"א, אבל איך תסתכלו עליו. החינוך שלו היה שלא נסתכל על זה באופנים של - 'מוכרח', 'מחויבים', 'יש שיטות', 'ספק'... כי אם באופן של "ויגבה ליבו!", להיות מדקדק בהלכה עם כל שמחת הנפש. בהרגשה של אני מדקדק בהלכה, אני יותר. דקדוק הלכה לא בגלל חששות, אני מרומם – ויגבה ליבו.

ואותו הדבר בהשקפה. הביטו וראו, מאיפה הכוחות לאברכים לעמוד בחינוך ילדים בכאלה הוצאות שאין; מאיפה הכוחות לדקדוק ההשקפה; מאיפה? כי "ויגבה ליבו", אין לי שאלה. אני לא עושה את זה מתוך הכרח, אני לא עושה את זה בשביל הכרח, אני עושה את זה כי זה הרוממות שלי. אני מסתכל על כולם מלמעלה למטה. זה מה שהראש ישיבה החדיר - ויגבה ליבו בדרכי ד'.

ואותו הדבר השקיעות בלימוד. לדעת את כל התורה כולה, לדעת אותה. ש"ס בבלי, ירושלמי, ספרי, נגלה ונסתר. ולדעת את הכל ולעמוד ולהיות שקוע בלימוד בכל רגע ורגע. אבל שוב, לא בגלל ביטול תורה. לא בגלל חשש ביטול תורה. אלא בגלל ויגבה ליבו. איזו הרגשה נפלאה זה לדעת עוד סוגיא. לדעת עוד תוס'. לדעת עוד מסכתא.

זה מה שהראש ישיבה זצוק"ל יצק כאבן היסוד, והוא נתן את הכוחות לעמוד בכל היסודות של רבותינו.

מבקש דעת
הודעות: 129
הצטרף: ה' אוקטובר 11, 2012 9:00 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי מבקש דעת » ב' אפריל 09, 2018 8:18 pm

ההספד של הרב טל מענין מאד,
סיפור מענין מאד הוא מספר (דקה 29 בערך) בשם ר' שמואל שהיה לו גילויים מהחזו"א.

זקני דרום
הודעות: 94
הצטרף: ו' אוקטובר 20, 2017 2:30 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי זקני דרום » ב' אפריל 09, 2018 8:32 pm

מבקש דעת כתב:ההספד של הרב טל מענין מאד,
סיפור מענין מאד הוא מספר (דקה 29 בערך) בשם ר' שמואל שהיה לו גילויים מהחזו"א.

אם אפשר בבקשה להעלות בלי קישור

חבר פורום אוצר החכמה
הודעות: 1240
הצטרף: א' ינואר 15, 2017 9:05 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי חבר פורום אוצר החכמה » ב' אפריל 09, 2018 9:40 pm

ואותו הדבר בהשקפה. הביטו וראו, מאיפה הכוחות לאברכים לעמוד בחינוך ילדים בכאלה הוצאות שאין; מאיפה הכוחות לדקדוק ההשקפה; מאיפה? כי "ויגבה ליבו", אין לי שאלה. אני לא עושה את זה מתוך הכרח, אני לא עושה את זה בשביל הכרח, אני עושה את זה כי זה הרוממות שלי. אני מסתכל על כולם מלמעלה למטה. זה מה שהראש ישיבה החדיר - ויגבה ליבו בדרכי ד'.

כמובן שזה הוספת הכותב ומילים אלו מעולם לא יצאו מפיו וגם לא חשב כך.

ידידיה
הודעות: 1233
הצטרף: ג' אוגוסט 02, 2011 4:15 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי ידידיה » ב' אפריל 09, 2018 10:32 pm

זקני דרום כתב:
מבקש דעת כתב:ההספד של הרב טל מענין .מאד,
סיפור מענין מאד הוא מספר (דקה 29 בערך) בשם ר' שמואל שהיה לו גילויים מהחזו"א.

אם אפשר בבקשה להעלות בלי קישור


כל מה שנאמר שם כבר נכתב בהודעה כאן.
היו לו "מסרים" מהחזו"א. אמר ולא פירט

צבי וחמיד
הודעות: 177
הצטרף: ג' אוגוסט 23, 2016 11:51 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי צבי וחמיד » ג' אפריל 10, 2018 2:14 am

זקני דרום כתב:
מבקש דעת כתב:ההספד של הרב טל מענין מאד,
סיפור מענין מאד הוא מספר (דקה 29 בערך) בשם ר' שמואל שהיה לו גילויים מהחזו"א.

אם אפשר בבקשה להעלות בלי קישור

גא"מ

סמל אישי של המשתמש
נהר שלום
הודעות: 3042
הצטרף: ב' יוני 09, 2014 6:56 pm
מיקום: דע מאין באת ולאן אתה הולך

תגובה ל"הנהגות וזכרונות הגר"ש אוירבך זצ"ל" מהרב יחיאל מאיר

הודעהעל ידי נהר שלום » ג' אפריל 10, 2018 5:56 am

התבקשתי לפרסם את תגובתו של הרב יחיאל מאיר להערה על מאמרו בירחון האוצר גיליון יד, ויש בזה גם תשובה לחלק ממה שהעירו עליו באתרא הדין.

הערה
רוב שלומות ויש"כ על דברי הזכרון שבאו בספר, הרשימות מלאות באמרי דעת וחכמה ממרן זצ"ל וכתובים בחן מיוחד.
באתי להעיר אודות ענין העירוב, נראה שערבת דברי הגר"ש עם מה שהבנת מתוך דבריו, ונכתב באופן כאילו הכל יצא מפיו, נראה שהבנת כוונתו דגם להשיטות דבעינן ס"ר אין הכוונה לס"ר אלא לריבוי גדול, ולא נתקררה דעתך עד שהוספת וכן כל המקומות וכו'. כמובן שזהו מחודש וגם לא מצאנו מהפוסקים שהבינו כן, [ואף אי נחדש ונימא כן לגבי רה"ר משום דבגמ' לא נזכר, אכתי בשאר מקומות שכתוב בגמ' דבעינן ס"ר, לבוא ולומר דלאו דווקא והכוונה לריבוי בעלמא הוא מתמיה ביותר (ולא דמי כלל למספרים בדברי אגדה כמובן) מה גם דסתימת הראשונים והפוסקים כולם כפירושם שפירשו כפשוטו ואיך נבדה סברות כאלו]. על כן במטותא ממך אימא לי איזי גופא דעובדא היכי הוה, דסבורני שהגר"ש רק גילה דעתו דלא ס"ל ס"ר ברה"ר.

לעניין סוף דבריך לגבי ענין הפגיעות שפירשת משום תעצומות הנפש וכו'.
ראשית בוודאי לא יפה עשית שהעלת כלל עניין זה ובוודאי אי"ז לכבודו של נפטר להזכיר מעניינים אלו, ולדעתי עוולה גדולה היא [ואטו כל מה שחושבים צריך לפרסם אפילו אי נימא שנכונים הדברים, וסייג לחכמה שתיקה].
שנית גם אי נימא כדבריך זה סה"כ מסביר וממעט החסרון אבל אי אפשר להפוך חולשה וחסרון למעלה.
שלישית, אינני זוכר כרגע מעשים מדוייקים בכדי לנתח אותם, אבל נראה לי שבדיוק ההפך הוא הנכון הפגיעות היו דווקא בגלל החשבונות הרבים שהיו בכל מעשה [והחשבונות כל כולם היו לב ורחוק מאוד מטכנוקרט] ובתוך החשבונות הרבים שלא היו צמודים וכבולים לשום כללים התנהגותיים מקובלים וגם לא היו צפויים קורה ומישהו נפגע, דווקא כאשר פועלים בספונטניות ובצורה צפויה קל יותר להיזהר מלפגוע.
אפשר למנות עוד סיבות שונות אבל חושבני שאין להאריך בזה, אין תועלת בזה ואינו מן הכבוד.

תשובה
שלום וברכה
לגבי ס''ר אתה צודק לגמרי [לפחות בדעתו], והכל יתיישב כאשר אודיעך שהמילה האחרונה באות י', היא ט''ס צ''ל 'רה''ר' במקום 'ס''ר' [וכבר כששמתי לב לזה אחר שיצא לאור תמהתי למה לא מעירים את זה, עד שבאת אתה, וייש''כ].

ולגבי הנושא השני.
כל מי שקורא את ה'קוים לדמותו' שכתבתי בסוף מבין שלא באתי לכתוב כאן סתם 'סיפורי גדולים' בצורה הסטנדרטית, אלא באתי אכן לתאר את דמותו כפי שהיא. ובאמת אין זה דווקא לגביו אלא כל מי מגדולי ישראל שהיו נותנים לי לכתוב סגנונו ואופיו, הייתי כותב כך, היות ורעה עלי [ועל רבים גדולים וטובים ממני] מאוד הצורה המקובלת של התיאור שמתארים את הגדולים בצורה לא אנושית, וכאילו היו מלאכי מעלה, וזה אחד מהגורמים שא''א ללמוד מהם. ובאמת כן מצינו אף בחז''ל כאשר באו לתאר את חכמי ישראל שלא ניסו להעלים עניינים מעין אלו, ובברכות כז: כח. סיפרו על קפדנותו של ר''ג, ובשבת לא. על קפדנותו של שמאי, ובתענית כה: על ר''א שאינו מעביר על מידותיו [ואף על זה היה אפ''ל שזה עוולה, וסייג לחכמה שתיקה...], ומי שיאמר שכ''ז בחינות דק עד דק עד אין נבדק, אין לי אלא לומר לו שאף מה שאני כותב זה בחינות בדקי דקות.
ולא רק בנושא זה, אלא אף בשאר נושאים לא מצינו לחז''ל ולמקרא שהשתדלו להעלים סיפרים מעין אלו על רבותינו ונביאינו, וחז''ל אף עסקו בחטאי הנביאים ודרשו בזה אף דברים שבפש''מ לא היינו מוכרחים לומר שזה חטא ['כך עונים את המועקות' 'כל הכועס... אם נביא הוא נבואתו מסתלקת מנ''ל ממשה' ועוד רבים מאוד].
ורק בדורות האחרונים, שמחנכים לרדידות ושטחיות, מנסים להעלים עניינים מעין אלו, ומנסים להפוך את ה'גדולים' למעין אלילים שאין יצה''ר שולט בהם וכולם שלמות ע''ג שלמות. וצורת הצגה זו רק יוצרת בעיות, שא''א ללמוד מהם כלום שהרי הם ממש מלאכים, וכן אי''צ להבינם, וא''א לחלוק עליהם, וא''א להפעיל עליהם חוש הביקורת, וכ''ז היפך מה שראינו אצל כל רבותינו.
אמנם לענ''ד הצורה הנכונה היא לתאר את אופיים, במלוא הצורה האנושית, ולהראות איך שאת אותה אנושיות לקחו למקום גבוה יותר מאיתנו, ואם נתבונן בהם אף אנו נצליח להגביה את האנושיות שלנו ולקדש אותה.
וודאי חלק מתיאור האישיות הוא אף עניינים פחות חלקים, והתיאור הנאמן סוקר גם אותם, ואינו מפחד מהם, היות ובין כה אינו רואה את ה'גדולים' כמלאכים, אך בכל אופן רואה אותם כענקים שהצליחו לעשות מה שעשו, ויש לנו לאחוז בשיפולי גלימתם, לקבל מעט מאורם.
[ומלבד כל זה לא היה בדברי פחיתות כבוד כלל לרבינו זללה''ה, כיון שהוא דבר שהרבה דשים בו, וכבר כמה וכמה אברכים שאלו אותי על זה, וכמה וכמה כתבו סיפורים מעין אלו בלי להיכנס להגדרה כוללנית ולניתוח הדברים מפנימיותם (כגון ב'מילין זעירין' של הרב מנחם נובוגרוצקי), ואדרבה כאשר מבארים את הדבר בתוך המכלול של האישיות, אי''ז אלא מגן על כבודו. ואברך יקר וחשוב פגש אותי, ואמר לי כמה חבל שלא כתבו דברים מעין אלו על ר' משה שפירא, הרי כולם הכירו את הקפדנות שלו וזה דבר שראו בשיעוריו, אז מה הטעם סתם להתעלם מזה, ולהעביר תיאור פחות אוטנטי, ואף על הגרי''ז ידוע על קפדנותו, וחבל שלא באו לברר הדבר, ומתייחסים רק לדברים הנוחים לציבור וזה יוצר רושם של סיפור לא אוטנטי ולא אמיתי שאין למדין הימנו, ואם יכתבו מאין באו דברים אלו במקום הגבוה של הנפש, זו תהיה צורה אמיתית ונכונה יותר להסתכל על חכמים וגדולים].
וכאמור, כך הייתי כותב על כל חכם או גדול, אך הדברים מתאימים במיוחד לרבינו זללה''ה, שהיה מופלג בגדלותו ובאנושיותו גם יחד.
ועתה אכנוס לגופם של דברים, רבים שאלו, ואף אתה בכללם, שהרי גם אם כך אכן היה, אי''ז מעלה כלל אלא חיסרון, ומה שאני כותב את זה בצורה של מעלה, הרי זה שיבוש חמור, כאילו עדיף להיות ספונטני וללכת עם כל תעצומות רגשותי ולפגוע באחר, מאשר לחסום את עצמי ולא לפגוע באיש במילה. ויש שהקשו יותר כאילו כתבתי שאין אפשרות לבוא לשלימות.
ואגדיר את הדברים יותר, אני מבין שכל זמן שלא יבוא האדם השלם ממש כאדה''ר קודם החטא, אזי כל אדם יש לו הסגנון שלו והאישיות שלו, ואת זה הוא צריך להעלות ולקדש ולהתקרב עם זה לקב''ה, וכל אחד עושה את זה בסגנון שלו ואינו חולש על סגנונות רבים, וממילא מאותו סגנון משתלשלים גם מעלותיו וגם חסרנותיו, ופעמים שאי''ז חסרונות ממש, אלא שבדבר אחד שלם יותר מהדבר האחר, וכן יתכן שמעלה אחת יותר טבעית לו, ובמעלה השניה צריך להתשלם, וממילא פעמים מצליח בזה יותר ופעמים פחות, וכן הוא אצל כל החכמים ראשונים ואחרונים, לדוגמא אצל רבינו הגר''א מצאנו יותר ענין הראיות מהגמרות ופחות גילה לנו הכרעות מכח הסברא, ואצל אחרונים רבים להיפך, וכן בכל הדברים.
וכאשר אנו באים להכיר את אופיו של אדם גדול, אם נתעסק בענין שאינו 'חלק', אין הכוונה שזה חיסרון ולא שזה מעלה, אלא שזה אופיו משורש נפשו, ובכדי לתקן את זה צריך להיות בדרגה גבוה בהרבה, ואם יתקן את זה בלא להיות בדרגה זו, הרי הוא מבטל את עצמו ואת האור שנתן בה הי''ת. ולדוגמא אנו קוראים בגמ' על 'קפדנותו של שמאי', ודאי כאשר נעמיק במידתו של שמאי נבין מפני מה הייתה קפדנותו, ושהיא חלק מהארת התורה הכללית שלו, וכמו שמצינו ברע''מ (זח''ג רמה.) ששמאי מסיטרא דדינא וגבורה, ואותה הארה שגילה בתורה היא המתאימה לצורת נפשו, והא בלא הא לא סגיא. אך האם זה אומר שראוי יותר להיות קפדן? ח''ו! והרי הוא היה אומר (אבות א,טו) 'הוה מקבל כל אדם בסבר פנים יפות'! אלא הכוונה בזה שבשורש נפשו יותר התאימה לו הצורה הקפדנית, וודאי אם היה מבטל את נפשו לא היה קפדן, אך גם לא היה לנו את 'שמאי' ואת תורתו, ועל כן עדיף שישאר האדם שברא ה', ומתוך זה יתקן עצמו, אמנם אף לאחר שעלה ונתעלה עדיין נשארה קפדנותו של שמאי. ויתכן שתהיה דרגה גבוהה יותר שלמרות שזה טבע נפשו, לא היה דוחה את הגר באמת הבנין, אך גם יתכן דרגה גבוהה יותר שיהיה נביא, וזה לא היה... ומאחר ששורש נפשו יותר בגבורה וקפדנות, מה שתיקן הוא בנפשו עד הדרגה שהגיע בקבלת כל אדם בסבר פנים יפות, שווה יותר ממה שתיקן כל אדם אחר שלא הקפיד כלל. והיינו שאין כאן ח''ו שמץ חיסרון בשמאי, אלא תיאור אופיו כפי שראו חז''ל להעבירו אלינו [ואף זה מכלל התוה''ק המצויה בידינו שהעבירו לנו מעתיקי השמועה להתבונן בו].
דוגמא נוספת, מרן הגרי''ז לעומת מרן הגרש''ז, הרי הכל יודעים שהגרש''ז היה יותר נחמד ומאיר פנים לאחרים, אך האם זה אומר שהוא היה גדול מהגרי''ז? ודאי שלא! הרי אנו יודעים שאם להגרי''ז היו את תכונות נפשו של הגרש''ז לא היה יכול לעשות פעולות רבות מפעולותיו, וכל משנתו הציבורית לא הייתה באה לידי ביטוי. אמנם ודאי שהיה יכול להיות שהיה תקיף מאוד בהנהגתו הציבורית, ולכל אדם היה מאיר פנים כמו הגרש''ז, אך הוא גם היה יכול להיות נביא, וזה הוא לא היה... ואי''ז חיסרון אצלו כי לפי טבע נפשו [שאת זה אין ראוי לבטל, כנ''ל], צריך הרבה הרבה יותר מאמץ בשביל להגיע להארת פנים של הגרש''ז לכל יהודי [וכמובן שגם לגרש''ז היה את האור של התורה שהיה מיוחד רק לו, וקשור לשורש נפשו, ופשוט]. והדברים פשוטים לכל בר דעת.
וכעת אכנוס למה שדברתי על רבינו זללה''ה, וכפי שתיארתי את אופיו, ובהדגשה על פי מה שראיתי בעיני הקטנות, איני חושב כלל שאופיו היה קשור למידת והקפדנות, ואדרבה תמיד הייתה שמחה ונהרה שפוכה על פניו, ומאור פנים לכל אחד, וענוותנותו הגדולה ביחס הפשוט עם כל אדם פשוט, אף לאנשים שאינו מכיר, כידוע, אמנם לדעתי הוא ענין שקשור לתעצומות החיים, והיינו שיש שצורת עבודת ה' שלהם היא ע''י שמבטלים את עצמם ואת נפשם מפני הי''ת, ויש שאדרבה עבודת ה' שלהם מעצימה את נפשם ומשתלבת בהם, והם אינם מבטלים כלל את נפשם, [ולענ''ד אף שיש פנים לשני הדרכים, הצורה השניה קרובה יותר לתיקון, שהרי ברא ה' את האדם בצלם אלהים בדוגמה של מעלה, לא ע''מ שיבטלנה, אמנם פעמים שרואים שא''א כלל לתקן הנפש ולזה יש שהעדיפו לבטלה, ואכמ''ל], ובצורה זו שאינו מבטל את נפשו, יש הרבה מאוד הארות וכמו שהארכתי. אך מאידך כמו כל מידה אף לזה יש הצדדים האחרים, וזה בשני עניינים, א. שכאשר הנפש חיה, היא פחות נמצאת בתוך תבניות חיצוניות, והעבודת ה' הוא יותר ענין שמוטבע בנפש, ואם יש ענין מה שעתה אינו מורגש, הוא קשה יותר. ב. שכאשר מרגיש האדם את עצמו ואת נפשו, ולא ביטלו, אף דברים שמפריעים לו הוא מרגיש יותר חזק [וזכיתי וכיוונתי בזה אף לדברי רבינו זללה''ה, שכתב לי הרב מנחם נובוגרצקי ''בקשר לענין הקפידה החזקה, רבינו זצוק"ל אמר פעם לתלמידו הגאון ר' אליהו ויינר שליט"א, כי הביאור בכל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו ת"ח', היינו שת"ח חווה כל דבר בעומק, שום דבר לא עובר לידו, כאשר מישהו אומר לו משהו, אין זה דבר של מה בכך, הוא יורד לשרשי הפגיעה. וכמה נאים הדברים כתוספת לכל הנתבאר בדבריך'']. ואמנם לא באתי לומר לא שזה מעלה ולא שזה חיסרון, אלא שהוא דבר ידוע אצל רבינו זללה''ה, ויש הרבה שרואים בו חיסרון, והסברתי שאדרבה הדבר נובע ממעלה, ויתכן שאם היה בדרגה גבוהה יותר מדרגתו הגבוהה שהיה בה, היה לו גם סגנון נפשו ומעלותיה, וגם לא היה מעולם מקפיד, אך יתכן גם שהיה נביא... וכמו שכתבתי שם שבין כה אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, אך ודאי טוב שהיה רבינו בסגנונו ובאופיו ולא מבטל את נפשו, שא''כ לא היה מגיע לכל המעלות הרמות שהגיע אליהם.
ועוד יש בסגנון זה ענין שאינו חיסרון כלל, והוא שהאדם מתנהג בחייו וברגשותיו בטבעיות, ואינו צריך בכל דבר לחשבן איך השני ירגיש, וכמובן אין הכוונה שמותר לו לפגוע בו, אך לדוגמא אם הוא אינו מרגיש בנוחות עם השני, אינו צריך לעשות את עצמו ב'הצגה' כאילו מרגיש עימו מאוד בנוח, וכמובן יש לעשות את הדברים בצורה הטובה ביותר, ולהשתדל לעשות הדבר באופן שלא יהיה כל פגיעה, אך לא שיחיה האדם כל ימי חייו בהצגה. ואמנם אלו שדוגלים מאוד בביטול היש, סוברים שעדיף לאדם לבטל עצמו ורגשותיו לגמרי בשביל שהשני לא ירגיש אי נוחות, וכפי שיש מהם כמה סיפורים, אך זה אינו נכון כ''כ, דמאי חזית דנוחות דרגע אחד דחבריה עדיף מנוחות מרובה שלי, וכמובן שהדברים עדינים וצריכים שיקול, אך זה עיקרם של דברים. ומענין זה כתבתי גם על בחיר האבות יעקב אבינו ע''ה, שלא נמנע מכך שלאה תרגיש שנואה, ואם היה בדרך מוסר זאת היה משתדל שלא תרגיש כן, ויש שביקרו את מה שכתבתי על זה, ולא הבנתי מה הם סוברים, האם הם סוברים שיעקב אבינו הגיע התכוון ליתן ללאה הרגשת 'שנואה'? וכי זה הוא יותר שבחו של יעקב? אמנם האמת שהדבר נעשה בפשטות משום שככה הרגיש, ולא מצא כלל סיבה לדחות רגש זה. ואף לא מצאנו בחז''ל או ברבותינו ראשונים ואחרונים שניסו ללמד בזה זכות או להסביר באופן שונה, משום שלא ראו בזה כל בעיה [וכמובן שאין כאן דיבור על האבות בצורת חולין, שהרי איני רואה בזה חיסרון כלל, ויש בזה מידת אמיתיות. וכשם שיכולים אנו לומר על יעקב שהיה 'קדוש', והכי גרוע יש בזה טעות שלי בהבנת צורת המוסר והמידות הראויה].
[ולגבי הטענה השלישית שכתבת, באמת אין ראוי להאריך בזה, אך אני ורבים אחרים ראינו דברים שלא נכנסים לפרשנות שלך].

חשבונות רבים
הודעות: 797
הצטרף: ד' אפריל 17, 2013 11:10 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי חשבונות רבים » ג' אפריל 10, 2018 9:00 am

נהר שלום כתב:והכי גרוע יש בזה טעות שלי בהבנת צורת המוסר והמידות הראויה
הוא באמת כותב דברים שנפש היפה מרחקתן.

ואולי זה טעם נכון להאדרת שמם של גדו"י כדי שלא יבואו וילמדו מדברים שעבוד לגרמייהו, כי בדור יתום כמו שאנו בו אין אדם שם אל לב מה ההלכה דורשת ממנו אלא מנסה לחקות את הסביבה. ואם כל הנהגה מחודשת של אדם גדול אשר הוא לא לימד או הורה לאחרים ללכת בה תהפוך למושא לחיקוי, אנה אנו באים?
א"א להתעלם מכך שסיפורים על גדו"י אינם הסטוריה בעלמא אלא משמשים כדוגמא "כזה ראה וקדש". לענ"ד חבל שזה כך כי זה מדרכי החסידים הרעות שלקחו לעצמם הליטאים, לעשות מה שהרבי עושה ולא מה שהקב"ה אמר. אבל כל עוד זה כך א"א להתעלם מזה.

לעצם הדיון פשטות הגמ' ביומא הוא שאין חסרון לנטור בלבו על צערא דגופא ואדרבה ראוי לת"ח לעשות כן, אבל ישתוק על עלבונו ולא ישיב כלום וגם יתפייס כשיפייסוהו.
ד"א כמה הערות על הדברים הכתובים שם בהלכה:
באות ט' כתב ששאל את הגר"ש למה אין חיוב תשמיש בסוכה שהוא דבר המחייב דירה. לענ"ד יש ליישב בפשיטות שהוא דבר שאינו מצרכי הגוף.
באות י"ב כתב ששאל אם מקום שהרבים מתקבצים שם לאיזה צורך ואינו מקום מעבר והילוך הוא רה"ר והשיב שמסתבר להקל. ואני לא אאמין שיצא כן מפי קדשו כי הוא גמרא מפורשת בשבת ו. איזו היא רה"ר סרטיא ופלטיא גדולה ופירש רש"י פלטיא רחבה של עיר ששם מתקבצים לסחורה והובא בטושו"ע.
באות י"ג שאל על מים שהורתחו כ"צ לשתיה ורוצה להרתיחם עוד לצורך פיסטור. במציאות הוא להיפך שהפסטור הוא קודם אבל לשתיה כ"צ הוא הרתחה ממש שכן הדרך להרתיח כששותים תה וכדו'.
באות ט"ז כתב שפסק הגר"ש שדם בתולים מועט כשפשוף של פצע בביאה שניה אינו אוסר. על פניו זה נשמע חידוש מבהיל.
באות י"ז כתב שהגר"ש תמה על מה שפסק השו"ע דין עו"ב והוא רק דעת הרשב"א. היא טענת הגר"ז הידועה, אך הכותב לא דייק וטענת הגר"ז אינה על עצם דין עו"ב שהוא סוגיא מפורשת אלא על חיוב פרישה בעו"ב, ויש להאריך בזה ואכ"מ.
נערך לאחרונה על ידי חשבונות רבים ב ג' אפריל 10, 2018 9:48 am, נערך 3 פעמים בסך הכל.

אברהם
הודעות: 1475
הצטרף: ב' יולי 05, 2010 3:12 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי אברהם » ג' אפריל 10, 2018 9:34 am

נראה לי שבכל הנידון על קפדנותו של רבינו זללה"ה שכחתם לציין פרט עיקרי: לא היה זה אלא לתלמידיו ומקורביו.
ה'גרים שבאו ואמרו לו גיירני על רגל אחת' נתקבלו בסבר פנים יפות מאד (שהרי הלכה כהלל).

אני הקטן נוכחתי בזה מאד, שכל זמן שלא נכנסתי לישיבה הקדושה היה מאיר פניו אלי מאד בכל פעם שראיתיו, כאילו 'בידידות', ואילו לאחר שנכנסתי החל נוהג במידה של 'שמאל דוחה וימין מקרבת' - מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך.
זו היתה דרך החינוך שלו, אי אפשר להתווכח על הצלחתה שכן התוצאות והפירות שלו בלע"ה מעידים עליה.
אני בכסילותי היה לי קשה עם זה, שכן הייתי רגיל לטפיחות על השכם ולא לפנים זועפות (או מתעלמות...) כאשר 'תפס' אותי מתבטל... ולכן לא הצלחתי להחזיק מעמד אצלו, [אף שכאשר הבין שאני עוזב תיכף שינה את פניו הקדושות להפציר וכו' בענווה מופלגה אשר לא תתואר, היפך כל התיאוריות על הספונטניות של הקפידות]. אבל חברי וידידי שליט"א אשר היה להם שכל בקודקודם העדיפו את המכות אשר הוכו מבית אוהבם הגדול וצמחו וגדלו מאד ב"ה.

בכל אופן, רבים העידו לי על זה, שקודם שנכנסו לישיבה הקדושה או להיות ממקורביו, לא הרגישו מעולם את ה'שמאל דוחה' שלו, ורק לאחר שנעשו תלמידיו או מקורביו והיה לו אחריות עליהם, אז החל גם לייסרם ולהזעיף פנים לפי צורך חינוכם וגידולם, כפי דעתו הקדושה.

מחולת המחנים
הודעות: 3246
הצטרף: ה' דצמבר 13, 2012 12:49 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי מחולת המחנים » ג' אפריל 10, 2018 10:48 am

מבלי להכנס לעיסוק בתכונות נפשם של גדולי ישראל ובפרט בתכונות נפשם של התנאים והאמוראים, נושא שכבר נידון כאן כבר כמה וכמה פעמים, ראוי לציין כי העמדת הנהגת הקפדנות כשוה להנהגת הענוה והסבלנות ואף משובחת ממנה, לכאורה סותרת את דברי חז"ל (שבת דף ל' ע"ב) "ת"ר לעולם יהא אדם ענוותן כהלל ואל יהא קפדן כשמאי".

שיף
הודעות: 2672
הצטרף: ב' דצמבר 31, 2012 11:21 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי שיף » ג' אפריל 10, 2018 10:49 am

בניחום אבלים אצל הגה"צ רבי זיידל אפשטיין לצידו רבי יוסף פרבשטיין ולהבל"ח רבי ישראל גואלמן ובני המשגיח
קבצים מצורפים
09-04-2018 10;12;52 - עותק.JPG
09-04-2018 10;12;52 - עותק.JPG (1.49 MiB) נצפה 12824 פעמים

מלאעולם
הודעות: 429
הצטרף: ה' מרץ 13, 2014 3:58 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי מלאעולם » ג' אפריל 10, 2018 11:12 am

רבינו בחתונתו. לצידו הגרא"ז מלצר וסבו הגרח"ל אויערבאך
20180410_111021.png
20180410_111021.png (519.15 KiB) נצפה 12803 פעמים

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ג' אפריל 10, 2018 2:30 pm

אחלק את תגובתי לדברי ר' יחיאל מאיר [בדברות שניות] לכמה חלקים.

ראשית, הנני רואה לנכון לברר את ענין 'תולדותיהם של צדיקים' בכללותו, ולאחר מכן נגש לדון בדבר רבינו זי"ע.

הנוהל המקובל והמושרש בציבור הוא להגיש אל הקורא את הגדול או הת"ח מושלם ולגעת רק בנקודות ה'חלקות' שראו באישיותו ובהנהגתו, בלי להיכנס לתוככי הסוגיא המיוחדת של אותה אישיות על יחודיותה ומורכבותיה, כך נפוץ ומורגל מקדמת דנא, כמעט בכל החוגים והקהילות.

כמדומני שהמגמה הזאת איננה נובעת רק מן הצורך והמטרה לפאר ולרומם את הדמות, ע"י כך שמשגיבים ומנשאים אותה, כביכול לא בבשר ודם עסקינן, בילוד אשה, שבד בבד עם המעלות הרמות והמופלאות מקננים בו גם חולשות וטבעים שונים, ולצד כשרונות נדירים ישנם גם נקודות תורפה. בודאי שישנו גם האינטרס הזה. אבל בנוסף גם מידת היושר מחייבת כן.

כל אישיות באשר היא איננה עשויה מעור אחד, והרי היא בנויה רובדים רובדים, עומק לפנים מעומק. קשה מאוד לחדור לתוכיותו ולפנימיותו של אדם, ולו הפשוט והשטוח ביותר. ק"ו בן בנו של ק"ו כאשר מדובר באדם גדול ורחב, שלרוב גם מסתיר ומצניע את עצמו, מגלה טפח ומכסה טפחיים. כיצד אפשר לנתח ולהגדיר נכונה את האישיות, באם האומר או הכותב אינו מכיר מספיק, או רואה רק מנקודת מבטו ומהרהורי לבו, או שאינו קולט את המרחב ואת העומק שעומדים מאחורי הדברים?

אזי באם מדובר רק בשבחים ובסיפורי גדלות, לו יהי שהדברים הינם מוטים, מוגזמים, לא מפורשים כראוי, נמצאנו חוטאים לאמת האבסולוטית, אבל אין כאן כ"כ עוול לדמות. התמקדנו בנקודות מסוימות והפרזנו בהם. הרחקנו את הקורא מעולמו האמיתי של אותו גדול, והפכנו את הקריאה לחסרת תועלת כמעט, אבל לא דברנו סרה והוצאנו דבה רעה, ולא ספרנו אחר מטתו של צדיק.

אף כי בודאי הרבה סיפורי גדלות הינם בסוג של 'אבק לשון הרע', דברים שניתן לפרשם לכל מיני פנים, ומצוי שהכותב לפי הלך רוחו ומידת היכרותו והערכתו כותב לתומו דברים שיכולים להתפרש בצורה שונה בתכלית, ולעיתים אפילו הפוכה לגמרי מכוונת הכותב, עדיין הדברים הללו ונזקן הידוע מתערבבים ומתערבלים ברוב השבחים המוסכמים על הכל, ובטלים בהם.

כמקרה הזה קרני בקונטרסי 'מילין זעירין'. מאחר שהדברים נכתבו בחיפזון ומתוך סערת רגשות, למרות שעל כל משפט שכתבתי מחקתי כמה, ועם כל עובדה שהעליתי ויתרתי על אחרות, מענינות שבעתיים, נתברר לי לאחר מעשה כי עדיין נתערב הפסולת בסולת, ולא יצאו הדברים מובנים ומתוקנים כל צרכן. רוב הביקורת היתה בשל מה שנכתב לעומת מה שלא נכתב, כלומר, הרושם שנוצר מקריאת החומר המסוים שהובא אלי קונטרס מהרבה שלא נכתב ולא תואר, לרוב מחמת פשיטותו וחוסר החידוש שבו אצל אלו שהיו תדירים אצל רבינו זי"ע, ונמצאת התמונה לקויה לגמרי.

אם אצל כל גדול הדברים נכונים, אצל רבינו זי"ע שהיה איש אשכולות ורב גוונים למאוד ממש לא ימלט לכתוב ולהקיף כראוי ולתת תמונה סבירה אצל הקורא. וזוהי עיקר המוגבלות שישנה בכתיבה עליו, ולכן בדיעבד, אני מרוצה מכך שהדברים התפרסמו במתכונת בלתי רשמית ובלתי קבועה כגון זו, ולא נחקקו לדורות בצפורן שמיר.

הדברים הללו הינם כהקדמה משעממת ומתבקשת לדבריי הבאים, בהם אכנס לפרטים ולתיאור בנקודות מסוימות שעלו כאן, ואולי גם אגלה יותר מחיי האישיים, ההכרח לא יגונה, וכמובן שזה במתכונת של דיון, ואין רשות להעתיק מכאן למקומות אחרים.


נתחיל מהדיון על הנהגת הקירוב והריחוק אצל רבינו זי"ע, או שיהיו שיגדירו שלא בצדק הקפדנות והענוותנות.

לפחות בתקופתי, כל בחור שהיה בישיבה, זכה ליחס של קירבה מרבינו הרבה מעבר לבחורים המקורבים ביותר לראש ישיבתם בישיבה אחרת, אלא שביחס הזה היו כלולים גם קירוב וגם ריחוק, כאשר הריחוק הוא בעצם גם קירוב.

אנקוט דוגמא, אני מכיר שני מקרים, כמעט זהים, באחד מהם הייתי נוכח ובמשנהו – שמעתי מבעל המעשה. מקרה אחד היה כאשר בא אליו ת"ח שלא למד אצלו ולא היה קשור אליו כלל, רבינו רק ידע את שמעו וגם את הכיר את אביו מבחרותו בעץ חיים. הלה עסק בעריכת תולדותיו של אחד מגדו"י, ובא לשמוע ולהקליט מרבינו סיפורים על אותו גדול. רבינו שאל למבוקשו ולזהותו. רבינו אימץ מעט את זכרונו, ואמר לו, אתם בבחרותם חיברתם ספר על ברכות, נו, אז זה מה שאתם עושים, מלקטים סיפורים ומעשיות, את זה תשאירו לאחרים... אתם הרי יש לכם כח החידוש, חילכם לאורייתא. רק לאחר הפצרות מרובות ניאות רבינו להעניק לו את המעשים שביקש, וגם בלי חשק רב.

אותו ת"ח, שזכה למעט בינה, הבין את התוכחה לאשורה, ורק התפרגן ממנה, הנה גם בעיני רבינו הוא נחשב לבר אוריין, והרי הוא מתאכזב לראותו כותב סיפורים. הלה מאותה שעה ואילך חש קירבה אל רבינו, ובשנים האחרונות נמנה על ההולכים בדרכו בחירוף נפש.

מקרה שני, בא לפניו בן משפחה שגם למד בישיבה הק' במשך שנתיים תמימות, ורבינו סידר בחופתו את הקידושין. הלה חיבר בעבר ספר עיוני על אחד ממסכתות הש"ס וקיבל הסכמה חמה ונלהבת. בא עתה ותלמודו בידו אסופת פנינים מלוקטים על סדר התפילה, בטוב טעם ודעת, מדיליה ומדאחריני מפי סופרים וספרים. רבינו דפדף אחת הנה ואחת הנה, והביע אי שביעות רצון, כאשר בפיו תביעה נוקבת, בכך אתה עוסק, הרי לפני כמה שנים וכו'. אותו התלמיד שנפגע עד עמקי נשמתו, נקם ונטר שנאה לרבינו זי"ע מאז ועד עתה, והפך בגלוי ובסתר לאחד מרודפיו הגדולים. איי, או שוטה מופלג או רגיש לכבוד, או שניהם יחד. ברור כי איננו מבין גדול.

במילים אחרות, רוב ההקפדות והתוכחה של רבינו היה טמון וגנוז בקרבם הערכה ואהבה עד אין קץ, ומעמקי המעיין הנובע של הקירבה נבעו ה'דקירות' וההרחקות הללו. הוא היה אומד ומשער אל נכון את יכולותיו של התלמיד, ולפי זה מכוין את חיצי הקירבה והריחוק. ברור שתפקיד הרב אינו רק ל'פוצי מוצי', ולצד גילויי ההערכה הנדירים שהעניק לסביבותיו, הרבה גם לדרוש ולתבוע. רק קטני הדעת והרגישים מאוד לכבוד עצמם לא יכלו לעמוד במתח הזה ובמעמסה וויתרו מרצון על העוקץ ועל הדבש, שהיו ממש לא באותו היחס.

בקונטרסי נקטתי מדי הרבה דוגמאות של הערות והדרכות, בעוד לא יכולתי להביא את כמויות האהבה והבעת האימון שהשפיע עלינו. גם כעת קשה לי לפרט, לא מאהבת הצניעות או ממידת ענוה, אלא מפני אי נעימות טבעית. אלו לא דברים שניתנו להיכתב.

הייתי לא מזמן אצל אחיו ר' מרדכי יבלחט"א מת"א. היה שם איזה בעה"ב המוני שהכביר בדברים של מה בכך, ור' מרדכי לא חסך ממנו את שבט לשונו, כשהוא מוסיף באזניי, בזה אני נוהג כמו ר' שמואל, שהיה אומר את מה שהוא חושב... העזתי פני והגבתי, כן, אבל הוא היה תמיד ממהר לפייס.

זה אכן היה כך ברוב רובם של המקרים. לפעמים זה היה נראה מתוכנן כך מראש, שמאל דוחה וימין מקרבת. היו כאלו שאף פיתחו תלות בכל ההנהגה הזאת, וכל מצב רוחם היה עולה ויורד לפי החיוך של רבינו לעברם. הכל היה מחמת שהכל היה כ"כ אמיתי ואוטנטי ובלתי מעושה. אף פעם לא 'לפי הספר' שלא לומר – מזויף.

וכאן אנו מגיעים לעצם הלוז של דברי ר' יחיאל. אף אחד מבינינו לא חושב שרבינו התנהג כפי שהוא התנהג מאחר שהוא התנהג 'ספונטני'. הוא היה מלא בחשבונות ובשיקולים, והכל כלאחר יד. ברגע כמימריה היה תופס את כל המניעים והתחבולות של כולם, חדשים גם ישנים. המורא שחשו סביבו נבע בין השאר מנקודה זו, הרגשת שהוא קורא אותך כספר פתוח והכל גלוי לפניו. נוסף לכך האגדות והעדויות על מערכת התחושות הרוחנית המיוחדת שנגלתה אצלו מפעם לפעם. בחורים האמינו שהוא יודע על בחור אם הוא טבל או לא וכו' וכו'. והוא באמת ידע. ואין כאן המקום להאריך, השומע ישמע והחדל יחדל.

עיקר הנקודה מה שראו אצלו זוהי לא ספונטניות וחוסר הפעלת חשיבה, אלא התנהגות טבעית. ירושלמית. כלומר, לא היה לו דפוס מסוים וצפוי מראש של התנהלות, בודאי לא של הצגה והתחשבות ב'מה יאמרו'.

לפני כעשרים שנה נכחתי בחתונה ב'ווגשל' של תלמיד בן תלמיד. רבינו ישב בראש המסובים בשמחה ובחדוה עילאה כמחותן ראשי במשך כל החתונה, וכמובן נטל את ידיו לסעודה. כמנהגו לאכול חלק מן המאכלים בידיו וללא עזרת מזלג או סכין נהג גם עתה. מרביץ תורה בני ברקי גדול שאל אותי ממש בתמימות, האמנם אינכם דואגים בישיבה לרבינו לאוכל, כשהוא מפטיר ברחמנות, איי, נעב'ך, אין לו בית. לא התאפקתי ואמרתי לו, הלואי עליכם האוכל שיש אצלו במטבח.

היהודי הזה היה בטוח, כמו רבים אחרים, שטחיים להחריד, שרבינו מסכן וסועד כאן בתור בית התבשיל. לא פחות. ככה למראה כל מיני הנהגות. כאן הוא צ'אלמער וכאן הוא וילדער, וכן על זה הדרך. זה יותר נמוך מרדידות לחשוב ככה על יהודי שמטייל בספירות בין האריז"ל להגר"א, ומהפך את כל התלמוד ככדור.

רמזתי בקונטרסי על מקרים שראינו ונוכחנו שלפעמים לא היה חש בטעמו של האוכל או המשקה כלל, ולעיתים חרד ונתיירא מפני הרגשת טעם, וזה לא סתר לכל מיני דיבורי מבינות על טעם יין משובח במועד או פרגונים למי שטרח בהכנת כל מיני דברים לצרכו.

צריך ראש גדול מאוד בכדי להכיל את מה שראינו וחוינו בכל העת, את המכלול הענק, מחד, ה'סולם מוצב ארצה' עם כל הפרטים, לא היה תחום מעניני העולם שלא הבין בו עם כל העמקות והפרטים, והיה גם רגיש וער לתחושות עדינות מאוד של בין אדם לחבירו, ומאידך, ה'ראשו מגיע השמימה' הבלתי נתפס שרבינו נטע בקרבנו. היה לו כח מיוחד להשפיע רוממות על כל המרחב. משהו מדבק.

קשה לתאר למי שלא היה, את התפילות, את השבתות, את הימים נוראים, וגם את ה'מתרפקת על דודה' של כל יום. אבל שום דבר לא קיבל דפוס או מתכונת, למרות שהכל היה כ"כ דומה. הוא לא נרתע לשנות או לחדש הנהגות בסוף ימיו. שום דבר לא היה 'ככה זה', זה לא ספונטני בכלל, זה הנהגה בלתי תלויה.


עוד דיו בקולמוסי, אולי בהמשך אי"ה.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ג' אפריל 10, 2018 4:52 pm

כעת ניגע יותר בתורף דברי ר' יחיאל.
"וכעת אכנוס למה שדברתי על רבינו זללה''ה, וכפי שתיארתי את אופיו, ובהדגשה על פי מה שראיתי בעיני הקטנות, איני חושב כלל שאופיו היה קשור למידת והקפדנות, ואדרבה תמיד הייתה שמחה ונהרה שפוכה על פניו, ומאור פנים לכל אחד, וענוותנותו הגדולה ביחס הפשוט עם כל אדם פשוט, אף לאנשים שאינו מכיר, כידוע, אמנם לדעתי הוא ענין שקשור לתעצומות החיים, והיינו שיש שצורת עבודת ה' שלהם היא ע''י שמבטלים את עצמם ואת נפשם מפני הי''ת, ויש שאדרבה עבודת ה' שלהם מעצימה את נפשם ומשתלבת בהם, והם אינם מבטלים כלל את נפשם".

בדיוק על ההקצנה הזאת אנחנו מתווכחים. 'הם אינם מבטלים כלל את נפשם'. אוהו, כמה מסירות וויתור, הבלגה וכבישת הרצון ראינו אצל רבינו. כמה פעמים חזר בו לאחוריו ממה שעשה או ממה שרצה לעשות? ודאי מבטלים את נפשם הוא רצונם בלי גבול ומידה. המדויק הוא להתבטא 'אינם רוצחים כלל את נפשם'. כלומר, הם בכל פעולה שלהם מבטאים את כוחות נפשם השונים, אינם מנסים להציג בהנהגתם מישהו אחר או את מה שמצפים מהם בשעה זו לעשות.

בנוסף לכך, אין ספק שרבינו קידש את החומר במדרגה של קדושה שהיא הרבה מעבר למדרגת פרישות, ונהג במידת תפארת שכה הרבה לדבר על כך, תפארת שזה מיזוג של החסד עם הגבורה, לא גבורה בלחוד שהיא צמצום וכבישה לחודה, אלא להשתמש ולהעלות את החומר בבחי' חסד כידוע, וזה יתכן רק ע"י כח התורה כידוע. ולכן בהנהגתו היה ביטוי לכל החלקים שבו, וגם בזה היה לכל עת וזמן. הרי היה מתענה וצם ללא הרף, אם להצלחת תלמידיו בזמנים מסוגלים כמו יום חופתם, אם בימי בה"ב ושובבי"ם, ופעמים שמחמת שקיעות מופלגת בלימוד ובעיון הסוגיות לא באו אוכל ושתיה לתוך פיו שעות ארוכות.

רבינו גם לא כפה על עצמו הנהגות שראה אותם כאינם תואמות את אופיו ונוגדות את טבעו הבסיסי. פעם שמעתי ממנו כי הנהגתו לסעוד את סעודות השבת עם מספר תלמידים מקורבים מצומצם ודי קבוע נוגד את היושר כלפי שאר התלמידים, ויש שחשים את עצמם מקופחים מכך, אך אין לו ברירה, הוא ממש אנוס בכך. הוא לא מסוגל אחרת. ואמנם אכן כן, תמיד ראינו שהוא משתדל למלא את מנת הקירוב למי שמאוד השתוקק לכך בכל מיני צורות והזדמנויות אחרות.

"ב. שכאשר מרגיש האדם את עצמו ואת נפשו, ולא ביטלו, אף דברים שמפריעים לו הוא מרגיש יותר חזק [וזכיתי וכיוונתי בזה אף לדברי רבינו זללה''ה, שכתב לי הרב מנחם נובוגרצקי ''בקשר לענין הקפידה החזקה, רבינו זצוק"ל אמר פעם לתלמידו הגאון ר' אליהו ויינר שליט"א, כי הביאור בכל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו ת"ח', היינו שת"ח חווה כל דבר בעומק, שום דבר לא עובר לידו, כאשר מישהו אומר לו משהו, אין זה דבר של מה בכך, הוא יורד לשרשי הפגיעה. וכמה נאים הדברים כתוספת לכל הנתבאר בדבריך'']".

אינני רואה קשר בין מה שציטטתי מדברי רבינו לפרשנותך. רבינו רק עמד על כך שאדם שהוא ת"ח ולמדן הינו עמוק וקרוב לפגיעה ברגשותיו, ולכן התחושות והרגשות שלו עמוקים, ואינו נותן לדברים לחלוף על פניו. הוא חווה כל דבר לעומקו. מה לכך עם הנהגת קפידה בפועל? זה רק מסביר שבמקום שאכן מותר וחייבים להקפיד, הקפידה היא בכל עוצמתה, שכן בשורשה הקפידה היא עמוקה מאוד.

"ואמנם אלו שדוגלים מאוד בביטול היש, סוברים שעדיף לאדם לבטל עצמו ורגשותיו לגמרי בשביל שהשני לא ירגיש אי נוחות, וכפי שיש מהם כמה סיפורים, אך זה אינו נכון כ''כ, דמאי חזית דנוחות דרגע אחד דחבריה עדיף מנוחות מרובה שלי, וכמובן שהדברים עדינים וצריכים שיקול, אך זה עיקרם של דברים".

אני מסכים עם ההגדרה שדרכו של רבינו בעבודת ד' לו ולתלמידיו לא היתה בביטול היש וברציחת כוחות ונטיות הנפש הטבעיים, וכמו שנתבאר בארוכה, אך מכאן לומר שאין דרישה מאדם לוותר בשביל השני גם על נוחותו המרובה - הדרך רחוקה. רבינו שם עצמו כאיסקופה הנדרסת והפקיר את כל כבודו ומעמדו בשביל שיקבלו איזו בת, בלתי מוכרת מעדות המזרח, לסמינר פלוני, נגד אופיו הביישני והעדין ככל שהדברים נגעו לטובתו וצרכיו האישיים.

בן ירושלים
הודעות: 767
הצטרף: ד' יוני 03, 2015 1:55 am

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי בן ירושלים » ג' אפריל 10, 2018 5:45 pm

אוסיף מעט ובקוצר האמרים על קודמיי ובפרט ידידי הנוטר.
"את אשר יאהב יוכיח"- שמענו ממנו כמה פעמים.
לפני שנים בבחרותי באיזה שידוך אבי המשודכת התלונן אצל ידידו הגר"ש על דברים שאמרתי ודעות שהשמעתי. שלא כדרכו, בקש ר' שמואל שאגיע אליו . היה זה ביום ששי אחר הצהריים ותפסתי אותו בדרך למקוה בבויאן. הלך איתי הלוך וחזור כ40 דקות ודבר עמי בחומרה , ויחד עם זאת דאג כל הזמן לשלב דברי פיוס. בתוך הדברים אמר לי : הסתפקתי אם לדבר אתך על הענין אבל כיון שהיית אמור להגיע ללמוד בישיבה (ולא הגעתי ,ואכ"מ) לכן יש לי אחריות עליך ולכן אני מעיר לך. יצאתי מהשיחה עם "פצצות " שהטיל עלי ומאידך בתחושה של הערכה וקירבה יתירה מצידו. כל סיפור כזה רק חיזק את התחושה של נאמנים פצעי אוהב.
פעם הגעתי אליו לפני ר"ה. הגר"ש שאל אותי האם זה דבר דחוף, והשבתי שלא. הגר"ש אמר אז אנא תבוא פעם אחרת, ממך אני יכול לבקש זאת. ואחרים שחיכו לו אכן נכנסו בחלקם.
בברית לבני הוא היה הסנדק. בניגוד למה שסוכם מראש עם אנשי הבית שישאר לסעודה הוא הודיע לי שלא ישאר לסעודה אבל זרז את כולם ליטול ידיים כי רצה לשמוע את הדרשה . דברתי מיד אחרי הנט"י , וכשסיימתי פנה אלי ר' שמואל במבט חמור : "אתה לא יודע שאני מקפיד שאבי הבן ידבר בלימוד ולא בדרוש באגדה?" ואני מחייך במבוכה, והגר"ש ממשיך ל"הסביר" שאני משונה ולכן אומר דברי תורה משונים. כשסיים, כנראה חשש שפגע בי , ולכן מיהר להודיע שהחליט ליטול ידיים ונשאר לסעודה .

ההוכחה הגדולה בעיני עד כמה התביעה והקפדנות היו תוצאה מהרגשת האחריות שלו להיות המלאך האומר גדל ולמצות מכל אחד את המקסימום שאפשר בהתעלות, הם השותפות שלו בשמחות ובצער. הוא היהממש חלק ממך בהכל, והכל בהתנהלות טבעית לחלוטין. גם הספונטניות היתה טבעית. הוא לא היה צריך להציג, לא ל"הראות" עצמו, דיבר ישירות ולכן גם התקיפות וגם גילויי הקירבה היו אוטנטיים ולפעמים שולבו בו זמנית.
הוא האמין בתלמידיו באמת וביכולות שלהם. לפעמים התביעה היתה : לפי כוחותיך אתה מסוגל ליותר אתה יכול לגדול עוד, תיקח אחריות על עצמך. ואם הדברים באו לידי ביטוי מעשי זה היה מדהים איך ע"י התביעה החדיר בך את הבטחון שיש לך כלים הרבה מעבר למה שאתה רואה עצמך. כשהיה צורך אף היה משתף בחויותיו האישיות ביותר תוך שבפשטות נותן לך התחושה שגם ממך הוא מצפה להתנהג כך. והרי ידע את ההבדל הקטן בינו לבינך...רק שהוא באמת האמין בכוחם של אנשים.
פעם הוכיח אותי בנקודה מסוימת וטען שהושפעתי שלא לחיוב בענין זה מאיזה ת"ח חשוב (הוא הוסיף : אין לי את היצר הרע לדבר על 'גדולים', אבל הדיבור על אותו ת"ח כעת הוא לצורך, והאריך במעלותיו וחסרונותיו של אותו ת"ח). נערות היתה בי ואמרתי לו שבעבר אמר לי שהלואי ואזכה להיות חצי מאותו ת"ח.
הגר"ש היסה אותי ואמר : א. זה לא הסגנון של הדיבור שלי. ב. מה פתאום חצי? תהיה הרבה יותר ממנו... ואני השתוממתי מעין דברי הראב"ע על לא תחמוד במשל על העני ובת המלך, מה היחס ביני לבין אותו ת"ח? אבל הגר"ש לא נתן ל"זוטות" מעין אלו מקום.

חפץ דעת
הודעות: 27
הצטרף: ב' פברואר 06, 2017 12:47 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי חפץ דעת » ג' אפריל 10, 2018 6:00 pm

נוטר הכרמים כתב:בקשר לאכילת תאנים, אצרף בזה ממחברת של תלמיד:
ראה אחד בודק תאנה, ואמר שלא צריך לבדוק, דכל החשש הוא דוקא בתאנים גרועות ששהו בחוץ וכד' ולכן הם מתליעות, אבל תאנים שנשמרו היטב אין בהם חשש. והוסיף דמ"מ אי"ז איסור דאורי' שהרי התולעים בטלות ברוב וזה אסור רק מדרבנן, ובאיסור דרבנן יש לדון האם מתעסק אסור, ולא שייך לומר דאין כאן מתעסק דהוה כמתעסק בחלבים ועריות דחייב שכן נהנה, דכיוון שאין בזה ממשות לא שייך לומר שנהנה מהתולעים.
[ואמרתי לו שאפשר שמה שלא רואים את התולעים אי"ז מרוב קטנותם אלא שצבעם דומה לפרי, וביטל חשש זה. והבנתי כוונתו שסוכ"ס אין בזה ממשות ולכן זה בטל. עוד אמר שמה שרואים בהגדלה ע"י זכוכית מגדלת אין בזה כלום, דא"כ גם לנשום א"א שהרי באוויר יש חיידקים. ואמר לי שפעם היה אצלו אדם אחד [מיכה רוטשילד] ובדק את התאנים ולא מצא כלום]

בבקשת מחילה על איחור הזמן, אציין כי שמעתי ממקורב לגרמ"ד סולוביציק שאוכלם בלא חשש. נימוקו נשמט מזיכרוני.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ג' אפריל 10, 2018 8:59 pm

לבקשת כמה מן החברים הריני להביא כאן את ההספד הבא, בצירוף תמונה יפה מחתונת המספיד, שהתקיימה בחדר האוכל של ישיבת איתרי בבית צפפה - אדר תשל"ה, מימין נראים דוד הכלה הג"ר מרדכי אילן אב"ד ת"א, והרב נתן קמינצקי. הזכויות על הדברים ועל התמונה שמורות.


הגאון רבי אברהם נובוגרוצקי שליט"א

מראשי ישיבת אור ישראל

אבד חסיד מן הארץ וישר באדם אין

הספד ובכיה

קשה לצאת ידי חובת הספד על האדם הגדול שבענקים, מרגלא בפומיה של מורינו ראש הישיבה זצוק"ל הכ"מ, כאשר היה עומד לספוד לגדולי וחכמי ישראל נ"ע, היה רגיל תמיד לומר שלכל הפחות צריכים לצאת ידי חובת 'איסור מתעצל בהספדו של תלמיד חכם'. הנה כי כן, לבוא ולהקיף את דמותו הכבירה של רבינו זצוק"ל איני יכול, אבל מכל מקום אולי נוכל לקיים כעת שחלילה לא נהיה בגדר 'מתעצל'.

שמענו כאן דברים נשגבים על הגדלות שלו, בבחינת הספד, אבל אני יכול להשלים קצת בחלק של הבכי. זכיתי לקבל ממנו תורה ויראת שמים, אמנם לא זכיתי מספיק, אבל קצת זכיתי...

המדרש בסוף פרשת וזאת הברכה אומר, שבשעה שנפטר משה רבינו, [זה היה בז' באדר, לפי מה שכתוב בחז"ל], באותה שעה נשקו הקב"ה ונטל נשמתו בנשיקת פה, והיה הקב"ה כביכול בוכה "מי יקום לי עם מרעים מי יתייצב לי עם פועלי אוון", רוח הקודש אומר "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה", שמים בוכים ואומרים "אבד חסיד מן הארץ", ארץ בוכה ואומרת "ישר באדם אין".

מה הפשט בכי? הקב"ה בוכה, שמים בוכים, ארץ בוכה. זה לא הספד, "בוכה" הפשט שבוכים על מה שחסר, על מה שנחסר לנו. שמשה רבינו עזב את כלל ישראל. הקב"ה כביכול בוכה "מי יקום לי עם מרעים מי יתייצב לי עם פועלי און". משה רבינו מסר נפשו על הקיום של כלל ישראל. המפרשים כאן אומרים שהכונה ל"מחני נא מספרך", הוא היה מוכן למסור את עצמו בשביל כלל ישראל. "מי יקום לי עם מרעים מי יתייצב לי עם פועלי און".

שמים בוכים "אבד חסיד מן הארץ"

שמים בוכים "אבד חסיד מן הארץ". מה הפשט שמים בוכים, הרי לכאורה הארץ היא זו שצריכה לבכות שאבד חסיד מן הארץ. לכאורה הפשט בזה בקיצור, הבכיה היא על שאבד "חסיד", המס"י מאריך הרבה במידת החסידות, חז"ל אומרים לא עם הארץ חסיד, לחסיד יש הקדמה, חסיד זוהי מעלה נפשית, רוממות מיוחדת כל המעשים, כמו שמבואר במס"י, המעשים נעשים אחרים, זה לא סתם איזה פעולה או מעשה או הנהגה מסוימים, זו מעלה נפשית שעל ידה כל המעשים נעשים אחרים. מעשה של חסידות זה לעשות לפנים משורת הדין אולם כלול בזה גם עוד ועוד בכונת העושה ובמעשה בעצמו, דקדוק המעשה, הכל באופן אחר, זו מעלת החסידות. אבל כיצד הדרך להגיע למעלת החסידות כתוב במסילת ישרים, אשרי אדם שעמלו בתורה ועושה נחת רוח ליצרו, במס"י כתוב שעמל התורה זהו ההתחלה של מידת החסידות, וזה הכונה לא עם הארץ חסיד, לא יתכן להיות חסיד עם הארץ. והנראה שמידת החסידות ומעלת החסידות היינו לפי הדרגה בתורה. מי שיש לו קצת תורה יכול להיות קצת חסיד, מי שיש לו יותר תורה יכול להיות יותר חסיד.

שמים בוכים אבד חסיד מן הארץ. למה השמים בוכים? כי חסיד מעלתו שהוא לא נמצא על הקרקע, הוא מרומם וקשור עם השמים. שמים בוכים, התפקיד של השמים זה לחיות מחוברים לארץ, שהארץ תעלה לשמים, אבל כשנפטר משה רבינו היה חסר לשמים את החיבור של הארץ לשמים. אבד חסיד מן הארץ.

את שני הדברים האלה איבדנו עכשיו, ועל כך אנו בוכים.

הגדלות הנוראה בתורה בעומק העיון ובכל מקום; לימוד התורה בדביקות ובשמחה

הקב"ה בוכה "מי יקום לי עם מרעים מי יתייצב לי עם פועלי און". כולנו יודעים כמה רבינו ראש הישיבה זצוק"ל מסר נפשו על כלל ישראל. הוא ידע שזה בנפשו, ומסר נפשו. הוא לקח ללב את כל הענינים, כל הצרות.

שמים בוכים "אבד חסיד מן הארץ", הגדלות שלו בתורה, זה לא יתואר. זכיתי ללמוד אצלו לפני כמעט יובל שנים. כבר אז הוא היה גברא רבה. זכיתי להיות גם בין חכמים אחרים בכמה מקומות, אבל גברא רבה כזה לא רואים בשאר המקומות. בעומק העיון, בנגלה ובנסתר. בנסתר, מספרים, אני לא יודע, אבל מה שאני מכיר בנגלה, כל מקום שדיברו איתו, כן בסוגיא, לא בסוגיא, הוא היה יכול לבחון את מי שבא לדבר איתו. אפילו שבאותו זמן הת"ח הוא זה שהיה עסוק באותו זמן בסוגיא. למרות זאת הוא יכל לבחון אותו, עד שהרגיש שהוא לא יודע. גדלות בכל מקום בתורה, בעומק העיון. על לימוד הבקיאות הוא התבטא שצריך לגנוב שעות בשביל בקיאות. עיקר הלימוד הוא עיון.

ובשמחה. עם כל היסורים, כל השנים. ידוע שלא היה לו חיים קלים. הרבנית ע"ה הלכה לעולמה בקיצור ימים, והוא נשאר לבד. עם כל זה תמיד היה בשמחה. שמחת התורה. גם הוא בעצמו כל הלימוד בשמחה. בבחינת "הוא היה אומר" הוא תבע תדיר מהסובבים אותו ללמוד בשמחה. תמיד הוא שאל האם לומדים בשמחה.

גדלות נוראה בתורה. איך מגיעים לזה, ודאי כבר מקטנותו היה עמל בתורה. ידוע החביבות של גדולי ישראל אליו. ידוע שאביו ר' שלמה זלמן היה אומר על עצמו שהוא 'אבוה דשמואל'. אבל זה לא היה מילתא דבדיחותא סתם. כמובן. ר' שלמה זלמן היה גאון הגאונים, פוסק הדור, אבל תמיד אמר שר' שמואל גדול ממנו. זה לא היה רק ענוה סתם, השם 'אבוה דשמואל'. הטשעבינער-רב התבטא כך פעם באזני ר' שלמה זלמן שהוא 'אבוה דשמואל'. כ"כ גדלה חביבותו אצל גדולי ישראל.

היה שיעור בישיבה שהוא אמר בענין רוב וקרוב, דברים נפלאים ביותר, כל הסוגיא, על השמטת הרמב"ם האוקימתא של יושבת בין ההרים. יסודות גדולים ועמוקים, איתא קמן, ליתא קמן, כל הסוגיא. אבל הוא לא גמר את השיעור, אז אח"כ הוא הביא לתלמידים הקרובים את המחברת שלו, והעתקנו את החידושים, ושם היה עוד יותר הרבה. אז לא ידענו, אבל ברבות הימים הוא אמר לי שכל המערכה הזאת הוא חידש בגיל שש עשרה או חמש עשרה.

הוא למד אצל ר' ישעיה וינוגרד, ודרכו של ר' ישעיה וינוגרד בעץ חיים היה שהוא היה אומר לבחורים להכין את הסוגיא קודם, והיו מכינים, והוא היה לוקח את המחברת וכדי לעודד את הבחורים היה אומר לפי המחברת. ובהגיע תורו של רבינו הכ"מ, הוא הכין את הסוגיא של רוב וקרוב, וזה היה ההכנה שלו, ר' ישעיה וינוגרד כל כך חיבב את זה שלא הביא לו בחזרה את המחברת. ורק כשהוציאו את הכתבים של ר' ישעיה, רבינו שאל את אלו שהוציאו את הכתבים אולי הם מצאו את המחברת הזאת. אחר כך הוא כתב את הכל מחדש.

לא יתואר הגדלות בעיון התורה, בעמלה של תורה, כל רז לא אניס ליה. אנחנו זכינו לראות אותו רק קצת, 'מאחוריו' שהיה מגיע קצת לישיבה. אבל מי שראה אותו במעלות התורה בלילות, בשבתות, בכל זמן, עם דביקות עצומה, בכל עת ובכל רגע.

מה שסיפרו מקודם על לימודו בחתונות של תלמידים, הפשט הוא לא כמו שחושבים שהוא בא לחתונות, והוא רצה לנצל את הרגעים ביני לביני. זה לא היה כך, אלא הפוך, שהוא היה דבוק בגמרא, לא היה שייך להפסיק אותו. לפעמים הגיעו לשאול אותו איזה שאלה, להתייעץ איתו בישיבה. הוא ישב בספסל האחורי, שם ישב ולמד. לפעמים היה צריך לחכות שעה עד שירים את העינים. לא רצו להפריע לו באמצע הלימוד. הוא היה עם דביקות עצומה בתורה. הוא לא יכל להיפרד מהגמרא. אבל מוכרחים גם ללכת לחתונות של תלמידים, והוא לא הפסיק מתלמודו. לכל בחור הוא הלך וישב הרבה שעות, לא ברח מחיוביו לתלמידים, אבל מאידך א"א להיפרד מהגמרא, אז הוא לקח את הגמרא לחתונות. היו תקופות שהוא כתב מערכות, הוא לקח מחברת, זה היה המשך הלימוד, זה לא היה אצלו מהלך של ניצול הזמן, אלא הוא פשוט היה באמצע הלימוד.

"ידוע תדע פני צאנך שית לבך לעדרים"


רבינו היה חד בדרא בכל הענינים. כשהתחלתי להגיד שיעורים, הלכתי להתייעץ איתו שיתן לי קצת איזה הדרכה. הזמן קצר אני יגיד במילים קצרות, שיתן לי קצת הדרכה. אז הוא אמר לי את דברי הגאון על הפסוק במשלי (כז, כג), "ידוע תדע פני צאנך שית לבך לעדרים". אגב, כמה שרבינו היה דבוק בתורת הגר"א, בשנים האחרונות עלה ונתעלה במנהגי הגאון, כל דבר עד הסוף, בנגלה בנסתר, לא יתואר. בתקופה ההיא עדיין הוא עוד לא היה דבוק עד כדי כך, אבל תורת הגר"א היתה שגורה על לשונו, כל משלי עם ביאור הגר"א כסדר, אז הוא אמר לי את הפשט של הגר"א בפסוק הזה.

כתוב בגר"א "ידוע תדע פני צאנך", מי שמלמד לעדרים ומלמד לבחורים, צריך לדעת, כתוב בהגר"א שעיקר הדביקות "ידוע תדע" שזה דביקות צריך להיות עם "פני צאנך", היינו עם הבחורים המיוחדים שיכולים להבין את עומק הלימוד, אבל יחד עם זה "שית לבך לעדרים", צריך לתת את הלב גם לשאר הבחורים, לא להסיח דעת מאף אחד.

וזה היה דרכו בקודש של רבינו, הגם שהיה חריף מפולפל, והיה קשה להבין אותו, רק יחידים היו יכולים לתפוס את השיעורים שלו, אבל הוא קירב את כל אחד ואחד. "שית לבך לעדרים". גם לבחורים היותר פשוטים היה מגיע להשתתף בחתונות שלהם ורוקד בכל הכוחות, אפילו שלא היה להם שייכות איתו הרבה. וזהו בכלל "שית לבך לעדרים".

כל זה אבדנו בחטאנו. אוי לנו כי חטאנו. לא זכינו שהדור יהנה עוד לאורו.

נפש עמל עמלה לו כי אכף עליו פיהו

רבינו לא היה רק עמוד התורה. כוח התפילה שלו גם היה מיוחד מאד. נזכיר כאן את הגמ' בסנהדרין (צט, ב), רבי עקיבא אומר זמר בכל יום, זמר בכל יום. אמר רב יצחק בר אבודימי מאי קרא שנאמר נפש עמל עמלה לו כי אכף עליו פיהו, הוא עמל במקום זה, ותורתו עומלת לו במקום אחר.

ופירש"י, זמר בכל יום - היה מסדר למודך, אף על פי שסדור בפיך כזמר, והוא יגרום לך שתהא לעולם הבא בשמחה ובשירים. נפש עמל עמלה לו - מפני שעמל בתורה - תורה עומלת לו. כי אכף עליו פיהו - מפני שהוא משים דברים בפיו תמיד כאוכף שעל החמור. לישנא אחרינא: זמר, כלומר שעוסק בשירים ובזמירות תדיר תדיר נעשה זמר, כך החוזר על התורה נעשה לו סדורה בפיו. תורה עומלת לו - שמחזרת עליו, ומבקשת מאת קונה למסור לו טעמי תורה וסדריה, וכל כך למה - מפני שאכף - שכפף פיהו על דברי תורה.

הפשט בפירוש נהראשון של רש"י הוא, שבדרך הטבע אדם לא אוהב לחזור על דברים, אבל זֶמֶר רואים שאדם חוזר עוד פעם ועוד פעם, ועדיין יש לו גישמאק, בזמר לא נמאס עוד פעם לשיר ועוד פעם לשיר. וזהו שאמרו שהלימוד צריך להיות כזמר, ואז יש את החשק. תחזור עוד פעם שיהא שגור בפיך והוא יגרום לך שתהיה לעוה"ב בשמחה ובשירים.

ודאי הרה"י זצ"ל הוא עכשיו יושב בשמים, הוא לא יכול לעשות דבר, הוא ודאי יושב שם בשמחה ובשירים. יצאו לקראתו כל גדולי הדורות, כמו שכתוב בספרים, וממשיך לזמר בעולם העליון בשמחה ובשירים, אבל אנחנו אבדנו את הזמר הזה.

אבל יש עוד פירוש נוסף ברש"י, שזה הולך על עוה"ז, מפני שהוא עוסק בשירים וזמירות תדיר נעשה זמר כך העוסק בתורה נעשה סדורה בפיו. והיינו כמו שנתבאר בהמשך הגמ', שהתורה עומלת לו שמחזרת עליו ומבקשת מקונו למסור לו טעמי תורה וסדריה. התורה בעצמה מבקשת מהקב"ה למסור לו סודות התורה.

ודאי מדובר כאן במי שלומד תורה לשמה, כמו שכתוב ברש"י בשבת טרוד לידע סודה, אז כנגד זה התורה אוהבת אותו ומוסרת לו טעמי תורה וסדריה, וזהו רק במי שאכף פיהו על דברי תורה. מה זה אכף פיהו על דברי תורה? לפי מה שכתוב כאן בגמ', חזר וחזר על התורה. רבינו זצוק"ל באמת היה לו שמועס מיוחד על חזרה שעיקר עמל התורה זה בחזרה, וחזרה צריכה להיות בשמחה, וכל פעם מתחדש משהו, אחרת זה לא זמר, זמר בכל יום, זמר בכל יום, חזרה של זמר, ואז באמת הוא זכה שהתורה עומלת לו במקום אחר, בכל מקום, זה לא בדרך הטבע, זה בודאי זכייה מיוחדת.

פעם הוא אמר, העולם טועים בי, שואלים אותי 'מרדכי' במקום זה, במקרה אני יודע. שואלים אותי 'פרי מגדים' פה, אני יודע פה במקרה. הכל הוא תמיד זוכה שבמקרה. ודאי שזה עמל התורה, אבל אולי זה גם התורה עומלת לו, גם היה לו סייעתא דשמיא מחזרת עליו ומבקשת מקונה למסור לו טעמי תורה וסדריה. אבל זה לא נהיה לבד, זה ודאי הולך עם יראת שמים, המדרגה של חסיד זה לא תורה בלי יראת שמים.

עבודת התפילה למעלה מן ההשגה


כולם ראו את כוח התפילה שלו, זה היה משהו מיוחד. רק לעמוד לידו בתפילה, מיד היו מתחזקים ומבינים איך צריך להראות תפילה. אפילו שלא זכינו לראות את התפילות הקבועות בימים טובים ובשבתות שהוא היה בדרגות העליונות, אפילו תפילת מעריב שבכל יום, אפי' בחתונות, ההתרפקות בתפילה. הוא נשען על העמוד ושוקע זמן ארוך מאד בשמונה-עשרה. דביקות בהקב"ה. כל השמחה שמסביב לא עניין אותו, באותו זמן הוא היה עסוק בתפילה. ומי מדבר על התפילות הקבועות בשבתות ויו"ט.

אולי אפשר לספר כאן. כשלמדנו אז בישיבה, החברותא שלי היה קשה לו ללמוד בבוקר, היו לו טירדות, ולכן בתקופה מסויימת למדנו בלילות. באותו זמן התפללנו ותיקין, רבינו היה יודע להלך לפי דרכו של כאו"א, ולפעמים נתן היתר לא לבוא לתפילה בישיבה, אלא להתפלל ותיקין ביחידות. תקופה מסויימת ככה למדנו, אחרי זה הלכנו לישון, והוא הגיע יותר מאוחר לסדר א', אז הוא לומד איתנו הלכות תפילה של ותיקין, כמה וכמה דברים, שאפשר להתפלל ביחידות אפילו שזה לא קבוע ממש.

עוד שאלנו אותו אז, לפי איזה נץ להתפלל לפי הרב טיקוצינסקי או לפי הרב שפירא, אז עוד לא היה נץ הנראה, במקום נץ הנראה זה היה בהפרש שלוש ארבע חמש דקות, הוא אמר לנו שהוא לא יודע להכריע, אבל הוא אמר, אני יכול לתת לכם עצה מה שאני נוהג. את השמע ישראל עד גואל ישראל אני גומר בנץ של הרב טיקוצינסקי, אחר כך אני מתחיל "ה' שפתי תפתח" וממשיך לכוון בזה עד שכבר עובר הזמן ומגיע הזמן של הלוח של הרב שפירא.

רבותי, בכל הדברים יכלנו ללכת בדרכיו, אבל את זה לא שייך בכלל. מי יכול לכוון ארבע דקות ב"ה' שפתי תפתח", רק מי שהתפילה שלו זה דביקות בהקב"ה יכול לעשות הכנה ולהידבק בהקב"ה בה' שפתי תפתח במשך ארבע דקות, ולא להסיח דעת.

אין כעת זמן להאריך. כבר מאוחר. ולכן נתחיל לדבר על העמוד השלישי של העולם.

ארץ בוכה "ישר באדם אין"


מידת ההטבה, כמו שכתוב במסילת ישרים, מידת החסידות שהולך בד בבד עם מידת הענוה ביחד. הוא מאריך שם בהרחבה גדולה אין חסידות זה בלא זה, וע"ז הארץ בוכה "וישר באדם אין", ישרות, ישרות, כל ההנהגה שלו, איזה ענוה, איזה פשטות, יחס לכאו"א. כל האנשים בשערי חסד, כל א' מרגיש שהוא היה חבר שלו. פגשתי המון אנשים שאומרים ר' שמואל הוא חבר שלי. הוא היה מדבר בידידות ובפשטות עם כאו"א כאילו שלא נמצא ראשו למעלה בשמים. ההדרכה שלו לחתנים היה להיות תמיד בבחינת 'סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה'. לא להתנתק מן הארץ. "ישר באדם אין" הארץ גם בוכה חסר פה הדמות שהיה דמות לתלמידים שעם כל הגדלות בתורה, עם כל העמקות בתורה, עם כל הרחבות בתורה, עם כל עמל התורה, היה לו זמן בלב לכל מיני אלמנות ויתומים ודווי לב, להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים. כמה הוא טרח עם כאו"א.

אני יודע המון סיפורים. א"א לספר עכשיו. הוא ישב הרבה שעות עם אלמנה אחת לנחם אותה, ועם בחור אחד שהיה לו קשה בבית, כמה הוא קירב אותו היתה לו דלת פתוחה אצלו בכל עת ובכל שעה התענין עליו בישיבה. וכל זה כסדר כסדר, וזה אחד מני אלף, המון כאלה סיפורים.. כל אחד מצא אצלו מקום. הוא דאג לכל מיני מסכנים.

פעם שלח אותי שליח למישהו, לרה"י אחד, שמכיר מישהו שהיה קרוב שלו בירושלים, ועכשיו הוא עני, לבקש ממנו מכיון שעזר לו פעם וכבר הפסיק לעזור לו, לבקש ממנו שימשיך לעזור לו.

כולם היו בראש שלו, כל המסכנים, ואף אחד לא ידע. הכל היה בהצנע לכת. רק בהלויה הבחינו כמה שבורי לב, כמה קרועי בגדים, כמה תלמידים, זה לא מצוי בשנים האחרונות כזה דבר.

ניגש אלי אברך מב"ב, אני מכיר את המשפחה שלו, הוא ת"ח, אפשר להגיד את השם שלו, הרב וויס שליט"א, ההורים שלו גרים ברחוב רש"י, הם גרים בשכנות עם המכנובקער. הוא סיפר לי שהאדמו"ר ממכנובקה סיפר לו בעצמו שהיתה אלמנה שבאה לבקש כסף לחתן את הבת שלה, והיא בכתה אצל המכנובקער, אז הוא התענין אצלה פרטים, היא אמרה לו שאין לה שום דבר, פרוטה לפורטה, והיא צריכה לחתן את הבת. הוא שאל אותה עוד קצת, אז היא סיפרה לו שבן אחד היא כבר חיתנה.

הוא שאל אותה איך חיתנת את הבן הזה? אז היא אמרה לו, פעם קודמת אמרתי לאנשים שאין לי כסף, אמרו לי, תלכי לר' שמואל. היא הלכה, בכתה אצל ר' שמואל, לא יודע למה שלחו אותה אליו, הוא גם חקר אותה והתענין אצלה את כל הפרטים כמה יש לה ומה אין לה, וכמה היא אלמנה, וכמה הבן וכו', ואחרי שהוא בירר את כל הפרטים, מיד הוא אמר לה: יש לך סייעתא דשמיא שהגעת היום, היום בדיוק קיבלתי את התמורה לדירה שמכרתי בגשר החיים, היתה לו דירה בדמי מפתח, כנראה את כל התמורה של הדירה הוא נתן לאלמנה שבאה לבכות על שלא יכולה לחתן את הבן שלה. המכנובקער רב'ה אמר בהתרגשות, הוא הכיר הרבה מעשים על גדולי הרבעהס' מעשים שמגיעים לזה, אבל כזה מעשה הוא לא ראה אף פעם.

מורי ורבותי, מותר לי להוסיף שלפי דעתי זה מילתא זוטרתא אצל רבינו הגדול זצוק"ל, כסף לא היה נחשב אצלו כלום, מה הוא צריך כסף, רק לעשות חסדים עם אחרים, הוא לא השאיר קבא דמוריקא. מה כן היה חשוב אצלו? הזמן, לייקר את הזמן, וכל הזמן דיבר ודרש לייקר את הזמן, לחיות כל דקה חיים מרוממים, חיים של תורה, חיים של דביקות בתורה, ועם כל הדביקות שלו בתורה, הוא היה מוכן לתת מהזמן שלו שעות שעות ע"ג שעות, זה שווה אלף מונים, ומראה על הגדלות שלו בחסדים יותר מאשר לתת את הכסף של הדירה "ישר באדם אין", כך כסדר כסדר, זה לא מתחיל מהשנים האחרונות, אלא זה היה בכל השנים, בסבר פנים יפות, הדאגה המיוחדת כמובן לכל אחד ואחד, אבל לתלמידים זה היה כמו אב ובן.

כל ההשתתפות בשמחות ובפרט בהתענינות כל תלמיד ותלמיד גם ב"פני צאנך", וגם "שית לבך לעדרים", תמיד עם כאו"א, כמה השתדל בכל כוחו, כמה טלפונים קיבלתי ממנו לברר על בחורים בשידוכים בשביל פלוני ואלמוני שקשה לו לברר איזה תלמיד צריך לחתן והוא צריך לברר, והוא לא יכול לברר אז הוא טורח בעצמו, מטלפן בעצמו, היה מחייג ואומר: כאן שמואל אויערבך, הוא שואל בפשטות כזו, הוא שואל ודורש וחוקר המון פעמים בשביל כל מישהו שקצת היה קרוב אליו.

הוא עצמו טרח, נורא נוראות, פשטות החסד, הוא לא עשה מזה עסק. הזמן יכלה והמעשים לא יכלו, והזמן מאוחר.

היו הרבה בחורים בישיבת איתרי שבאו ממקומות רחוקים, הוא בנה אותם מהמסד עד הטפחות, ויצאו מהם גדולים, גדולים ידועים, פוסקים, בעלי מוסר גדולים, והלאה הלאה. הרבה תלמידים גדולי תורה.

הרב הדומה למלאך

"תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעוון" (מלאכי ב, ו). באיזה כוח זה היה? "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבקות הוא" (שם ז). כתוב בגמרא (מו"ק יז, א), אם דומה הרב למלאך ה' צבקות יבקשו תורה מפיהו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיהו. התלמידים ראו מלאך ה' צבקות, כל ההנהגה של מלאך במסירות כשליח שזה התפקיד שלו לגדל את התלמידים.

הוא היה מכה על קדקדו של כל אחד ואחד ואומר לו גדל! כל אחד לפי כוחו. הוא כיוון כל אחד, לא כולם צריכים ללמוד אותו דבר. הוא כיוון כל אחד מה הוא צריך ללמוד וכמה הוא צריך ללמוד, ולאיזה כיוון ללכת, וגידל את התלמידים. הוא היה מהלך לכל אחד לפי רוחו "כי מלאך ה' צבקות הוא", לא היה צריך להגיד, הוא הראה דוגמא של מלאך ה' צבקות ו"תורת ה' היתה בפיהו" התורה היתה לאמיתה של תורה תמיד לחדד כמה שהיה מחודד אבל להתרחק. הוא היה אומר את המליצה: ליבונה קודם לחידודה, קודם ללבן את הענינים, וזה יותר חשוב מהחידודים.

השיעורים שלו היו באופן שהיה מביא את גדולי אחרונים, ובתוך הדברים הוא היה מכניס את הדברים שלו, כאילו זה נכנס בתוך הסוגיא. לא כולם הבינו שיש כאן דבר מה מחודש. אף פעם לא היה מתבטא: אני אומר לענ"ד ככה, אלא הסוגיא היתה נלמדת "תורת אמת היתה בפיהו ועוולה לא נמצא בשפתיו" גם בפיהו התורה החכמה ואיך שהביא מרבותיו [שהיה קרוב לר' איסר זלמן], ידע כל דבר שאמרו אי פעם, כל התורות, "ועוולה לא נמצא בשפתיו" בשפתיו זה נקרא הסבר הדברים, החידושים הבנת הגמ' הכל היה "בשלום ובמישור", הכל היה שיהא מכוון לאמת, זה הכוח שבזכותו "רבים השיב מעוון".

זכר צדיק לברכה

ממשיך המדרש, מלאכי השרת אומרים "צדקת ה' עשה", ישראל אומרים "משפטיו עם ישראל", אלו ואלו היו אומרים "יבוא שלום ינוחו על משכבתיו הולך נכחו, זכר צדיק לברכה נשמתו לחיי העוה"ב". היאך וכיצד יהא 'זכר לצדיק לברכה' לאחר שהוא הלך מאיתנו.

כתוב בגמ' שרב השאיר את הנכסים שלו, את המעלות שלו הפקר לתלמידים, הם יכלו לקחת זה הפקר לכל העולם, לאו דוקא לתלמידים. כל אחד יקח משהו ויתחזק מהדברים האלה, להתחזק בעמלות התורה, בכל זמן ובכל עת, בשמחה, שזה כל החיים הוא דרש תמיד חיים פנימים, לא כל דבר לעשות בשטחיות, לחיות! הצורה של החיות, כאשר זה בשמחה זה מראה שזה פנימיות, שזה לא מלומדה, שהתורה תהיה דבוקה באדם בכל עת ובכל מקום שהוא הולך, שיהא תורה ותורה ותורה, זה היה הכל אצלו.

וכן להתחזק בתפילה לרבש"ע. ולהתחזק בהטבה. כמה הוא לקח ללב בנ"א לחבירו, בפרט, כמה הוא לקח ללב. ההנהגה שלו היתה מיוחדת כזה בנ"א לחבירו. לא רצה להטריח שום אדם, אפילו בזמנים שהיה צריך, הכל עשה לבד. הוא לא אמר לאדם אפילו שהוא חשב שמשהו צריך לעשות משהו בשביל איזה דבר לעזור לו. מעולם לא ביקש. עדינות הנפש בנ"א לחבירו. לא לפגוע באף אחד, אפי' במשהו שבמשהו.

אם אנחנו ניקח את הדברים האלה ונתחזק בתורה ובעמלות התורה ברציפות התורה, שכל השקיעות יהיה בלימוד ושלא להתעסק עם דברים אחרים, אז יהא באמת לזכותו ולזכותינו, זכר צדיק לברכה ונשמתו לחיי העוה"ב. ונזכה במהרה לביאת גואל צדק ומחה ה' דמעה מעל כל פנים ונאמר אמן.
קבצים מצורפים
תמונה 1.png
תמונה 1.png (1.27 MiB) נצפה 12431 פעמים

שעת הכושר
הודעות: 240
הצטרף: ה' יוני 08, 2017 11:36 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי שעת הכושר » ג' אפריל 10, 2018 9:24 pm

תודה לכל אלו שכותבים כאן דברים יפים ומרוממים, כהכרת הטוב אשתף גם משהו משלי.



דובר כאן לעיל באשכול, על ההערכה העצומה ההדדית ששררה בין הגרש"א זצ"ל והגרד"ל שליט"א, להבחל"ח, והיה לה הרבה ביטוי ניכר כלפי חוץ, לפני שנפרדו דרכיהם ע"י הס"א. אכן כך הוי, ובעצמי שמעתי.

ברצוני לייחד על זה הדיבור, ללמוד ממעשיהם, ולהעמידם באור הנכון.

מצד אחד, רבי דב התבטא על רבי שמואל ביטויים מפליגים ביותר, כל התורה בעיון וכו' וכו', ומן הצד השני רבי שמואל אומר לרבי דב בגללך אנחנו לא מצליחים להשמין כי אתה עושה לנו חלישות...

תם מה הוא אומר, ענווה יש כאן. כל אחד רואה רק את מעלותיו של השני, אבל בעצמו הוא מזלזל.

לענ"ד, החכם רואה כאן משהו גדול יותר.

הבה נתבונן בדרכי לימודם, בנתינת דגש על השוני בסגנונם. רבי דב הוא 'מבריק' ביותר, בעל יכולת נדירה להביא ממרחק לחמו, לקחת איזה 'צידוד' בחזו"א, ולמצוא שהרמב"ן ביבמות רמז כמו צד אחד ואילו הריטב"א במכות כנראה הבין להיפך, אחרת למה הוא שאל שם רק ככה ולא יותר, בקיצור חריפות ובקיאות מעורבים זב"ז, ומשולבים בהתבוננות מעמיקה, אבל הכל בתפיסה מהירה וחדה, כהרף עין. על הרבה מרשימותיו הוא כותב "שלא בעיון כראוי", ובסיומם של דברים הוא תמיד חותם ב-עדיין צריך עיון, כביכול אינו מסוגל להכריע בין שני צדדים אפשריים. לעומתו, רבי שמואל הולך לו בדרך אחרת, חצובה מעומק סגנונו. עיון עמוק שוב ושוב בלב הסוגיא, בנטישת כל נקודה צדדית, ומה שאפשר להוציא מכאן להיכ"ת אחרים, רק לב הסוגיא ממש, סברת חז"ל סברת הראשונים, עצם הקושיא שהקשו ועצם התירוץ שתירצו, ביאור המושג עצמו, עם החשבון שלו מיניה וביה. והעיקר אצלו הוא, להכריע, מה נכון ומה לא נכון, (רק לא לשכוח בסוף להתבטל לרמ"א... כמו יהודי משערי חסד), אחר ליבון צדדי הסוגיא עצמה וסברותיה עשרות פעמים, אז מהו העיקר, ומה לא נשאר.

כמובן, שאצל כל אחד מהם יש גם נתח נכבד מהחלק של השני, הלוואי עלינו, אבל מ"מ החילוק ביסודו הוא נכון על דרך כלל. דוגמא לדבר, רבי שמואל לומד עם חברותא הרבה שעות רצופות את אותה סוגיא, ואילו רבי דב מסיים עם החברותא כבר אחרי שעה וחצי, ועם החברותא הבא הוא יעסוק בענין אחר. מאוצרו של רבי דב מתפרסמים הערות קצרות ראשי תיבות וראשי פרקים, שלב"ע ועצ"ע, ואילו מעטו של רבי שמואל נוחתים עלינו מאמרים ארוכים ומסובכים, מסתובבים שוב ושוב על הנקודה, אבל חותרים תמיד לליבת הענין בעומק ובחידוש.

עכשיו בואו ונדמיין מה קורה אצל אנשים קטנים יותר, נניח כערכינו. ראובן ושמעון נפגשים, ומגלים אחד על השני סגנונות שונים. התגובה הפשוטה היא שראובן אומר על שמעון "נו נו, נחמד מאד, ממש צ'יקאב, וכעת ניהדר לדידן לעיוננו העמוק והמכריע", ושמעון אומר על ראובן "כל הכבוד שיש יהודים עם סבלנות בשביל כל הכוועצ' המיותר הזה, מי כעמך ישראל". ככה הקב"ה ברא את האדם, (ואולי זה לא בהכרח יצר הרע, אלא סתם תכונת בסיס), הוא מעריך את התחום שבו יש לו מה למכור, ומזלזל קצת במעלות מן הסוג השני.

זה לא רק בדרכי הלימוד, זה גם בשאר חלקי העבודה. אם אחד הוא יותר בעל חסד והשני משקיע יותר אנרגיות בתפילה, אז הראשון יאמר על השני, אח, בזמן שהוא מאריך בתפילה היה אפשר לחייך ליהודי נוסף, והשני יאמר על הראשון, אויש, במקום לעסוק כל היום בביקור חולים היה עדיף לכוין קצת יותר ברפאנו.

אבל הגדול... גדול אינו קטן.

אדם גדול תופס שעם כל הטוב הצפון בדרך לימודו, וכפי שהוא נוהג להדריך גם את תלמידיו אחריו, מכל מקום התורה גדולה עוד יותר, ויש בה מקום לאיכויות נוספות, עד כדי שהוא ממש יוצא מהכלים או מרגיש חלישות הדעת, כאשר הוא פוגש מעלות אחרות ממה שהוא משקיע בהם. בשעה שהיה רבי שמואל שומע את רבי דב שם בנתניה הוא פשוט נהיה יותר רזה... וכאשר רבי דב נוכח במעלות התורה של רבי שמואל הוא מרגיש הערצה לא שיגרתית. דוקא בגלל שהדרכים שונות, וכל אחד מתייחד במגרש שהשני לא כ"כ מתעסק בקביעות, דוקא בגלל זה יש כ"כ הערכה הדדית. ככה זה אצל גדולים.

ואולי בעצם בעומק הדבר, זהו בדיוק הענין של ענווה, להבין שה'טוב' הוא יותר גדול מהיכולות העכשויים שלי, ואפילו אם אני ממש מספר אחד בתחום שלי, אבל התורה יותר רחבה מהתחום הזה, ויותר ארוכה מהיכולות שלי. זאת היא האמת. וכבר אמרו האומרים שענווה וידיעת השם זה היינו הך.

שנזכה גם אנחנו.

חבר פורום אוצר החכמה
הודעות: 1240
הצטרף: א' ינואר 15, 2017 9:05 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי חבר פורום אוצר החכמה » ג' אפריל 10, 2018 9:28 pm

כפתור ופרח

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ג' אפריל 10, 2018 10:09 pm

יישר כח לשעת הכושר. דבריך מחכימים כתמיד. תשואות חן גם לבן ירושלים, התלמיד הקרוב, בור סוד.

תמונה אחת שווה אלף מילים. בעזרת כמה תמונות אני רוצה להמחיש כיצד רבינו זי"ע יצר אוירה ו'מצב' בכל סיטואציה, שמחה ועצב, התעוררות ומפגש רעים.

בהודעה זו שתי תמונות של עידנא דחדוותא. באחת מהן נראה הגר"י אדלשטיין זצ"ל מבקש את ברכתו בקידה.
קבצים מצורפים
______________________________1_1.jpg
______________________________1_1.jpg (79.81 KiB) נצפה 12318 פעמים
IMG_1454.JPG
IMG_1454.JPG (1.83 MiB) נצפה 12318 פעמים

אברהם
הודעות: 1475
הצטרף: ב' יולי 05, 2010 3:12 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי אברהם » ג' אפריל 10, 2018 10:16 pm

רבי שעת הכושר,

שפתיים ישק!

(רק להודיע למי שאינו יודע: "אבל הגדול... גדול אינו קטן" הוא ציטוט ותרגום משירו של החזו"א)

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ג' אפריל 10, 2018 10:17 pm

מנחם את הגרש"י בורנשטיין זצ"ל. כמה צער והשתתפות. [לאחר מכן, הם נועדו לבד משך שעה ארוכה].
קבצים מצורפים
DSC_2617.JPG
DSC_2617.JPG (1.81 MiB) נצפה 12296 פעמים

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ג' אפריל 10, 2018 10:20 pm

דריכות ומתח בקבלת אחד מכרכי השיחות 'אהל רחל'
קבצים מצורפים
IMG_0662 - עותק - עותק.JPG
IMG_0662 - עותק - עותק.JPG (2.6 MiB) נצפה 12287 פעמים

חבר פורום אוצר החכמה
הודעות: 1240
הצטרף: א' ינואר 15, 2017 9:05 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי חבר פורום אוצר החכמה » ג' אפריל 10, 2018 10:21 pm

נוטר הכרמים כתב: באחת מהן נראה הגר"י אדלשטיין זצ"ל מבקש את ברכתו בקידה.

מנין? כבודו היה שם?

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ג' אפריל 10, 2018 10:23 pm

בעת שיחה שגרתית בישיבה הק'
קבצים מצורפים
IMG_0959.JPG
IMG_0959.JPG (1.55 MiB) נצפה 12280 פעמים

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ג' אפריל 10, 2018 10:27 pm

במפגש לא מתוכנן עם הג"ר אלי' ברוך פינקל זצ"ל, ביציאה מניחום אבלים בישיבת בית מאיר אחר פטירת הגר"ז רוטברג זצ"ל [תשס"ב].

נ"ב, הרקע והפרשנות מפי המקורות לתמונות.
IMG_1997.JPG
IMG_1997.JPG (104.58 KiB) נצפה 14428 פעמים


חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: Bing [Bot], Google [Bot] ו־ 188 אורחים