איש_ספר כתב:פרנקל תאומים כתב:קראתי ונהנתי (המצונזר. כמובן).
האם מדובר ב'אוטוביוגרפיה' של ימי נעוריו של חיים גראדה אחד לאחד?
אמת. דמותו הכבירה והמפעימה של רבינו החזו"א נ"ע משתרגת ועולה מעלה מעלה מבין בתריו של התיאור האותנטי. פלאי פלאים.
חיים גראדה עול הימים לא העלה אז על דעתו שהאברך המופלא אשר לקחו תחת חסותו, עתיד עוד להיות רבא דעמיה, גאון יעקב, ומאיר עיני ישראל לדורו ולדורות הבאים אחריו.
והנה, אם עסקו כאן בכמה אשכולות אודות "למשכם בעבותות אהבה" אם אין, הרי לנו המחשה מעוררת השתאות של רבינו החזו"א "לשיטתו" כבר מהימים הרחוקים ההם, עודו אישיות עלומה יחסית בשלהי שנות הארבעים לימי חלדו.
תמונה מלאה יותר מה"ימין מקרבת ושמאל דוחה" של החזו"א מול הסופר, מתקבלת בספרו השני מלחמת היצר, במיוחד מסופו (בעותק המלא יותר כידוע). לפי התיאור שם, החזו"א עוזב את ווילנא בלווית ר' שלמה כהן ומותיר את חיים גראדה מאחוריו, בצעד שנראה כמו הבנה שהעסק אבוד לע"ע...
ויש גם את זה אחד האשכולות המרתקים שהיו כאן (לטעמי...)
http://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=5310#p43658
אם הבנתי נכונה, 'אברהם במחזה' ('צמח אטלס' המצונזר) כולל גם את ספר ההמשך 'מלחמת היצר'. ואכן, סיומו של הספר הוא הפרידה המטלטלת והטעונה על רציף תחנת הרכבת בין חייקל (הלא הוא חיים גראדה) ור' צמח אטלס (הלא הוא?...) ובין ה'מחזה אברהם' וזוגתו הנפרדים מהם לצמיתות עם נסיעתם לארץ ישראל. לרבות שורות הסיום של היצירה: "ר׳ צמח אטלס וחייקל הבינו, שעוד נסיונות רבים צפויים להם בחייהם. אבל שניהם חשו כמראש, שבכל נסיונותיהם ובכל מאבקיהם יהא זרוע עליהם אורו של איש־האלוקים - ר׳ אברהם־שעיה מקוסוב, 'מחזה־אברהם'".
ר' שלמה כהן לא נזכר שם כלל ועיקר. בספר המקורי הוא נזכר?
מהמכתבים ומהשו"ט באשכול הסמוך אליו אתה מציין (קראתיו כבר בעבר), אנו למדים שלמרות הכל, ואפי' לאחר יאוש בעלים, המשיך רבינו החזו"א לשמור עם גראדה על קשר מכתבים לאורך תקופה ארוכה. הרב תוכ"ד הי"ד מדבר שם על 'אגרות לבביות' יחסית מהחזו"א לגראדה, אם כי אינו מציין ראיה לכך. בכל אופן, וכפי שכבר העירו שם, בתוך מכתביו של גראדה עצמו מתבאר שהחזו"א אכן השיב על מכתביו ושמר עימו על קשר. כמובן, מתוך תקווה (אולי קלושה) להשפיע עליו לטובה.
אגב, המכתבים שם גם מאשרים את האותנטיות של 'צמח אטלס - מלחמת היצר': לגבי תוכניתה של אמו של גראדה ודחיפתה המתמדת שיעלה גם הוא ארצה בעקבות החזו"א, ולגבי הידידות שנקשרה בין אמו של גראדה ורעייתו של החזו"א, וכל זה כפי שנכתב גם בסוף 'מלחמת היצר' בעת הפרידה על הרציף: "..הרבנית עמדה בתא הקרון ודחקה את המזודות תחת הספסלים, העלתה אותן לאצטבאות העליונות. משראתה את אמו של חייקל, הניחה את החבילות ושתי הנשים נפלו אשה על צוארי רעותה ובכו. אם לא יפרוש מן התורה, נעלה אותו לארץ־ישראל ונשיאנו שם..."
נ"ב:
'צמח אטלס' ו'מלחמת היצר' מרבה לשים בפיו של ה'מחזה אברהם' את דברי החזו"א בספרו "אמונה וביטחון". כדרכו של ר"ד זריצקי ב'גשר צר' לשים בפיו של הסבא מנובהרדוק את דבריו ומשליו הכתובים ב'מדריגת האדם' ובמקורות אחרים.
מעניין לראות שגראדה המשיך להגות בדרכו הרעיונית של רבו לשעבר גם שנים רבות לאחר שפרש ממנו (זאת בהנחה שגראדה לא באמת ציטט את כל האידאות הללו המובאות אחד לאחד ב'אמונה וביטחון' רק מתוך זכרונותיו האישיים ממה ששמע מהחזו"א).